בעקבות האכזריות שבה מנהיגי אירופה כפו על יוון את תוכנית הצנע הניאו-ליברלית הקיצונית ובמרכזה החזר החוב לבנקים הגדולים ולמדינות הקפיטליסטיות הגדולות, מתעורר ברחבי העולם מחדש עניין בדיונים סביב הלגיטימיות של חובות של המדינות ריבוניות. כנגד חובות אלו מתנהלים מאבקים כבר שנים רבות, בעיקר במדינות העולם השלישי ובאפריקה בפרט, אשר נאלצו לעבור השפלות ותוכניות צנע דומות בידי נושיהן. חובות אלו מאפשרים למדינות עשירות יותר, למוסדות הפיננסיים הבין-לאומיים ולבנקים לכפות מדיניות כלכלית הרסנית על המדינות העניות. מוסדות פיננסיים מרוויחים הון עתק מהריבית הגבוהה הנכפית על מדינות אלו, ומשמשות ככלי לחץ לקדם את האינטרסים של תאגידים זרים החפצים בהפרטות ושוד משאבי טבע, אשר משאירות את אותם מדינות בעוני וחובות עוד יותר גדולים.
פידל קסטרו ותומאס סנקרה בעת ביקור בקובה (צילום: גראנמה)
כפי שכתב החוקר הדרום-אפריקאי, פטריק בונד, בספרו "מכירת אפריקה" שפורסם ב-2007, טרם תפיחת החובות ברחבי העולם כתוצאה מהמשבר הכלכלי, ולאחר רעש בינלאומי רב סביב "שמיטת חובות" למדינות העניות באפריקה, מדינות אפריקה כבר החזירו סכום של 580 מיליארד דולר על הלוואות שלקחו בסכום של 540 מיליארד דולר, אבל עדיין נשארו בחוב של למעלה מ-330 מיליארד דולר לנושים מערביים. כלומר, למרות שהמדינות כבר החזירו סכום יותר גדול מההלוואות שקיבלו, הן אינן מסוגלות להשתחרר מהחוב.
על כן אפשר לראות רלוונטיות רבה, או לכל הפחות זווית מעניינת, בנאום שנשא תומאס סנקרה , בדיוק לפני 28 שנה. סנקרה היה מנהיגה המהפכני של בורקינה פאסו, מרקסיסט ופמיניסט, שזכה לכינוי כ"צ'ה גווארה של אפריקה". בסוף יולי 1987, סנקרה נאם בוועידה ה-25 של הארגון לאחדות אפריקה (כיום האיחוד האפריקאי) שנערך באדיס אבבה:
…"שורשי החוב מבוססים עוד בתחילת הקולוניאליזם. אלו אשר הלוו לנו את הכסף היו אלו אשר כבשו אותנו. אלו אותם האנשים אשר ניהלו את המדינות והכלכלות שלנו. הכובשים הכניסו את אפריקה לחובות, כשהנושים היו אחיהם. לחוב הזה אין שום קשר אלינו. לכן איננו יכולים לשלם אותו. החוב הוא ניאו-קולוניאליזם, אשר באמצעותו הקולוניאליסטים הפכו עצמם ליועצים ועוזרים טכניים. או ליתר דיוק רוצחים טכניים…
"הם מספקים לנו מקורות מימון, גב פיננסי, כאילו שחובות יכולים להוביל לפיתוח וצמיחה. הומלץ לנו לפנות ללווים אלה. הוצעו לנו תכניות פיננסיות מפתות. ואנחנו בחובות חמישים, שישים שנה ויותר. כלומר, העמדנו את עמינו בסכנה כבר חמישים שנה ויותר.
"החוב כפי שהוא מוסדר כיום הינו כיבוש-מחדש ומתוחכם של אפריקה, אשר תחתיו הצמיחה והפיתוח שלנו משועבדים על ידי חוקים זרים. זהו כיבוש אשר הופך את כל אחד מאתנו לעבד פיננסי, או פשוט לעבד, משועבדים לאלו אשר הייתה להם את האפשרות, את יכולת המרמה, "להשקיע" במדינות שלנו כך שנהיה חייבים להם.
"אומרים לנו 'שלמו את החוב'. אבל זוהי איננה שאלה מוסרית. לשלם או לא לשלם איננה שאלה של 'כבוד' לכאורה כלל וכלל…
"לא ניתן לשלם אף חלק מהחוב. אי אפשר לשלם את החוב כי, קודם כל, אם אנחנו לא נשלם המלווים לא ימותו. אתם יכולים להיות בטוחים בכך. לעומת זאת, אם כן נשלם, אנחנו כן נמות. גם בזה אתם יכולים להיות בטוחים באותה מידה.
"אלו אשר הובילו אותנו אל החוב היו מהמרים, כאילו הם בקזינו. כל עוד הם הרוויחו, לא הייתה בעיה. עכשיו כשהם מפסידים הם דורשים את כספם חזרה. הם מדברים על משבר. לא, אדוני הנשיא [מנגיסטו, נשיא אתיופיה, ע.ע.]. הם הימרו. הם הפסידו. אלו חוקי המשחק. החיים ממשיכים.
"אנחנו לא יכולים לשלם את החוב כי אין לנו את האמצעים לשלם…
"החוב הוא גם תוצר של עימות. כאשר מדברים אתנו היום על משבר כלכלי שוכחים להזכיר שהמשבר לא צמח בין לילה. המשבר נמצא אתנו כבר זמן רב, אבל הוא מעמיק ככל שהשכבות העממיות מתפכחות ונעשות מודעות לזכויותיהם אל מול מנצליהם.
"יש היום משבר בגלל שההמונים מסרבים לאפשר לעושר להישאר מרוכז בידיים של קומץ אנשים.
"יש משבר כי קומץ אנשים מחזיק בסכומי עתק בבנקים זרים, מספיק כסף לפתח את כל אפריקה. יש משבר כי את להון הפרטי הזה אין שם.
"המעמדות העממיים מסרבים לחיות בגטו או בשכונות עוני. יש משבר כי אנשים בכל מקום מסרבים לשחזר את הבעיות של סווטו ויוהנסבורג.
"יש מאבק, והעצמת המאבק מדאיגה את אלו האוחזים בכוח הפיננסי. אז מבקשים מאתנו לשתף פעולה בכדי למצוא יציבות. יציבות לטובת אלה המחזיקים בכוח הפיננסי. יציבות נגד השכבות העממיות.
"לא! איננו יכולים לתת לכך את ידינו. לא! איננו יכולים לשתף פעולה עם אלה אשר מוצצים את דמנו וחיים על חשבון זיעת אפנו. אנחנו לא יכולים לשתף פעולה עם היוזמות הרצחניות שלהם."
תומאס סנקרה אכן סירב לקחת או לשלם חובות וגירש את המוסדות הפיננסיים הבין-לאומיים מבורקינה פאסו. כתוצאה ממדיניות כלכלית הסוציאליסטית והעצמאית המדינה האפריקאית הצליחה להכפיל את ייצור המזון תוך ארבע שנים ולעלות את הרווחה ורמת החיים של תושבי אחת המדינות העניות בעולם בצורה דרמטית. כחודשיים לאחר שנתן נאום זה, סנקרה נרצח בהפיכה צבאית פרו-צרפתית שהחזירה את בורקינה פאסו לשליטת תכתיבי ההון המערבי, לעוני גובר ולחובות.
לאורך כל המאמר שאלתי את עצמי איך הוא עדיין חי? אבל בסוף התנוצצה התשובה הצפויה.
מה הפתרון?? הפתרון לפי דעתי הוא לייבש את מוסד המדינה כך שלא יזרום דם בעורקיה. לא לעבוד ולשלם מיסים, לא לחיות בערים, ללמוד חקלאות ולגדל את האוכל שלך ולחיות בבית בוץ בסמוך למקור מים כלשהו. אם הייתי אפריקאית, זה היה הכיוון שלי.
מאמר יפה. לוחמים ומנהיגים של מדינות "העולם השלישי" שהעזו להמרות את פי האימפריאליזם, בין אם הצליחו לשרוד ובין אם הם נרצחו ביד האימפריאליזם ועוזריו, לרוב נשכחים וזכרם נמוג. ואם הם אינם נשכחים אז הם עוברים דמוניזציה כמו במקרה של מנגיסטו, קדאפי, מוגאבה ועומר אל-בשיר. במקרה הכי גרוע הם הופכים להיות סמלים של רדיקלים מהמעמד הבינוני.
כל זה כבר לא יהיה רלוונטי בעוד כמה שנים, אירופה כמו שאנחנו מכירים אותה לא תהיה אותה אירופה. השלטונות החדשים ימחקו כנראה את החובות, ממילא יחליפו מטבע (דינר אירופי למשל), וכל המילים שנשפכות כאן על חוב כזה או אחר יהיו מילים בעלמא …