לפני כמה ימים התקשר ברוך קופלביץ לבית סולטנינה (להלן: "קופ") לבעלות הברית שמעבר לים לברר את התאריך המדויק של כיבוש חוף אומהה בידיי כוח הפלישה לנורמנדי*. קופ נזקק לתאריך כדי להשלים תשבץ שיעניק לו, בעזרת השם, פרס ניחומים מטעם. בצד השני של הקו ישב זקן הזקיפים (להלן: "זק") של בעלות הברית בבודקה המשקיפה על חולות הזהב של נורמנדי, צרפת. תמליל השיחה נפל בידיי ישראל הווירוסית ומשם לשולחן המערכת של כתב העת "ישראל טומורו".
חיילי בעלות הברית פולשים לחוף אומהה, 6/6/1944 (מקור)
גלינג. גלינג. גלינג. מאן דהו מהעבר השני מרים את השפופרת.
קופ: הלו, הלו! האם הגעתי סוף כל סוף לבעלות הברית?
זק: עוד פעם אתה עם התשבצים. מה עכשיו?
קופ: אומהה.
זק: קרב קשה. קשה מאד. אבל בסוף ניצחנו את השטן. תגיד קופלביץ, זה מה שחשוב עכשיו בחיים שלך, התשבצים?
קופ: תראה זק ידידי, כבר שלוש שנים אני שולח תשבצים ואף פעם לא קיבלתי פרס.
זק: אצלי תקבל את פרס המתמיד. בסיידר? וחוץ מזה מה אתה עושה שם עכשיו אצלכם בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון?
קופ: בבוקר סלט. בצהרים קישקס עפיץ. אני חולה על עפיצות…
זק: סליחה שאני עוצר אותך. אתה לפעמים, סליחה על הביטוי, מזיין פה ושם?
קופ: את השכל. (מצחקק כיאה לתשבצן) למה אתה שואל?
זק: תראה, הרבה כבר אין לי מה לעשות אז אני קורא עיתונים. מכול סוג. גם עפיצים, גם שומע את רשת מורשת…יש לכם שם שלטון, אלוהים ישמור.
קופ: אתה מספר לי.
זק: ואתה פותר תשבצים?!
קופ: אז מה רוצה שאעשה? בטח שאני יודע. כולם פה יודעים שיש פה שלטון אללה אסטור. כולם זאת אומרת חמשת החברים שלי. נו, מה אפשר לעשות?
זק: בוא נעשה עסק. אתה והחברים שלכם תפסיקו, סליחה על הביטוי, לגרד את הביצים.
קופ מצחקק כיאה לגרדן.
זק: אני רוצה לעשות איתך עוד עסק: אנוכי הולך להעיר את שוכני העפר. את אַייזֶנהַאוּאֶר, מונטגומרי, גם את השלוך הזה דה-גול, את פטון המעצבן. אחרי שיצחצחו שיניים וישימו נעלים גבוהות נחשוב מה עושים. איך מוציאים אותך ואת חבריך המודאגים מהמצב.
קופ: יופי. מצוין. בשורה טובה. תהיה פלישה גם לפה?
זק: אולי. מי יודע. היד רושמת והפנקס פתוח, כמו שאמר החבר אשכול. אתם שם מסכנים הרבה מאד ושלא לומר מתאכזרים לעם שלם. כל בר דעת מבין שלזה צריך לשים סוף.
קופ: יש חרמות. לא מספיק?
זק: טיפה בים.
קופ: אז תהיה פלישה?
זק: למה לא!? הרי כבר פלשנו פה ושם לעצור ארכי מנוולים כמו שאתה לומד מהתשבצים.
קופ: אוח, אוח. כמה שאני שמח.
זק: זה יפה מאד שאתה שמייח.
קופ: מה אני יכול לעשות חוץ מלשמוח שבעלות הברית יבואו ישר מההיסטוריה להציל אותנו.
זק: כן, בהחלט. אבל גם אתה והחברים שלך תצטרכו לעשות משהו. לא תקבלו את ההצלה שלכם על מגש של כסף זר.
קופ: תגיד מה ונעשה כמו שנאמר במקורות: נשמע ונעשה.
זק: לוותר על התשבצים.
קופ: קיבלת. נעבור לפתור מתכונים. זה פופולארי.
זק: קופלביץ, כמה שאתה אידיוט!
קופ: אתה מספר לי? זו מגננה. הגנה מרחבית.
זק: תעשו מרי אזרחי. תרדו למחתרת. תתחילו להזיז את התחת. מה אתה חושב לך, שנעשה לכם את העבודה השחורה כמו שעשינו לגרמנים?
קופ: אנחנו יכולים לאותת לכם בזמן הפלישה כמו שלמדנו בשיעורים על מחתרת ניל"י.
זק: תאותת לדודה הצולעת שלך. שמע תשבצ"רניק מתוק שלי, אם לא תתחילו לנוע קדימה אף אחד לא יבוא לעזרתכם.
קופ: אבל אנחנו דמוקרטיה. מה פתאום מחתרת?
זק: דמוקרטיה בנזלת שלי. אתם מובוקרטיה. יש לכם שם איזה מנהיג דמיקולו, ערמונית מוגדלת ההופכת שויה-שויה לדיקטטורה. וחוץ מאיזה אחד או שנים, יש לכם שרים המתחרים ביניהם מי יותר פסיכופט. על מה אתה מדבר? נכון שיש חברס על הכיפק. הטובים שבהם תומכי לחימה פרלמנטארית ברשימה המשותפת ואחרים שהם בסיידר המתגודדים במחנה הציוני הסכיזופרני.
קופ: אז אתה רוצה, שאני עם שלבקת חוגרת, אסטמה, דלקות בדרכי השתן חדשות לבקרים ופרנויה תוצרת פולניה, שאני פתאום אשנה עורי מתשבצ"ר לפרטיזן?
זק: כן, בהחלט. תחזור לימי הנערות שלך. מה יש? אני רואה, קופלביץ ידידי, שפותחים את האפסנאות. זה ייקח זמן עד שנתארגן. גם חדר האוכל מגלה חיים. מכינים געפליטע פיש לגנרל אייזנהאואר. אתה יודע שהוא אהב געפילטע? הו, ושמים קערה של סלק אדום לצ'רצ'יל. אם הוא פה אז אולי אולי נצליח להציל אתכם. נתחיל להתאמן. גם אתה היית פעם מאומן מאד. שכיבות סמיכה. מסעות קריעה לאופק ובחזרה. תד"ל**. פק"ל***.
קופ: אבל עכשיו אני קק"ל. דפקו לי את השכל.
זק: אז תשים על זה פס וצא לדרך. אף אחד לא יעשה… די. מספיק.
קופ: אני מתרגש. הלב דופק. כל ארבעת החדרים.
זק: רק שלא תחטוף שבץ. קח את עצמך בידיים ותתחיל לאסוף בקבוקים ריקים. בהמשך גנרל ז'וקוב הרוכב על סוס מהקרמלין אחרי הניצחון על גרמניה ילמד אותך איך לעשות מהם בקבוקי מולוטוב…
קופ: אוי הלב… הלב… איזה פחד. זקיף מתוק שלי, אולי תזמין לי אמבולנס טיפול נמרץ ותביא לי טופס 17 של קופת חולים ותמרח וזלין בין אצבעות הרגליים…
* הפלישה לחוף נורמנדי: ה-Day D. יום הדין. צרפת. מה-6 ביוני 1944 עד ה-30 של חודש זה. על בעלות הברית נמנו חיילים מארצות הברית, אנגליה, צרפת החופשית, קנדה, אוסטרליה, ניו-זילנד, וכן חיילים בני ארצות שהיו תחת שלטון נאצי: הולנד, נורבגיה, בלגיה, פולין, צ'כיה, יוון. הכוח מנה 156 אלף חיילים, 12 אלף מטוסים מסוגים שונים וכ-7 כלי שיט.
** תד"ל: ראש תיבות לתרמיל דרך ללוחם. בדרך כלל תרמיל רב משקל הנועד להקשות לחייל את המסע בפרט ואת החיים בפרט. בעונשים מגדילים המפקדים את משקל התיק. נכון לפעם ואולי גם לימינו אנו.
*** פק"ל: ראשי תיבות לפקודת קבע ללוחם. בסלנג הצבאי: הציוד האישי שהחייל נושא על גבו רך השנים בזמן פעילות.
מעולה כרגיל
אבשי הגיע הזמן להוציא ספר של מבחר מרשימותיך בגדה השמאלי
וישאק!