"אנחנו חייבים להביא לשינוי ואנחנו נביא את השינוי. באוצר חייבים להפנים את העניין. אי אפשר להמשיך את התופעה שרומסים כבוד של אנשים ופוגעים במרקם החברתי במדינה. זה לא רק מאבק של ציבור העובדים, זה מאבק של החברה הישראלית, מאבק של כל אחד מאיתנו .לא נפסיק את זה ולא נשקוט; ונעשה שביתה עד שהנושא הזה ייפתר ועובדי קבלן במקצועות הליבה ייקלטו להעסקה ישירה". עד כאן חלק מדבריו שאמר יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, בעצרת האלפים שנערכה ביום חמישי 16 ביולי במרכז תל-אביב. עובדי מן השורה רבים, יחד עם ועדי עובדים, לקחו חלק בהפגנה מתוך הכרה שיש לחזק את המערכה ואף להעצימה.
חבר הנהגת ההסתדרות מטעם חד"ש, סוהיל דיאב (ראשון מימין)
בהפגנה למען עובדי הקבלן שנערכה ב-16 ביולי, במרכז תל-אביב (צילום: ההסתדרות)
יחד עם זאת, יש בדבריו של יו"ר ההסתדרות יסוד לדאגה, כי ניסנקורן אימץ את המושג "עובדי ליבה" היקר כל כך לדוברי הממשלה ולמעסיקים. קרי: ישנם "עובדי ליבה" במקצועות "היוקרתיים" כגון עובדים סוציאליים, אנשי מחשב או מורים; וישנם "עובדים שאינם ליבה", כגון מאבטחים, פקידים, מנקות ומנקים, עובדי משק.
אבל הלב שלנו אומר אחרת: כולן, מהעובדת הסוציאלית שסיימה תואר שני ועד לעובדת הניקיון שבקושי גמרה בית ספר יסודי, שייכות למעמד העובדים. כולם היו ל"עבדי קבלן" המשרתים את תאבת הבצע של המעסיקים.
לדוגמא: רכבת ישראל, מקום עבודה הקולט עוד ועוד עובדים ככל שמתרחבת רשת מסילות הברזל. על פי נתוני ועד העובדים, ברכבת מועסקים 500 מאבטחים, 400 קופאיות ו-450 עובדי ניקיון ללא הסכם קיבוצי. הוועד דורש את קליטתם של כלל עובדי הקבלן. הרי לא ניתן להפעיל את הרכבת ללא קופאיות או עובדי ניקיון. כך, שכלל עובדים הרכבת הם "ליבה" – ללא יוצא דופן. אגב עובדי הרכבת עצמם (אלה שאינם מועסקים באמצעות קבלנים) מתחלקים לשני חלקים: הוותיקים והחדשים – הנקראים "עובדי פרויקט" – ולהם הסכמי דור א' ודור ב'. לסיכום מקום עבודה אחד… וחמש (!) צורות העסקה שונות.
כידוע השביתה לא פרצה היום (רביעי, 22 ביולי). הושג הסכם מהיר (יומיים לפני תחילת השביתה) ובייחוד: חלקי. עם כל השמחה על קליטתם של כ-15 אלף עובדי "ליבה" לשירות המדינה במעמד של עובדים מן המניין; נותרו מחוץ למסגרת ההסכם רוב עובדי הקבלן. כמה הם? אפשר לעשות חשבון, יש הסבורים שהמדינה מעסיקה בין 200 ל-400 אלף (היא לא מספקת נתונים על כך) "עבדי קבלן". על פי ההסכם שנחתם: מנקה בבית חולים היא "עובדת ליבה", אבל עמיתה באוניברסיטה "אינה עובדת ליבה". למה? לשר האוצר כחלון וליו"ר ההסתדרות פתרונות. את אלפי המורים במערכת החינוך הזכרנו?
לצערנו, ההסתדרות חתמה על "שקט תעשייתי" בסוגית עובדי קבלן עד לשנת 2016. אבל המפתח להמשך המאבק לקליטתם של עובדי הקבלן הוא המאבק במקומות העבודה. קרי: בכל בית חולים, בכל אוניברסיטה, בכל עירייה, בכל בית ספר. אלה רובם מקומות עבודה מאורגנים, בהם קל יחסית לנהל מערכה למען העמיתים "השקופים". אמנם ישנם לא מעט ועדי עובדים שהסכימו (בעידודם של ראשי ההסתדרות – לפחות מאז שעמד בראשה חיים רמון באמצע שנות ה-90 ועד לימיו של עופר עיני – שניהם היו לאנשי עסקים) לחוזים אישיים ולעובדי קבלן תמורת הטבות – לרוב תוספות שכר. אבל כעת ברור לכל שאין להשלים עם התרחבות התופעה וועדי עובדים רבים מוכנים להירתם למערכה.
ומה יקרה עם ועד העובדים במקום עבודה בו (באורח פלא) אין עובדי קבלן? אותו ועד עובדים יכול לסייע להקמת ועדי עובדים נוספים במקומות העבודה הבלתי מאורגנים בהם אין העסקה ישירה או יש העסקה ישירה בתנאי עבודה ושכר נחותים.
התארגנות, מאבק ותודעה מעמדית הם המרכיבים המרכזיים במאבק בניצול עובדים – גם בתופעה הקשה של העסקה קבלנית. כך שאת המערכה, שתהיה מערכה ממושכת, יש להפנות לקליטתם של כלל עובדי הקבלן בשירות הציבורי ובמגזר הפרטי. יש לאסור כליל על העסקה קבלנית במשק הישראלי.
זה תמיד מדהים השתיקה הרמה של המגיבים הקובעים, הכרוניים והאובססיביים של האתר כאשר מדובר בסוגיות חברתיות שכביכול (עאלק) יש קונצנזוס. קוראי/מגיבי האתר הזה הם זעיר-בורגנים שענייני המעמד הנמוך רחוקים מהם כמרחק כוכב הלכת החדש שהתגלה על ידי נאסא מכדוה״א. הרבה יותר מעניין אותם להגיב על פשעי ישראל נגד הפלסטינים, או על כפיות התודה הפלסטינית לגואלים הציונים. אבל שמדובר במנקה רוסית, כנראה בעלת דואר דוקטור, שמנקה שירותים באוניברסיטה, זה לא נושא כל כך מעניין.