משרד החינוך, שעסוק זה שנים בהפרטה מטורפת של מוסדות החינוך הממלכתי, מגלה לפתע חשק לפעול בכיוון ההפוך ולהלאים את מוסדות החינוך המצוינים במגזר הפלסטיני. החינוך הנוצרי אמור להיענש על הצלחתו היתרה בבניית אליטה פלסטינית משכילה. הוא גם מפריע לפיתוח אסטרטגית התעמולה השקרית של זיהוי הלאומיות הפלסטינית עם "האסלאם הרדיקלי".
הפגנה נגד הפלייה בחינוך (מתוך אתר העצומה נגד הפליית בתי הספר הנוצריים)
שבועיים חלפו מן היום בו נפתחו השנה שערי בתי הספר בפני ילדי מדינת היהודים, ולמעלה משלושים אלף תלמידי מוסדות חינוך נוצריים לא התחילו את שנת הלימודים עקב שביתה שהוכרזה בהם. השביתה הוכרזה בשל אי תקצוב הולם של בתי ספר אלה על ידי משרדי החינוך והאוצר. חוסר התקצוב נובע ממדיניות הממשלה המבקשת לחסל את עצמאותם של בתי הספר הנוצריים. משרדי האוצר והחינוך מנהלים כבר יותר משנה מלחמת חורמה חשאית כנגד המשך קיומם של בתי הספר האלה, שחטאו חטא כבד: תלמידיהם מגיעים למקומות הראשונים ברוב המבחנים האובייקטיביים של הישגי תלמידי מערכת החינוך בישראל.
המדיניות היא לכאורה חלק מהצמצום הכולל של משרד החינוך במימון הממשלתי לבתי הספר המוגדרים "מוכר בלתי רשמי", וכביכול בתי הספר הנוצריים זוכים לטיפול זהה לזה שמקבלים המוסדות החרדיים. אבל האפליה הגלויה זועקת לשמים: מוסדות החינוך החרדים ממומנים ב100%, ובתי הספר הנוצריים ב29% בלבד, והכול במסגרת ח-ח-ח-ח -חוק חינוך חובה חינם. כך מצליחה המדינה למנוע תקצוב, ולהפלות בצורה בוטה את מערכת החינוך המצוינת היחידה במגזר הערבי; וככל הנראה המערכת הטובה בישראל.
לשר החינוך של מדינת היהודים יש רעיון: המדינה תרכוש את בתי הספר (שנבנו על אדמות הכנסיות בתרומות של הקהילות בישראל ובחו"ל), ומשרד החינוך יפעיל את בתי הספר הנוצריים בעצמו. הרעיון מהמם בחדשנותו, בתקופה שבה מערכת החינוך הממלכתית הולכת בדיוק בכיוון ההפוך של הפרטה חסרת אבחנה והסתמכות על צורת העסקה קבלנית של מורים, מנהלים ואפילו מוסדות מפקחים. דווקא בתי הספר הנוצריים אמורים להיבלע פתאום על ידי אותה מדינה המתנערת מאחריותה כלפי מוסדות חינוך אחרים. הכול כדי שהאח הגדול יוכל לחסל את עצמאותם של בתי הספר הוותיקים והמוצלחים האלה, בכל הקשור לאופיים וליכולתם להעסיק מורים וחברי צוות אחרים, ואובדן נכסיהם. מאז קום המדינה היוותה מערכת חינוך זו, שנבנתה בעמל רב ובהשקעה כספית גבוהה של הקהילות, תחליף מצוין למחדלי המדינה בכלל ומשרד החינוך בפרט, והצליחה לענות על צרכי הפלסטינים בישראל לחינוך. היא סיפקה מבנים, כיתות, תכניות לימוד וכוחות הוראה שהממשלה לא העלתה בדעתה לתקצב. מדי שנה יצאו ממנה בוגרים משכילים עם זהות ברורה ויציבה, מה שכנראה מפריע לשלטון היהודי במדינת ישראל.
חשוב לציין, שמערכת החינוך היא אמנם "נוצרית" בכל הנוגע לניהול והבעלות אך היא פתוחה בפני כל התושבים הערבים בישראל ומוסלמים רבים לומדים בה. כלל יסוד בכל בתי הספר הנוצרים הוא הדגשת העובדה שאין זהות בין דת ולאום (לפחות בקרב עמים נורמאליים). ברוב בתי הספר הנוצריים אסור לתלמידים אפילו להציג סמלים דתיים בלבושם: אין צלבים על החזה ואין כיסויי ראש לבנות. בוגרי בתי הספר שהם עמוד השדרה של האליטה פלסטינית, בעיקר האורבאנית, תורמת לחיזוק התודעה הלאומית ואפילו להתפשטות תפישה חילונית. כלומר, ההתקפה על בתי הספר הנוצריים מיועדת לפגוע בחינוך הערבי בכללו.
המדיניות הישראלית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית מבוססת קודם כל על תהליך מתמשך של דה–אורבניזציה וניחשול של החברה הנשלטת. תהליך זה, שתחילתו במלחמת 48 עת חוסלו כל הערים הפלסטיניות, אמור לחזק את הגורמים המפגרים מבחינה חברתית ולתמוך במעמדם בתוך קהילותיהם. אם נזכור שאינטלקטואלים נוצרים עירוניים תרמו רבות להתפתחות הלאומיות החילונית הפלסטינית, נבין מדוע מנגנוני השליטה הישראלים רואים בהם אויבים. קל הרבה יותר לשלוט בחברה שבטית וחמולתית, שם מספיק לקנות דמות סמכותית אחת ולקבל בתמורה שקט המבוסס על הפטריארכיה המסורתית.
דוגמה מוחשית להתייחסות זו נוכל לראות גם ביחס השלטונות לעיר הפלסטינית היחידה ששרדה את הנכבה – נצרת. עיר זו, שלא חוסלה בטיהור האתני הגדול של מלחמת 48, אך בכל זאת נפגעה קשות בשל גזל אדמותיה ומהילת יסודותיה העירוניים בפליטים כפריים, החלה להתאושש מהר יותר מאזורים כפריים. בשנות השמונים של המאה הקודמת כבר היו בנצרת מרחבים ציבוריים האופייניים לערים, כגון להקות תיאטרון, בתי קולנוע, מסגרות פעילות מגדרית וחוגים תרבותיים, אמנותיים ופוליטיים שונים. כל אלה, לצד מוסדות וותיקים כמשרדי ממשלה ומערכת בתי המשפט, תרמו לאיכותה האורבנית ושיפרו את חיי תושביה. כמו כן שימשה היא צומת מרכזי לתחבורה הציבורית, המקשרת את הדרום, השפלה, והמרכז עם הגליל. בתקופה זו עדיין נשמר מעמדה כעיר מחוז, תפקיד שאותו מילאה גם בתקופת המנדט הבריטי, למרות ששכנתה נצרת עילית – שהוקמה במסגרת ייהוד הגליל – זכתה ברוב ההשקעות הממשלתיות.
ואז, במהלך שנות השמונים, החליטה ממשלת ישראל לבנות כביש עוקף נצרת כחלק מתכנית "ייהוד הגליל". בכביש יושם הניסיון שהצטבר בשטחים הכבושים מ-1967, שם השקיע השלטון הקולוניאלי הישראלי בהקמת מערכת כבישים עוקפים בגדה, כדי להדיר את הפלסטינים ממקורות חיוניים, לדחוק אותם לתחומי מושב ולפורר את הסולידריות החברתית. בניית הכביש העוקף אכן הביאה לפגיעה קשה בעיר הערבית היחידה בישראל. האוטובוסים לגליל העליון חדלו מלעבור דרכה. הדלדול המתוכנן של התחבורה הציבורית שימש תירוץ להעברת משרדי הממשלה ומערכת המשפט לנצרת עילית.הסטת התחבורה הציבורית אכן הביאה לנסיגות חברתיות ומגדריות. נזק גדול אף יותר נגרם לכפרים הסובבים את נצרת, מאחר שזיקתם לעיר נחלשה. כביש עוקף נצרת התחבר לכבישים עוקפים אחרים, המתחברים למצפים ולישובים יהודיים ומדלגים על ישובים ערביים.
גם בתכנון העתידי מיועדת נצרת להוות קורבן של מדיניות הדה-אורבניזציה. שטח השיפוט של נצרת, שבה חיים כיום 70 אלף תושבים, הוא 14,200 דונם (בכלל זה שטח מפותח קיים של 6 קמ"ר). לעומת זאת שטח השיפוט של נצרת עילית, המונה 45 אלף תושבים, הוא 45,000 דונם (בכלל זה שטח מפותח קיים של 7,7 קמ"ר). בשנת 2020 תמנה אוכלוסיית נצרת כ-120 אלף תושבים, אך המתכננים מדברים על יעד אוכלוסייה של 89 אלף תושבים בעיר; לשאר 31 אלף התושבים, מציעים במשתמע להשתקע בכפר כנא, דהיינו, מעודדים הגירה שלילית מן העיר. המתכננים מציעים לנצרת עתודה קרקעית לפיתוח של 1.1 קמ"ר. לנצרת עילית, שיעד אוכלוסייתה לאותה שנה נקבע אף הוא ל-89 אלף תושבים, הם מציעים 4.9 קמ"ר. דלדול הריכוז העירוני הפלסטיני היחידי ששרד בישראל שזורה מבנית בתכנון עתיד מדינת היהודים.
מערכת החינוך הערבית היא קרבן טבעי של השחיקה וההרס של המרכזים העירוניים. אולם הניסיון לחסל דווקא את החינוך הנוצרי בחברה הפלסטינית מתקשר גם למהלך האסטרטגי המרכזי של ממשלת ישראל, העושה הכול כדי ליצור זהות שקרית בין השאלה הפלסטינית לבין תופעת האסלאם הרדיקאלי. בפגישתו האחרונה עם ראש ממשלת בריטניה ג'יימס קמרון טרח נתניהו לייצר סמיכות בין הצגת ישראל כחלוצת אירופה במלחמה באסלאם לבין נכונותו כביכול למו"מ עם "הפלסטינים הסרבנים". מופע זה מעוגן במערכת התעמולה הישראלית המתנגדת לכל הסדר ממשי עם הפלסטינים תוך הפצת תעמולת זוועה,לפיה השאלה הפלסטינית היא חלק ממתקפת האסלאם על המערב בכללו. היותם של משכילים פלסטינים בני כל הזרמים תוצרים של חינוך כנסייתי מקלקלת את הקו התעמולתי הנוח הזה.
ולסיום יש לזכור, כי להתנפלות על החינוך הנוצרי יש גם צד הלכתי, מעבר לרמה הפוליטית. במדינת היהודים המקצינה צריך לשים לב לשכבת עומק חשובה הקשורה ליחסי יהדות ההלכה עם הנצרות. כזכור, הרב עובדיה יוסף הוציא בסוף שנות השמונים של המאה שעברה פסק הלכה הקובע שאפשר להחזיר שטחים לערבים אם הדבר ימנע שפיכות דמים ( של יהודים, כמובן). הנימוקים למתן פסק ההלכה המפתיע נשענו על הנחה פוליטית של הרב שטען שאין לנו ברירה "מכיוון שאנחנו חלשים". את הקביעה ש"אנחנו חלשים" ביסס ונימק בצורה ההלכתית הבאה: "משום שיש בירושלים בתי יראה של עבודה זרה (כנסיות נוצריות), שאילו היינו חזקים היינו הורסים אותם, ולא כל שכן שאנחנו חייבים לשמור עליהם כדרישת האומות". הקביעה הגזענית שלו לא הפריעה לשמאל להגדירו כרודף שלום. מאוחר יותר ביטל הרב בהשפעת חסידיו את פסיקתו זו.
כיום, כאשר נשיאיה ורבניה של יהדות ההלכה בישראל קבלו תחושה של כוח, הצדדים האפלים של תפישת עולמם צפים ועולים כהסתה גזענית גלויה ודרישה לשינוי מדיניות ממשלתית. התרגלנו כבר לפסקי הלכה השוללים מגורים סמוכים של יהודים ואחרים, דרך אישורים למתנחלים לקחת תוצרת חקלאית של פלסטינים ללא תמורה, המשך בספר אנטי אנושי בשם "תורת המלך" המתיר רצח תינוקות לא יהודיים וכלה בהגדרת מוסדות נוצריים כ"מקדשי עבודה זרה" שמצווה להשמידם. הצתת כנסיית הלחם והדגים בטבחה היא בינתיים מעשה הטרור האחרון נגד כנסיות ומנזרים. כדי להבהיר שבעיני המציתים פעולתם נעשית בשם אלוהים (כמו של אנשי דאע"ש), נכתב על הקיר בכנסיה השרופה "והאלילים כרות יכרתון". כאשר החלה המשטרה לעצור חשודים בהצתה התארגן בירושלים בישיבת וולפסון יום עיון שבמסגרתו הצהיר בנצי גופשטיין, ראש ארגון להבה כי צריך לבער את הכנסיות בארץ ישראל, מפני שהן עבודה זרה. הצהרתו של הגופשטיין הנ"ל – שהסתמך על הרמב"ם – זכתה לעשרות תמיכות באתר החרדי "ככר השבת", והכרזות כמו "אתחלתא דגאולה", "לשרוף כנסיות", "בנצי צודק" ועוד פנינים כאלה. ארגונו של גופשטיין, כמובן, אינו מוגדר בישראל ארגון תומך טרור. אך אל דאגה. הכוחות המשיחיים במשרד החינוך של מדינת ישראל הם בינתיים מתוחכמים ממנו. אין להם עניין בהצתת מוסדות חינוך נוצריים, הם יכולים פשוט לייבש אותם.
כיצד תיתכן הפלייה נגד בתי הספר הנוצרים? ישנו הרי שוויון זכויות פורמלי.
כמה זמן יוכל משטר הרשע הציוני לשרוד ולהתקיים? כמה אסונות וקורבנות הוא ישאיר אחריו עד שיעלם .
צמד המילים במאמר "חינוך נוצרי" אינו מדויק.
מדובר בבתי ספר של הקהילה הפלשתינית בישראל , חלקם קיימים כבר כמאתיים שנה. נכון להיום כ-65% מהתלמידים הם מוסלמים. יש גם אחוז קטן של יהודים ורק 33% של התלמידים הם נוצרים. אין בבתי הספר המדוברים חינוך נוצרי. בתי הספר מנוהלים על ידי מוסדות נוצריים, שמגיעה להם התמיכה הכספית , שמקבלים בתי ספר המנוהלים על ידי מוסדות חרדיים.
הערה קטנה – בתי הספר האלה פתוחים לכל האזרחים, לא דווקה לערבים ולא דווקה לנוצרים. מישהו לפני כבר העיר שיש גם תלמידים יהודים. כדאי להוסיף כי בעבר היו הרבה יותר. אין לבתי הספר האלה שום מגמה של מיסיון, והם אכן מצליחים להוציא בוגרים מעולים מהתלמידים שלהם.
אהל מה מתברר הוא שהתנאים הנוחים בהפלגה של המוסדות החרדיים נשללים מבי הספר של הכנסיות, וכידוע, אין להשוות בין בוגרים אלה לאלה.
מאמר מצוין … כל הכבוד למר אלי אמינוב .
עכשיו כשהאפפיור מתווך בין קובה לארה"ב מוצאת לה את "הזמן הנכון" להציק לנוצרים…
הטענה בעניין כביש עוקף נצרת אינה נכונה ואינה רלוונטית לנושא המאמר.
אין שום צידוק לכך שבדרך לחבל-ארץ מסויים (גליל, נגב וכו') יהיו כל הרכבים חייבים לעבור בתוך עיר , ובוודאי שלא להתעכב בצפיפות של מרכז עיר כפי שהיה בנצרת , עפולה, וכו'.
המגמה של סלילת כבישים עוקפי ערים היא נכונה , ובוודאי שהיא כוללת גם ערים יהודיות.
העלאת הטיעון הנ"ל ורמיזה כאילו מדובר בפעולה מכוונת נגד נצרת (מכיוון שזו עיר ערבית) הוא מעשה מטעה ואף שקרי.