ביולי אשתקד הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה דחופה לבג"ץ נגד מפקד פיקוד העורף ואחרים, בדרישה לספק אמצעי מיגון מפני ירי טילים וירי של נשק תלול מסלול לתושבי הכפרים הבדווים בנגב – הכפרים הבלתי מוכרים והכפרים המוכרים המאוגדים במועצות האזוריות אלקסום ונווה מדבר. במיוחד דרשנו שיוצבו בשטחי הכפרים מיגוניות ניידות במקומות ובכמות מספקים, בהתאם לצרכים של כל כפר וכפר. העתירה הוגשה בשם תושבים ממספר כפרים ובשם הארגונים: רופאים לזכויות אדם, במקום, פורום דו קיום בנגב, המועצה לכפרים לא מוכרים.
הכפר א-סייד, מועצה אזורית אלקסום שבנגב (מקור)
בפסק דין חלקי שניתן ב-20 ביולי 2014 קבע בג"ץ כי לא מצא עילה להתערבות במדיניות המיגון הנוכחית של היישובים. עם זאת, השופטים קבעו כי יש להוסיף ולברר את סוגיית ההיערכות ארוכת-הטווח, והורו למשיבים למסור את התייחסותם לנושא בתוך 30 יום.
בסוף דצמבר 2014 הודיעה המדינה כי נערכת עבודת מטה מקיפה בנושא. במרץ 2015 הציגה המדינה "תוכנית למיגון האוכלוסייה הבדואית מפני טילים" שבבסיסה שלושה שיקולים מרכזיים: רמת הסיכון בכפרים הבדווים, החוסרים במיגון והשיקול התקציבי. עיקרי התוכנית: הכנת תוכניות פרטניות לרשויות, הכשרות מקצועיות לגורמים ברשויות הבדוויות, תוכנית אימונים מתאימה בפיקוד העורף וברשות החירום הלאומית, שינוי ארגוני בגדוד הבדווי, הכנסת מערכת GIS המסייעת באיתור נפילות טילים לכפרים המוכרים, הכשרה והקמה של יחידות סיוע עצמי (סע"ר), שיפורים במערך ההתרעה והקמת מחסני חירום מרחביים על בסיס שקי חול ובשילוב עם גלילי בטון. נוסף על כך, נאמר בהודעת המדינה, אפשר יהיה להציב סוללות כיפת ברזל בהתאם לשיקולים עניינים.
בתגובתנו מאפריל 2015 טענו כי התוכנית המוצעת לוקה בחוסר בהירות וחלקים גדולים ממנה לא ברורים או לא ישימים, וכי היא אינה כוללת הקמה של מערך מרחבי מיגון פיזיים, שיוכל לספק הגנה אמיתית על חיי אדם בעת מלחמה ובעת נפילת טילים בלב אוכלוסייה אזרחית. התייחסנו בין היתר לאופי הבנייה בכפרים הבדווים ולהיעדרן המוחלט של תשתיות מיגון ותשתיות בכלל בתוך הכפרים, המגביר את הסיכון, ולאפליית היישובים הערביים בכלל בתחום המיגון. ציינו גם שמשקלם של שיקולים תקציביים אינו יכול להיות גדול כשהם ניצבים מול זכויות יסוד כמו הזכות לחיים ולשלמות הגוף. עוד טענו שאין בהודעת המדינה התייחסות לסעד השני שהתבקש בעתירה – קביעת נוהל קבוע ושוויוני לעניין הקמתם של מרחבים מוגנים בכפרים. כמו כן אין בה התייחסות לטענות באשר לאפליית הכפרים ותושביהם לעומת אוכלוסיות ואתרים אחרים בסוגיית אספקת אמצעי מיגון.
- עו"ד עאוני בנא ונסרין עליאן נמנים על צוות האגודה לזכויות האזרח.
אם הדרישה למגן כפרים לא מוכרים הייתה נעשית בתום לב אז היא הייתה מופרכת לחלוטין, אבל היא לא נעשתה בתום לב.
בנוגע לכפרים מוכרים, ברור שמחובתה של המדינה לספק מיגון אופטימלי בלי קשר אם מדובר בבדואים או יהודים.
אגב, שיקולים תקציביים הם תמיד בעלי משקל גדול, בטח כאשר הם עומדים מול הסיכוי האפסי להיפגע מרקטה בשטח פתוח. כך זה בכל מקום וכך זה חייב להיות. רק על המשפט הזה העתירה הזו הייתה חייבת להידחות על הסף.
מי יורה טילים על אזרחים? זה פשע מלחמה.