לגרש את רוני אלשיך

המתנחלים כבשו עוד מוצב, את משטרת ישראל. זה מינוי מעורר צמרמורת, מבשר רעות. רוני אלשיך, עדיין סגן ראש השב"כ הוא המפכ"ל הבא. הוא בן 52 ואת 30 השנים האחרונות עשה כאיש שב"כ בשטחים הכבושים. איזה עולם ערכים הוא מביא איתו לאחר השלטון בשטחים הכבושים? הוא מגיע ממציאות קולוניאלית- דיקטטורית-גזענית בה אין זכויות אדם, הוא מייצג את שרירות השלטון הצבאי המושחת הוא קובע מי לעינויים, מי לגירוש, ביתו של מי יפוצץ, כמה ילדים יעירו לילה, ישלפו מהמיטה למעצר, הוא מגייס משת"פים בשילוב של איומים ומתק שפתיים וחלקם לאחר שימוש חד פעמי נזרקים לכלבים, תופעה שמשחיתה לא רק את הכובש אלא גן את הנכבש. המציאות שהוא בה ממנה היא אלימה, עבריינית ואני חושש שאנו עומדים לפני פריחה של שוטרים אלימים. מגוריו במשך שנים בהתנחלות ליד רמאללה מוסיפה חטא על פשע. השילוב בין חובש כיפה סרוגה ומתנחל עלול להיות קטלני ואינני מציע לבחון זאת אלא לנהוג כמו ברפואה מונעת.

מינוי זה מצביע על סכנת השבכיזציה של המשטרה כפי שמקובל במשטרים אפלים שם מטשטש ההבדל בין השירותים החשאיים למשטרה ואז גם הבחירות יהיו פארסה. אני מסופק אם זה המינוי שיחזיר את האמון במשטרה. המשטרה היא מוסד אזרחי ואם רוצים להביא מועמד מבחוץ הכתובת צריכה להיות בקרב פרקליטים שהוכיחו מחויבות כלשהי לזכויות אדם ואזרח.

ומה תאמר אם ביקורתך תתברר כחשש שווא? תשובתי: אשמח להתבדות אבל את גישתי העקרונית איני משנה. ככלל השב"כ אינו כתובת להנהגה דמוקרטית.

בבחירה בין סוחר הנשק לבין הדיקטטור מהשב"כ אינני מצביע.

ילדי האבנים – גיבורי התהילה

שלוש ישיבות ממשלה, חמש ישיבות הקבינט הביטחוני, עשר ישיבות של מומחים לענייני ביטחון ועוד עשרות דיונים של צמרת המשטרה והשב"כ שכולם הוקדשו לנושא אחד: איך למגר את אינתיפאדת האבנים של ילדי ירושלים הפלסטינית.

מחאה נגד הכיבוש ליד כפר קדום, 14/11/2014 (צילום: אקטיבסטיליס)

קולקטיב המוחות הזה, לאחר מאות שעות דיונים, לא הצליח לומר ולו שורה אחת של חשיבה יצירתית, הכל רדוד ומוכר, עוד מאותו הדבר. יותר ירי על ילדים, יותר מעצרים ויותר קנסות. זהו תפריט של הבריון שלא מסוגל לחשוב בקטגוריות אחרות. הממשלה אישרה הצעת חוק להחמרת הענישה על זורקי אבנים הכוללת קנסות על ההורים, מניעת קצבאות הביטוח הלאומי, עונש מינימום של ארבע שנים. לשופטים אין שיקול דעת. ילד בן 11 הזורק אבן יישלח לפחות לארבע שנות כלא ויצא בגיל 15 ציוני נלהב. ומה יהיה גורלו של ילד יהודי מההתנחלויות, הזורק אבן על מכונית פלסטינית? אל דאגה. הוא קרוב לוודאי לא יועמד למשפט ויועלה על נס בבית הכנסת ההתנחלותי, כילד יהודי אמיץ שהיה מוכן להקריב את נפשו למען העם היהודי. גם אם יקרה הבלתי יאומן והוא יועמד לדין אזי לפי סעיף אנמי כלשהו שאינו מחייב ענישת מינימום וזה ייגמר בנזיפה קלה. האפרטהייד עובד שעות נוספות.

מפלאי השב"כ: תוך מספר ימים איתר השב"כ ארבעה צעירים פלסטינים, אחד מהם קטין, כמי שרגמו באבנים את מכוניתו של אלכסנדר לובוביץ שאיבד שליטה ונהרג. אבל כאשר מדובר בטרוריסטים יהודים ששרפו למוות משפחה שלא הרעה לאיש אומר שר הביטחון כי "אנו יודעים" מאיזו קבוצה באו הרוצחים "רק איננו יודעים" מי האיש שביצע את המעשה. בשביל מה יש לך שב"כ? תפעיל על הקבוצה היהודית את אותן שיטות חקירה המופעלות על פלסטינים וההודאות יזרמו כמים. בינתיים יושבים הרוצחים, מחייכים, אולי גם מנפסים עד לפיגוע הבא. כי האפרטהייד פועל במלוא הקיטור שעות נוספות.

אבנים יכולים להרוג אומרים מצדדי החרפת הענישה. נכון, היו גם מקרים כאלו, אבל זה לא הכלל אלא היוצא מן הכלל. השתתפתי בלא מעט הפגנות בהן יידו אבנים על חיילים ושוטרים חמושים ומוגנים ומעולם לא ראיתי חייל שנפגע מאבן אבל ראיתי מפגינים רבים מדממים מירי כוחות הכיבוש, ושואפים גז מדמיע בכמויות שחייבו אשפוז. מספר הנפגעים מירי כוחות הכיבוש גבוה בהרבה ממספר הזעום של נפגעי אבנים.

אולם החשוב מכל הוא להבין כי לא מדובר בילדים ונוער מתפרעים שזורקים אבנים להנאתם. הילדים האלה חווים יום יום את הכיבוש, את העוני, את המתנחלים הפולשים לדירות שכונתם לא מפאת מחסור בדיור אלא במטרה לנשלם, את היחס המשפיל להוריהם. האבנים הן ביטוי למלחמת השחרור שלהם מהכיבוש, אשר על כן אני מאמץ את המונח המטאפורי "אבנים משחררות" בניגוד לאבני ילדי המתנחלים שהן "אבנים משעבדות" או "אבני עכו"ם" שסותמות את ערוצי המחשבה התבוניים. גם אם יצליחו המשטרה והשב"כ להוריד את תכיפות זריקת האבנים למה שקרוי בעגת הביטחון "רמה נסבלת", החמרת הענישה אינה הפיתרון, לכל היותר הפסקה למילוי מצברים, שהרי העילות למאבק, הכיבוש, האפליה, העוני והמצוקה ממשיכים להתקיים. אני סומך על הדמיון היצירתי של ילדים פלסטינים שימצאו תחליף לאבן המשחררת.

האם פירוש הדבר שלנצח נאכל חרב?

ישנן מספר דרכים לסיום הסכסוך.

האחת – צבאית. הקמת צבא פלסטיני מצויד בסדר גודל של הצבא הישראלי. יהיו לו חיל אוויר עם מטוסי קרב מתקדמים, טילים מונחים עם דיוק מרבי, למשל טיל כה חכם שיודע להתפוצץ בבנין ובחדר בו מתקיימת ישיבת המטכ"ל, או ישיבת הממשלה בירושלים, טילי קרקע אוויר שינטרלו את חיל האוויר הישראלי כמו גם בשתי צוללות סופר מודרניות. הצבא הפלסטיני יהיה מצויד בטילים חודרי עומק המסוגלים לפצח את חומות הבטון של הכור בדימונה. המודיעין הישראלי אישר כי באחד ממרתפי הצבא הפלסטיני מונחת פצצת אטום מוכנה לשיגור מתנת העם הפקיסטני, וכך לנטרל שימוש בחימוש הגרעיני של ישראל. לפלסטינים רשימה ארוכה של ישראלים המועמדים "לסיכול ממוקד" וכל ישראלי שהיה או הינו קשור לכיבוש הוא יעד לגיטימי מבחינתם. ההתנחלויות תהיינה מדרך הטבע יעד לירי טילים והפצצות מהאוויר. ישראל תפנה את כל ההתנחלויות מאוכלוסיה אזרחית לא לוחמת. הצבא הפלסטיני יכה בישראל בסגנון צוק איתן. ההרס בישראל יגבר. כך גם המירמור באוכלוסיה. כל מי שמחזיק באזרחות כפולה עזב או מתכנן עזיבה. מצב הרוח שפוף. לפתע, מתוך החושך בוקעת קרן אור: ממשלת ישראל מודיעה כי החליטה לקבל את תוכנית השלום הסעודית שמחייבת את ישראל לסגת לגבולות הקו הירוק ולקלוט מספר מוסכם של פליטי הנכבה. הזעם בציבור נגד מנהיגי המתנחלים צובר תאוצה. הציבור מתחיל להבין את המשמעות של פשע ההתנחלויות. מנהיגי המתנחלים יחד עם הגוף הנפשע רבני יש"ע, לא נראים בציבור. הם מסתתרים כל אחד בכוך שלו, חלקם כבר עזב את הארץ.

שוב הוכח שישראל מבינה רק את שפת הכוח.

זהו תסריט אימים שמפחיד גם אותי. האם יש אפשרות שימומש?

יש לכך היתכנות. הפזורה הפלסטינית מונה למעלה מארבעה מיליון בני אדם, רובם צעירים שיתנדבו ברצון לפרויקט כזה, מיזם של הקמת צבא פלסטיני מקצועי מאומן וחמוש כדבעי. לכך נחוצה מדינה שתהיה מוכנה להקצות חלק מהטריטוריה שלה לפרויקט, ומדינה כזו תימצא, ודרושה מעצמה גדולה שתהיה מוכנה לממן, לאמן ולחמש. ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך איטי אבל עקבי להיות המצורע של העולם. אם הכיבוש יגיע לשנתו ה-50 מבלי שיהיו סימנים ברורים לסיומו, יש לתסריט האימים אופק וישראל עלולה לעמוד בפני מציאות כזו.

ויש דרך אחרת לא אלימה של מו"מ, אבל רציני שלא נועד להרוויח זמן ולהוליך שולל את דעת הקהל. במקרה כזה התוצאה הסופית תהיה כמו במסלול האלים. בעוד שם יישפך דם רב כאן נמנע שכול ונציל חיי אדם.

LET HIM GO

חברי מרדכי ואנונו שבר לאחרונה שתיקה בת 30 שנים בראיון לערוץ 2, הנצפה ביותר בישראל. פעם ראשונה יכלו אזרחי ישראל לצפות באיש שכה הרבה דובר עליו וכה מעט יודעים את האמת מאחורי מעשהו האמיץ — מימוש עקרון דמוקרטי חשוב: זכות הציבור לדעת, מה עושה ממשלתו במחשכים מאחורי גבו. מנגנוני התעמולה של ממשלת ישראל ושרתיה בתקשורת עיוותו לחלוטין את דמותו והנה להפתעתם של מאות אלפי הצופים התגלה בראיון ואנונו האמיתי: איש משכיל, שקול, דיבורו רהוט, מתון ועונה לעניין על כל שאלה, קשה ככל שתהיה, ויחד עם זאת אחראי שעומד בהתחייבותו לא לגלות דבר על מהות עבודתו בכור. המסר שלו היה ברור וקליט:

לפני כמעט 30 שנים עשיתי מעשה שחשבתי שמחובתי לעשות. בהליך משפטי סגור פסק בית המשפט על 18 שנות כליאה אותן ריציתי במלואן, כולל 11 שנים בבידוד. מאז שחרורי מהכלא באפריל 2004 הטיל השב"כ הגבלות המונעות ממני חיים של אדם חופשי. טענות השב"כ כאילו יש בידי מידע הוא מופרך. כל מה שידעתי מסרתי לעיתון ומדעני האטום שתשאלו אותי מאשרים זאת. ההגבלות המתחדשות כל שנה, הכוללות איסר יציאה מהארץ, הן לא יותר מנקמנות על כך שלא התנצלתי. שליחותי הסתיימה ביום בו העיתון פרסם את המידע. לפני מספר חודשים נישאתי לאשתי, פרופסור לתיאולוגיה באוניברסיטת אוסלו, וכל מטרתי לחיות חיי משפחה שלווים בעיר השלווה. אני מקווה שהשופטים שידונו בעתירה בסוף אוקטובר יאשרו את בקשתי.

עד כאן עמדת ואנונו כפי שתומצתה על ידי.

הגם שהראיון אושר לשידור על ידי הצנזורה ושום מידע ביטחוני לא דלף, נקמני השב"כ והפרקליטות נכנסו מיד לפעולה ועצרו את ואנונו בגין חשד לגילוי מידע סודי. מחשבו והטלפון נלקחו ונשלח ל-7 ימי מעצר בית על לא עוול בכפו. מדינה דמוקרטית לא מתנקמת באזרחיה. השופט מישאל חשין שהלך לאחרונה לעולמו אמר בקולו הסמכותי למיקרופון כי "בית המשפט הוא ביתי ומי שיפגע בו אגדע את ידו". אני מאמץ את האמירה ואת כוונת אומרה ומודיע כי עקרונות זכויות האדם הם ביתי הרוחני, ומי שיפגע בהם אגדע את ידו.

Share on Facebook