בני עירנו מדממים, הסכינים נשלפות, היד על ההדק קלה, גזענים ופשיסטים מעודדים יהודים חמושים לירות על ערבים וקשה להתנחם בכך שהיו כאן ימים קשים יותר. הייאוש גובר בכל מקום, בעיקר בקרב סתם אזרחים ישראלים משני העמים, המנסים לבנות כאן את חייהם. כרגיל בימים כאלה, אנשים רבים מתבטאים בצורה קיצונית, וסבורים ש"הכול אבוד". בנימין נתניהו הוא כתובת המרכזית לביקורת נוקבת, גם מפי ח"כים שתומכים בעצם ברוב עיקרי מדיניותו. עצוב לראות שוב את רחוב המלך ג'ורג' שבו גרתי מכיתה ב' שומם ועזוב בלילות. מי שזוכר את מה שקרה כאן לפני עשרים שנה, יודע שטרם חווינו את הגרוע מכל. בניגוד לדוקטרינה המיושנת של ראש הממשלה, לא ניתן למגר את ההתנגדות העממית או המאורגנת בכוח צבאי. ההפנמה של המצב תניב אולי כוחות חדשים שיתנגדו לכיבוש. מאות אלפי ישראלים יבינו, שהכיבוש הוא לא רק רבב מוסרי אלא גם אסון קיומי.

מתיחות בעיר העתיקה, ירושלים 12/10/15 (צילום: אקטיבסטילס)

ממשלות ישראל המיטו עלינו משבר מתמשך שגובה דם רב ומעצים את השנאה. אין לעשות סימטריה כלשהי בין העם הכבוש לעם הכובש. בכך מכירים רבים וטובים בכל העולם, ושום תעמולה לא תשנה את התמונה. הרוב "הציוני" גורם לאזרחים בישראל נזק עצום, ואנחנו זקוקים להרבה דמיון ויצירתיות כדי לשנות את פני הדברים. כל אמירה אופטימית מתקבלת בספקנות, לעתים בבוז ואפילו בעוינות. בכל זאת ארהיב עוז ואטען, שגם במצב הנוכחי ניתן לעשות לא מעט, כדי להנמיך את הלהבות וליצור בסיס חדש למשא ומתן. אנחנו מבינים שנתניהו איננו יכול לחצות את התהום שרובצת בינו לבין הערבים ובהדרגה גם בינו לבין שאר העולם. בינתיים, אפילו ביבי יכול לעשות צעד ראשון, שיזכה בתמיכת רוב אזרחי המדינה: עליו לשאת נאום מדיני במליאת הכנסת, שיוקדש כולו לגורל המסגדים על הר הבית. לדעתי, הקואליציה שלו לא תתפרק, והוא יוכל לזכות בתמיכת סיעות האופוזיציה. נתניהו צריך להכריז שישראל מחויבת לשמירת הסטאטוס קוו בעיר העתיקה בכלל ובהר הבית בפרט. היא תגן על המסגדים ותעניש בחומרה כל מי שינסה לפגוע בהם. אפילו החרדים יתמכו בעמדה הזאת, ונתניהו יוכל להצביע על שינוי במצבה המדיני וההסברתי של ישראל. חשוב שיזמין את כל הח"כים הערבים ללשכתו לפני הנאום, ויודיע להם על נחישותו לעגן באורח סמלי את שמירת המסגדים בהחלטת הכנסת. יש לו תשתית מדינית, פוליטית ואפילו הלכתית לצעד כזה.

הצלחה בנושא תמחיש את המציאות החדשה שנוצרה. רוב אזרחי ישראל הם פסימיים, בשל מערך הכוחות בישראל שנשלט על ידי המתנחלים ובני בריתם. אם תיווצר דינאמיקה אחרת, תהיה גם תקווה. מחנה השלום הישראלי ישתחרר מהאשליה שהרשות הפלסטינית היא חזות הכול, ויעודד מגעים עם כל גורם שתורם לרגיעה בשטח.

הצעד הבא כרוך בשיתוף גורמים בינלאומיים חשובים. ישראל תיזום ועידה בינלאומית בחסות אמריקאית-רוסית, ובמסגרתה יתחיל המשא והמתן האמיתי בין הממשלה לבין משלחת פלסטינית משותפת של חמאס והרשות הפלסטינית. המטרה לטווח בינוני לא תהיה שלום אמת בר-קיימא, כדי לא לבזבז זמן ואנרגיה על מטרות שאינן מציאותיות בשלב הזה. ייתכן שהתוצאות הצנועות שתניב הוועידה, יתרמו רבות לשקט באזור. יש לחתור לכך שבתום הוועידה יכריזו הצדדים על הפסקת כל מעשי האיבה לחמש שנים. מדובר בהפסקת הפיגועים, היריות וההפגזות וגם את כל פעולות הדיכוי נגד הפלסטינים. לא תהיה בנייה כלשהי בהתנחלויות, כולל בעירנו, עד שיסתיימו המגעים בין הצדדים על גורלן.

באקלים החדש שייווצר ניתן יהיה לעצור את כל פעולות החקיקה שנועדו לפגוע בשלטון החוק ובפעילות דמוקרטית, שחותרת לחיסול הכיבוש. ביבי יוכל להחליף את נפתלי בנט ואנשיו ב"יש עתיד", ולהמשיך לנהל את המדיניות הניאו ליברלית שלו. בוז'י הרצוג יכריז על תמיכתו בממשלה מבלי להיכנס לקואליציה, כל זמן שהיא מחויבת לתהליך החדש. במשך הזמן שיתוף הפעולה דה-פקטו יחליף צורה, מבלי לשנות את המהות. הרצוג וחלק מחבריו יחברו כנראה לנתניהו ויתר חברי הסיעה יצטרפו למרצ. ההסתמכות הבלעדית של נתניהו על הימין האמריקאי לא תשתנה חרף ההסתייגויות הרפות של הבורגנות החילונית. היא תמשיך להזיק ליחסי ישראל עם הזרם הליברלי החזק בארצות הברית, שכולל גם את טובי היהודים בארץ זו. לכך אין בינתיים פתרון, גם לא פתרון זמני.

הקרע המתרחב והולך בין המגזר היהודי למגזר הערבי בתוך ישראל מאיים על האינטרסים הקיומיים של כולנו. נתניהו חייב להכריז על תוכנית מקיפה לשיפור מצבם של האזרחים הערבים, החל משוויון גמור בהקצאת משאבים, ועד לתוכניות מתאר חדשות לישובים הערביים. בוגרי האוניברסיטאות והמכללות יקבלו הצעות עבודה ההולמות את מעמדם. לדעתי, כדאי  לצרף את מנהיגי הציבור הערבי או לפחות את חלקם לארגוני זכויות אדם גם במגזר המזרחי. אין שום סיבה, גם לא תרבותית, שהקשת הדמוקרטית המזרחית לא תהיה גוף משותף, יהודי-ערבי. החזון שפרסתי כאן הוא אופטימאלי, כמובן, אבל חלקים ממנו ניתנים ליישום מיידי, אם נתניהו מעדיף את הישות המדינית הקרויה "ישראל" על מצדה חדשה.

האם המצע הזה סותר את הנטייה ההולכת וגוברת בשמאל העקבי לתמוך בהקמת מדינה דמוקרטית, יהודית-ערבית, ובכך ליישב סופית את הסכסוך בין שני העמים? לא בהכרח. הדיאלוגים בתקופת שביתת הנשק יכולים ליצור חשיבה חדשה בכל הצדדים. ההצעות המינימאליסטיות מבוססות על ההנחה שקשה ליצור הידברות מפרה בתקופה המזוויעה הזאת. עם זאת, אסור שהפלסטינים יחשבו שמדובר על הנצחת הכיבוש או ההתנחלויות. האיסור על בנייה בהתנחלויות חייב להיות טוטאלי, וכדאי שמפקחים מצד המדינות נותנות החסות לוועידה יפעלו בשטח למניעת הפרתו.

מנקודת ראות שמאלית ההצעות האלה אינן אידיאליות, אבל יישומן עדיף בהרבה על המצב הקיים. כפי שהורגלנו בעבר הלא רחוק, יהיה עלינו להתפשר בין מאוויי לִבּנוּ לבין המציאות. כל זמן שהאמריקאים יאפשרו לממשלת ישראל להשתולל בשטח ולנשל פלסטינים, האסונות ימשיכו לפקוד אותנו חדשים לבקרים. מתווה הפסקת האש והבנייה בהתנחלויות (שלא לדבר על הקמת התנחלויות חדשות) מבטיח התאוששות לשני הצדדים, מבלי להנציח את הסטאטוס קוו שמכתיבים הכובשים. שיתוף הרוסים ואולי גם נציגות מהאיחוד האירופי יערוב לכך שהשדולה הפרו ישראלית בוושינגטון לא תכפה מהלכים בשטח, שעלולים להרוס את המבנה השביר של הסכמי הפסקת האש.

נכון שבכל הספקטרום הציוני אין הרבה אנשים ונשים המוכנים להיאבק נגד ההגמוניה של כוחות השוק והדומיננטיות של ההון במסדרונות השלטון. מאבקנו ברכושנות ובמשרתיה ימשיך גם אחרי השגת שלום מלא.

• פורסם בכל העיר, 16 אוקטובר 2015

Share on Facebook