הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 במרץ, 2015 3 תגובות

מבקשי מקלט השוהים בישראל צריכים לחדש את אשרתם מדי חודש או חודשיים. ללא אשרה זו, מבקשי המקלט חשופים למעצר וכליאה ל-20 חודשים במתקני המעצר למבקשי מקלט בנגב, אינם יכולים לעבוד או לבצע כל פעולה בחשבון הבנק שלהם, ובכלל זאת למשוך כספים. בעבר, אשרה זו חודשה מדי שישה חודשים, לאחר מכן מדי ארבעה חודשים, אך משרד הפנים ממשיך לקצר את משך תוקפה של האשרה. מעבר לכך, בכל עת שמבקשי המקלט מתייצבים כדי לחדש את האשרה הם נדרשים לספק תלוש שכר וחוזה דירה על שמם, מסמכים שאין בידיהם של כל מבקשי המקלט. בנוסף, מבקשי מקלט הנמצאים בזוגיות נדרשים, כל פעם מחדש, להציג תעודות נישואין ולשכנע את הפקידים בזוגיותם והורים נדרשים להציג פעם אחר פעם את הודעת לידת חי מבית החולים. הודעה זו היא המסמך היחיד עליו רשום שם האב כי משרד הפנים מסרב לרשום את שמות האב בתעודות הלידה של ילדי פליטים. מפעם לפעם משרד הפנים גם מחליט לבחון את כנות הקשר בין בני הזוג באמצעות ראיונות משפילים ופולשניים.

מבקשי מקלט ממתינים לאשרה מול משרדי רשות ההגירה, 8/12/14 ashraמבקשי מקלט ממתינים לאשרה מול משרדי רשות ההגירה, 8/12/14 (מקור)

סיפורו של טספיי (לא שמו האמיתי) ממחיש את הקשיים שרשות ההגירה מערימה על מבקשי מקלט בעלי משפחה בישראל. סיפורו אינו יחודי, אך משום שהוא פנה למוקד לפליטים ולמהגרים לסיוע, תיעדנו את השתלשלות סיפורו היטב. טספיי מתגורר באילת יחד עם אשתו שנמצאת בהיריון מתקדם. בנובמבר 2014, טספיי ניגש לחדש את אשרתו בלשכת רשות ההגירה באילת, כפי שעשה מדי מספר חודשים כבר שנים. במקום לחדש את אשרתו, פקידי משרד הפנים הורו לו להתייצב בלשכת רשות ההגירה ברחוב סלמה בתל אביב. למחרת, טספיי התייצב בלשכת רשות ההגירה בתל אביב. שם נאמר לו לחזור ללשכה באילת. טספיי שב ופנה ללשכה באילת. שם נאמר לו שוב לחזור ללשכה בתל אביב. טספיי עשה פעם השנייה את הנסיעה הארוכה והיקרה ללשכה בתל אביב מאילת. שוב לא הונפקה לו אשרה ובמקום זאת בלשכה בתל אביב נאמר לו לפנות ללשכה של רשות ההגירה בבני ברק. באותו היום, טספיי שם פעמיו לבני ברק וחיכה שמונה שעות בתור מול הלשכה רק כדי לשמוע את פקידי משרד הפנים אומרים לו לחזור ללשכת רשות ההגירה בתל אביב. למחרת, טספיי חזר ללשכה בתל אביב בפעם השלישית. אז הורו לו פקידי משרד הפנים להסתלק ולא לחזור יותר ללשכה זו.

טספיי חזר למשרד הפנים באילת ושם הובהר לו כי עליו לחזור עם זוגתו שנמצאת בהיריון מתקדם, כדי לעבור תשאול שיבחן את כנות הקשר ביניהם. מדי מספר חודשים, משרד הפנים מחליט לערוך לבני זוג תשאולים לבחינת כנות הקשר, גם אם הם עברו תשאול בנושא בעבר, ברשותם תעודות נישואין ואף אם יש להם ילדים משותפים. בני הזוג מובאים לחדרים נפרדים ונחקרים בהם לגבי חייהם האישיים. התחקורים מתבצעים בנפרד, אך ללא פרטיות – באותו חדר מתושאלים מספר אנשים. אם בני הזוג לא עונים על השאלות באופן זהה ובן הזוג עומד בקריטריונים לזימון לחולות (אזרח סודאן שהגיע לישראל לפני יוני 2011 או אזרח אריתריאה שהגיע לישראל לפני יוני 2009), משרד הפנים יורה לו להתייצב לכליאה בחולות ל-20 חודשים.

השאלות כוללות ירידה לפרטים לגבי המגורים המשותפים של הזוג. למשל, על צורת החלונות בביתם, מספר הסורגים בחלונות, איך מורידים את המים באסלה בביתם, ממה עשויה המיטה עליה הזוג ישן, ומה בן/בת הזוג לבש/ה בלילה לפני התחקור. מספר מבקשות ומבקשי מקלט סיפרו למוקד כי השאלות של מתחקרי משרד הפנים משפילות וכוללות נבירה בחיים האישיים וחיי המין של הזוג. מספר פעמים בני זוג זומנו לכליאה בחולות משום שנקבע שאינם נמצאים בקשר רומנטי עם נשותיהם לאחר שלא היו מוכנים לענות על שאלות פולשניות על חיי המין שלהם. י., מבקש מקלט מאריתריאה סיפר למוקד "אמרתי להם שאני לא עונה על שאלות כאלו. אנחנו אנשים דתיים, אצלנו לא מדברים על דברים כאלו". נ., מבקשת מקלט אריתראית, תיארה כך את התחקור שעברה על-ידי שני פקידים (גברים) של משרד הפנים: "הם שאלו אותי איפה פגשתי את מ. [בעלה] וכמה זמן אנחנו ביחד. ואז פתאום הם שאלו אותי מה צבע התחתונים שלי ואיך עשינו סקס בלילה. אני מאוד פחדתי כשהם שאלו את השאלות האלו והתחלתי לרעוד מפחד ולבכות. אמרתי להם שהוא עובד בלילה ולא עשינו סקס. אולי שאלו עוד שאלות. אני כבר לא זוכרת וגם לא יכולתי לענות על שום דבר מרב פחד. פחדתי שהם יעשו לי משהו אחרי שהם מדברים אלי ככה".

בחזרה לטספיי – פניות חוזרות ונשנות של המוקד בעניינו זכו להתעלמות. טספיי התייצב, יחד עם אשתו, לתשאול ב-26 בנובמבר 2014 בלשכה של רשות ההגירה באילת. מאחר שלא היה מתורגמן במקום, משרד הפנים לא ערך לזוג תשאול. במקום זאת, נאמר לזוג להתייצב לתשאול ב-22 בינואר 2015. בינתיים לא הונפקה לטספיי אשרה והוא לא יכול היה לפרנס את משפחתו והיה חשוף למעצר. לאחר חודשיים של המתנה הזוג התייצב לתשאול והצליחו לשכנע את פקיד משרד הפנים שהם אכן מנהלים חיים משותפים. לטספיי ניתנה אשרה לחודשיים בלבד.

עוד בדו"ח של המוקד לפליטים ולמהגרים – מדיניות ההכשלה: התעמרות רשות ההגירה במבקשי מקלט בעת חידוש אשרתם

  • אליזבט צורקוב היא פעילה במוקד לפליטים ולמהגרים
תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. דרור קוסינובסקי הגיב:

    כל מדינה נורמלית מקשה את החיים על מסתננים בלתי חוקיים.

  2. צדוק התקוה הגיב:

    אני מבין שכל כך קשה כאן להם עדיף שיעברו לאירופה שהיא מאירה פנים למהגרים כאן אין להם עתיד תמיד יהיו שואבי מים וחוטבי עצים ישראל לא בנויה לטפל בהם לא כלכלית לא רפואית ולא חברתית לעולם יהיו כאן נטע זר אירופה מחכה להם עם יחס הומאני עם רווחה כלכלת וכמובן אירופה לא גזענית הינה אירופה מלאה באלפי אפריקאים שמצאו עתיד טוב יותר כאן לא מקומם

  3. שירה הגיב:

    מדינת ישראל צוברת קופת שרצים שגם ריסוס עמוק לא יוכל לסלק. התנדבתי בעבר בקו לעובד ואני מכירה את אוכלוסיית הפליטים. מדובר באנשים מאוד מאוד יצרניים ומוכשרים. ניצולי השואות במדינות שלהם שהחליטו לברוח אל הלא נודע עם רצון עצום לחיים נורמליים, מדינת ישראל קיבלה את מיטב האנשים של אריתראה וסודן. בעוד האריתראים הם מהגרים צעירים (ברחו מביה"ס כדי לא להתגייס לגיוס הכפוי), הסודנים בוגרים יותר ובעלי מקצועות כמו רואי חשבון ועורכי דין. הכרתי גם סופר צעיר.
    אם הייתי חושבת שיש איזושהי תקווה, הייתי אומרת בואו נלחם בשבילם. אבל אחרי שהאכזריות בלעה גם את החלטת בג"צ, אני חושבת שהמאמצים צריכים להיות בכיוון של למצוא להם מדינה קולטת אחרת. שבדיה קלטה ניצולות עינויים לאחרונה וארגוני זכויות אדם בישראל צריכים לשנות כיוון ולהפעיל לחצים על מדינות אירופאיות כמו שבדיה ואחרות, לקלוט את הפליטים המעונים.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים