מבוא קצר

שמי יעקב יעקב. לפני שלוש שנים אשתי, ברוניה יעקבה יעקבה ואנוכי יצאנו עם זוג חברים למסע שורשים מפרך לדשא של השכנים. שנה לאחר מכן שכרנו דירת נופש בשלג דאשתקד, שנמס מזמן, במסגרתו ערכנו סיור מעמיק בקמח ובתורה. בתום הסיור התקיים מסדר המפקד בו הוענקו לנו עיטורי גבורה שנשאו את הכותרת "אם אין קמח אין תורה". רב ראשי מסדרת קופיקו אמר שההסדר הכובל בין העם היהודי לבין הקדוש ברוך הוא ימשך לנצח נצחים. והקדוש, שישב בפוטל הכבוד, ראשו מעוטר בדפי מקומון כנגד קרני השמש הקופחת, מלמל: "מתי כבר יבטלו המטומטמים הללו את ההסדר? למה הם נותנים לי להוציא להם את הנשמה?" דמעות שליש ניגרו מעיניו. ראיתי שבאמת באמת איכפת לו…. לפני שבועיים החלטנו, ברוניה ואני, פה אחד, שלי כמובן, לצאת למסע שורשים לחור שבגרוש עם מספר חברים לפני שכחלון, החברמן שלנו, יעשה מהמונופול של הבנקים קווץ', קציצות, רוטב אלף האיים ושמנת חמוצה, מי ייתן. לפניכם/ן מספר דפים בעלי אשראי דוקומנטארי מוגבל למדי וגם חסר אחריות מיניסטריאלית.

גרוש (מקור)

יום א'

הקבוצה שלנו נפגשה במשרדי חברת הנסיעות "הקש והגמל". מנהל החברה, זכריה קופרניקל, שאמור לשמש מדריך במסענו אל ערפילי הזמן והתודעה, פתח באזהרה: "חברות וחברים,  הוריכם היו דור מדבר, אתם עליתם לדרגת דור כימיקלים. תוך שעה קלה נצא לגרעין השליטה של החור שבגרוש. זהו מסע מאלף ומחכים ואני מאד מקווה שתתנהגו כמו אלפקות בהרי האנדים ולא כהנפקות דפקטיביות." הנפתי את ידי. המנהל שאל באיזה מינוף מדובר ואמרתי שלפני הכול עלינו לקבל אישור מבוסס שאכן מדובר בחור ובגרוש ולכן עליו להציג בפנינו הוכחות שהם עברו בדיקת פוליגרף. קופרניקל הביט בי משתאה. "אתה טעון טיפוח אתה," צווח ככרוכיה, "נודניק אחד, בשנת 1927 נקבע כי מטבע הלא"י (לירה ארץ ישראלית) יהיה צמוד ללירה סטרלינג. וזו לא שנת הלידה של החור שבגרוש/קרוש. החור נמצא בחלל קיומנו מאז ימי ההומו ארקטוס, ואז עוד לא המציאו את הפוליגרף. קפיש? אם במשך הסיור תבלבל את המוח ארשום אותך כהערת עסק חי." הנפתי יד כדי לומר שהרמתי ידיים. יצאנו לשטח עליזים ומתרוננים. קופרניקל הניח באחת ההפסקות את זרוע הגמל שלו על כתפי אשתי וקרץ לי כאילו מדובר בהשתלטות חביבה ולא עוינת. גם אידיוט וגם חרמן.

יום ב'

בארוחת הבוקר בבית מלון יוקרתי מאד היו הצלחות מלאות מקרונים. הכול התלוננו על כך. קופרניקל התייצב מלוא קומתו ואמר: "חברות וחברים, לכול דבר יש סיבה. המקרונים מסמלים את העולם המקרו-כלכלי." עוזרו השיק מסך על הקיר עליה הוקרנה מצגת ובה הבית הראשון. את השאר אנחנו השלמנו למורת רוחו של מר "קש וגמל".

שים בצד ת'סמרטוט וגם ת'דלי,
פנינו לתשומה, לתפוקה למקרו-כלכלי,
בחייך, חבר חלוץ אל תהיה נאיבי,
עזוב ת'מניפסט! לך על ספקולטיבי.

פזמון:

אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות
לחדש הגאולה לה-לה-לה,
להשיב עטרה ליושנה,
אך בעיקר להפוך לארכי זונות
כלפי ציבור גדול של דוברי ערבית
זו על רגל אחת ושתיים כל התכלית.

הסתדרות, חברת עובדים איזו בובה טהורה
לא נשאיר חבר וחברה ללא אוכל ופרנסה
וגם הבה נזמר: עבודה עברית, עבודה עברית
ומה איכפת אם איזה ערבי בוכה לתוך כרית.

פזמון…

חברה דואלית או מציאות קולוניאלית?
איך תנועה לשחרור לאומי
הפכה צ'יק צ'אק לצרה צרורה קולוסאלית!

יום ג'

אחרי ארוחת הבוקר עלינו לאוטובוס ממוזג שהוביל אותנו לעמק בכא לא צפוי. איך שירדנו לתור אחרי שרידים של חומה ומגדל, החל קרב יריות בין ראשי הבנקים שביקשו להוכיח שאין מונופול ושהם נלחמים עד זוב דם כדי להוריד את העמלות.

מטחים של מט"חים בטול מסלול התעופפו מעל ראשנו. רק אהרונוביץ מבנק פועלים ידה ספרים של אשתו דבורה בארון אבל אף אחד לא שם עליו. ואני, בוגר צבא ההגנה לישראל במדעי המסטיק והבזוקות, יצאתי לעזרתו, אבל מעדתי בדרך, מה גם שהמטחים עברו משלב המרץ לשלב הפודינג. ואיזה מתח היה באוויר. מתח רווחים כזה מזמן לא ראינו. ברוניה ואנוכי מצאנו מחבוא באפיק השקעה סולידי עד שחולצנו על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. גם אחד הדנקנרים בא לעזרתנו למרות ששנינו אחזקה פיננסית שולית. הוא צעק: "בכול חברה יש מחלוקות בין בעלי המניות. היחסים בינינו כשורה ויהיו עוד יותר כשורה." אחר-כך עברה במקום איזו מאור הגולה. שאלתי את ברוניה אם היא מסכימה שהיא ואני נעשה איזו קונסולידציה. אשתי סטרה על לחיי והבטחתי לקנות לה צווארון לבן ברגע שנגיע לקו החשבוניות הפקטיביות.

יום ד'

אחרי הרצאה על ריבית הפריים המרשעת יצאנו לפגוש את הגרוש וכמובן את כל המתלווה אליו. בזמן הנסיעה דיבר הממונה על שוק האון ואני לבושתי חשתי זיקפה לאומית-בנקאית מוגזמת לגמרי. הדבר הוחמר שבעתיים כאשר עגבנית שרי אדמדמה וקטיפתית צרחה: "בוא לגדול איתנו בנק הפועלים"! רמזתי לקופרניקל שמשהו משובש מתחולל בקרבי והוא גיחך ואמר: "זה בגלל שלא שלמת בזמן את כופר הישוב."

יום ה'

בבוקרו של היום האחרון אשתי שתחיה ניסתה להעיר אותי אך ללא הצלחה. הפכתי לשלד בורסאי. חברי הטובים עלצו משמחה. הם אמרו לעצמם: 'בין כה וכה היו לו חיים מחורבנים'. קופרניקל שאל את אשתי אם היא מסכימה לקבור אותי בחור של הגרוש ולסיים בכך פרק כלכלי נשכח בין כה וכה. היא הנהנה בראשה ולחשה לאוזני המתות שרק השמים הם הגבול וסוף כל סוף אשתחרר מכוח משיכות היתר שלי ושל הבנקים הארורים השולטים בתשתיות של  כל הארנקים באשר הם.

Share on Facebook