הבחירות הקרובות מביאות עימן תקווה לשינוי במדיניות החברתית-כלכלית בישראל. כארגון חברתי הרואה במספר הילדים בכיתות, בקריסת מערכת הבריאות ובשכר הנמוך במשק תוצר של יחסי כוחות בין רעיונות מתחרים ובין גופים חברתיים ופוליטיים המייצגים אותם, אנו סבורים שיש חשיבות עליונה בהצבעה בבחירות, בהשתתפות פעילה בקמפיינים השונים ובניסיון להעמיד במרכז סדר היום את הנושא החברתי-כלכלי.
"הפגנת המאה אלף" בתל אביב, קיץ 2011
יחד עם זאת, המאבק למען מדינת רווחה מתקדמת הוא מאבק שלא יסתיים ב-17 במרץ, ויש לנהל אותו מתוך חשיבה ותכנון לטווח ארוך. לאחר שנים רבות בהן המדיניות הניאו-ליברלית נתפסה כגזירת גורל, בשנים האחרונות אנו רואים שינוי- ביקורת ציבורית גוברת כלפי ברית ההון-שלטון והשלכותיה ההרסניות, מאבקים מנצחים נגד שר"פ, למען העלאת שכר המינימום ונגד מונופול הגז, יוזמה להקמת בנק קואופרטיבי ראשון בישראל וגל חסר תקדים של 100,000 עובדים שהתאגדו מאז 2011 ויצרו שינוי אדיר בשוק העבודה. כבית ספר לשינוי חברתי שהוקם ב-2004, בשנים של גזירות כלכליות קשות, אדישות ציבורית מולן והעדר אלטרנטיבה לתפיסת העולם העומדת בבסיסן, אנו רואים בשינויים אלו מקור לתקווה, ודוגמא לכך שבעבודה קשה הנשענת על יסודות רעיוניים מוצקים מזה ועבודת שטח בקרב קהלים שונים מזה אפשר להשפיע.
תרגומם של שינויים חברתיים אלו למדיניות כוללת הוא מהלך שמחייב שינוי פוליטי. הניסיון לקיים חברה אזרחית משפיעה ללא מעורבות פוליטית וללא מפלגות מחויבות נידון לכישלון. אך את מדינת הרווחה שפורקה במשך למעלה מעשרים שנים, גם על-ידי כוחות שהתיימרו לחזקה, לא נבנה מחדש במערכת בחירות אחת, גם לא בשתיים. בנייתה של תנועה חברתית שפועלת לקידום שוויון וצדק חברתי במערכת החינוך, בשוק העבודה, בפוליטיקה המקומית והארצית ובזירות נוספות, עם בסיס אידיאולוגי מוצק, הצעות מדיניות מעשיות ומעוזי תמיכה ופעילות רחבים, היא הדרך לחולל השפעה לאורך זמן ולהגיע לתוצאות מממשיות. ארגוני עובדים חזקים וסולידריים, קבוצות מקומיות שמובילות מאבקים, תנועות נוער, מכוני מחקר וחשיבה שמקדמים רעיונות ומובילים אג'נדה וארגונים לחינוך ולהכשרה- כל אלו יוצרים תשתית אזרחית חיונית לפוליטיקה המבקשת להנהיג מדיניות חברתית וכלכלית צודקת ולחולל שינוי.
תשתית כזאת נוצרה במשך שנים על-ידי גורמים שהצליחו לקדם בישראל רעיונות כלכליים שמרניים ומדיניות מרחיבת פערים. מבט על אסטרטגיית השינוי ודפוסי הפעולה שלהם יכול ללמד במשהו על חשיבות ההתמדה והעבודה לטווח בינוני וארוך. בניגוד לעבר, ניתן לומר היום בגאווה שתנועת נגד המקדמת שוויון וצדק חברתי בזירות שונות אכן קיימת ושהיא מביאה להישגים רבים, ביניהם ייצוג רב יותר בכנסת. העובדה שבמערכת הבחירות הנוכחית ובזו שלפניה נושאים חברתיים-כלכליים עומדים לדיון ציבורי ושניתן להצביע על הבדלים ממשיים בין המפלגות השונות היא הוכחה לכך. אך יש לנו עוד עבודה רבה לעשות כדי לנטוע את רעיונותינו בקרב קהלים נוספים ולהפוך לכוח מוביל ומשפיע.
בחירות הן הזדמנות חיונית למעורבות פוליטית ולשינוי מדיניות. אך אם ברצוננו לחולל שינוי לאורך זמן, עלינו לזכור שפוליטיקה אפקטיבית ומנצחת שמדינת רווחה מתוקנת היא מטרתה יכולה להתגבש רק אם יהיו בישראל ציבורים גדולים שידרשו זאת ויראו בהשתתפות פוליטית ובהצבעה מימוש של התפיסות והאינטרסים שלהם. לכן, העבודה החשובה נעשית בין מערכת בחירות אחת לשנייה- בהשפעה על התודעה הציבורית ובהתארגנויות של קבוצות לשינוי מציאות חייהן.
בימים שנותרו עד ה-17 במרץ, אנו קוראים לשותפינו ובוגרינו לקחת חלק פעיל במערכת הבחירות. ויום לאחר מכן, יהיו התוצאות אשר יהיו, להמשיך בעבודה התודעתית והמעשית לשינוי החברה הישראלית. אנחנו כאן לטווח הארוך.
- רמי הוד הוא מנכ"ל המכללה חברתית-כלכלית
הנחת-יסוד שגוייה מיסודה.
במשטר דמוקרטי ישיר ואבסולוטי ,הלכה למעשה , קיימת משמעות יעילה להצבעת אזרח/ית המובילה לשינוי בהתאם לרצון האזרחים המתורגם להצבעות רבות ישירות אד-הוק.
בדמוקטטורה ואו במשטר תאגידי ואו צבאי בפועל השתתפות בהצבעה הינה השתתפות במשחק מכור מראש המוטה*נגד* אינטרס בני האדם ,במקרה של ישראל,הפועלים ברובם ללא מודעות כלל.
לא אתה לא מפלגה כלשהיא ולא אדם פרטי /המעמיד עצמו ל"בחירת "העז-רכים ,לא הציעו הצעה ולו אחת לשינוי המשטר המוניטרי של כלכלת-חוב בריבית מעריכית המייצרת כלכלת עבדים הרודפים אחר זנבם לתשלום הריבית שמציף את המשק בסכום אסטרונומי של חוב-מדינה בסך הקרוב ל-700,000,000,000B כאשר אחוז החוב מהתמ"ג עומד על 73.72% וגואה אקספוננציאלית,כשכל היילוד בטרם פקח עיניו ,נושא על צווארו חרב מאכלת של חוב בשווי 85,501. ותשלום הריבית השנתי עולה על31,000,000,000B.כל עוד בנקסטרז,בעלי תאגידים צולבים בינל"א ינפיקו כסף פיאט-אוויר מחוב (וירטואלי)בריבית דריבית בלחיצת מקש-מחשב ובנק ישראל מחוייב בחוק בנק ישראל המוסמך על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן לייצר יעד אינפלצייה בגובה 2-3% המשחק מכור מראש.
האם ישראל המוכרת בנויה להיות מדינה נורמלית? כעקרון יותר קל לקחת מדינה "גולמית" ולהפוך אותה לעצמאית ונורמלית מאשר לקחת מדינה שאינה עצמאית ורקובה ואז לנסות ו"לתקן" אותה. אבל הקילקולים בישראל אינם תוצאה של תקלה שקרתה בשלב מסויים אלא שהתקלות הללו הן תוצאה של הפונקציה שישראל לקחה על עצמה מראש. נגמ"ש לא הופך לחצצית מעצמו, צבא מגן אינו הופך לקלגסיאדה משומנת במשך עשרות שנים מבלי שזה משקף דינמיקה פנים-חברתית וכלכלית-גלובלית, ועוד. בשעה שהאימפריה עוצמת את העיניים ישראל הורשתה (במכוון) להתפתח בכיוונים הזייתיים וסיוטיים – כדבר הנורמלי והנכון. זה אולי נורמלי עבור האימפריה אבל מאד לא נורמלי (עבור תושבי הארץ וסביבתה). נשאלת השאלה כיצד – למחרת בבוקר – "חוזרים אחורה בזמן" (לקום המדינה) וניגשים למלאכה עם מנטליות אחרת לחלוטין? מאד מתקבל על הדעת שדבר כזה לא התאפשר אז לישראל מחמת הקשר ההדוק אל האימפריאליזם, וכמובן שגם היום זה נמנע מביצוע, ובשל אותה הסיבה. להאשים את האיש ביבי בשערוריה המתמשכת הזו ולקוות שלהרצוג וציפי יש במגירה משהו אחר להציע זה לא רציני בלשון המעטה.