אולי האסוציאציה הראשונה לביטוי ׳זנים נכחדים׳ שמדובר במצפון הישראלי. זאת לאור הפיגוע במשפחת דוואבשה; לאור זה שמשפחת דוואבשה כנראה לא תוכר כנפגעת פעולות איבה . עולה, כמובן, השאלה – האם אי פעם היה מצפון כזה.
ואולי האסוציאציה היא לססיל האריה שנרצח באכזריות על ידי רופא השיניים, וולטר פלמר. יש משהו פרוורטי בלירות חץ באריה מפואר בן 15, לתת לו לסבול ולהיחלש כמה ימים, רק כדי לחזור ולירות בו מטווח קרוב.
משלוח שנהב נתפס בגבול רפובליקת טוגו, 2014 (צילום: נשיונל ג'יאוגרפיק)
אין לי סימפטיה או הבנה לציד, אם זה ציד-שלל (trophy hunting) על ידי מולטי מיליונר, או ציד עונתי של צבאים וחזירי בר. אבל האמת היא שציד-שלל אינו הסיבה העיקרית, או אפילו השולית, להכחדה של זנים; לפחות לא בימינו.
בקניה, שם ציד-שלל אינו חוקי כבר קרוב ל-40 שנה, אוכלוסיות חיות הפרא צנחו ב-75%. לפני 40 שנה היו כ-250 אלף אריות באפריקה, ואילו היום ההערכות נעות סביב 30 אלף. בשנות ה-80 של המאה הקודמת היו כמיליון פילים באפריקה, כיום יש כמחצית ממספר זה. הסיבות העיקריות להכחדה ההמונית הזו הן הצטמקות אזורי המחיה, מלחמות, ושינוי אקלים.
האוכלוסייה האנושית, שגדלה בקצב אקספוננציאלי זקוקה לעוד ועוד שטחי מחיה, צורכת עוד ועוד שטחי חקלאות, כשבדרך מוכחדים יערות העד, משתנה האקלים, ואזורי המחייה של כל יתר היצורים הולכים ומצטמצמים.
העוני והמלחמות הבלתי פוסקות במרכז אפריקה הם הכוח המניע הגדול ביותר מאחורי הציד הבלתי חוקי של חיות טרף, וסחר בשנהב וקרני קרנפים. במאמר שפורסם ביום כתיבת שורות אלה ב"נשיונל ג׳יאוגרפיק", עוקב בריאן קריסטי אחר הסחר בשנהב באמצעות ניבי פיל מזויפים בהם השתיל משדרים שניתן לעקוב אחריהם. כך הוא מדגים כיצד הרג הפילים והסחר בשנהב מלווה מקרים של רצח המונים במרכז אפריקה, כיצד צבא סודן ומליציית הג׳נג׳ואיד, האחראים לרצח העם בדארפור, הם ״קוצרי״ השנהב הגדולים ביותר במרכז אפריקה. מליציות, כגון ה-LRA קונות מהם נשק תמורת שנהב של עדרי פילים שלמים שנרצחו ע״י חיילים-ילדים.
וכמובן שיש גם בצורות נוראיות שבגינן איכרים לא יכולים להאכיל את עדרי הבקר. במקום שימותו מרעב ומצמא מרעילים האיכרים את הצאן והבקר ומשאירים את הגוויות לאריות ולצבועים כדי שיאכלו את הבשר המורעל. ולא רק באפריקה, בגלל שינויי האקלים והצטמקות אזורי המחייה הוכחדו 52% מזני בעלי החיים בים וביבשה בארבעים השנה האחרונות, וכל 20 דקות זן נכחד נוסף.
אני מבקשת להתייחס פה לזן שטוב שנכחד: זן הפסיכולוגים האמריקאים בשירות העינויים.
ב-7 באוגוסט השנה, קיבל ארגון הפסיכולוגים האמריקאים (APA) החלטה, כמעט פה אחד, לאסור על חבריה להשתתף בחקירות אסירים המוחזקים על ידי ארגוני הביון האמריקאים. כלומר, פסיכולוגים לא יוכלו יותר להשתתף בחקירות המתרחשות באתרים ״השחורים״ של ה-CIA ובמחנות מעצר של הפנטגון. ההחלטה התקבלה בעקבות דו״ח הופמן שהראה כי מנהיגות ה-APA שיתפה פעולה עם הפנטגון וה-CIA בפיתוח שיטות חקירה, שלא ניתן אלא להגדירן כעינויים המפרים את אמנת ז׳נבה. בעקבות פרסום הדו״ח "התפוטרו" ארבעה מראשי ה-APA.
ברור שזו החלטה חשובה ומשמחת, אך כפי שהגדיר זאת אחד מחברי הארגון – ברוכים הבאים למאה ה-20! ארגון הרופאים האמריקאי וארגון הפסיכיאטרים האמריקאי כבר הוקיעו מזמן את מדיניות העינויים של ממשל בוש, שנמשכת באופן חלקי תחת ממשל אובמה, ואסרו על חבריהם להשתתף בחקירות חשודים שאינם מוגנים על ידי החוקה האמריקאית.
מטרידה בעיני הצדקנות שבה חברי הארגון טפחו לעצמם על השכם, על ההכאה על חטא, על הפיטורים של ראשי הארגון ועל ״האומץ״ שבקבלת ההחלטה. ההתנהלות הייתה כאילו ממצאי הדו״ח נפלו על הארגון כרעם ביום בהיר, כשבפועל כבר ב-2005 פסיכולוגים ועיתונאים התריעו על שיתוף הפעולה בין מנהיגות ה-APA ל-CIA, כשהטראומה של 9/11 שימשה הצדקה לכל רשעות ואיוולת של הממשל האמריקאי. אבל אז המבקרים נתפסו כתימהונים יפי נפש או גרוע מאלה.
במה מדובר? ב-2002 ה-CIA שכר את שירותיהם של פסיכולוגים כדי להכשיר חוקרים בשיטות חקירה ״קיצוניות״, כפי שהוגדרו אז על ידי ממשל בוש. שני פסיכולוגים מובילים, ג׳יימס מיטשל וברוס ג׳סן, שרכשו מוניטין מפיתוח שיטה לאימון חיילים להתמודד עם חקירה בעינויים. מיטשל וג'סן הנדסו מחדש את קורס ההכשרה שלהם לאמן חוקרים ״לתשאל״ אסירים בשיטות הקיצוניות. השיטות כללו חסך שינה, רעש בלתי פוסק, טביעת-דמה (waterboarding), ועוד.
למרות שמיטשל וג׳סן לא היו חברים ב-APA, מי שהגה את החיבור עם ה-CIA והעמיד לרשותו תמיכה מחקרית ואתית היו ראשי הארגון. ב-2003 חשף העיתונאי ג׳יימס רייזן, כי ה-APA יזם סדנא "למוזמנים בלבד" בנושא ״חוסר אונים נרכש״ שבה השתתפו פסיכולוגים בכירים וסגל בכיר מהצבא ומה-CIA. בעקבות שערוריית אבו-גרייב ב-2004, החליטו ב-APA ״להסדיר״ את מעמד הפסיכולוגים המשתתפים בעינוי אסירים על ידי שינוי המתווה האתי של הארגון. ואכן ב-2005 הוקם כוח משימה נשיאותי של ה-APA במטרה לאשרר השתתפות פסיכולוגים ב״חקירות״ עצורים. כוח המשימה כלל תשעה פסיכולוגים, ששה מהם בעלי תפקידים בשירותי בטחון כאלה ואחרים – כלומר בעלי ניגוד עניינים ברור. מסקנות כוח המשימה, שפורסמו בדו״ח PENS, היו שנוכחות פסיכולוגים חשובה כדי שחקירות אסירים תהיינה ״בטוחות, חוקיות, אתיות, ואפקטיביות״.
התגובה לא איחרה לבוא. ב-2005 חתמו פסיכולוגים ואנשי אקדמיה על עצומה הקוראת ל-APA לשנות את המתווה האתי ולאסור לאלתר על פסיכולוגים להשתתף בחקירות של שירותי הביון והצבא. עשר שנים אחר כך התקבלה ההחלטה. עשר שנים בהן ממשל בוש הוחלף, הלך הרוח כלפי שיטות ״חקירה״ השתנה גם בקרב דרגים בכירים בפנטגון, וב-2014 פורסם דו״ח הקונגרס על עינויים שלווה בגינוי ציבורי רחב לעינויים בחקירות. היות שהחלטת הארגון לא מטילה סנקציות רטרואקטיבית, עולה השאלה האם פסיכולוגים מענים ימשיכו ללמד ולהכשיר פסיכולוגים חדשים. האם הניסיון המקצועי שלהם יהפוך אותם למוקצים מחמת מיאוס? קשה לי להאמין.
וזה מביך.
פסיכולוגים לא נדרשים לחתום על שבועת היפוקרטס, אבל מעצם העיסוק בנפש האנושית, דווקא פסיכולוגים היו צריכים להיות בחזית ההתנגדות לעינויים. הם היו צריכים לזהות ולאבחן את תהליכי החשיבה הקבוצתית (group think) והמגננתית שעצבה את מדיניות ממשל בוש. הם היו צריכים להתריע בשער מפני הפרנויה וההיסטריה שמקדם השיח על טרור, תוך ניצול ציני של החוויה הטראומטית של 9/11, והנטייה האנושית להתבצר במוכר ולשנוא את האחר. במקום זאת, לא רק שטמנו את ראשם בחול, הם קידמו ושיכללו את הרשע של חקירות עינויים.
וזה מחזיר אותי לזן ההולך ונכחד של המצפון הישראלי. יש ישראלים שמצפון זה עודנו נחלתם – ולראייה, יו"ר הר"י, ד"ר אידלמן, ביטא התנגדות חד משמעית להאכלה בכפייה, או חברי וחברות ארגון הרופאים לזכויות אדם, בצל״ם, זוכרות, מחסום ווטש, ועוד, שעבודתם היא עבודת קודש.
והפסיכולוגים? קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים לא מתייחס לתפקוד של פסיכולוגים בשירותי הביטחון. האם זה אומר שהם אינם נוכחים שם? אני בספק. אולי הגיע הזמן לעשות בדק בית.

אין ספק, ידע מושלם ומוסר מנצח. לידיעת הכותבת – למשפחת דאוובשה הוצע להיות מוכרת כנפגעת פעולות איבה כבר בבקר לאחר הרצח. המשפחה סרבה.הדבר פורסם בכל העתונים אבל הכותבת המשכילה קוראת כנראה רק בבמות בקורתיות לחברה ותרבות ולכן עובדות לא מענינות אותה. ובענין העינויים הפסיכולוגים. אפשר להתוכח אם מניפולציה פסיכולוגית על נחקר היא עינוי או לא. לטעמי לא. אם מניפולציה פסיכולוגית היא עינוי הרי שכמעט בכל פעם שבני אדם דנים ביניהם בכל ענין שהוא הדבר מוגדר כעינוי כי כל מו"מ הוא מניפולציה פסיכולוגית, כל ויכוח הוא מניפולציה פסיכולוגית. אבל היושר האולטימטיבי של הכותבת מתגלה כאשר היא מתנגדת לפיתוח שיטה לאימון חיילים (אמריקאים – ע.ג.) להתמודד עם חקירה בעינויים. כלומר, כאן הכותבת המוסרית לא מתקוממת נגד עינוי חילים אמריקאים אלא נגד האפשרות שהם יעמדו בעינויים אלה. אין ספק, מוסר למופת.