אורי אבנרי נחפז לגלות לקוראי "הארץ" (31.8.2015) כי אין חדש ברעיון הזוכה לאחרונה לתמיכתם של טובים ורבים בשמאל הישראלי החדש והישן, "מולדת אחת לשני עמים", (אורן יפתחאל, 21.8.2015) מדובר ברעיון "הקונפדרציה הישראלית-פלסטינית", תחליף מעודכן לאופציה הבדיונית בעליל של "שתי המדינות". ממש כמו "רעיון שתי המדינות", שכל ילד בגן יהודי ופלסטיני מבין שלא נועד אלא כדי לזרות חול בעיניים, גם ה"קונפדרציה" נולדה בראש ובראשונה כדי להילחם ב"סכנה" הגדולה באמת: מדינה דמוקרטית נורמאלית לכל אזרחיה, תושביה ופליטיה.
מצער שאבנרי ויפתחאל, ואיתם רבים מתומכיהם שפועלם בתחום זכויות האדם ראוי לכל שבח, נופלים במלכודת הישנה של תיאור המציאות השקרי מבית מדרשה של הציונות המשיחית שעליה בעוונותינו חונכנו. המשפטים להלן לקוחים ממאמרו של אבנרי, אך הם זהים – כדבריו – לתפיסת העולם של מחדשי גרסת הקונפדרציה.
1) הרעיון "משלב את שני היסודות של השלום: את השאיפה של שני העמים לעצמאות לאומית, כל עם במדינה משלו…"
"שני העמים" הוא אמנם מונח מקובל וחביב במחוזותינו, אבל מאינטלקטואלים ברמה של אבנרי ויפתחאל אפשר היה לצפות לניתוח נכון יותר של המפה הדמוגרפית בין הירדן לים הכוללת, בצד היהודי, ערב רב של ילידים, בני מהגרים מזרח אירופים מזה ויוצאי ארצות ערב מזה, ביחד עם מהגרים חדשים שעדיין שומרים אמונים לתרבותם המקורית בעיקר במדינות הדוברות רוסית ודיאלקטים אתיופיים. בצד הלא-יהודי יש הומוגניות רבה יותר בתחום השפה והתרבות, אך מבחינה דתית הדיסציפלינות השונות (מוסלמים סונים ושיעים, נוצרים מכל הזרמים, דרוזים, צ'רקסים ואחרים) גורמות לא פעם לחיכוכים, שהשלטון הישראלי הציוני מטפח לשם שליטה. במילים אחרות, "שני העמים" הם מצד אחד "עם" שהודבק מזכאי חוק השבות על זיקתם היהודית הביולוגית או המשפחתית, ומצד שני "עם" שהוא כל השאר.
2) "… ואת אהבת שני העמים לארץ כולה".
דא עקא שפתרון ה"קונפדרציה" כפי שאפשר לגלות מכל ניירות העבודה של אנשי "מולדת אחת לשני עמים" מבהיר שרק ליהודים מותר לאהוב את "הארץ כולה" ואילו הפלסטינים יואילו ויסתפקו בחלקי הארץ שבה יוקצה להם אישור להיות רוב; פליטי 1948 וצאצאיהם אמורים לזכות בזכות השיבה בתנאי ששיעורם באזורים ה"יהודיים" לא יעלה על 20 אחוזים… קיסמו הגדול של רעיון "הקונפדרציה" בגלגולו החדש הוא האישור מראש לכל המתנחלים באשר הם להישאר במקומות מושבם. כי היהודים, כידוע, באמת אוהבים את כל חבלי הארץ.
3) "הרעיון השלילי של "הפרדה" בין שני העמים לא יצלח, וגם לא הרעיון האוטופי של חיי שני העמים במדינה אחת. במדינה כזאת תשרור מלחמת אזרחים מתמדת, מיומה הראשון עד יומה האחרון".
אכן "להפריד" בין שני העמים לא ייתכן, שהרי אין אלה שני עמים אלא אוכלוסיות מגוונות מאוד המאוחדות כיום אך ורק בתפיסות הזהות שלהן: הצד הלא יהודי מאוחד סביב השפלתו ושלילת זכויותיו על ידי היהודים; היהודים מאוחדים בדאגה להמשך והנצחת זכויות היתר שקוששו לעצמם מתוך המרחב המשותף בכוח עדיפותם הצבאית, הכלכלית והטכנולוגית.
האמנם ביטול זכויות היתר של היהודים יגרום ל"מלחמת אזרחים מתמדת" כטענתו של אבנרי, המקובלת גם על ממחזריו? היחידים שיהיה – ויש – להם אינטרס לצאת למלחמה כזאת הם בעלי הפריווילגיות מכוח זיקתם לדת היהודית. לא במקרה אוכלוסיות מוחלשות בקבוצה זו נוהגות להניף את דגל הלאום ולהשתבח בתרומתן ל"צה"ל" כאשר הן מנסות למחות על קיפוחן בחלוקת שלל הפריווילגיות לצד המיוחס. מעשי אלימות שיכולים להתדרדר למלחמת אזרחים אכן מאיימים על החברות הבעייתיות והלא יציבות שנוצרו כאן בגין האידיאולוגיה והפרקטיקה של הציונות לדורותיה. אבל האמנם עיקר הסכנה הוא ויתור על ריבונות אתנית ודתית של היהודים?
מדהים שאורי אבנרי ואורן יפתחאל אינם רואים עצמם מאוימים קודם כל מתוך הקבוצה ה"לאומית" החביבה עליהם, זו שהביאה כבר רצח של ראש ממשלה יהודי, והצמיחה לא מעט ניצני טרור, לא רק כנגד הפלסטינים אלא גם נגד אותם "שמאלנים ששכחו כבר להיות יהודים". מה גורם לפעילי זכויות אדם להאמין שעדיף להם להילחם שכם אל שכם עם אישים כברוך מרזל, בנצי גופשטיין, ואיתמר בן גביר כנגד פלסטינים שעולם הערכים שלהם דומה הרבה יותר לאלה שלהם? האמנם יהודים אינם מתקיימים ואף משגשגים ללא מלחמות אזרחים גם במדינות שבהן הם אינם שולטים באופן בלעדי על משאבי הכוח? מדוע נזקקים אבנרי, יפתחאל ותומכיהם להפחדות חסרות יושר אינטלקטואלי מפני חיים מחוץ לגטו היהודי?
ההפרדה היחידה ששוחרי הדמוקרטיה חייבים להילחם עבורה היא הפרדת הדת מן המדינה. מדינה המגדירה את האזרחים השייכים ללאום שאותו היא מייצגת על פי אפיון דתי, אינה יכולה ליצור פדרציה/קונפדרציה עם קהילת אזרחים המוגדרת על פי הטריטוריה. הצעד הראשון בדרך לשלום בין יהודים וערבים בשטח שממערב לירדן הוא מאבק להפיכת הדת לעניין פרטי של האזרחים, במקום דגל שסביבו מתגבשים המאמינים לקהילה לוחמנית. העדרו של מאבק כזה מסביר את גלישתם של רוב הישראלים היהודים לאידיאולוגיה הלאומנית-דתית המאפיינת כיום את המערכת הפוליטית, התקשורתית, ולמרבה הצער גם האקדמית והמשפטית בישראל.
בצד השני של השסע הדתי, מאות אלפי פלסטינים מעדיפים בגלוי שותפות של שוויון עם יהודים שאינם לאומנים קיצונים על פני שותפות עם קבוצות דתיות-משיחיות המנסות לגרור אותם לפנאטיות המבוססת כביכול על האסלאם. מי שרוצה באמת ובתמים בפתרון פוליטי לארץ החבוטה מאוד הזאת, עדיף שיתמקד בפוליטיקה ובערכים דמוקרטיים (חילונים מעצם הגדרתם). די למיחזור המצער של "רעיונות חדשים-ישנים" מהסוג ה"קונפדרטיבי". תועלתם היחידה היא במיחזור והנצחה של המנטליות והמדיניות הגזענית שהביאו אותנו עד הלום.
- אלי אמינוב ועפרה ישועה-ליית הם חברים בוועד למען מדינה חילונית דמוקרטית אחת בכל הארץ
בפעם המיליון: אין חיה הקרויה חילוניות ודמוקרטיה בתרבות הערבית.
מעולם לא היה תהליך של סקולריזציה בעולם הערבי.משום כך העולם הערבי שרוי במצוקה איומה פוננמטלית ו עמוקה מני תהום
מכאן כמובן נובע הכשלון המתמשך ב-250 השנים האחרונות בהתמודדות עם המודרנה
שהרי כל אימת שנוצר אוונגרד שגילה ניצני חילוניות,ראשו נערץ על המקום..
כולי תמיהה ופליאה שכותבי ה"מאמר" מזרחים במוצאם,מסרבים להפנים זאת.
שומה על שניהם להפנות את כל מאמציהם למלחמת חורמה בגזענות האשכנזית,ולהקים תנועה להתמודדות של הפלסטינים עם המודרנה.
כל השאר הוא באמת ובתמים בגדר הבלים.
אם מקבלים את ההנחה (אשר כל אדיוט חייב לקבל אותה) שמדינת ישראל זורה חול בעיניים מזה עשרות שנים אז מהי המסקנה לגבי טיבה? מה מעניין אותה? איזו אג'נדה דוחפת אותה? המסקנות הן שאין כאן שום אג'נדה לאומית משום סוג. זהו מנגנון בזוי כוחני-בריוני-קרימנילי נטו שמתחבא מאחורי תלית ומגן דוד שחטף מדת שנישכחה כבר מליבם של הסבא והסבתא אם לא עוד מקודם. בשל הסמלים הללו (המפומפמים ללא הפסק) מוכנס הציבור לחוויה דתית-מיסטית-סנטינמלנטלית משתקת. שיתוק מחשבתי שהחל ב 48 ועדיין תקף. גם לשאר העולם הצליחה היישות לגרום לסתימת הפה. נותרנו עם השאלה כמה זמן התרגילים האלה עוד יצליחו לפסיכופטים, ומה יתחולל שהתרגילים הללו יפסיקו לעבוד?
ארה"ב ("ידידתנו הגדולה") שמשמשת דרך כלל דוגמה לציונים, היא מדינה חילונית דמוקרטית אחת. אבל נראה שבעניין זה אין היא דוגמה לציונים…
לדעתם של הכותבים אין שני עמים בין הירדן ולים אלא "ערב רב" מהצד היהודי (כנראה שהשימוש במונח "יהודי" נעשה לצרכי נוחות) ובצד הלא-יהודי, ערב רב של קבוצות דתיות עם הומוגניות רבה יותר בתחום השפה והתרבות. אפשר לומר שההגדרה של הכותבים לעם היא הומוגניות – יותר הומוגניות, יותר עם. אחידות אתנית, דתית ותרבותית זו הגדרה לעם שהכותבים יוכלו למצוא לה שותפים "מעניינים" ומפתיעים, שכנראה באופן עמוק יותר חולקים אידיאולוגיה עם הכותבים, אבל קשה לומר שיש בה אלמנט פרוגרסיבי במיוחד.
כיאה להזיה אוטופיסטית, הכותבים שותקים בנוגע לאופן בו הם מתכוונים לבצע את ההוקוס-פוקוס של "ביטול זכויות היתר" של היהודים. האם אין זה נכון שהישראלים כולם נהנים מזכויות יתר בהשוואה לפלסטינים? די להסתכל על נתונים כמו שכר ממוצע כדי לראות שזכויות היתר אינן נחלה של מעטים בישראל. האם הכוונה היא להלאים רכוש שצברו יהודים משך שנות הדיכוי של העם הפלסטיני? מהו המנגנון שיבצע את זה? הכותבים בעצם אומרים הוא ניתן שוויון פורמלי לכולם בין הירדן והים ונסמוך על המנגנונים הקיימים כדי לממש אותו. ואם לא, אז נוכל לפחות להקים עמותה נוספת.
לאווה: כותבי המאמר אכן ממוצא יהודי ערבי – תודה. עם זאת הם מופתעים תמיד מההרגל של פעילים "מזרחים" להתעלם מכך שהגירת ההמונים היהודים מארצות ערב היתה שיא של הזדהות עם הפרוייקט הציוני. בחלוקת השלל שנבזז מערביי הארץ אכן קופחו המזרחים, אך חלוקה שווה ו"צודקת יותר" של השלל הזה היא עדיין ביזה, ודין המזרחים המקופחים יחסית כדין האשכנזים המתוגמלים היטב.
התמודדות הפלסטינים עם המודרנה החלה בצורה מרשימה בשנות העשרים והשלושים אחרי נפילת האימפריה העותומנית. עם החרבתן של כל הערים הפלסטיניות (למעט נצרת) וגירוש תושביהן הוחרבו כל מוסדות ה"מודרנה" – עתונים, תיאטראות, קולנוע וגם פוליטיקה מתקדמת, אפילו תנועת הנשים בצעדיה הראשונים. תרבות פלסטינית חוזרת ומשגשגת היום משני עברי הקו הירוק ואת מוזמנת להתעדכן. לפני שנקרא לפלסטינים "להיות מודרנים" אולי נקרא לישראל להעניק לנשים שוויון בפני החוק? ומה כל כך מודרני במערכת חינוך נעדרת מקצועות יסוד (ליבה) שהמדינה מממנת עבור אחוז עצום מילדיה הרכים?
הנימוקים האלה מזכירים ויכוח שהתנהל כאן לפני שנים, אבל אגיב בקצרה: אם מאבק לשוויון חברתי בישראל הוא על ״שלל ביזה מילידים", אז אותו דבר אפשר לומר על מאבק לשוויון בכל ארצות אמריקה ואוקיאניה. וגם צת, למשל, מבוססת על ״ביזה״ של הפרנקים (צרפתים) מן הגאלים/קלטים.
לעופרה. הם היו הראשונים להפגש עם אנשי אשף.ראשונים היו הפנתרים ואחריהם קבוצה גדולה של אינטלקטואלים מזרחים בטולדו בווינה,ועוד מיני פגישות ביוזמתה של סימון ביטון.
מרבית המזרחים אינם אדישים לסבל הפלשתיני. הם ירודים בקשיי היום יום בשל הגזענות האשכנזית הארורה. על כך אין לך מילה להגיד אה…
המזרחים זכו בשלל הפלשתיני. הרי לכם בדיחת המאה.
יהדות עיראק דרך משל היתה הקרן דה לה קרם של עיראק. מנהיגי עיראק המחליאים גירשו את מי שהיו שם לפניהם ביותר מאלף שנים לפחות.המדינה שלהם קרסה בעקבות כך.
אין ולא תהיה מדינה חילונית דמוקרטית אחת בין הירדן לין. לגלי להזות. תחת זאת הצטרפו למאבק המזרחי. שם יש אפשרות להשיג הישגים מה(אמנם דלים בשל לפיתת הברזל של ההגמוניה הארורה) .
אני מצטט אותך "שהגירת ההמונים היהודים מארצות ערב היתה שיא של הזדהות עם הפרוייקט הציוני". אם הערבים ערב הקמת המדינה לא היו מבצעים פוגרומים ביהודי ערב חלק מהם אולי לא היה עולה לארץ אבל אסור לשכוח רוב יהודי המזרח היו דתיים או מסורתיים והחלום על ציון היה חלק מה הוויה היהודית רכוש רב נבזז מיהודי המזרח עי השכנים הערבים תרבות פלסטינאית? נשיים נרדפות נרצחות על כבוד המשפחה נשיים לא יכולות להתחתן מאהבה אלה משידוך" גברים החיים עם ארבעה נשיים והקלות שאישה יכולה להיות מגורשת הגם זו חלק מתרבות הפלסטינאית ראדי היא שיננית מטירה שרצתה לעשות תחרות ריצה של נשיים בטירה קיבלה איומים על חייה למנוע את המרוץ החברה הערבית היא שמרנית דתית שהדת דווקא מתחזקת היום בחברה הערבית
אכן הציונים (או היהודים) הצליחו בסיוע מעצמות להשתלט, לנשל את הילידים ולחזק את מוקדי הכוח הכלכליים הצבאיים והטכנולוגים לעצמם. מאבקם של יהודים עניים, מוחלשים, מזרחיים וכו' היא לחלוקת שלל יותר צודקת. הם מכירים בחשיבותם (הדמוגרפית) והצטרפות לחזק תוך כדי לחץ עליו נראית להם אופציה נכונה. זה הבסיס החומרי של הסכסוך כיום. הפרדת הדת מן המדינה או כל סידור-פתרון לאומי/אל לאומי לא ישנו עובדה זו.
מדינה אחת לכל תושביה ופליטיה ללא הבדל וכו' היא כמובן פתרון אידיאלי אלא שאינו מתחשב במציאות הקונקרטית של הסכסוך, בבסיסו החומרי כאמור. מדינה כזאת תהפך לדרא"פ כדהיום, אלא ששם הלבנים הם מיעוט ובכדי להמשיך ולהחזיק בעושרם-שלטונם המעמדי הם משתפים את הבורגנות השחורה שנוצרה משת"פ איתם אחרי האפרטהייד. במציאות שם המאבק הוא מעמדי גלוי ויכול אולי להביא למהפכה חברתית אבל לא למלחמת אזרחים.
כאן המצב שונה הצד היהודי העשיר שמחזיק בכל מוקדי הכוח כאמור ולא יוותר עליהם, יהיה כמחצית האוכלוסיה. גם בצד השני יש שמצטרפים לחזק, "דרוזים", "בדואים", "נוצרים"… האחרים מודעותם הפוליטית היא גבוהה כך שמלחמת אזרחים היא בהחלט אופציה ריאל
מר אמינוב,
החברה הערבית לא בנויה להיות חלק מקונפדרציה חילונית ובכלל זה, לנישואי תערובת לפתיחות רעיונית והכלת האחר על כל שוניו.
לא ראיתי שבמדינות אחרות הערבים נטמעו באופן כזה שהצביע על רצון להשתלב אלא ראיתי בדלנות דתית פוליטית שכל ניסיון לערער עליה נתקל בחומה בצורה כגון ״זה עניין פנימי שלנו״ ״אתה לא מכיר את התרבות שלנו״.
דווקא במקרה הזה אני חושב שאורי אבנרי צודק לחלוטין כאשר הוא מבין שיש צורך קיומי להפריד בין העמים, אם כי כמובן שאינני מסכים עם הדרך שהוא מציע לעשות זאת.
מדינה חילונית ודמוקרטית אינה חלום אלא תכנית שיש לשאוף אליה ולהאבק למענה. עם זאת הכרחי שהמדינה תתבסס על חוקה מפורטת וקשיחה שתגן על זכויות כל אדם וכל קבוצה מפני קפיטליזם חזירי ואי שוויון כלכלי עמוק.
לאלמקייס: הומוגניות קהילתית אינה אמורה להכתיב זכויות אזרח.
שוויון בפני החוק אינו מבטיח שוויון בשכר, בבריאות, ביופי ובנעורים. אבל חוסר שוויון בחוק בגין צבע עור, דת או מוצא אתני הוא מצב בלתי נסבל. ברוב מדינות העולם הצליחו לסלק את מצב זכויות היתר. זה לא הניב אוטופיה, אבל לפחות תיקן עוול מתמשך.
אין עם שהצליח לחסל זכויות יתר של כובש קולוניאלי ללא סילוקו של הכובש. לעתים הוא "הצליח", כעבור שנים ארוכות של דיכוי ובהינתן תנאים מסוימים, להיבלע בתוך העם הכובש. לו היה זה בכוחם של הפלסטינים לכפות על ישראל שוויון זכויות, היה זה בכוחם גם לסלק את ישראל. קיימת בשמאל הישראלי אמונה מגוחכת, אם כי מובנת מאוד בהתחשב בהיסטוריית ההתרפסויות לצרכי שנור בפני השמאל האירופאי, בכך שהשגת זכויות ליברליות-אינדיבידואליות דורשת פחות כוח פוליטי מאשר השגת זכויות לאומיות. ההסכמה של חלקים מהימין הישראלי לסיפוח הגדה ומתן זכויות לתושביה היתה צריכה להדליק נורת אזהרה אצל הנוטים להתלהב מפתרונות ליברלים. להבדיל מדרום אפריקה, אליה נושאים עיניים כאנלוגיה "מן המדף", הכיבוש הישראלי יציב בהרבה ונסמך על יסודות דמוגרפים איתנים של אוכלוסייה פריבילגית, ומשום כך יכול להציע פתרונות "נדיבים" הרבה יותר ללא ויתורים אמתיים. ההצעה שהפלסטינים ילחמו כדי שהישראלים ימשיכו לכבוש ולדכא אותם (עם זכויות פורמליות) היא אבסורדית.
האפיון מיחזור מתאים מאד למאמר שהוא כולו חזרה ממוחזרת של מצע "מצפן" שחבריה פרשו
ממק"י בשנות השישים וניסו לחבל ב"העולם הזה כוח חדש" בוועידתו הראשונה ינואר 1966
בהציעם למצע התנועה החדשה את נוסחת "מדינת כל אזרחיה" שהיא מיחזור בעצמה של הנאמר
בהמנון בית"ר:" שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן" כשהתומכים ב"מדינה אחת" מסתפקים בינתים
בגדה אחת: המערבית.
קודם כל – שני העמים הם לא "ערב רב" יותר מהעם האמריקאי אן רוב העמים בעולם, לפחות מבחינת התודעה והשפה המשתפת לכל אחד מהם. בעניין הסדר קבע כלשהו, יש כמה אפשרויות (מלבד המשך הכיבוש): מדינה אחת, שתי מדינות, או שתי מדינות עם גבולות פתוחים (מעין קונפדרציה). הפתרון שנרמז במאמר על איזו קונפדרציה-כביכול עם השארת ההתנחלויות אבל הגבלת ההגירה הפלסטינית למדינת ישראל הוא פשוט לא ישים ולא רלוונטי, ולו לאור העבודה שמשמעותו שלילת האזרחות הישראלית מהפלסטינים אזרחי ישראל ללא הסכמתם. דבר כזה גם לא קיים בשום מקום בעולם; גם לא מדובר בקנטונים נוסח שווייץ או בוסניה.
אציין שדווקא לפי פתרון שתי המדינות יקבלו הפלסטינים מדינה "נקייה מיהודים" ואילו היהודים מדינה עם כ-20 אחוז פלסטינים, קצת בדומה להחלטת החלוקה מ-47
מה שנאמר בזלזול ותיעוב כלפי העם היהודי (ללא מרכאות או תסביכים) אפשר להגיד על השמאל הרדיקלי שהוא ערב רב לא הומוגני ומאמין בחלום משיחי (חסר סיכוי).
ההבדל האמפירי הברור בין הציונות לתנועת השמאל המשיחית הוא שהציונות הצליחה.
המשיחיים מהבונד אשר רצו אצו לאמא רוסיה כדי לבנות עולם אמיץ חדש נעלמו מן העולם והמעטים שנותרו מצאו מקלט בניו יורק ובארץ ישראל..אז מה זה אם לא הוכחה ברורה לצדקת הציונות מול יורשי הבונד (אשר שוב מנסים למכור חלום התאבדותי חסר סיכוי ולכן שמם כיום הוא "השמאל העקבי")
כל הפטפוט אשר נאמר במאמר אינו עומד מול העובדות של המציאות
ובמציאות קימים 23 מדינות ערביות ורק מדינה יהודית אחת ולכן הרעיונות של השמאל (בשם השלום בשם הצדק ובשם העתיד) הן חוסר צדק ושקר שקל מאוד לסתור
"מדינה יהודית" אינה ברת השוואה ל"מדינה ערבית" או ל"מדינה סלאבית". מדינה יהודית שייכת לקטגוריה אחרת, לה שייכות, סעודיה איראן ופקיסטן או המדינות הנוצריות שהיו בעבר באירופה. מדינה המיוסדת על אדני הדת אינה יכולה להיות דמוקרטית ולכן אנו מציעים במקום מדינה יהודית- מדינה דמוקרטית. אנו גם מתנגדים לתכנית של שתי מדינות משום שהחלוקה תיצור קרע נוסף בתוך עם הילידים המדוכא. אולם, ההכרה בשתי מדינות מנציחה את קיומה של מדינה גזעית, המבוססת על דת ואשר אזרחיה האמיתיים הם אלה שאמם הייתה יהודיה (רצוי ממוצא אירופי).
ישראל ("מדינה יהודית") בכלל לא שייכת לקטגוריה אותה ציינת:
קודם כל, דה-פקטו ישראל היא הרבה יותר "מדינת העם היהודי" מאשר "מדינה יהודית" המבוססת לטענתך על "אדני הדת" (מאיפה הבאת את זה? על אילו "אדני דת" אתה מדבר?).
אם תשווה את המעמד והדומיננטיות של האיסלאם באיראן למעמד היהדות בישראל – תראה שאין מקום להשוואה.
הסתירה בין "מדינת העם היהודי" לבין דמוקרטיה אכן קיימת, אך ישראל מתמודדת עם הבעיה הנ"ל בצורה טובה הרבה יותר מאשר המדינות המוסלמיות אותן ציינת.
ישראל מדורגת במקום ה-47 במדד הדמוקרטיה של האקונומיסט ובמקום טוב ב-List of freedom indices
וזה אומר בפשטות שאינה ניתנת להפרכה (אדרבה, נסה..) שישראל היא יותר דמוקרטית וחופשית משלושת-רבעי מדינות העולם ובפרט הרבה יותר דמוקרטית מאפגניסטין, איראן וסעודיה המדורגות במקום ה-135 ומטה.
הנסיון לשים את ישראל באותה רמה כמו המדינות הנ"ל הוא שקרי ונואל.
רשימה מעוררת למחשבה .
המשותף למאמר המשחזר עמדה מדינית משנות השישים ולתגובתו של "עלי" המעלה מהאוב את
ה"בונדס" מתחילת המאה הקודמת כדי לשייך אותו לשמאל הישראלי – היא השנאה ההיסטורית
או היסטרית, לשמאל בישראל
אגב, הבונדס חי וקיים בארהב – יש להם עיתון יומי באנגלית ובאידיש וגם הוצאת ספרים ותחנת ראדיו
למרות חלקם המזערי בין היהודים-אמריקאים
עמדות משנות השישים בהחלט לגיטימיות אם הן מפרשות נכון את הכוחות והאינטרסים השולטים בסביבה אותה הם מתכוונים לשנות, ובוודאי שהם רלוונטיים יותר מרעיונות גזעיים בני אלפיים שנה עליהם ניצבת הציונות. הזלזול של אלכס מסיס בבונד מגוחך.ניתן בהחלט לבקר אותם על כך שכמו הציונים הם היו לאומנים יהודים אך ההבדל הבסיסי בין שתי התנועות הוא החשוב. הבונד היה מפלגה מעמדית שאירגנה פועלים יהודים והתפישה שלה הייתה קרובה לזאת של הסוציאל דמוקרטיה הרוסית. הציונות לעומתה הייתה גם "סוציאליזם" זעיר בורגני, גם תנועה לאומנית וגם קולוניאלית. מי שחיסל את הבונד היו היטלר וסטאלין ובכך בעצם פינו דרך לציונות.
אני מסכים שצריכה להיות הפרדת דת ומדינה אבל חולק על כך שרק בזכות זה אהיה אפשר להגיע לשלום כי יש לא מעט חילונים יהודים לאומנים אתאיסטים בעיקר בקרב תומכי יש עתיד. גם לאומנות זו בעיה. צריך ללחתור לשלום של שתי מדינות או מדינה אחת וגם לחתור להפרדת דת ומדינה ולא לחכות שתהיה הפרדה כזו.