ניתן להבין את עמדותיהם של חברים רבים המסרבים להוקיע את ראש ממשלת יוון ומנהיג מפלגת סיריזה, אלכסיס ציפראס, כבוגד. החברים "האנטי-דוגמטיים" מדגישים שציפראס נקלע למצב בלתי אפשרי וכי רק אנשים דוגמטיים חסרי תקנה עשויים להאמין שציפראס יכול היה להתמודד עם הטרויקה ולצאת כשידו על העליונה. אבל, הרצון להימנע מסיסמאות אולטרה-מהפכניות אינו יכול לשמש תירוץ כדי להימנע מניתוח רציני של הכישלון וסיבותיו. הרי מדובר בתבוסה קשה שלה אחראית סיריזה בהנהגתו של ציפראס.
מפגינים באתונה ב-14 ביולי נגד כניעתו של ציפראס למנהיגי אירופה (צילום: תחנת הרדיו 902)
אינני טוען שציפראס יכול היה להשיג ויתורים ממשיים מהטרויקה. סביר מאוד להניח שהיה זה בלתי אפשרי להשיג דבר מה ממנהיגי אירופה הניאו-ליברלים. נכון שציפראס שלל את האפשרות של יציאת מדינתו מהאיחוד האירופי ומגוש היורו. הוא יכול לטעון גם שהמדיניות בה הוא נוקט תואמת את עמדת הרוב בדעת הקהל היווני השולל את היציאה מהיורו.
אבל ציפראס וסיריזה הצהירו והבטיחו שהם יכולים לערער ולפגוע במשטר המרושש את העם – מבלי לצאת מאירופה. על בסיס זה ערכה סיריזה את מסע הבחירות שלה. כשהסתבר שהדבר בלתי אפשרי הנהגה אחראית הייתה צריכה לנהוג אחרת. קודם כל, יש לפנות אל ההמונים, אל האזרחים ולהודות באמת (המהפכנית) שאין ביכולתה לשבור את טבעת החנק של המדיניות הניאו-ליברלית הקשה כל עוד יוון נשארת במסגרת האיחוד האירופי. אז לתת לאזרחים להחליט אם הם מוכנים להיכנע לתכתיב של הטרויקה או אם הם מוכנים ליפות את כוחה של ההנהגה להתחיל בצעדים לקראת יציאה מהגוש. אבל ההנהגה טעתה טעות חמורה כשהאמינה כי משאל עם או ביטוי אחר של הרצון הדמוקרטי של העם יכולים לכפות על הטרויקה ויתורים – במיוחד אחרי המשבר בבנקים אשר החליש את כוח העמידה של הציבור.
היה צורך לשואל את העם את השאלה הקשה, אבל נכונה: האם העם היווני מוכן לדחות את התכתיב של הטרויקה – אף שהדחייה כרוכה ביציאה מהיורו? אך השאלה לא נשאלה במשאל העם שנערך באחרונה. מכאן הטעות הגורלית של הנהגת ציפראס וסיריזה.
ראובן צודק
התוצאה המרכזית של ההסכם עם הטרויקה היא אבוד האמון של העם במנהיגיו וחמור מזאת, מדובר למעשה בשקר גס שעשה ממשאל העם תרגיל דמגוגי.
יתכן שחתימה על ההסכם היה צעד טקטי בלבד במלחמה הקשה מול הגוש האירופי וגרמניה שאיימו במפורש לזרוק את יוון מחוץ לאירו.
אבל גם כצעד טקטי היתה טעות כוון שבנוסף לאבוד אמון העם בהנגה היוונית, זה היה נצחון (אם אפשר לקרוא לו כך) של שרי האוצר והבנקים על יוון.במצב בנוכחי קשה מאוד ליוון לא לקיים את ההסכם שהוא גרוע מכל הבחינות.
לדעתי היה עדיף אפילו לעמוד על אפשרות היציאה מהגוש ולהיערך לכך. במקרה זה יתכן שהגוש היה עומד במצב קשה ביותר ,הרבה יותר קשה עם ה"ניצחון" של ההסכם.
אין ספק שהמצב היום קריטי הן ליוון והן לגוש האירו,וההסכם הוא התחלת הסוף של גוש זה.
המצב מזכיר לנו שוב ושוב שלא נתן להצליח במהפכה סוציאליסטית במדינה אחת בודדת.
יוון עמדה לבד מול כל המעצמות,בלי שותפים,בלי מדינות במצב דומה שהיו צריכות להקים חזית משותפת נגד ההתקפה הניאוליבראלית והניאואימפריאליסטית.
סוציאליזם יכול להיות רק אינטרנציונליסטי, או לא יתקיים ,לא יחזיק מעמד ולא ישרוד. דוגמאות רבות יש לכך .
אין ולא יכולה להיות "טעות גורלית", כפי שאין לא יכולה להיות "הנהגה אחראית" אצל אדונים הדמוקראטיים. וזה מכוון שהאדונים האלה הם סוציאליסטים במילים וקנויים בכיס של ההון האימפריאליסטי במעשיהם. בהיותם כאלה, שום ברירה תוכל להתאים לתוכניותיהם: אם עושים ככה, לא יהיה טוב ככה, ואם עושים אחרת, לא יהיה טוב אחרת מפני שהאינטרס המעמדי שתפקידם לשרת הוא אינטרס של מעמד נסוג.
יהיה טוב להמונים, כאשר האחרונים יתחילו למנוע מהם לבצע את תוכניותיהם. בשביל זה ההמונים זקוקים לחלופה. בינתיים, בארצות גוש ה-EURO, רק ביוון קיימת חלופה.
אז, להמונים היוונים חסר ניסיון.
אם ליוונים חסר ניסיון, מה עלי להגיד על ההמונים הישראליים?
מה זה "רצון העם?
יוון היא חברה מעמדית. אז מי זה "העם"? אלה שהביאו את המעמד העובד לאן שהגיע?
בשביל סוציאליסטים שלא משחקים ב"בחירות" רצון העם הוא השביתה הכללית וזה מה שעומד לקרות.
ציפראס הקדיח את התכשיל שלו, אלא שעל התבשיל השרוף שלו שלו הפאשיסטים עלולים להגיע לשלטון.
זה לא טעות אלא פחדנות. אני לא שופט את ציפראס כי לא הייתי בנעליו ולא הייתי רוצה להיות בהם. אבל הוא פחדן, בדיוק כמו שאר מנהיגי עולם – אובמה, מרקל, ביבי – כולם בירוקרטים אפורים. דור הנפילים מאחורינו, כבר אין יותר מנהיגים כריזמתיים עם דעה עצמאית (או אפילו עצמית – גם זה טוב). כולם מיישרים קו עם ההגמוניה השלטת בעולם. עצוב היה לראות את שלל הכותבים פה ששיבחו את ציפראס כאילו הוא ירד מהאולימפוס עם לוחות הברית ביוונית, כאשר היה ברור לכל שזה בלוף אחד גדול. אבל בניגוד לאדיפוס, הגיבור שלנו לא עוקר את עיניו ועוזב לגלות, אלא מיישיר מבט פוזל לעם, ואומר שהוא מעביר את הרפורמות שהוא עצמו לא מאמין בהם. יש יותר הזוי מזה?
נניח שיוון היתה מתנקת מהאיחוד האירופאי ומכריזה על עצמה כחדלת פרעון.
פירוש הדבר שכל רכוש של יוון ניתן להחרים לצורך תשלום החובות.
למשל מטוסים יוונים היו מוחרמים ויוון היתה נשארת ללא חברת תעופה.
אוניות יווניות היו מוחרמות.
יוון לא היתה יכולה להפקיד כספים בבנקים זרים משום שהכסף היה מוחרם.
בנוסף לכל הצרות האלה על הסחורות היווניות היו מוטלים מכסים כמו למדינה שאינה חברה באיחוד.
המסחר התעשיה והמדע היו מתנוונים ללא שיתוף עם האיחוד ויוון היתה חוזרת לתקופה הטרום תעשיתית והיתה נהפכת למדינת עולם שלישי (משהו שדומה לקובה)
יציאה מגוש היורו אינה יציאה מהשוק המשותף. ישנן מספר מדינות אירופאיות החברות בשוק ויחד עם זאת שומרות על המטבע ועצמאות פיננסית (יחסית….). ישנן גם מדינות אחרות (תורכיה, ישראל) שחתומות על הסכם מכסים. אז יציאה מגוש היורו אין משמעותה בהכרח התנתקות מהגוש הכלכלי.
עלי צודק ביותר. יתכן שהצעד של ציפארס הוא טקטי. להרוויח זמן. ברור שזה צעד מסוכן ביותר כוון
שהשמאל עלול לאבד את השלטון .
זה קל מאוד לזעוק סיסמאות של מהפכה מבלי להתיחס למציאות המורכבת.מדובר במשחק מורכב
מסוכן וקשה.
דבר אחד ברור: בעולם גלובאלי עם קשרים הדדיים מערכתיים ותלות זחקה בין מדינות,בעקר מדינות קטנות וחלשות שאין להן כח מיקוח, לא נתן לקיים סוציאליזם אמיתי. הדבר אפשרי אם חבר עמים ומדינות יקימו חזית משותפת שתוכל לעמוד מול הכוחות האדירים הפועלים בעולם.
לצערנו,חזית זו לא קיימת היום.
אמר הפילוסוף הידוע הָבֶּרְמָס, בראיון לגארדיין הבריטי: ניתן להתנגד לנטיות ומגמות כאלה רק על-ידי שינוי הכיוון הפוליטי ב-180 מעלות. שינוי כזה יוכל לבוא על-ידי רוב דמוקרטי במדינות הליבה האירופית. לאור המצב הכאוטי באירופה שנגרם בידי המשבר ביוון, איננו זכאים להתעלם ממגבלות השיטה הקיימת שמבוססת על פשרות בין-ממשלתיות.” הבעיה היא שהאיחוד האירופי מתגלגל בכסא נכים, ונוסע בכיוון שמנהלי הבנקים מורים לו.
"ריקון הדמוקרטיה מתוכן הוא התוצאה של המדיניות הניאו-ליברלית שהסירה את הפיקוח הציבורי מכוחות השוק. . . זו המהות של המלכודת האירופית. רק ראשי ממשלות יכולים לפעול, אבל הם לא מסוגלים לפעול למען האינטרס ה מ ש ו ת ף , מפני שהם חושבים בעיקר על הבוחר הלאומי שלהם".
theguardian.com/business/2015/jul/16/merkel-gambling-away-germanys-reputation-over-greece-says-habermas
השגיאה הראשונה של הנהגת סיריזה, הייתה נכונותה להקים ממשלה עם מפלגת היוונים העצמאים הימנית . לשם מה היה צריך להיות בברית עם הימין ולאפשר לו להופיע יותר דואג להמונים ממפלגת השמאל ולאפשר לו לקשור את המאבק נגד האיחוד האירופאי בעמדות לאומניות גזעניות. שנית השאלה היא מה צריך לעשות עתה. עתה במקום לתת קרדיט לצ'אפרס שאכן בגד במעמד הפועלים היווני ואין מקום להסתיר זאת, חייבת להיות דרישה לסלק את הימין מהממשלה והקמת ממשלה משותפת של סיריזיה והמפלגה הקומוניסטית –דהינו ממשלת פועלים. להכריז שלא מחזירים את החובות שבעלי ההון עשו ושילכו אחריהם ולא אחר הפועלים והפנסיונרים. על השמאל במפלגת סיריזה להוריד את הכפפות ולהיאבק על הנהגת המפלגה ואם נכשלים להקים מפלגת פועלים מהפכנית חדשה.. יש נכונות גדולה להיאבק ויש לקשור אותה למהפכה סוציאליסטית שכן במסגרת האיחוד האירופאי אין כל פתרון ליוון. חלק מהמאבק הוא להעלות את התביעה לפדרציה סוציאליסטית של אירופה במקום האיחוד האירופאי ולקרו א לוועידה של כל כוחות השמאל באירופה הרוצים להיאבק למאבק משותף בכוון של הקמת פדרציה סוציאליסטית של אירופה.
קביעותיו של ראובן על הסכמת העם או אי הסכמתו לחוזהשהונחת עליהם -ו בהפגנה היה מכוון לבעד או ננגד מו"מ עם האירופאים אך לא לפרטי ההסכם – לו אני מתנגד כראובן. בסופו של דבר, הנושא הויווני – אל לנו להתערב בפרטיו אלא להמתין כיצד יפול דבר ביוון ולא בישראל.
יוסי צודק,אבל איכן מפלגות השמאל באירופה ובעולם ? איכן ההפגנות של המונים לסולידריות עם יוון ?
איכן היציאה למאבק משותף של העובדים,המובטלים ,הסטודנטים ,הפנסיונרים והעניים של אירופה ושל העולם כולו ? המצב ביוון היה צריך לקומם את כל אלה שרק נמצאים בתור בהמתנה לגזרות דומות שבוא יבואו ללא ספק,במדינתם,כוון שזו הדרך היחידה של הבנקים ובעלי ההון בעזרתם הנדיבה של הממשלות לנסות למנוע את הנפילה לתהום של השיטה והמשטרים שלהם.
המצב ביוון היה צריך להדליק אש ולזעזע את כולם,כי זה רק סימפטום של המחלה הסופנית של השיטה,כפי שיאניס ורופאקיס תיאר בסיפרו THE GLOBAL MINOTAUR שעל פי המיטולוגיה היוונית היה צריך להאכיל בבשר אדם של צעירים וצעירות כדי לשמר את משטרו של המלך מינוס