קראתי בעניין ראיון עם מזכ"ל הליגה נגד השמצה של בני ברית אייב פוקסמן ב"ידיעות אחרונות". הוא כבר חמישים שנה בצמרת הארגון עתיר ההשפעה ועזר לכל ממשלות ישראל לצאת איכשהו בשלום מההאשמות הקשות שהוטחו בהם. בחוגים שלנו קראו לארגון שלו "הליגה להשמצה" כי כל אנשינו שעסקו בהסברה נגד הכיבוש בארצות הברית נתקלו בהכפשות של פוקסמן ואנשיו נגד מחנה השלום. כאשר ערכנו סיור בסנאט של ארצות הברית בוושינגטון כבר הסיתו את נבחרי הקונגרס באורח שקרי, אבל יעיל. לא רק מתי פלד, יעקב ארנון ואורי אבנרי הושמצו, אלא אפילו אנשים כמוני וכמו ד"ר נעמי קיס המנוחה. שלושת מנהיגי המועצה הישראלית לשלום ישראל-פלסטיני היו אנשים מנוסים, אבל פגיעים. פלד היה חבר בכיר במטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים, ארנון כיהן 16 שנים כמנכ"ל משרד האוצר ואבנרי היה חבר כנסת פעיל ומפורסם. קיס, חברה פעילה בתנועת השלום האמריקאית טרם הגעתה לישראל, ספגה מכות בהפגנות הפנתרים והייתה אישה הומניסטית, אבל קשוחה מאוד. עבורי היה כל זה די חדש.
אייב פוקסמן (מקור)
באסיפה רבת משתתפים בוושינגטון שבה הרציתי הופיעו נציגות ארגון שעסק בגיוס כספים לנעמ"ת. הנשים היו נחמדות ואימהיות, אבל בכל זאת חילקו כרוז באנגלית שהיה אמור להוציא אותי ואת דעותיי אל מעבר לגדר. לא התרשמתי במיוחד. רק סיפרתי שאימי הייתה פעילת נעמ"ת בירושלים ושאני למדתי בגן הילדים של הגוף הזה, שאז קראו לו "ארגון אימהות עובדות". בעצם, טענתי, יש לכן אחריות שילוחית על החינוך שלי, שהיה הומניסטי ומטבע הדברים שהוביל אותי לשמאל. קריאות הביניים נפסקו לגמרי, ואחרי ההרצאה נגשו אלי כמה נשים וסיפרו שהן מכירות את הוריי. מאיפה לקחתן את כל הסיפור הכוזב על חברותי ב"מצפן"? שאלתי. הן הודו שקיבלו את כל הטקסטים האלה מהארגון נגד השמצה. זו הייתה נקודת שיא במסע הרצאות מרתק ברחבי ארצות הברית. לא שמרתי טינה נגד הארגון של בני ברית. הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, והנשים הנחמדות שחילקו כרוזים נגדי היו כולן חברות פעילות במפלגה הדמוקרטית והשתתפו בפעילויות רבות למען האוכלוסייה השחורה. העולם מורכב, חשבתי אז לעצמי, וכך אני חושב עד עצם היום הזה.
ואכן פוקסמן הבלתי נלאה היה גם דמוקרט נלהב, שהתייחס בבחילה גמורה כלפי השמרנים הרפובליקנים ויש להניח שהוא מתעב גם את בנימין נתניהו. זה אולי לא תנאי מספיק כדי להיות עסקן הגון, אבל בוודאי שהוא תנאי הכרחי. גם יורשו הירש גרינבלט הוא דמוקרט מושבע ותומך נלהב את הנשיא ברק אובמה. שניהם אינם מסתירים את סלידתם מהקרע עם הממשל הדמוקרטי הקרוב ללבם, וייתכן שגרינבלט הצעיר יחסית (44) יוביל בהדרגה למדיניות חדשה של הארגון, שלא תהיה משועבדת לקו הימני של ממשלת נתניהו. גרינבלט ייאלץ להכין שיעורי בית על אודות הדמויות האפלות המקננות עתה בממשלת ישראל. הוא יודע ששומה עליו לשווק אנשים לא סימפטיים בשירות מדיניות שנוגדת לשיטתו את רוח היהדות שלא לדבר על העקרונות של המפלגה הדמוקרטית בצפון מזרח ארצות הברית, שיהודים רבים ועתירי השפעה תומכים בה.
הִתקלות קשה בין הממשלה בירושלים לבין אנשי הארגון נגד השמצה תחשוף את העובדה שרוב יהודי ארצות הברית, בוודאי בעלי ההשפעה שביניהם, תומכים פחות או יותר בקו המדיני של מרצ. מחנה השלום היהודי איבד כליל את ביטחונו העצמי, ולכן לא ניצל את המשאבים העצומים שעומדים לרשותו. האוכלוסייה הערבית בארץ והמחנה הליברלי האדיר בקרב יהדות ארצות הברית הם כלי הנשק היחידים שעומדים לרשותנו במאבק נגד העריצות ותאוות הבצע של הימין הישראלי. בהיעדר מנהיגות אמיתית הציונים שוחרי השלום מסרבים להביט אפילו במראה,שלא לדבר על מסע משותף למיגור הליכוד. חבר טוב מהשמאל הרדיקלי המתון (כן, יש גם דבר כזה) ביקר בביתי השבוע והביע חשש מפני התקפלות מוחלטת של מרצ לעומת "המחנה הציוני". לדבריו מנהיגת מרצ זהבה גלאון חוששת מאוד שהיא מאבדת את ציבור הבוחרים שלה. מצביעי מרצ הם אנשי מרכז לעומת ההנהגה השמאלית יחסית. אם הסקרים יאמתו את חששותיה של גלאון, מרצ תנסה לשאת ולתת עם מפלגת העבודה על סוג של מערך, שינטרל לגמרי את מרצ כגוף אופוזיציוני תוסס. הסוגיה הזאת תעמוד בחודש הקרוב על סדר יומם של הציונים המתונים, ואולי תסכל סופית את הקמתו של גוף חזק המתנגד לכיבוש מטעמים מוסריים ופוליטיים. מרצ היא מפלגה חשובה במחנה השלום, אבל עדיף שתתפלג ובלבד שלא תאבד את נשמתה ב"מחנה הציוני".
אני מציע לגלאון לחפש נתיב ללבם של היהודים הליברלים באמריקה. מרצ חייבת להצהיר על תמיכה פומבית במנהיגותו של אובמה בעיקר בנושא האיראני, ובכך לבדל את עצמה לא רק מהרצוג ומלפיד אלא גם מכל אויביו של נשיא ארצות הברית מטעמים לאומניים. אישית אשאר תמיד ביקורתי כלפי מנהיג המעצמה הקפיטליסטית הגדולה וההיסטוריה של רמיסת עמים חלשים המאפיינת אותה. אבל לעומת הנשיאים הקודמים, אולי למעט ג'ימי קארטר, אובמה הוא מנהיג נאור. הקרע בינו לבין נתניהו איננו אופורטוניסטי אלא רעיוני. אם נתניהו מוכן לדכא כל התקוממות בעולם מסיבות לאומניות וגזעניות, לאובמה יש נקודת מבט הרבה יותר מתוחכמת. אני מקווה שיורשיו ילכו בדרכו, יפסיקו לטפח את הימין הישראלי הקנאי ויראו במתנחלים את אויבי שלום העולם.
מרצ יכולה לעלות על גל של שינוי, וכבר ראינו שתמורה חדה ביחס לערבים אזרחי המדינה תשדר לעולם שיש גם ישראל אחרת. הכהניסטים עלולים לגרום לאסון מדיני וצבאי עצום, ולחולל פרובוקציות שיעלו לכולנו בדם ובדמים. ניסיון משטר ווימאר בגרמניה הוא הוכחה שפייסנות כלפי גזענים מביאה אסון על הדמוקרטיה ועל חופש הדיבור וההבעה. על מנהיגי השמאל היהודי והערבי מוטלת משימה היסטורית לגלות יוזמה, להיות יצירתיים ונדיבים, לא לעסוק במריבות מיותרות ולא לשכוח שההנהגה המזרחית חייבת להיכלל בכל מאמץ פוליטי, מקומי ובינלאומי.
אם ראינו בעבר בגופים כמו הליגה נגד השמצה סוכנים של ממשלת הליכוד מוטב שנקרא את המפה העכשווית ונשרטט אותה מחדש. עוד לא אבדה תקוותנו. אסור לזרוק יהודים טובים ועתירי השפעה אל זרועות הליכוד. בשמאל הישראלי אין רפובליקנים, ואנחנו מחפשים בעלי ברית בכל מקום, גם בטייבה, גם בשדרות וגם בניו-יורק. אולי הגיע הזמן להקים בוושינגטון את שגרירות מחנה השלום, לאייש אותה בדוברי אנגלית רהוטה ולחפש שם אנשי קשר טובים ונאמנים. יש לנו חזון מלא אהבת אדם והגיע הזמן לבטא אותו בכל מקום.
- פורסם בכל העיר, 31 ביולי 2015
פוקסמן "כיכב" בסרטו (המומלץ ביותר) של יואב שמיר "השמצה" והרושם שמותיר בך האיש הזה מזכיר מאד את הראיון (המומלץ גם הוא) של ספירו עם ליבוביץ בו מועלית השאלה המציקה: האם הלובביצ'ר נוכל או מטורף?… אז אין ספק שיש בדמות הפוקסמנית לא מעט אלמנטים של נוכלות אבל די ברור שהאיש מוכרח גם להיות מטורף לא קטן. תגידו מה שתגידו אבל אבל לדעתי המרחק מן הטירוף של פוקסמן הדוחה (וגם הביבי למשל) אל טירופם של השליסלים אינו גדול!
הנקודה הזו – של טירוף יהודי קולקטיבי כתוכן עממי ריאלי – מוזנחת לחלוטין מן הדיון הציבורי מהסיבה של פחד גדול מהתווית של "אנטישמי" שמייד ידביקו בך הציונים (במיוחד אם אין מדובר בדובר יהודי, למשל ר. ווטרס מן הפינק פלויד, התגובות לראיון של ג. לוי עם ווטרס, אתמול ב"הארץ", הן פשוט מחרידות אך לא מפתיעות כלל). זו מדינה בהפרעה כללית, קשה ופושעת, מזה עשרות שנים ואיש אינו נותן על כך את הדעת (מרצון, פחד או הדחקה).
המתנחלים הם אויביי השלום בעולם.
איך אפשר להתייחס ברצינות לאמירה כזאת גם כאשר אתה מתנגד להתנחלויות?
מעל העולם כולו רק המתנחלים נבחרו לגורם המסוכן היותר לשלום העולמי.
זו שנאה טהורה ולא ניתוח רציני.
ברעם מנסה לחפש בעלי ברית מבין הערבים.סבבה כולי בעד כי אכן משטר הימין רע לכולנו.
אולי הוא ימצא אותם אצל הערבי ביפו שפינצ'ר לי היום את הצמיגים
הקידמיים במטרה שאגרום תאונה ואולי אהרג,רק משום שלדעתו
חניתי בחצר שלו (למה לקרוא למשטרה,לפיקוח העירוני אם אפשר להרוג יהודי?)
ואולי ברעם ימצא אותם אצל הדיירים הערבים שלי שהשאירו בית מטונף,עקרו מזוזה בכניסה והשליכו אותה לרצפה,ולקינוח גם גנבו
את הסולם שהיה בבית ?
ואולי הוא ימצא אותם אצל הערבי ששיפץ לי את הבית ביפו,לא סיים את העבודה וגם שלח את הבן שלו שיעקוץ אותי בשל עבודה שלא ביצע , ובדיעבד התברר לי שעשה את זה להרבה יהודים עד שהמשטרה שמה קץ לזה וקילבשה אותו לכמה שנים .
"יהודים" אינם נוכלים ? אתה אינך יודע מי "פינצ'ר" לך את האוטו אך כבר קבעת שהיה זה ערבי…
המתנחלים "מפנצ'רים" את מכוניות הצבא ומשמר הגבול – רובם אינם "ערבים".
אשר ל"שיפוצניקים" תוכל לקרוא במדורי הצרכנות על אין סוף מעשי-נוכלות של "יהודים"
אילו היה אובמה מנהיג נאור, הוא לא היה שולח לצבא הכיבוש "הנאור בעולם" נשק חינם אין כסף.
אבל מסתבר שחיים ברעם מתחזה לשמאלן נאור, ויחד עם זאת הוא תומך נלהב באובמה, למרות שהוא יודע את מה שגם אנחנו יודעים, ואולי יותר…
אז אם מרצ תנהג כפי שברעם מציע ("מרצ חייבת להצהיר על תמיכה פומבית במנהיגותו של אובמה") אז היא תחדל להיות מרצ ותהפוך לתאום מחנ"צ.
נכון שאובמה הוא הרבה יותר מתוחכם משקרניהו שלנו, אבל אובמה אינו איש-שלום, אפילו אם חיים ברעם מלקק לו.
הצעתו של ברעם "להקים בוושינגטון את שגרירות מחנה השלום" נראית כאילו שהוא מחפש ג'וב חדש.
מי שלא קורא נכון את המפה שהיא לא חדשה ולא מהיום הוא חיים ברעם.
הקו המפריד במפה שאינו ניתן לגישור הוא הקו שמפריד בין ציונים לאנטי ציונים. לא הרקע האידיאולוגי הוא החשוב אלא הד.נ.א הטבוע בציונות כולה כתנועה קולוניאלית מיום היוסדה, כי אין הגשמה של מטרות הציונות ללא קולוניאליזם המבוסס על נישול במטרה לייצר ממיעוט רוב.
ההתפתחות של הקולוניאליזם הציוני והתעצמותו בחסות האימפריאליזם מול ההתנגדות הילידית פלסטינית הביאו עכשיו למצב (שכבר נקלט בתודעה) שלא ניתן לשלב ואפילו למרוח עקרונות שמאל ודמוקרטיה בורגנית-ליברלית עם ציונות.
זה הרקע להתחסלות מרץ וזה הבריחה מכל "רבב" שמאלי של מפלגת העבודה (אנחנו מרכז לא שמאל – בוז'י). ולשם חותרת זהבה גלאון כי מרץ היא מפלגה ציונית במהותה למרות אשליות של כמה מהשמאל שרוצים ליצור חזית אנטי פאשיסטית עם ציונים כשהרוביקון עובר בין ציונים לאנטי ציונים.
אייב פוקסמן הוא עסקן מגעיל המתפרנס כמו שאר העסקנים בארגונים היהודוניים בארה"ב מעסקנות-שתדלנות למען ממשלת ישראל ומדיניותה בלי קשר לאופי המדיניות עצמה, או לאישיות של העומד בראשה. פוקסמן הוא לא הגרוע בחבורה. אדרבה, בהשוואה למלקולם הונליין הנחש (מ"ועידת הנשיאים"), למשל, פוקסמן הוא ליברל לוחם חופש נעים הליכות.
אגב "ועידת הנשיאים": השם נשמע מרשים, אך זהו בסה"כ ארגון גג של כ-50 אירגונים יהודיים בארה"ב, רבים מהם מקומיים (כלומר, פועלים במדינה מסויימת, מחוז, או עיר/עיירה, ולפעמים כל הארגון הוא "הנשיא" ואשתו). הכוח של איפא"ק, ועידת הנשיאים, ושאר אירגוני הפרזיטים נובע מכספם. באמצעות הכסף, הם משפיעים על הפוליטיקה האמריקאית. ואנשי האירגונים אינם בהמות גסות רוח ופרימיטיביות כמו במרכז הליכוד – שהרי באמריקה מתלבשים יפה ומדברים בנימוס – אבל זה ההבדל היחיד בינם ובין הבאבונים שלנו.
שהיתי 25 שנים בארהב ופרט לעיסוקי כמפיק סרטים – פעלתי בארגונים אמריקאים-יהודיים מתקדמים
כ"ברירה" ו"המועצה האמריקאית לשלום ישראל-פלסטין" – הליגה להשמצה עם פוקסמן וקודמיו בראשה
לא חסכה במאמצים נאלחים להשמיצני ולבודדני כשם שעשתה לא רק למתי פלד, אורי אבנרי ומאיר
פעיל אלא גם ללובה אליאב ולשולה אלוני המנוחים.
הליגה הזו כמו כל הארגונים האמריקאים-יהודיים הממוסדים – היא והייתה משרתן של כ ל ממשלות
ישראל ממפא"י והמערך עם מפ"מ וכמובן הליכוד עם ביגין, שמיר, שרון ונתניהו בראשו.
פוקסמן הוא בן דמותם היהודי של גבלס ומקארתי
פוקסמן מקדם תעמולה שתכליתה לאשרר רצח עם?
בזה הוא דומה לגבלס?
טוב שיש את האתר הזה ומגיבים מטורפים שממחישים לנו שקיצוניים הזויים יש לא רק בשטחים או אצל השכנים אלא גם עמוק עמוק בתוך בזרם שמוחזק בפני עצמו בלבד כזרם משכיל, חילוני ושמאלי.
לקרוא ולהתבייש.
חבל שמר ברעם ממלא פיו במים כאשר הוא נתקל בתגובה מבישה כמו שלך.
"האוכלוסייה הערבית בארץ והמחנה הליברלי האדיר בקרב יהדות ארצות הברית הם כלי הנשק היחידים שעומדים לרשותנו" (חיים ברעם, 2015). קטעים.
הרעיון להקים בניו יורק "שגרירות" של ישראל שוחרת השלום הוא חדשני ורענן. כשגריר אפשר למנות אינטלקטואל כמו עוז או גרוסמן.
פוקסמן אינו אחראי לרצח עם כלשהוא אך עוסק בחיפוי על כיבוש ושוד אדמות גירוש והתנחלויות
ואת התואר גבלס הכתרתי בו בגלל התעמולה הזדונית שהוא וארגונו מנהלים כנגד שליחי-שלום
מישראל הבאים להסביר לאמריקאים, יהודים ושאינם כאלה, כי בישראל ישנם אזרחים וארגונים
שחולקים על מדיניות הכיבוש הנישול והשעבוד של כל ממשלות ישראל מאז הקמתה ועצמאותה.
גם בכתרו של הימלר זכה ביושר על כי הוא וארגונו אינם מסתפקים בתעמולה אלא מסכלים הופעותיהם
של שליחי השלום מישראל – פוקסמן כינה את האלוף במילואים מתי פלד "בוגד" באוזני מי שארגן
הופעה פומבית של פלד בלוס אנגלס – הוא גם התקשר למפיקי סרטים שהתכוונו להפיק יחד איתי
ושותפי הישראליים סרטים אמריקאיים בישראל וניסה להניא אותם מלעשות זאת – שוב בהכתרתי כבוגד בישראל וב"עם היהודי" – במקרה אחד לפחות, הצליח כשם הצליח לסכל הופעתו של אורי אבנרי בפני המועצה האמריקאית ליחסי חוץ
המגיב "עמי" שאין לו מושג מי הוא פוקסמן האמיתי וארגונו – יטיב להזדהות בשמו המלא כדי שניווכח
מה היא תרומתו שלו לשלום פלסטינאי-ישראלי ומה הן זכויותיו להשמיצני כ"קיצוני"