התמונות של זרם הפליטים הנמלטים מאימי המלחמות והרעב, והמגיעים כיום לגרמניה ומתקבלים בחמימות וודאי מעוררות זכרונות אצל המעטים שנותרו עדיין בחיים מתוך מאות האלפים שנמלטו לברה"מ לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. כך סיפר ראובן רובינק בערוב ימיו על המסע שלו שהחל השכם עם שחר, ה-5 בנובמבר 1939, אחרי שנפרד מאמו על הגשר בוואידיסלאוו, פולין והגיע בדרך לא דרך לז'ורקוב, תחנה לפני פשמישל.
מימין: פליטים כורדים, 2014 (מקור); משמאל: ראובן רובינק (מקור)
"הבנתי שהמעבר לצד הסובייטי, חציית הגשר, אורכת כמה ימים. יש לקחת מספר ולעמוד בתור. בתחילה אמנם עשיתי כך ועמדתי כמה שעות. ראיתי את אנשי הגסטפו עוברים בין העומדים כטורפים. מדי פעם הוציאו מישהו, רצחו או שדדו. ראיתי כמה מהחוזרים מהמפגש הזה והם נראו כל כך מושפלים, שאפשר היה לשער את מה שחוו. באותו לילה החלטתי לא לחכות, אלא ללכת לאורך נהר הסאן ולנסות לחצות אותו… נכנסנו לנהר והתחלנו ללכת. שלג כבר ירד בצד השני והקור מקפיא. בהתחלה נראה היה הנהר צר מאד, אך כשהתחלנו ללכת ראינו שהיה רחב כמאה מטר או יותר… בדרך בזרם נשמט תינוק מזרועות אמו והתחיל לשוט על פני המים, מישהו בא ותפש אותו. כך הגענו לגדה השנייה. כאן עמדו הרוסים והם לא נתנו לעבור. רק בגשר מותר לעבור! כאן זה לא לגאלי! מישהו אמר לחייל: תראה חבר, אתה יכול לירות בנו אך נחזור לא נחזור! הם הסתובבו ונתנו לנו לעבור. כשהגענו לצד השני הייתה הרגשה שיצאנו מהגיהנום. היה קצת שמח. אספו את כולנו וכינסו אותנו במנזר. ייבשנו את בגדינו ובילינו שם את הלילה".
בהמשך מספר רובינק שראש העירייה הגיע והסביר שיועברו ללבוב. "הגענו ללבוב… באותו זמן הסתובבו בלבוב כחצי מיליון פליטים בעוד האוכלוסייה המקורית הייתה של 250 אלף תושבים. כל המקומות היו תפוסים ועמוסים. בלילה מצאנו מקום במנזר".
רובינק נענה למודעה לגיוס עובדים למכרות בדונבאס. "בדרך כשעברנו את הגבול הסובייטי הישן וראיתי את העמודים הצבועים בלבן ואדום של הדגל הפולני, הרגשתי שאני עוזב את המדינה בה נולדתי, בה נלחמתי ובה השארתי את כל היקר לי בחיים", וסיפר בפרטי פרטים על קבלת הפנים החמה לפליטים. "בכלל הסתכלו עלינו כעל בני אדם שהגיעו מגלות קשה, מארץ ששורר בה מחסור מכל הבחינות. נכנסנו לחדר האוכל והסתכלתי סביבי. השולחנות היו ערוכים ומכוסים במפות לבנות. התפלאתי מאד שכך מקבלים אותנו, פליטים ממדינה אחרת".
רובינק, לו חי, וודאי היה מבין לליבם של הפליטים שנאלצו להשאיר מאחוריהם את כל היקר להם, ויחד עימם היה חווה בהכרת תודה את יחס האנשים והמדינות שפותחים ליבם ושעריהם. כאז כן עתה מנסים לתרץ את פתיחת השערים בצרכים דמוגרפיים וצורך בידיים עובדות, במקום פשוט להודות שמדובר במחוות של נדיבות וחמלה. נקודה.
התיאורים בהם מתקבלים הפלטים בברכה אינם מדויקים בסבב תחנות טלוויזיה בעולם אתה רואה שבערים שונות באירופה יש מפגנים נגד הפליטים שורפים את המתקנים בהם הם נמצאים דרך אגב רבים מהפליטים אינם מעירק סוריה שהם באמת פלטי מלחמה יש אלפים המגעים ממדינות כמו אפגניסטן פקיסטן אירן ממדינות אפריקה נשאלת שאלה שחבל שאף אחד לא מתייחס אליה מדוע מדינות המפרץ שהם מוסלמיות ועשירות לא קולטות את האחים אירופה הולכת לשנות את צביונה הדמוגרפי הכלכלי והצביון הנוצרי שלה מדוע כאשר יהודים נדדו באירופה לחפש מקלט אף אחד לא רצה אותם בעקבות הפלישה לאירופה יתחזקו מפלגות הימין הקיצוני כבר עכשיו ביוון מפלגת השחר העולה מפלגה ימין קיצונית נמצאת במקום השלישי