הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 ביולי, 2015 23 תגובות

אחד מפעילי חד"ש המרכזיים וחבר הוועד המרכזי של מק"י, אלון-לי גרין, שמע שישנם דיונים במרצ על דרכה וראה בכך הזדמנות טובה לפתח דיון על הליכה משתופת של חד"ש עם מרצ. גרין בחר להתעלם מכך שבמרצ מדובר על התקרבות/היבלעות/התחסלות בזרועות האוהבות של המחנה הציוני. משבר הקיום במרצ נובע מאי יכולתה​ להתייצב למאבק רעיוני-פוליטי נגד המחנה הציוני. אז איך אפשר לטעון, כפי שהוא עשה, כי "השאלה שעומדת בפני מרצ היא בעצם השאלה שעומדת בפני השמאל כולו?". נניח שאנו רואים עין בעין עם מרצ את הפתרונות לשאלות חשובות רבות, אבל כאשר מרצ דבקה באסטרטגיה של הצטרפות לגוש של המחנה הציוני, מה טומן בחובו החיפוש הנואש אחר האחדות עם מרצ? מדוע גרין אינו מבהיר חד משמעית שהוא שולל הצטרפות חד"ש לגוש עם המחנה הציוני באמצעות מרצ? הרי זאת המסקנה ההכרחית של החיזור אחרי מרצ דווקא כשזו מודיעה ברבים שפניה להצטרפות למחנה הציוני.

ראשת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, לצידה יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה (חד"ש) והעיתונאית נחמה דואק מ"ידיעות אחרונות", בכנס שלום עכשיו שנערך ביום שישי האחרון בתל-אביב (צילום: שלום עכשיו) galon-odehראשת מרצ, ח"כ זהבה גלאון, לצידה יו"ר הרשימה המשותפת ח"כ איימן עודה (חד"ש) והעיתונאית נחמה דואק מ"ידיעות אחרונות", בכנס שלום עכשיו שנערך ביום שישי האחרון בתל-אביב (צילום: שלום עכשיו)

כי זו המשמעות לדבריו של גרין לפיהם "אני מברך על המחשבה שצריך לכונן בריתות רחבות בשמאל כדי להצליח סוף-סוף לשנות את המציאות". מקור הפיצול בשמאל לפי גרין הוא במדיניות השגויה של מק"י וחד"ש: "אני חושב שחד"ש היתה עד כה סגורה לרעיון של הרחבת החזית היהודית-ערבית, ואני חושב שטעינו".

לעמדותיו הפומביות של אלון לי-גרין שלוש משמעותיות מרחיקות לכת:

א' הוא מבקש לערוך שינוי מן היסוד, מקיף ומהותי של עמדות מק"י וחד"ש בטענה שעמדותיהן חוסמות את הדרך לאחדות השמאל. טיעון כזה מחייב הוכחות, הבהרות ברמה של  נייר עבודה מעמיק. לא מדובר בסתם טיעון שניתן לזרוק לחלל האוויר. גרין אפילו אינו מנסה להתמודד עם הקושי הטבעי של האוכלוסייה הערבית ושל רוב החברים היהודים הפעילים בחד"ש ובמק"י לקבל עליהם את האשמה החמורה הזו.  חברי מק"י וחד"ש יודעים שעשו ועדיין עושים כמיטב יכולתם  למיצוי אפשרויות לפעולה משותפת עם גורמים פוליטיים וחברתיים רבים – גם עם מרצ.

ב' גרין שואל כיצד נצליח לארגן את השכבות החלשות והמוחלשות במסגרת הרשימה המשותפת. אבל יש לו זיכרון קצר. שנים רבות לפני הקמת הרשימה המשותפת לא הצליחה חד"ש לצבור כוח אצל הציבור הרחב של הסובלים ממצוקות הקפיטליזם. כמו כן, היום איש אינו מונע מחד"ש לארגן את ציבור המדוכאים. התזה ש"לא הולך לנו אצל מנוכשלים בגלל הרשימה המשותפת" –  אינה נכונה והיא מרשם בדוק לפיצוץ הרשימה המשותפת. על פי הצעתו המופרכת של גרין "נשתחרר מהר מהרשימה המשותפת, נתאחד עם מרצ, נרוץ אחריה אל המחנה הציוני – ואז המוני העם היהודי במדינת ישראל יתייצבו למאבק תחת הדגל שלנו".

ג' ישנה שאלה נוספת לגבי זכותו של אלון-לי גרין להביע כך את עמדותיו. למיטב ידיעתי הוא טרם העלה את עמדותיו בצורה מסודרת במוסדות המרכזיים של מק"י וחד"ש – בהם הוא חבר. גרין ראה לנכון לפרסם את עמדותיו בפומבי דווקא באמצעות הרשתות החברתיות. ביקורת עצמית בפייסבוק לפני פרסום מאמר מנומק ויסודי ב"זו הדרך"? אני לא רוצה למחול על כבודו של הצנטרליזם הדמוקרטי אבל אילו אני הייתי חבר במוסדות המרכזיים של מק"י ושל חד"ש הייתי נפגע מאוד אילו נאלצתי לקרוא את הדברים ברשתות החברתיות עוד בטרם נערך דיון כלשהו בנושא.

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. ראובן טועה הגיב:

    במרצ מדבר רק ח ל ק על התקרבות/היבלעות/התחסלות בזרועות האוהבות של המחנ"צ. חלק אחר של מרצ מדבר על שותפות עם חד"ש. זה החלק שבו צריך להיות לנו ענין!
    אנו חייבים ללמוד מהשגיאות שעשה השמאל הגרמני ב-1933 כשנלחם זו בזה (הסוציאל-דמוקרטים בקומוניסטים וגם להיפך) וכך עזר לנאצים לעלות לשלטון. אנו צריכים ליצור שותפות שתיצור תנועה רחבה (בספרדית Frente Amplio) שתביא לאחדות כוחות במאבק למען השלום ונגד ההתנחבלויות.

    • אנג'לו איידן הגיב:

      ובאמת! מה אפשר ללמוד מהסוציאל-דמוקרטיה בכלל, וזו הגרמנית בפרט, ובמיוחד-מיוחד בסיוע שנתנה לעליית הפשיזם לשלטון ולהתחזקותו בשלטון לאחרי-כן. ומה ניתן ללמוד מהסוציאל-דמוקרטיה בכלל בזמן שסייעה לעליית הפשיזם בספרד והתנגדה לקריאת האחדות האנטי-פשיסטית, לא רק של הקומוניסטים בגרמניה אז, אלא גם של מזכ"ל האיטרנציונאל הקומוניסטי, גאורגי דימיטרוב ושל הארגון שעמד בראשו. מה עוד שבמלחמת העולם השנייה, הסוציאל-דמוקראטיים תמחו בהשהיית הפתיחה של החזית השנייה בתקווה שההיטלראים יחסלו את האיחוד הסובייטי. מה אפשר ללמוד מכל זה? ומה אפשר ללמוד מתמיכת מפ"ם, רץ, של"י, מרץ, ועוד ארגונים ותנועות, בעד המדיניות הציונית של זכויות מיוחדות לטובת היהודים בכלל, ולאלה העשירים בפרט, ובמיוחד-מיוחד לטובת המיליארדרים האמריקאים מעל שאר המיליארדרים כפסגה מעל כל שאר האנושות, ובמיוחד-מיוחד על חשבון העמים הערביים, כולל היהודים שביניהם, והפלסטינים מתחתיהם.

      • קורא הגיב:

        אפשר ללמוד מזה אחרי מה חד"ש-מק"י מזדנבת – מאז שסטאלין הנחה אותה לתמוך בתנועה הציונית, בשנות ה-1940. איך אני בשבילך אנג'לו? 🙂

        • אנג'לו איידן הגיב:

          איך אתה? בשבילי?
          מה? חשבת להצחיק אותי?
          מאיפה הגיע אלך התמיכה השקרית הזאת?
          חכמים מסטלין הציעו לך פתרון כזה?
          נכון שהחכמים האלה הצליחו לעשות הרבה דברים מהפכניים משך חיי הדברנות שלהם?
          נכון שהתגברו על הטייקונים בארץ?
          אולי לא?
          אולי עשו דברים הרבה יותר גדולים ממה שהסובייטים עשו כאשר סטלין עמד בראש הקולקטיבים המנהיגים שנבחרו על-ידם?

  2. יוסי ונטורה הגיב:

    מדוע הכותב הנכבד לא מתייחס לאמירתו של יו"ר חד"ש, ח"כ איימן עודה, שנאמרה בכנס "שלום עכשיו" (ושפורסמה ביום ראשון האחרון ב"הארץ") לפיה אין כל אפשרות חבירה בין מרצ לרשימה המשותפת בבחירות הקרובות? מי החליט על כך? אני עוקב אחר פרסומי חד"ש ומק"י ולא ראיתי שגופים אלה החליטו לפסול את מרצ מהצטרפות לרשימה המשותפת. התנועה האסילאמית יכולה להצטרף לרשימה המשותפת (שאגב, אינה מגדירה את עצמה כרשימה ערבית) אבל למרצ אסור? למה להוביל את מרצ אל מתחת לחופה עם המחנה הציוני? הרשימה המשותפת אינה כלה מספיק נוצצת?

    • אם כך אמר עודה הוא טועה! הגיב:

      אני מסכים עימך יוסי. איני יודע מה היו שיקוליו של איימן עודה, אולי הפחד שמא השותפים האחרים ב"משותפת" לא יסכימו. אך לדעתי זו שגיאה לא להזמין את מרצ, ובמיוחד את מנהיגתה זהבה גלאון, להצטרף לכוחות השמאל.

  3. ברק הגיב:

    ב"ה
    אני ממש לא בקיא בדעת מוסדות המפלגה על עמדת של אלון לי גרין, או עד כמה היה או לא היה דיון בעניין במוסדות המפלגה, ולכן אני לא אתייחס לעניין הזה (אופן ההבעה) אלא לעמדה שהוא הביע ואתה מתנגד אליה.
    בתכלס יש בעיות ברורות בשתי האפשרויות לאיחודים. כמו שברור שיש בעיות באיחוד בין מפלגה קומוניסטית למפלגה ציונית, ככה גם ברור שיש בעיות בין איחוד בין מפלגה קומוניסטית למפלגה דתית.
    עם זאת, אחרי שבבחירות האחרונות שלטון נשאר, כנראה שבלי שינוי מהותי בחברה הישראלית לא תקום בקרוב ממשלת "שמאל ציוני". במידה ויהיה סיכוי לממשלת "שמאל ציוני", יהיה ניתן לדון על תמיכת חד"ש ומק"י בממשלה כזו. יכול מאוד להיות שהצטרפות לממשלה כזו דווקא כן תעזור לקדם אינטרסים משותפים, וכאן אלון לי גרין צודק שהגישה של אי הצטרפות לממשלה ציונית בשום מצב זו גישה שבעיקר מפריעה. בניגוד למרצ, גם לא צריך להצטרף לממשלת שמאל ציוני בכל מצב, אלא רק בתנאי שבאמת יפתרו את בעיות הדיכוי שממשלות השמאל הציוני שהיו עד כה לא עשו יותר מדי בשביל לפתור אותן.

  4. אנג'לו איידן הגיב:

    ל-YGH, בהמשך לתגובות במאמר המהפכני "בעקבות שני מאמרים של דב חנין על סיריזה והשיעור בדמוקרטיה יוונית",

    מה אינוונטאר יותר מאשר לשים כל פעם לב על בגידה אחרי שהיא בוצעה? לא אינוונטר, אלא להפך מזה, הוא המעשה המהפכני של להיאבק במטרה לסקל, כלומר למנוע, כל בגידה (כמובן, לפני ביצועה), כמו חינוך ההמונים במתיחת ביקורת אידאולוגית נוקבת על כל סטייה עד להטלת טרור על כל סוטה ובכך להגביל גם את חופש הביטוי בפני המעשים הראקציונרים שבתוך המסגרות המהפכניות לדוגמת החינוך שהחבר קמינר הנחיל במאמר המהפכני ההוא, ובזה הנוכחי.

  5. דרור מרמת גן הגיב:

    מר"צ,של זהבה גלאון קרובה מאד לחד"ש היות והיא כבר ברובה לא ציונית. מן הראוי שהיא תתפלג,והאנטי ציונים יחברו לחד"ש והציונים ל"מחנה הציוני". זה יהייה צעד הוגן כלפי הבוחרים שלא יצטרכו לעשות שקר בנפשם.

  6. רמי יובל, גינאולוג הגיב:

    לא כל כך הבנתי אבל ברור שאם מרצ נוהה אחרי האבודה, ובמיוחד בראשות הליכודניק המושאל הרצוג, כי אז היא נמצאת בתהליך התאבדותי ואין לנו מה לחפש בבית הקברות. יש לפעול בכל הכוח לקלוט את שורדי מרצ וגם את שורדי האבודה ולהגדיל מאוד את המגזר היהודי ולא ערבי של חד"ש. בין השאר ללמוד וללמד את הדוגמא התורקית של הצבעת התורקים בעד המפלגה הכורדית. התחזקות הימין היא אסון לעם ולמולדת, אבל היא גם הזדמנות לפרוץ את מעגל החרם רב השנים של בנגוריון ורעיו (זה דו משמעי) על מק"י וחד"ש ולהגביר אנשים.

  7. ק.א. הגיב:

    כמשקיף מן החוץ, הבעיה של השמאל היא בעיה יותר עמוקה ממה שאולי נהוג לחשוב, והיא שכל אושיות הקיום במשך עשרות שנים ברציפות מושתתות בעצם על רמיסת האדם (באופן מודע) כדבר שלא רק מתרחש בפועל אלא אף שרבים הגיעו איתו להשלמה עקרונית! במצב כזה אין לשמאל בעצם מה למכור לציבור – לא משום שאין רעיונות – אלא משום שהציבור (כולל בשמאל עצמו) אינו מבין על מה בכלל מדובר. ישנו החשש שכל מי שמציע "אלטרנטיבה" או "תשובות" (במצע מפלגתי) מבלי להתייחס לגרעין הבעייתי הזה הינו תמים ובור מצד אחד או שיש לו אג'נדה שאינה לשמה. תהליכי "התבגרות" חברתיים כאלה לוקחים בדרך כלל שנים ארוכות מה שמעלה את השאלה העקרונית עד כמה בכלל השמאל יכול להגשים את עצמו באמת בעתיד הקרוב והבינוני? בשביל הימין העסק הרבה יותר קל. מכיוון שהימין נטול כל עקרונות חברתיים ובעצם הרי ממש כל דבר אפשרי ויכול להיות מוצג כהצלחה והגשמה. לדעתי במצב כזה על השמאל היה לגבש עקרונות יסוד שבהם ישנו טירפוד (גם אם חלקי, לפחות מהותי!) של לב המנגנון הטייקוניסטי-קרימינלי-אימפריאליסטי ולדבוק בהם ולא להתפשר עליהם כמלא הנימה.

  8. לימין העסק הרבה יותר קל הגיב:

    ההסתה של ממשלת ההסתה הניבה תוצאות. שני בתים של פלסטינים הוצתו. תינוק נהרג. הוריו ניכוו קשה. ואנו עוסקים בלוקסוס, במותרות! האם אנו יכולים לקבל את שמאלני מרצ לשורותינו או לא…
    * מתי נשכיל להבין שבשעה נוראה זאת אנו חייבים לגייס את כ ל הכוחות שרוצים לסלק את המתנחבלים מהשטחים הכבושים, וליצור מסה גדולה יותר שתקבל את תמיכת העולם ותפעל למען השלום הנכסף.
    ** בנימין נתניהו שהסית נגד ר"מ השלום, יצחק רבין ז"ל, עומד כיום בראש ממשלת ההסתה, שבה חבר גם סר התיירות י ר י ב לוין. אלא שאילו היה היריב של נתניהו, אחרת לא היה יושב בממשלתו.
    זו הסיבה מדוע שקרניהו לא נזף במר לוין עד כה. כי בהבדלים קטנים שניהם, ה"דון קיחוטה" שלנו (המסית הגדול) תומך בפשיזם נוסח "סאנשו פאנשו" (המסית הקטן).
    *** ההסתה של השר (וגם של נתניהו) עבדה מהר. בקושי עברו יומיים מאז שהשר י ר י ב השמיע את נאום ההסתה שלו, נגד מערכת המשפט, וכבר יש תוצאות להסתה! אבל יומיים לא הספיקו לנתניהו כדי להשמיע אפילו גינוי קטן, או אי-הסכמה עם נאום השר התייר בממשלתו.
    **** בפורים 1994 רצח סרן ברוך גולדשטיין 29 מתפללים במסגד האיברהימי. (המשך)

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לדרור

    לצערי הרב כל הגדרות של "שמאל" או "ימין" מטושטשות ומעורפלות. לרוב,מגדירים "שמאל" בישראל

    כאלה שמוכנים לשלום ופשרה טריטוריאלית. טעות. זו לא שמאל במובן המלא. בתוך כל אלא

    התומכים בפשרה טריטוריאלית ובשלום עם העם הפלסטינאי יש ימין,ואפילו ימין ימינה. שמאל חייב

    שיגדיר איזה שיטה,איזה סדר כלכלי חברתי מציעים, לא "קפיטליזם אומני" כביכול,או מדינת רווחה,

    או דאגה להקטנת פערים בחברה, סוציאל-דמוקרטיה כזו או אחרת. שמאל חייב לענות על שאילות

    רבות כגון, האם כוחות השוק אלה שיקבעו את הכלכלה, או אפילו מצדד ב"כלכלה חופשית" אבל עם

    "רגולציה" ממשלתית (דבר שהוכח שפשוט,לא עובד). שמאל לא חייב להכריז שהיא מרקסיסיטת

    -לניניסטית (אייפנו מהצהרות כאלה כשלא מבינים על מה מדברים), אבל כן חייב להגדיר עצמו כחלוץ

    של מעמד העובדים והעניים, אינטרנציונליסטי, סוציאליסטי , ואף רדיקלי המתכוון לשנות את המציאות

    מיסודה ולא רק לשפץ פה ושם.

    ולצערי הרב, מרץ רחוקה מאוד משמאל שכזה, וקרובה יותר למפאי של שנות ה70.

  10. דוד עציון הגיב:

    לפני שמרץ בכלל תחליט למי לפנות, צריך לשאול אם בכלל רוצים אותה… המחנה הציוני סבור שהדרך לחילופי שלטון היא בהתמרכזות. מרץ רק תפריע במקרה זה. חד"ש, הגוף היחיד בשמאל שהיה איכשהו. יכול לחבור למרץ, פנה לאיחוד עם מפלגות שאין בינן לבין מרץ ולא כלום. אם לא יורד אחוז החסימה, מרץ פשוט תיעלם יום אחד. חבל מאוד אבל ייתכן שזה העתיד, בין אם נרצה ובין אם לא

  11. אילן שדה הגיב:

    התיחסתי לסוגייה לפני למעלה בשנה.
    https://hagada.org.il/2014/06/18/%D7%9E%D7%A8%D7%A5-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99/
    הדברים אקטואליים כיום

  12. ראובן קמיר הגיב:

    כמה חברים מתבלבלים בין המיצוי והרצוי. המהלכים של זהבה גלון הופנו אל האפשרות להתחבר למ"ה. הסיכויים שרב מכריע במרצ יפנה לרשימה המשותפת אינם קיימים. חברים שאין להם מה לעשות עם הזמן שלהם יכולים לנסות לשדך את מרצ עם הרשימה המשותפת או אפילו עם חד"ש. אם מרצ תתחבר להמ"צ יהיו מספר חברים שם שיתעניינו בחזית. אפשר לברך על כך אבל לא יהיה להם משקל אלקטוראלי ממשי. ראיתי לנכון לבקר את דברי אלון לי כיוון שהתעלם ממצב העניינים כפי שהוא וביקש לחזר אחרי מרצ כמעט בכל מחיר.

  13. דוד עציון הגיב:

    מדוע בחד"ש צריך לעבור דיונים וועדות ובירורים מעמיקים לפני שפעיל במפלגה מתבטא? זה לא קיים באף מפלגה. לא קצת סובייטי ומיושן?

  14. אלמקייס הגיב:

    קראתי את דבריו של מר גרין ולא ראיתי שנאמר שם שחד"ש צריכה לפרוש מהרשימה המשותפת לטובת ברית עם מרצ. דבריו של גרין היו האמירות הרגילות והמוכרות בדבר החשיבות של בריתות פוליטיות והרחבת שיתוף הפעולה למען מטרות משותפות. לא דברים מסעירים במיוחד. אני חושש שהדברים על פרישה מהרשימה המשותפת לטובת מרצ והמחנה הציוני אינם באים אלא מהרהורי לבו של כותב המאמר.

    כותב המאמר יוצא להגנתם של חברי מק"י וחד"ש, שלטענתו עושים כמיטב יכולתם למען הגדלת שיתוף הפעולה עם גורמים פוליטיים רבים ובהם מרצ. כך שאפשר להבין שאין לו בעיה עם שיתוף פעולה כזה. אני משער שמה שגרם לכותב המאמר להזהיר על "משמעויות מרחיקות הלכת" של מסרון בפייסבוק הוא החשש מפני ערעור נוסף של הקרקע הבלתי-יציבה ממילא של הרשימה המשותפת. אם מתנגדים לברית עם מרצ, מדוע לא להתנגד לברית עם בל"ד, רע"ם או תע"ל ולהפך? כוחו של הנימוק הטקטי בדבר העלאת אחוז החסימה עלול להתאדות מהר חרף כל הקיטש הזעיר-בורגני של פוליטיקת הזהויות בדבר "מאבק אנטי-הגמוני" שנישא על דגלי של תומכי תראבוט במפלגה.

  15. אלכס מסיס הגיב:

    "ק.א." מתלונן על שהשמאל דוגל ב"רמיסת האדם" – האם גם הוא "נרמס" וזו היא הסיבה
    שבגינה הוא מסתתר מאחורי שתי אותיות סתמיות מבלי להזדהות ?
    מרץ שאיננהקוראי מאוהדיה לא פרסמה על רצונה להתאחד עם המחנה הציוני בראשותם של פרקליט ההון
    הגדול יצחק הרצוג והביתרית ציפורה ליבני – כך, שהויכוח בנושא זה מוקדם מדי.
    ידידי החבר ראובן קמינר צודק בכותבו שהחבר לי היה צריך להביא את דעותיו לדיון במוסדות אליהן
    נבחר – אני אינני חבר מק"י אך חבר חד"ש – ולדעתי יש למצות את כל האפשרויות לשיתוף פעולה
    עם מרץ הציונית והייתה אפשרות כזו שהוחמצה בהסכם עודפים המשותפת-מרץ לפני הבחירות
    שמחתי לקרוא שעודה הודה בטעות זו בדבריו בכנס שלום עכשיו
    זחד"ש היתה צריכה להתחד"ש כבר לפני שנים אחדות והבאתי הצעותי בנדון במאמר מקיף שפורסם ב"זו הדרך" של מק"י – עלינו להסתגל להתפתחויות התקשורתיות והאלקטרוניות של המאה ה21

    • 2 אותיות סתמיות הגיב:

      א.מ. נראה שלא הובנתי. כוונתי היתה ש (רמיסה וניצול) הינו מצב חברתי-תרבותי-שלטוני אובייקטיבי נתון, ולכן הינו בעיה של כל הנמצאים. לשם כך השתמשתי במינוח הכללי ביותר שיכולתי – אושיות הקיום (האנושי)… והשמאל נאלץ לחיות, כמו כולם, באקלים הזה (שהוא אינו דוגל בו אך חי בו). אגב, רצה הגורל ומגיב אחד אחרי למטה – טען בדיוק את אותו הדבר…. (שבמצב האובייקטיבי הזה) לימין העסק הרבה יותר קל..

  16. מחיר האמת (המשך) הגיב:

    בפורים 1994 רצח סרן ברוך גולדשטיין 29 מתפללים במסגד האיברהימי. יצחק רבין הבטיח לסלק את קיצוני "כך" מחברון. אבל הוא שיקשק מתגובת הימין, ובמקום לסלקם הוא סגר את הרחוב המרכזי בחברון, רח' שוהדא, לתנועת פלסטינים. המתנחבלים, וגם ראש הליכוד נתניהו, הבינו שרבין היה "ר"מ חלש" והסיתו נגדו. כך הפך גם יצחק רבין, איש השלום, לשאהיד, שנרצח בידי בן בליעל.
    אז נכון ש"ביבי" לא ירה למוות ביצחק רבין, ולא זרק בקבוק תבערה על בית פלסטיני בדומא, אבל הוא הסית נגד רבין, ואיפשר (יחד עם חבר מרעיו – שריו) את ההסתה שהביאה עד הלום. ועכשיו ביבי "בשוק" ואפילו הלך לבקר את בני המשפחה השרופים, ולפני זה גם ישב וצחק במרכז יצחק רבין.
    והצילום נמצא – haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2690663

  17. הבעיה המרכזית היא הגיב:

    הבעיה המרכזית היא התמיכה שארצות הברית מעניקה למדינה-הכובשת-הציונית.
    כל עוד אנשים מלאי מרצ, כידידנו חיים ברעם, אינם מבינים את חומרת הבעיה, נמשיך להיות תקועים ב"מלחמות האינדיאנים" שלנו.
    * "שותפות הגורל" בין ארצות-הברית לישראל ברורה. אין המדובר רק בשיתוף אינטרסים של שליטה בעולם הערבי, ושמירת השלטון על שכנינו בידי מלכים, אמירים וסולטנים שכולם אנטי-דמוקרטים. אלא גם במסורת משותפת, באמונה בתנ"ך, וברקע שבו קמה ארה"ב, ש"שיחררה" את צפון היבשת מה"אינדיאנים". זה הדביק אפילו את ה-Negro Spirituals, את שירי השחורים האמריקאים כמו Joshua fit the battle of Jericho, abd the walls came tumblin' down, Hallelujah
    ** כל רמטכ"ך "שלנו" מזכיר לי את גנרל קאסטר (שנהרג בקרב ליטל ביגהורן). אגב, קסטר היה הראשון שצירף עיתונאים לקרבות שניהל. כך הפך קסטר לאגדה שהנשיא תאודור רוזבלט תאר כנושא הלפיד שלאורו יצעד הנוער האמריקאי. (“a shining light to all the youth of America”).
    כזה היה ה"טרומפלדור" של אמריקה. (זה שלנו כתב "טוב למות בעד ארצנו")…

  18. איתן . הגיב:

    צר לי על השתלחות ראובן קמינר באלון לי. פניו של אלון לי לבריתות פוליטיות . כאשר מסתמנת מגמה בצמרת מרץ לחבור למחנה הציוני, זה הזמן לפנות לחברים רבים במרץ שיראו בחד"ש כתובת..
    עתידנו כאן מחייב רשימה משותפת גדולה של יהודים וערבים. אני מברך על יוזמתו של אלון לי.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים