ישראל היא יצואנית גדולה של פלפל. רוב היצוא מקורו בחקלאי הערבה. לפני שנים אחדות נפגע היצוא מספרד לאירופה עקב שימוש במדבירי מחלות לא חוקיים. השוק האירופי נסגר לפני יצוא ספרדי, והיצוא הישראלי פרח. מימדי היצוא עוד גדלו כאשר השוק הרוסי גילה תיאבון לפלפל. חקלאים בערבה הפכו במהירות למיליונרים. אבל כעת רבים מדברים על התרוששות כי המשבר הכלכלי והפיננסי ברוסיה עצר את הפלפל הישראלי בדרכו אל הקיבה הרוסית. כאשר מסתכלים על החקלאות במבט רחב יותר תופעה דומה רשומה בכמה ענפים אחרים. רבים מחקלאי הנגב המערבי תלויים עד צוואר בהסדרים עם יצרני הצ'יפס. החקלאים מתמחים בתפוחי אדמה ובעיקר בזנים שמבקשים יצרני הצ'יפס. למקדונלדס נוח ורווחי למצוא ספקים אמינים. לחקלאים נחסך כאב הראש הכרוך בחיפוש שווקים – מקדונלדס מספק ביקוש לתפוצ'יפס ודומיו. סידור נוח ורווחי לכולם.
(מקור)
הכורם והיקב
תופעה דומה קיימת גם ביחסים שבין מגדלי ענבים ליקבים גדולים. היקב מספק מימון, הדרכה, זנים. החקלאי נדרש רק למצוא עובדים (זרים, כמובן) ומים. הרווח מובטח וכאב הראש נעלם. רשתות שיווק גדולות עלו על העניין. וגם הן מפתות חקלאים להסדרים ארוכי טווח. אלמלא מדובר בתופעה מוכרת בקפיטליזם אפשר היה לחשוב שכלכלה ריכוזית נוסח ברית המועצות לשעבר היא האופנה החקלאית השוררת. אז אם זה כל כך נוח, כל כך מפחית סיכון ומבטיח הכנסה מה רע בשיטה?
ראשית, החקלאי הופך לקבלן. הוא לא באמת יצרן, יזם, יוצר, הוגה. הוא והיא מארגנים. מצבם דומה למי שמייצר מגבים ליצרן מכוניות אחד. מסודר אבל הכל תלוי בטיב הקונה היחיד.
שנית, יחסי תלות שכאלה נוהגים להידרדר ליחסי כוח. בסופו של עניין תפוצ'יפס יותר חזקה מכל חקלאי. ולכן מובטח, לאורך זמן, שהחקלאי יצטרך להסתפק בחלק יותר קטן מהעוגה המשותפת. בברית המועצות היה תכנון ריכוזי שקבע מחירים. בעבר המקומי היו החקלאים היהודים מאוגדים, וכמו איגוד מקצועי לשכירים, הקולקטיב דאג ליחיד. עתה ההתאגדות קיימת רק לצורכי סחיטת הטבות מהממשלה. מול הקפיטליסטים כל חקלאי עומד לבדו.
שלישית, זה מתכון בטוח לחיסול. בהשקפה הכלכלית הרווחת של "תחרות" מי אמר שתפוצ'יפס צריכה לקנות תפוחי אדמה בנגב? מה רע בירדן? ואם יבוטלו המכסים על יבוא חקלאי – והם יבוטלו, זה רק עניין של זמן – אז מי צריך מארגן ישראלי יקר כאשר יש מארגן מצרי ברבע מחיר? ובהשאלה: מדוע מקדונלדס בכלל צריכה את תפו'ציפס ולא תייבא ממקדוניה עילית את הצ'יפס הקפואים?
הציונות, מתגאים חובביה, נבנתה מעבודה חקלאית. היום העבודה היא תאילנדית ממילא. הטרקטור תמיד היה מארצות הים. חקלאות ישראלית הופכת במהירות מענף ייצור לענף שירותים – תשומת עבודה היא זרה ורק הרווח נשאר כאן. ובקיצור: הידד לחיסול סמל ציוני ותיק. בשם התחרות החופשית ויוקר המחיה, כמובן.
- פורסם בבלוג של גדעון עשת
דבר אחד מחירי הפלפלים לא ירדו בחניות מוזר אם השוק הרוסי נסגר אז מחרי הפלפלים בארץ היו צרכים להיות זולים
שכחת חוליה אחת : לבעלי עסקים כאלה ניתן התואר "חברות ציבוריות", כלומר נסחרות בבורסה, כלומר כאילו שייכות לכולנו, הצלחתם הצלחתנו…
מי הם החקלאים של היום? זה לא אותם אנשים שעזבו את אירופה המוכרת ובאו לארץ טרופת סכנות מתוך מניעים אידיאולוגיים/הרפתקנים. זה כבר דור שני שלישי ורביעי של אותם חבר׳ה, וכמובן שאידיאולוגיה וחוש הרפתקנות אינם תכונה שעוברת בצורה גנטית. לכן למה אתה מצפה שאותם חקלאים לא יתנהגו כמו הסטנדרט שמצופה מהם בחברה מערבית צרכנית קפטיליסטית? הם בדיוק כמו כולם. רק שהם מגדלים פלפלים ואחרים מפתחים תכנה. סיימ סיימ.