מזל שיש לי טוויטר. בטוויטר פיד של הגרסה האנגלית של ׳הארץ׳ הופיעה ידיעה לפיה רשות הטבע והגנים הופרטה על ידי העברתה לקרן הקיימת לישראל. אלו הן לא חדשות, כמובן, אלא ניסוח מדויק של המהלך שבו הרשות תמומן באופן מלא על ידי קק״ל, והאחרונה גם תזכה להגדלה משמעותית של השפעתה על ניהול הרשות. כל זה כחלק מהפעלת לחץ על הקרן להפשיר קרקעות לבניה.
צילום מסך מתוך סרטון "אנשי רשות הטבע והגנים", באתר הרשות
זהו סיפור די סבוך. לקק״ל, למרות היותה גוף בעל מעמד משפטי של חברה פרטית, בעלות על 11% מקרקעות המדינה, ועל כ-20% מקרקעות מצפון לנגב. במסגרת אמנה שנחתמה בין המדינה לקק״ל ב-1961, ניהול הקרקעות נעשה בשיתוף עם מנהל מקרקעי ישראל. (אגב, סידור זה מנוצל באופן ציני כדי להעביר לקק״ל נכסי נפקדים, למשל אדמות סילוואן, ובכך קק״ל מכשירה אדמות גזל לבנייה יהודית, מבלי שידי מנהל מקרקעי ישראל ״יתלכלכו״ בביצוע השוד.) מנהל מקרקעי ישראל, האמון על שיווק הקרקעות לקבלנים ויזמים, משפה את קק”ל מדי שנה בכספים שהתקבלו משיווק הקרקעות, כך שבין השנים 2009-2013 הועברו לקק״ל סה״כ כ-5.85 מיליארד ש״ח. הרווחים העצומים האלה נובעים מכך שקק״ל נהנית מעליית מחירי הדיור שהם תוצאה של מדיניות מוניטרית (הטבות סקטוריאליות וריבית נמוכה) והשבחת הקרקעות על ידי המדינה (כלומר, על ידי משלמי המיסים). אבל במקום שפירות ההשבחה יחזרו לאוצר המדינה לטובת שימוש ציבורי הם מצטברים בקופות קק"ל. והמדהים מכל, מכוח אותה אמנה מ-1961, קק״ל פטורה לחלוטין ממס!
ומה עושה קק״ל עם הרווחים? מה שבא לה. למשל, תכניות בנייה ותכנית פיתוח החקלאות בגולן, בניית הקריה הלאומית לארכיאולוגיה בירושלים. אג׳נדה שצריכה להדאיג כל מי שמעוניין שאי פעם יהיה פה הסדר שלום עם שכינינו.
ברור שאלה סכומים מנקרי עיניים, וכל שר אוצר בריא בראשו יהיה מעוניין לשים את ידיו על ממון זה. לכן, בחוק ההסדרים של 2015 החליטה הממשלה לעשות מעשה: לשנות את חוק קק״ל, כך שהכספים המועברים אליה ממנהל מקרקעי ישראל ירשמו כהכנסה ויהיו נתונים למיסוי. בנוסף, רק חלק מההכנסות יועברו לקק״ל לניהול הוצאותיה, חלק אחר ״יתוקצבו [ל]שימושים שיש להם זיקה למטרות קק"ל ולמעמדה כבעלת קרקעות בלבד, ובכלל זה: סלילת כבישים, מסילות ברזל, מחלפים, תשתיות מים, ביוב וניקוז ופעולות שונות להגדלת היצע הדיור״ (מתוך הצעת תקציב המדינה, 2015). במילים אחרות, יהוו חלק מתקציב המדינה למשרדים שונים.
כחלק מהמשא ומתן עם קק״ל לגיבוש המתווה שהוכנס לתקציב (שטרם אושר, יש לציין) התגבש אותו מהלך שבמסגרתו התקציב של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים ימומן מכספים של קק"ל, ותוך כדי כך מספר נציגי קק"ל במליאת הרשות יגדל מאחד לשלושה, כלומר הגדלת השפעת קק"ל על תהליכי קבלת ההחלטות ברשות הטבע והגנים. יש לתהות מה לה לחברת נדל״ן ולניהול גנים לאומיים? להערכתי התשובה לכך ברורה. כשם שעשו לאדמות נפקדים, כך יעשה למעט שנותר מאדמות הטבע בשטחי מדינת ישראל – "נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט", כמילות שירו של נתן אלתרמן.
המדהים בעיני זה עד כמה הפרטה של נכסי ציבור זוכה לאפס הדים בתקשורת ובציבור בכלל, ולאפס תגובות מצד נציגנו השונים באופוזיציה. וזה לא כי לא אכפת לאף אחד. ארבעת ארגוני הסביבה המובילים בישראל – החברה להגנת הטבע; חיים וסביבה; אדם, טבע ודין; והתנועה לאיכות השלטון – פנו במכתב לשר האוצר וליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לבטל את ההסכם המתגבש (מקור: וואלה נדל"ן). לטענתם, קק"ל, מכוח היותה גוף פרטי בעל אינטרסים נדל"ניים מובהקים, תשתמש במעמדה בניהול הרשות לפגיעה בפארקים הציבוריים וייעוד קרקעות למטרות בניה. במכתבם טענו הארגונים כי הרשות אחראית להגנה ומשמורת של כ-25% משטחי המדינה המוגדרים שמורות טבע וגנים לאומיים, כולל המערכות האקולוגיות בתוכם ומחוצה להם. "כגוף שלטוני המנהל מוצר ציבורי מובהק – טבע ומורשת – הרשות מקבלת את תקציבה מציבור משלמי המיסים, במסגרת תקציב המדינה", הדגישו. "הקק"ל לעומתה איננה רשות ציבורית. מדובר בחברה פרטית אשר מטרתה היא 'שמירת קרקעות העם היהודי' והיא בעלת אינטרסים נדל"ניים מובהקים בפיתוחה של קרקע ובייעודם של שטחים פתוחים לייעודי פיתוח – בין השאר, גם מעצם היותה גוף שניזון באופן ישיר משיווק קרקעותיו לתכליות מניבות…" המכתב מסכם ואומר, כי ״השינוי המוצע חותר תחת יסודות שמירת הטבע בישראל, ופסול ממספר טעמים עקרוניים:
- התנערותה של המדינה מלקיים מכל וכל חובה ציבורית המוטלת עליה ולהעביר את מימון שמירת הטבע בישראל לידיו של גוף פרטי;
- קיומו של ניגוד עניינים – אישי-כספי ומוסדי-עקרוני – בין גוף שלטוני לבין חברה פרטית בעלת אינטרס קנייני-ממוני;
- פגיעה בדמותה הכלל-ישראלית של הרשות הציבורית.
לאור כל אלה, ספק בעינינו אם השינוי המוצע יכול לעמוד במבחן הביקורת הציבורית או השיפוטית.״
לכאורה יש במובאה זו סאב-טקסט הקורא לרשימה המשותפת ולארגוני זכויות מיעוטים להרים את הכפפה של המאבק לשמירה על אדמות ציבור. גם אם נתעלם לרגע מהיסטוריית הגזל של קרקעות ערביות על ידי המפעל הציוני, גזל שקק״ל משחקת בה תפקיד מפתח, הרי העברת מעט האדמות שנותרו ברשות הציבור לניהולו של ארגון יהודי-ציוני, מהווה מסמר נוסף בארון המתים של מדינה דמוקרטית שוויונית – מדינת כל אזרחיה. אך נדמה שגם חברי הכנסת של הרשימה המשותפת נרדמו בשמירה על אדמות ציבור אלה.
יתכן שאחת הסיבות שהנושא נעלם מביקורת ציבורית היא, שהשיח הציבורי בנושא העברת רשות הטבע והגנים לקק״ל הוטמע והועלם לתוך הנרטיב השקרי של הורדת מחירי הדיור. ככלות הכול, בשם המטרה של דירות זולות יותר, כל האמצעים כשרים – גם אם לא יישאר עץ אחד עומד לחסות בצלו או נחל נקי אחד לטייל בו. מעבר לכך, חוסר העניין שמגלים פוליטיקאים הן מימין והן משמאל, נובע מחוסר עניין כללי של הציבור בנושאי איכות הסביבה (והנה הקורא המצוי כבר מתחיל לפהק). למעט מקרים חריגים בחומרתם, דיונים על איכות סביבה נדחקים לעמודים האחוריים של התקשורת. ולראייה, בכל המאבקים על מתווה הגז (ביבי נגד דרעי, סתיו שפיר נגד ג׳מאל זחאלקה), איש לא טרח לתהות למה לעזאזל מדינת ישראל, שטופת השמש ועתירת רוחות ים תיכוניות, לא משקיעה את המיליארדים בחלופות אנרגיה ירוקות?
הגיע הזמן שהשיח החברתי והשיח הסביבתי בישראל יאוחדו. אין צדק חברתי בלי קַיָּמוּת סביבתית, ולהפך. הנרטיב המעופש שרגולציה, שמטרתה לשמר משאבי טבע ולהגן על איכות הסביבה, פוגעת במקומות עבודה, או פוגעת בחופש העיסוק וחופש הפרט – הוא צ׳יזבט, שאין לו מקום בניהול מדיניות או באג׳נדות פוליטיות. מאז תחילת המאה ה-21 אנו עדים לעלייה בקצב מסחרר של הרס משאבים סביבתיים. חסרים במזון, מים נקיים, ואדמות חקלאות, פוגעים בראש ובראשונה בחלשים. אפילו ברמה המקומית – ראינו כיצד השרב והאובך ששררו בחודש באוגוסט, שפגעו בחקלאות המקומית, גרמו לעלייה במחירי הירקות והביצים. אני מניחה שביבי, פלוג, וכחלון וחבריהם לא הבחינו בעליית המחירים, אלא אם קראו על כך בעיתון, אבל היו מאות אלפי משפחות שחשו את עליית המחירים על בשרם.
עניין העברת רשות הטבע והגנים לקק״ל היא דוגמה מצוינת להשקה שבין קימות הסביבה וצדק חברתי. לא יתכן שנעבור על כך לסדר היום.
