לפני כמה ימים שוטטתי לי במרכז העיר, ורטנתי בפעם האלף על כך שכמעט כל המסעדות, החנויות ובתי הקפה מתהדרים בשמות לועזיים. בעת ובעונה אחת בירכתי את שתי החומוסיות הוותיקות במרכז העיר, "טעמי" ו"פינתי" על כך שהן מתעקשות לשמור על השמות העבריים שלהם. כמו המאואיסטים הוותיקים שפגשתי בפריז בתחילת שנות השמונים, ערכתי מיד ביקורת עצמית. מה לי וללאומיות כזו, אפילו אם היא מתמקדת על השפה יותר מאשר על ההיסטוריה? לא הייתה לי תשובה מוכנה. אינך יכול להשפיע על מה שאתה מרגיש אבל אתה יכול להחליט מה לעשות עם הרגש הזה, לימדו אותנו הפסיכו-אנליטיקנים. כשהגעתי הביתה ראיתי את סופו של משחק הכדורסל ביון ישראל לבין פולין, ושוב תקפה אותי התסמונת הזו: שמחתי מאוד ש"ניצחנו" חרף העובדה שקשה לי כיום להזדהות עם סמלים לאומיים כלשהם.
מתפללים ביום כיפור (צייר: מאוריצי גוטליב)
הלאומיות הזו היא כל-ישראלית, ולא "יהודית". מואנס דאבור, חלוץ מכבי תל-אביב ונבחרת ישראל, מייצג אותי יותר מכל יהודי ממחנה הימין. יש משהו מעדן ומרכך בתמיכה בישראלים, לא רק מעולם הספורט: דניאל בארנבוים, המנצח המהולל שמופיע במיטב התזמורות ברחבי העולם ותומך נלהב גם בעם הפלסטיני, הוא מקור לגאווה ישראלית. כך גם אמנים, קולנוענים וסופרים. היתרון באהדה לישראלים הוא משמעותי. תומכי הלאומנות היהודית מבקשים להדיר אזרחים שלנו שאינם יהודים. בכך הם מערערים את הבסיס לקיומה של החברה ומקעקעים את ערכי הדמוקרטיה הליברלית. כיוון שהלאומנים הדתיים והחילוניים הרסו את התקווה ליצירת שתי מדינות לשני עמים, הפתרון הסביר היחיד הוא הקמת מדינה משותפת עם הפלסטינים. זה אולי לא הצליח במיוחד במקומות אחרים, אבל החלופה מפחידה הרבה יותר. ישראל, הממזגת את הלאומנות הקיצונית עם הדת תהיה מוקצית מחמת מיאוס בכל העולם. הסכנה מדימונה ומכוּרים גרעיניים שיצוצו במדינות האזור, מאיימת עלינו ועל הדורות הבאים.
מדינה גזענית על בסיס דתי היא מסוכנת לא רק לנו, אלא גם לשלום העולם. התהליכים כאן מאיצים את ההתחמשוּת הלא-קונבנציונאלית בעולם המוסלמי. כל צעד שמאט את התהליכים האלה כמו ההסכם עם איראן בנושא הגרעין, הוא חבל הצלה לישראל. צריך לבחור בין ענן אטומי מעובה לבין פירוז כללי.
לקראת ערב יום כיפור אינני יכול להתעלם מההתקפה המוצדקת של ג'מאל זחאלקה על מפלגת העבודה וגרורותיה. הסירוב של סתיו שפיר לומר לזחאלקה "שלום" במסדרונות הכנסת, הוא רק גילוי בודד של גסות הרוח הגובלת בבהמיות, אפיון קלאסי של יחסם של אנשי "העבודה" לח"כים הערבים. כאשר אהוד ברק זכה בבחירות לראשות הממשלה בשנת 1999, הוא קיבל 95% מקולות אזרחי ישראל במגזר הערבי. הוא גמל להם בהתעלמות מוחלטת, בהתנשאות "צברית" שהפכה לסמל המסחרי שלו. על כך מחינו אז בזמן אמת. שוחחתי באותה שנה עם שני בכירים במפלגת העבודה והצעתי להם לערוך אסיפת עם גדולה בנצרת ולהודות למצביעים במגזר על תמיכתם בברק (אני עצמי לא הצבעתי בעדו) והם גיחכו, כמעט צחקו לי בפנים. בנאומו הרגשני בכנסת לפני שבועיים מנה זחאלקה את כל חטאי מפלגת העבודה אחד לאחד, והוא לא טעה אפילו בהברה אחת. ההתנפלות עליו וההשוואה האומללה בינו לבין הימין הקיצוני הוסיפה חטא על פשע. הוא אדם נפלא, דוקטור לרוקחות ואיש ציבור מסור. שפיר היא בוגרת פופוליסטית של הפגנות 2011, חרף העובדה שחשבתי בעבר שהיא לא תצטרף למקהלה הלאומנית של בוז'י הרצוג ויאיר לפיד.
הלאומנות מפרידה בין סוציאליסטים אמיתיים, שאינם מבדילים בין יהודים לבין ערבים ורוצים גם ביקרם של המזרחים כשותפים שווים לכל דבר לבניית חברה חדשה, שתקדש את השוויון בין יהודים לבין ערבים, בין מזרחים לבין אשכנזים. כך יהיה מקום מכובד גם לאתיופים ולפליטי החרב מאפריקה. השלב הבא יהיה משא ומתן עם נציגות פלסטינית משותפת לכל הסיעות והפלגים, כדי להגיע לשלום אמת לשנים רבות.
אפילו בבתי הכנסת שבהם מכהנים בדרך כלל רבנים לאומנים, מאפשרת תפילת החג והשקט השורר מסביב למתפללים לעשות חשבון נפש, ולהקשיב לקול הפנימי שקורא להם ללכת בדרך השלום, לא רק מטעמי מוסר אלא גם מטעמי הישרדות. ניצחון במלחמה הבאה (על המחיר הכרוך זו) יקנה לממסד רק עוד אורכה לא גדולה עד המערכה שתגיע בעקבותיה. הגיע הזמן להתנער מהמונח "שמאל חברתי", שפירושה התעלמות מכל המיעוטים המקופחים. הליכה בדרך הזאת מבשרת על המשך ליבוי הלאומנות, ואת כל ההרס והחורבן בעשור הקרוב. שמאל אמור להיות על-לאומי, אלא אם כן אנחנו מוכנים להגיע למצב שבו רבים ממתנגדי הבורגנות באיטליה ובגרמניה נהו אחרי הפשיזם. מי שאיננו אינטרנציונליסט מידרדר לנציונאליזם. בגרמנית זה נשמע הרבה יותר גרוע.
יום הכיפורים מתקרב מאוד, סיוט החום וסערת החול מתחלפים בהקלה, שאותה חשים לא רק בגוף אלא גם בלב, בנשמה. יש לקוות שמזג אוויר יותר נוח יקל על הצמים מכל העדות ומכל הגוונים. חידוד המודעות החברתית לא יגיע ביום אחד. להסביר כיום לציבור שהאינטרס של הרעבים והחולים באפריקה ראוי לעמוד בראש תשומת הלב הציבורית, הרבה יותר מזה של החלק המפוטם בעולם התעשייתי, הוא משימה לא קלה. ההגמוניה האמריקאית היא רעה אפילו תחת ברק אובמה, שעדין מקדם את בעלי ההון ואת שליטת ארצו במדינות העניות.
אין טעם ואין סיבה לבקש סליחה ממישהו. הוויכוח שלנו עם הימין ועם המרכז הלאומני איננו עוסק רק במבנה הכלכלה או במדיניות הביטחון. קיימת מחלוקת מהותית שנוגעת ביחס לזרים, לנשק ההרתעה הגרעיני, למזרחים, לוויכוח הנוקב על שוויון מוחלט לכל האזרחים. תהום רובצת בינינו בכל הקשור להתנגדות של השמאל לפשיזם ולגזענות לעומת התמוטטות האגף המתון בליכוד וחדירת הכהניזם לשורותיו. בקשת הסליחות הדביקות בתוך הזירה הפוליטית התקשורתית מעניקות לצהובונים עניין לענות בו, ואני מעדיף בהרבה את הסליחות בבתי הכנסת, גם בהברה האשכנזית וגם בהברה הספרדית. לא עולה על דעתי לבקש סליחה על "השמאלנות". זה טוב, זה צודק, זה נכון וזה יפה להיות סוציאליסט שוחר שלום; זה מכוער, זה זדוני וזה שקרי לסלף את ההיסטוריה, לרמוס עם שכן ועדות שלמות בשם "הציונות הסוציאליסטית".
אני אוהב את יום הכיפורים בזכות השקט הפסטורלי השורה עליו. הוא גורם לי להתגעגע להוריי, למשפחה המגוונת שלי, לחשוב על סבתא שלי, שרה אלקיים לבית דוויק, שנפטרה כבר בשנת 1961 בגיל מופלג. האהבה קשורה כנראה בתחושת שייכות עמוקה, שאותה אני חווה בעיקר בעירנו.
- פורסם בכל העיר, 18 ספטמבר 2015
הקולוניזציה של פלסטין שבוצעה כידוע תוך דחיקה מתמדת של תושביה הילידים, הן מן האדמות והן ממקומות העבודה, נעשתה ע"י הזרם "הפועלי" של הציונות, אשר האידאולוגיה שלו היה "סוציאליזם". שרשיו של "הסוציאליזם הציוני" צמחו באגף הימני הזעיר בורגני של הסוציאל דמוקרטיה הרוסית והפולנית.התפוררות החברה היהודית המסורתית הביאה את הדור הצעיר הבועט במסורת המחניקה של אבותיו, אל התנועות המהפכניות שחלמו על בנית חברה שויונית חדשה בה יחיו כל בני האדם כאחים. בתקופה סוערת זו, גם הציונים לא היו יכולים לגייס בני נוער, השואפים להקים עולם חדש, ללא בשורה חברתית. מכאן השימוש בפרזיולוגיה סוציאליסטית לשם הכשרת מפעל קולוניאלי.
היסטורית מי שעוסק בקולוניאליזציה זה האיסלם אשר דיכא והשמיד מאות עמים
צריך רק להסתכל על המפה או לפרש פירוש נכון את המושג אדמת קודש וג'יהאד.
רובם של מה שאתה קורא "ילידים" אינם אלא מהגרים ממצרים או סוריה.
התנועה הציונית היא תנועת שחרור של העם היהודי ולא באה מטעם מדינות אירופה
(הרצל מביע תיעוב עמוק מיחס אירופה ליהודים ורוצה להשתחרר מהדיכוי וההשפלה היום יומית שהיתה מנת חלקם של היהודים..ברור שהיהודים היו צריכים לקשור קשרים עם האימפריות העותמנית ואחר כך הבריטית וברור שהללו ניצלו את היהודים למטרתם..)
בן גוריון מסרב לעלות מליון יהודים בשנת 1921 (לבקשת הנציב הבריטי) משום שהתוכנית של בן גוריון
לעלות קודם כל אבנגרד אשר יצור בסיס למדינה סוציאליסטית
תמיד היו יהודים בארץ ישראל ובמפקד הבריטי ב-1917 נמנו 90 אלף לעומת 450 אלף ערבים
בעקבות עליית תורות גזע באירופה ואחר כך עליית הנאצים ישנו זרם של עולים לארץ ישראל
(העליה השלישית) זו עליית מצוקה של אנשים נרדפים.
חצי מהאוכלוסיה היהודית בישראל היא בת האיזור אשר בוצע בה טיהור אתני
עשרות אלפי ילדים מזרחים רכים ותמימים עולים על יצועם כשבטנם מקרקרת מרעב,ועתידם מוכתב ברשעות לחיים עלובים ונדכאים בשל ההסללה המרושעת והאכזרית של ההגמוניה הארורה,ואתה א מ י נ ו ב דואג יענו למי שנמצאים בפסגת החינוך בישראל.
כה לחי עמי , סוף כל סוף אתה מגלה את ערוותה וקשריה של התנועה הציונית מתחילתה אתהמשכה של תנועה סוציליסטית זו אנו רואים בימים אלה.
אמנון נוימן
ברעם נפלא כתמיד ואין כמו יום הכיפורים כדי לערוך חשבון נפש אישי ופוליטי רק כדי לגלות פעם נוספת שאנו צודקים, ולא רק בספורט אלא בהכל.
ההתנחלויות שהקים הזרם שאימץ את ההתיישבות המשותפת, הדירו את ילידי הארץ מתוך יישוביהם החדשים, לכאורה בשל היות הילידים בעלי השקפת עולם "פיאודלית". כך היה " הסוציאליזם"הסוציאליזם שימש כאידאולוגיה של הקולוניסטים, מכשיר ללכידות פנימית ולמחויבות הדדית עמוקה מחד, ומאידך מכשיר מצוין לנישול הילידים. המתנחלים ראו עצמם כחברים נבחרים ב"עולם אמיץ חדש". איבת הילידים המנושלים בקולוניה, נתפסה על ידי המתנחלים כהתנגדות ריאקציונית לקידמה ולמודרניות. האפרטהייד המובנה בתנועה הציונית, כלומר הציווי הציוני/אלוהי להפרדה בין יהודים לאחרים נתפרש כאחד מעיקרי הדת החדשה, והוסבר כנובע מאי מוכנותם של הילידים הפלסטינים לעולם החדש הנוצר בארצם בידי קולונים אירופאים. הציונות "הסוציאליסטית" הפכה לשלטת בתנועה הציונית בשנות השלושים של המאה העשרים, והיתה הגורם הנמרץ ביותר להקמת הצבא היהודי בחסות המנדט הבריטי. היא הקימה את מוסדות האפרטהייד הציוניים, ובשל מדיניותה הדוגלת בהפרדת היהודים מן האחרים, זכתה לאורך כל הדרך בתמיכתה הצמודה של הציונות הדתית.
ההתקפה של זחאלקה מוצדקת?
מעניין איך אתה היית מגיב אילו איש ימין היה מדבר לח״כ ערבי באותה התלהמות שדיבר זחאלקה.
מה קרה לשיח התרבותי? לאיפוק? כל זה מוצדק מפני שח״כ שפיר לו אמרה לו שלום ???
מר ברעם, חשבתי שאתה יותר אנליטי ופחות צבוע.
כשמדובר בח״כ ערבים אתה פתאום הופך חלק ניכר מהערכים שלהם אתה מטיף למאוד גמישים.
אגב, זחאלקה לא נראה, וודאי לא נשמע, כמו איש ״נהדר״.
מי שרואה בבשארה מורה רוחני הוא אדם שנושא שלד ערכים ואידאולוגיה זהה לזו בשארה ואין צורך להכביר במילים מהי.
מי שיושב כתף אל כתף עם נסראללה ואסד ( מעניין מה אתה היית אומר, מר ברעם, על מישהו שהיה נתפס בכנס של ארגון להבה או כהנא חי באותו אופן שבו תועד בשארה בכנס חיזבאללה) הוא אויב המדינה וכזה הוא מי שתומך באלה.
לדעתי מה שאמר ח"כ ג'מאל זחאלקה לא היה על מפלגת העבודה אלה על השמאל הישראלי בכללותו שהוא שמאל גזעני לא רק כלפי הערבים אלה גם כלפי יהודים מזרחים השמאל הישראלי הוא יותר בורגני מהימין שהוא יותר עממי מי ששמע בין השורות הבין בדיוק למה הוא התכוון השמאל הוא מתנשא החושב שרק לו יש את הפתרונות לכל הצרות בעולם זו הבעיה שלו ואם השמאל לא ישתלב בחברה הישראלית לא האליטיסטית אלה העממית הוא לעולם לא יגיע לשלטון
לצדוק,אני שונאת את הימין,אבל יכולתני להרגיעך. ה"שמאל" האשכנזי גמור ואבוד להרבה הרבה שנים. לא רק ההמונים המזרחים מתעבים אותו,השמאל האותנטי האמיתי המזרחי,רואה בו משום שיקוץ וזיוף של ממש.מזלו הגדול של ה"שמאל" הזה שאין שלום,אחרת מי יודע כיצד היה נוהגים בו ההמונים (מילה החביבה על כמה אנאכרוניסטים מכותבי האתר) המזרחים בהמונים האשכנזים. אפשר למשל שהיו מסלקים ל
את הפליטים האומללים ליישובים הגזעניים עם ו. הקבלה ולשכונות העשירות של עאלק השמאל.
לאלי אמינוב
אני כותב בבוקר יום כיפורים ללא נקיפות מצפון,לא מהוראות כהני הדת המחיבות להתפלל לכפרות,
כי אין אל ואין לי צורך בכפרות. בטענות שלך כנגד הציונות הסוציאליסטית אתה מעלה תמונה חלקית,פשטנית ובכך גם מעוותת ושקרית. העם היהודי בתפוצתו במאה ה19 ותחילת המאה ה20 סבל מפרוגרומים,אפלייה,ובידוד.מוזר שלא שמעתה על "נומרוס קלאוסוס" באוניברסיטאות,על גטאות,על פרוגרומים,על משפט דריפוס ומאות תופעות אנטישמיות.לא במקרה באותה תקופה התפתח הרעיון,(ציוני או לא ציוני)של "פתרון הבעייה היהודית" .יחד עם "פתרונות" כגון הקמת התיישבות באוגנדה,בארגנטינה או בקנדה,עלתה האפשרות של פתרון בארץ האבות של עם נרדף זה
הוא הציונות. "פתרון" נוסף,נוראי,ברוטאלי,בלתי נתפס,החל ב1935. ומה אתה מציע?
אין ויכוח שהייתה ועדיין ישנה "הבעייה היהודית" המקבלת ביטוי מחודש באנטישמיות שבימים אלה.
האם כל זה לא חלק מהסיפור? האם זה לא רלוונטי? איך אתה מדבר על "קולוניאליזם" של הציונות
מבלי לבדוק כול היתר?.רק אם תגיד במפורש שהיהודים אשמים בכל,גם באנטישמיות שהייתה וישנה,
ודינם להמחק ב"פתרון כזה או אחר,תהיה ,לפחות עקבי באמירותך.
מר אמינוב,
חזרה קונסיסטנטית על הטענה הריקה שלפיה הציונות היא אימפריאליסטית וגזענית לא הופכת אותה לאמת.
דווקא בנסיבות שבהן התעוררה התנועת הציונות מצופה היה שתקום תנועה הרבה יותר לאומנית וקיצונית ככזו ששמה לה למטרה למצוא מסגרת לאומית לעם היהודי שסבל קשות מרדיפה לאורך דורות.
והנה, אתה ושכמוך באים כל שבוע ומטיפים מוסר לערכי הציונות ולכך שהיא מיוסדת על אדני הגזענות הקיפוח והגזל.
לא רק שמבחינה אובייקיטיבית עובדתית זה לא נכון אלא שזה רק ממחיש את צביעות השמאל וכיצד הוא מגייס את טיעוניו ונסיבותיו המקלות רק כנגד הציונות ובעד הערבים.
כמה פעמים ״ניתחו״ אנשי שמאל את הסיבות שבגינן הערבים מתקוממים וכיצד אנו ״הקמנו״ במו ידינו את החיזבאללה והחמאס בשל התמשכות הכיבוש והתרעמו על כך שרוב הציבור אינו ״מבין״ את ההקצנה בצד הערבי לנוכח מעשינו?
אז מדוע דווקא התנועה הציונית שהוקמה לאחר אלפי פרעות, מחיקת קהילות שלמות וכמעט השמדת נתפסת כתנועה גזענית ואימפראליסטית ללא שום נסיבה מקלה נוכח הנסיבות שבהן הוקמה?
עד כדי כך ניתן להיות מגמתי וחד צדדי בגיוס נסיבות מקלות?
וכל זאת כאמור, הגן שאין בטענה זו דבר וחצי דבר.
אני מקווה שההזדהות שלך עם הפטריוטיזם הישראלי היא מוגבלת ולא כוללת את ההצלחות של מכבי תל-אביב כדורסל באירופה, או את הגאווה המופרזת בכל המצאה ישראלית זניחה שכאילו משנה את העולם. אבל מה לעשות עשרות שונים של סוציאליזציה משפיעות כנראה כמעט על כל ישראלי.