כשש מאות איש גדשו את ביתן 10 בגני התערוכה בכנס של השמאל – "ישראל עכשיו – בונים אלטרנטיבה" שנערך אתמול, יום שישי 24 ביולי. נחמה דואק הנחתה פאנל שבו השתתפו חברי הכנסת זהבה גלאון, איימן אודה, שלי יחימוביץ' והעיתונאי אמנון אברמוביץ, שדיברו על מהותה של האלטרנטיבה ודרך בנייתה, יחוד המפלגות השונות במחנה השמאל וחסמים בדרך לשינוי האלקטורט. מדי פעם זכה מרצה זה או אחר למחיאות כפיים, אבל לקהל הרב לא הייתה אפשרות למעורבות בשיח הזה. וניתן להבין זאת, היו יותר מדי אנשים. לכן יותר מאוחר התפצלו הדיונים לשלושה: דיון שעסק בפתרון שתי המדינות לאור המציאות האזורית המשתנה, דיון שעסק בלחץ הבינלאומי והשפעותיו על המאבק לשלום והקבוצה השלישית, בה אני השתתפתי, עסק בשסע החברתי, מכשול או הזדמנות לפעול ביחד?
ח"כ איימן עודה (חד"ש – הרשימה המשותפת) נואם בכנס "שלום עכשיו" שנערך אתמול בתל-אביב,
לידו ראשת מרצ, ח"כ זהבה גלאון וראשת העבודה לשעבר, ח"כ שלי יחימוביץ' (צילום: שלום עכשיו)
לא מעט אנשים ונשים השתתפו בדיון, אולי יותר מדי: ד"ר מירב אלוש לברון, ח"כ אילן גילאון, ח"כ תמר זנדברג, ח"כ דב חנין, ח"כ יוסי יונה, אלדד יניב ,ד"ר תומר פרסיקו, דורון צברי, ועוד. אין זה חכם במיוחד לחלק אנשים לקבוצה ולא לאפשר להם לדבר. לכן נרשמו כמה קריאות ביניים. אבל הבעיה העיקרית הייתה בשיח. לא היה ניסיון רציני לעמוד על אנומליית השיח הקיים. לא מספיק לעסוק בפוליטיקת הזהויות מבלי לעמוד על כך שהיא אנומלית מיסודה. אף אחד בקרב הפאנל החשוב לא טרח להסביר איך ניתן כיום לדבר על חברה, מדינה ואידיאולוגיה מכוננת, במונחים שונים זה מזה. הכיצד החברה היא "ישראלית", המדינה היא "יהודית", והאידיאולוגיה היא "ציונית". כמובן שבכך לא מסתכמת הבעייתיות. לא ניתן לדבר ברצינות על האוניברסאליות של השמאל לעומת הקונקרטיות והלאומיות הגזענית של הימין, ולשכוח את ספרו של זאב שטרנהל שבדק את הקשר בין המימד האוניברסאלי המוצהר של הסוציאליזם הציוני לבין הלאומיות הציונית שתמיד גברה עליו. ואם כה אוניברסליים היו הציונים הסוציאליסטים, כיצד ניתן להסביר שעד כה, לאחר עשרות שנים ניתן לספור על אצבעות יד אחת בלבד את הערבים שהתקבלו לקיבוצים?
לא ברור מניין שואב הד"ר פרסיקו את ידיעותיו על הקשר בין דת לאום ומדינה, אבל במדינות מתוקנות האזרחות היא הלאומיות ומבטאת את הלאום האזרחי ולא משנה הדת או המוצא האתני של האזרח. יתר על כן, כבר מזמן הוכיח גרשון ויילר שהיהדות אינה אלא יכולה להתקיים אלא בגולה, ואין היא עולה בקנה אחד ליצירת מדינה דמוקרטית מודרנית. ישנן שאלות רבות שניתן היה לשאול את חברי הפאנל הנכבד הזה. לדוגמא: אלדד יניב הצליח להפטיר את השטות, שישראל לא צריכה להיות "מדינת כל אזרחיה" כי היא מדינה יהודית שבה מממש העם היהודי את ריבונותו, וזאת מבלי להבין שראשית, אין דמוקרטיה אלא של כל אזרחיה, ושנית- שהעם היהודי אינו מושג פוליטי או לאומי.
אסיים בשאלה אחת: כאנשי שמאל, איך ניתן להסביר שבית המשפט העליון שלל את זכות הכרה בלאום ישראלי, כלאומיותם של כלל אזרחי מדינת ישראל?
שאלות נוקבות ביותר! שאלה נוספת שאפשר לשאול היא כיצד יתכן ששאלות בסיס כאלה אינן נשאלות יותר, או בעצם שאין שום סימן לדחיפות במענה משביע רצון עליהן? או לחליפין, לא לשאול "כיצד ניתן להסביר" אלא לשאול מכיוון שונה (מערכתי) כלומר – מהי בעצם המשמעות של המצב הזה? …
לדוגמה: לפעמים פלוני עושה שטויות ברצף ואז אפשר לשאול "כיצד ניתן להסביר" זאת? או שבמקום אפשר לשאול – מהי ההגדרת מצבו של הפרט הנדון? יתכן שבדיקה תגלה כי אדם זה הינו במשבר והתערער נפשית ואז הוא זקוק לסיוע מתאים. אבל למי אכפת?…
החשיבה על המדינה היהודית והפונקציה שלה בהתפרעות האימפריאליסטית עברה את שלב ההסברים ממזמן (לדעתי) ועל העולם (האדיש) להתחיל לקום מהטלויזיה ולתת את הדעת על הגדרתו של המנגנון השולט (ועל מוסדותיו המשפטיים…).
בעבר אולי אפשר היה להתחמק מהגדרות פונקציונליות אבל העיוות (המוסדי) המזדקר לעין בכל שטחי החיים מחייב עיון בשאלות האלה בצורה הרבה יותר רצינית. רצוי לפני שבית המשפט יראה כמו מחלקה של הרבנות הצבאית – אם לא כבר הגיע לזה.
"במדינות מתוקנות האזרחות היא הלאומיות ומבטאת את הלאום האזרחי ולא משנה הדת או המוצא האתני של האזרח". זה נכון אם מגדירים את מדינות מערב אירופה כ"מדינות מתוקנות". במדינות מזרח אירופה הלאומיות בדרך כלל קשורה אל קבוצה אתנית אחת במדינה וקבוצות אתניות אחרות לא ממש שייכות ללאומיות של המדינה, ולעיתים קרובות הלאומיות קשורה עם השתייכות דתית אחת. מייסדי מדינת ישראל היו ברובם מזרח אירופים, ולכן לא מפתיע שמדינת ישראל היא מדינה מזרח אירופית ולא מדינה מערב אירופית. אני חושב שאם רוצים להבין את המבנה של מדינת ישראל צריך להסתכל על פולין של פילסודסקי בין שתי מלחמות העולם – שם כשישים אחוז מהאוכלוסיה היו בני הלאום הפולני והדת הקתולית וארבעים אחוז היו בני מיעוטים שלא נחשבו כפולנים – יהודים, גרמנים ואוקראינים. זה לדעתי הדגם שעל פיו הוקמה מדינת ישראל.
רשימת הנושאים שנידונו מספקים חומר לעשרות דיונים ארוכים – אם בקבוצות קטנות, או בסמינרים באולמות מלאים. השאלות הן חשובות: האם החברה "ישראלית", המדינה "יהודית", והאידיאולוגיה "ציונית"? ומה עם השאלות על השיוויון, הדמוקרטיה, ועל "לאן פנינו"?
האמונה בבית המשפט מתחרה רק בפתטיות שבאמונה של מספר אנשי שמאל במוסריות של האימפריאליזם האירופי והאמריקאי (המנגינה "עוד מעט יימאס להם" כבר קיבלה תקליט זהב ופרס אקו"ם). האמונה, שלעתים היא באמת כנה, מעידה על חוסר הבנה משווע של המציאות בה הם חיים ועל חוסר הרלוונטיות שלהם. מוסד בית המשפט הוא מהמוסדות השמרניים ביותר בחברה הבורגנית ורק לעתים נדירות הוא מצליח להקדים במשהו את התהליכים החברתיים, אך זהו תמיד היוצא מן הכלל.
הלאומיות הישראלית אינה זקוקה לאישור בית המשפט. הלאומיות הישראלית הצליחה למחוק גם את הלאומיות הקולוניאלית, זו המכונה "יהודית", וגם את הלאומיות הפלסטינית של הערבים הישראלים. כמובן שהמתחים המעמדים לא נעלמו בתהליך התגבשות הלאום הישראלי אלא קיבלו את הצורה המוכרת לנו של הגזענות בחברה הישראלית.
הכנס עצמו נטול חשיבות והוא עוד אחד מאותם אלפי כנסים שהעמותות למיניהן מארגנות כחלק מהתחרות העסקנית על כספיהן של הקרנות האמריקאיות והאירופאיות. עוד אחת מאותן אורגיות של ליקוק תחת הדדי האהובות על השמאל הליברלי. שמחתי לראות שהפעם הוזמנו כמה תומכי BDS לשאת דברים בבחינת מצא מין את מינו.
הלאום הישראלי הוא עובדה. בג"צ כן מכיר או לא מכיר, למאי נפקא מיניה? במרשם האוכלוסין רשומות הרבה שטויות. לפעמים בן לאב יהודי ירשם כרוסי למרות שנולד בארץ ולמד תלמוד. הם (משרד הפנים) גם רושמים את ילידי הארץ היהודים כאילו נולדו בחו"ל ועלו ארצה מכוח שבות. אז מה זה משנה. אני ישראלי וסולברג או אלי ישי או בני ניתאי לא ישללו ממני את הזהות שלי. גם הערבים הם ישראלים אם כי בצדק הם אינם מזדהים עם הכותר, ממש כמו סולברג. כל זה, במחילה, שטויות במיץ בנדורות. מה שבאמת חשוב הוא להתפטר מהאפרטהייד הכפול, זה שבתוככי מדינת ישראל וזה שבפלסטין הכבושה שממזרח. צודק עוזי אורנן בקריאתו לביטול חוק השבות. ראשית, החוק הביזארי הזה מקנה אזרחות לנכד של יהודי שאינו יודע כלום על יהדות ואולי אביו אנטישמי ר"ל. שנית, יהודי לצורך החוק הוא "מי שנולד לאם יהודייה", כלומר שוגר מרחם יהודייה. הכיצד מוודאים זאת? כל אחת יכולה לטעון? היש בדיקה גניקולוגית של מובהקות דתית? וכי יש סימנים וואגינליים או קליטוריאליים יהודיים, או שמא על האשה הנטענת להיות יהודייה ב"ה להציג מגילת יוחסין מרחל אימנו?
האמת, אם היא צאצאית של רחל, אז היא שייכת לשבט אפרים, או מנשה, או בנימין = מממלכת ישראל, לא ממלכת יהודה… ;-))
הערבים המעטים שהם חברי קיבוצים התקבלו בעשור האחרון, אבל כבר לא צריך להתקבל לקיבוץ כדי לגור שם; כמחצית מהתושבים הם לא חברים.
נו באמת. "שמאל".
האנשים *האלה* הם שמאל?!??
אתה צוחק עליי?
הגזענית החשוכה אלוש לברון, הפשיסט הקלאסי אלדד יניב, אי-אלו ציונים (בעד מדינת אפארטהייד, כלומר) ומיליטאריסטים (התומכים בשלילת זכויות-אזרח מסרבני-גיוס), אי-אלו פמיניסטיות סקסיסטיות (התומכות בשלילת כל זכויות-האדם מגברים), סטאליניסטים ומעל לכל: ארגון "שלום עכשיו", לפיו "מלחמה היא שלום" ושראשיו תומכים, בהתלהבות ובעקביות, בכל ההפצצות הרצחניות על עזה.
מה המשותף, לכל החבורה ההזויה הזאת?
אוה. שהמנטאליות החשוכה, להּ הם מטיפים, אמורה לחול (לשיטתם) רק עד ל"קו הירוק" ולא חלילה מעבר לו, בעוד שאצל ביבי, בנט ומירי גרב, אמורה היא לחול, עד לנהר הירדן מינימום (אם לא עד לפרת, או לגנגס). וזה הכל!!
לא "שמאל" ולא בטטה. מכל השמות שציינת, אין אפילו שמאלני אמיתי (מרקסיסט/אנארכיסט, סביבתי, טבעוני, אתאיסט, נודיסט…) אחד!!
כשתזמינו, את האנארכיסטית הקדושה נטלי כהן-וקסברג ואותי, לנאום מעל הבימה, *אז* יהיה לכם שם, שמאל אמיתי ונאור… עד אז לא.
זה בדיוק הקטע של האין שמאל בישראל.
שלום עכשיו זה לא שמאל. הם בסך הכול רוצים, שרק להם יהיה מותר לעשוק את הפלסטינים.
עוד לא שמעתי על שלום עכשיוניק שאומר- וואללה, הבית שלי ב… בעצם נגנב מפלסטינים אלו ואלו, ואני מחזיר להם אותו.
בדיווח עיתונאי קראתי שגם עודה ראשה של הרשימה המשותפת דיבר שם מעל הבמה ואמר, לטעמי,
דברי-טעם אמיתיים ובין השאר גם אמר שהיתה זו לדעתו טעות שלא להכנס להסכם עודפים עם מרץ
אך בדיווח של ברנע הוא איננו קיים ולא היה שם אם כי תמונתו על הבמה מופיעה בתוך המאמר.
שלום עכשיו הוא במקרה הטוב המשמר האזרחי של מה שחייב להיות שמאל ישראלי אמיתי – אחרת
היה גם אורי אבנרי ברשימת הדוברים וגם תמר גוזנסקי…
לרמי:
כנראה שאצלך תופעת האנטישמיות ואפילו השואה הם "חריגים" בנאורות ורק נותר היום להכריז על כך שכל בני אדם הם שווים ומכובדים ובזה להגיע לימי המשיח.
לצערנו,המצב שונה לחלוטין: גזענות (מכל הסוגים) טירוף ,שינאה (חינם בכל המקרים),לאומנות, אמונות דתיות (מכל הסוגים) ,פחדים,אי-רציונאליות ועו ועוד,הם קיימים ואיך שקיימים.
העם היהודי (אם תרצו,קהילות של אלא המגדירים עצמם כיהודים או שאחרים מגדירים אותם כאלה)
סובלים בכל העולם מאנטישמיות ומרדיפה כזו או אחרת. כל עוד תופעה זו תתקיים,ועדיין לא הגענו
למהפכה הסוציאליסתית האינטרנציונליסטית בכל העולם,אווחת העמים,והסולידריות של העובדים מכל העמים,יש הצדקה לציונות,לא במובן של ירושלים ,ארץ הקודש או ארץ האבות,אלא במובן של
המקלט האחרון של אותו עם (או איך שתרצו לקרוא לו,זה לא משנה. כמובן שציונות זו לא יכלוה להיות על חשבון עם אחר,העם הפלסטינאי, ואין שום הכרח שתהיה כזו. כל אחד שטוען שקיים הכרח כזה,הוא מעוות את האמת במודע או שלא במודע,אם מימין ואם משמאל.