קיימת הערכה לפיה הפער ברמת הפיתוח של אוכלוסיית העולם לפני המהפכה התעשייתית, עמד על פי שניים, דהיינו המפותחים ביותר היו מפותחים פי שניים מהנחשלים ביותר. בעשור האחרון של המאה העשרים, בעידן הקפיטליסטי המאוחר, הוערך הפער כעומד על פי שישים, כאשר המפותחים ביותר מהווים עשרים אחוז מאוכלוסיית העולם. בתוך כמאתיים שנה של התפשטות קפיטליסטית נוצר קיטוב אדיר ברמת הפיתוח של אוכלוסיית העולם. ברמה הגלובלית נוצרו מרכז חזק, עשיר ושולט ופריפריה נשלטת, חלשה וענייה המשמשת כמקור הניצול ושדה המשחק והניסויים של החזקים.
לוחמי דאע"ש בעיראק, 2015 (מקור)
הקפיטליזם מביא עמו ג'ונגל ומייצר שווקי עבדים. זה ג'ונגל שתכליתו האחת והיחידה הוא עשיית רווחים והצבר הון באמצעות שיעבוד של אחרים. הגלובליזציה היא ביטוי לכך. את תוצאותיה של הגלובליזציה חשים על בשרם מיליוני בני אדם הנתונים תחת דיכוי של תאגידים בינלאומיים המייצגים אינטרסים נטולי תוכן אנושי. הקפיטליזם הוא מערכת אוניברסלית הפועלת לפי כללים המנותקים מלאומיות פרטיקולרית וככזה הוא בעל אופי התפשטותי, דבר הגורם לכל הכלכלות הקפיטליסטיות להיות משולבות זו בזו.
הבעיה היא שלא ניתן לתקן את היחסים החברתיים הנגזרים מהקפיטליזם הגלובלי באמצעות רצון טוב, מעשים נאצלים או רטוריקה פייסנית. דאע"ש הוא ארגון שקם כמרד נגד הגלובליזציה ונגד האימפריאליזם המערבי. האמצעים בהם הוא משתמש לא ידידותיים למתבונן. המערב, לעומת זאת, משתמש באמצעים ברבריים אף יותר, אך טכנולוגיים מספיק על מנת להסתיר את היותם כאלה וליצור רושם כוזב של ניקיון ותרבות. הסכין יחייב לעולם מגע אינטימי ומבט עיניים בין הקורבן למבקש נפשו, והתוצאה תראה כעוד יום שגרתי בבית המטבחיים. כך נלחמים החלשים, באמצעות סכין, גרזן, אבן, לחי חמור או מטען נפץ המכיל מסמרים חלודים. הנזק המצטבר של אלימותם הנואשת והמרדנית של המנוצלים בטל בשישים לעומת הנזק המצטבר הנגרם מפגיעת טיל סקסי ומבריק בשכונת מגורים אנונימית, הנושא בראשו מצלמת טלביזיה המשדרת שלג אלקטרוני נטול דם, צעקות ועיניים המתגלגלות באימה, ברגע הפגיעה, הרגע בו מכה המוות; זהו טיל הנשלח מכלי טייס בלתי מאויש – רובוט רצחני פרי רוחה של תבונה תכליתית שהגיעה לשיא הניכור. ההבדל בברבריות אינו טמון באסטטיקה של המוות, הוא נמצא בנאורות האינסטרומנטלית חסרת התוכן האנושי הטמונה בכל טיל ובכל רובוט רצחני, נאורות המשליכה בני אדם, שאינם מוכשרים לעמוד בתחרות, אל מותם בשולי הדרך אל העושר.
מי שפלש לעיראק הייתה קואליציה בינלאומית (מבוססת על מדינות אירופה המערבית) בהנהגת ארה"ב. עילת הפלישה לעיראק הייתה שזו פלשה לכווית, השתלטה על שדות הנפט ואפילו הבעירה אותם. הקואליציה המערבית הרסה את עיראק בשל אינטרסים כלכליים המזוהים כאינטרסים גלובליים. כך פלשו לאפגניסטן כך דרסו את פקיסטן. הגרעין המייסד של דאע"ש התגבש בעיראק על ידי אנשים שהשתייכו למעגלי ההשפעה של סדאם חוסיין, שמצאו עצמם מושלכים ממעגלים אלה אל תוך מציאות כאוטית ומופקרת לה אחראי המערב. דאע"ש הוא לכן, יציר כפיה של הקואליציה הבינלאומית שהחריבה את עיראק בשמם של תאגידי הנפט ובשמם של אורחות חיים נהנתנים ומופקרים השמורים לעשרים אחוז מאוכלוסיית העולם. התושבים המקומיים רואים בארצות המערב, באמריקאים ובכלכלה הגלובלית המוצצת את לשדם את המקור לדיכוי שלהם ולהיותם עניים ולהיותם פח האשפה של העולם המערבי (ר' האסון שחוללה התאגיד האמריקאי "יוניון קארבייד" בבופאל, הודו). אני חושב שביסודו של דבר זו עילת המרד. הטענה הנשמעת שאנשי דאע"ש הם "חיות אדם בקנה מידה של הנאצים" היא איוולת שתפסה לה מהלכים אצל אלה שחושבים שהקפיטליזם המערבי המנצל והמדכא הוא צורת קיום צודקת שאין לה תחליף.
לוחמי דאע"ש פנו אל האסלאם מפני שמצאו בו גם כוח מגייס וגם מפלט של נחמה בציפייה למנעמי העולם הבא. הבחירה באסלם היא בחירה מקרית לדעתי. לו העולם בפריפריה של עתודות הנפט היה מאוכלס בנוצרים, היינו עדים עתה לחידוש מסעי הצלב.
טוב וחשוב שדברים אלה יייכתבו, ולו רק כדי שיעוררו כאן, סוף סוף, פולמוס רציני ( ומה זה משנה אם יעוררו גם שטף של טוקבקים נעלבים ומתלהמים?). דברים בכיוון דומה מופיעים יותר ויותר באתרים שמאליים רבים בארה"ב ובמערב אירופה. וכדאי להזכיר את המשפט השנון המיוחס לפיטר יוסטינוב: "טרוריזם הוא מלחמתם של העניים, ומלחמה היא טרוריזם של העשירים". אנחנו חיים בעידן של טרור גלובלי, שבו לוקחות חלק, באמצעים טכנולוגיים חסרי תקדים, כמה וכמה מדינות-טרור (כך מגדיר נועם חומסקי גם את ארה"ב, בין השאר) שתלטניות ומניפולטיביות, ונגדן – כמה וכמה התאגדויות טרור המשתמשות באמצעים טרום-טכנולוגיים או טכנולוגיים ברמה נמוכה,יחסית, וגם הן משליטות הרס ואימה. מה שנקרא "האזרח הקטן", בכל העולם, נשחק, מאבד את חייו או את דרך-חייו המבטיחה לו ולצאצאיו רווחה וכבוד, ולעתים קרובות מדי הוא מוותר, אפילו בהתלהבות, על הרצון לקבל מידע נכון, להבין, להפעיל שיקול דעת וביקורת. הזמן העומד לרשותו של שמאל אמיתי הולך ומתקצר, והמלאכה מרובה (ובמסכת אבות יש המשך, שהוא אות אזהרה בשבילנו: "…והפועלים עצלים" ).
דיאגנוזה נכונה מול הזבל הגזעני של "הפילוסופים"
המרכסיזם עדיין הכלי החזק ביותר לאבחנה והכרת המציאות
אז למה הכלי החזק הזה (מרכסיזם) נכשל כשלון חרוץ כמעט בכל מקום בו ניסו להפוך אותו למציאות?
משום שהמציאות החומרית חזקה יותר מכל "מרכסיזם"
אם היית מבין על מה אתה מדבר היית יודע שזה אחד היסודות של המרכסיזם
לא ברור לי מה משמעות האמירה "אם היית מבין על מה אתה מדבר".
כנראה שכישלונו החרוץ של המרכסיזם במבחן המציאות הוא נקודה רגישה ו"מקפיצה".
אם כבר, אז בבקשה הראה לי היכן אמר מרכס שתורתו שלו חלשה יותר מהמציאות החומרית ולכן לעולם תיכשל.
"אם כבר, אז בבקשה הראה לי היכן אמר מרכס שתורתו שלו חלשה יותר מהמציאות החומרית ולכן לעולם תיכשל"
זה אתה אמרת .
מה שמרכס אמר הוא ששום "תורה" לא יכולה לשנות את המציאות טרם שהתנאים במציאות בשלו לכך אבל המציאות היא דינמית ומשתנה כתוצאה מהפעילות האנושית כך שמה שלא היה אפשרי נעשה אפשרי ואפילו הכרחי.
"תצורת חברה לעולם אינה שוקעת קודם שנתפתחו כל כוחות הייצור שבשבילם היא נרחבת דיה. ויחסי ייצור חדשים, גבוהים יותר, לעולם אינם באים קודם שהבשילו תנאי הקיום החמריים שלהם בחיקה של החברה הישנה גופה."
הוא שאמרתי, אם היית מבין על מה אתה מדבר…
אולי בגלל הבנתך העמוקה (שהיא רק מנת חלקך ומנת חלקם של עוד כמה מוארים) אתה מהלל תורה מרכסיסטית שנכשלת במבחן הביצוע פעם אחר פעם במחיר דמים נורא, ואז מתרץ זאת בכך שעדיין לא בשלו התנאים.
המציאות פשוט לא התאימה, מה לעשות.
כמה קל, כמה נוח.
וכל אלו שאכן ניסו לממש מרכסיזם ונכשלו: האם גם הם (כמוני) לא הבינו את מה שרק אתה מבין?
לו הם היו מקבלים ממך הסבר מלומד עם ההקדמה "אמרתי לכם שאתה לא מבינים", האם היו אומרים לעצמם: "עזוב, יוזף. בוא נחכה עוד כמה עשורים" ומוותרים על שאיפות המהפיכה ומרצח הדמים?
זה מזכיר אמירה של ישעיהו ליבוביץ' שאמר שהמשיח יבוא, בוודאות. אבל כל משיח שאכן בא – הוא משיח שקר.
רק בכדי לסבר את השכל לאחד שמתעקש לא להבין.
המאבק הפלסטיני בציונות נכשל פעם אחר פעם (עד עכשיו).
מה זה אומר, שהם יפסיקו להיאבק? שמאבקם נדון תמיד לכישלון?
לפעמים ניצחון אחד מגיע אחרי כישלונות למכביר. כל ההיסטוריה האנושית מלאה בדוגמאות כאלו.
ומבחן התוצאה הוא בפרקסיס, לא בראש של אף אחד.
אז אתה עושה גזירה שווה בין רצון מקומי של עם כבוש להשתחרר ולהקים מדינה עצמאית, לבין תנועה שמטרתה להחריב עולם ישן תוך מלחמת עולם, ולאכוף את רצונה על כל בני-האדם תוך כיבוש ואכיפה ברוטאליים.
עוד נצחון כזה ואבדנו.
אתה עדיין משוכנע שאני הוא זה שלא מבין?
עוד חיזוק לשאלתי הנ"ל היא ההגדרה שלך את המאבק הפלסטיני כ"מאבק פלסטיני בציונות". דהיינו – לא מאבק בכיבוש אלא בציונות כולה.
ובכן, לשמחתינו (המשותפת) נראה שאני אכן מתחיל להבין כאן משהו, והדבר אותו אני מבין הוא הגישה שלך לפיה לא צריך להגיע למצב של עצמאות, דו-קיום וכבוד הדדי, אלא אך ורק מהפכה שתחריב עולם ישן.
כך לגבי קומוניזם, כך לגבי המאבק הפלסטיני.
לא עצמאות אלא חורבן ואכיפה. זה בדיוק מה שהכשיל שוב ושוב את הקומוניזם ויכשל שוב ושוב את המאבק הפלסטיני (אם הוא אכן מתבצע לשיטתך ולא לשיטתי).
האם הבנתי נכון?
עכשיו זה מגדיר את המטרה של הפלסטינים ואת המטרה של הקומוניזם ומתווכח עם עצמו…
המאבקים תמיד הם לשחרור מדיכוי וניצול. בכל מקום ובכל זמן יש להם צורה אחרת עפ"י האופן של הדיכוי-ניצול.
המאבק הפלסטיני הוא נגד הקולוניאליזם הציוני בכל גבול שהוא (תבדוק). המאבק לסוציאליזם הוא מדיכוי וניצול קפיטליסטי.
אבל מה, הוויכוח עם זה חבל"ז…
אם המאבק הפלסטיני הוא אכן "נגד הקולוניאליזם הציוני בכל גבול שהוא", והם ימשיכו בו גם לאחר שתוקם מדינה פלסטינית (במהרה בימינו, אמן) – אזי אנו נידונים למלחמת אין קץ בה יסבלו הפלסטינים הרבה יותר מהישראלים.
לכן לפני שאתה שולח אותי "לבדוק" את מהות המאבק הפלסטיני – כדאי שתבדוק אותו אתה. אולי גם תמליץ להם לא לעשות כמעשה הקומוניסטים, שניסו בכל דרך ליטול חירות מכמה שיותר בני-אדם בשם השחרור מ"מדיכוי וניצול" (איזו אירוניה), ובזה היתה גלומה מפלתם.
אגב, הטענה ש"כל מאבקים הם תמיד לשחרור מדיכוי וניצול" כבר מזמן פשטה את הרגל, כאשר ברור שאותו שחרור הוא לרוב סיסמא שבאה לטייח ולהסוות את המטרה האמיתית.
כך היה למשל באביב של פראג כאשר הצ'כים מצד אחד והסובייטים מהצד הנגדי – כל אחד עם דגל "השחרור מדיכוי וניצול" בידו.
ואתה עוד טוען שאני מתווכח עם עצמי כאשר למעשה טענת "השחרור" שלך היא זו שנלחמת נגד עצמה. כנ"ל בסוריה.
נחזור לפלסטינים: אם אכן ייאבקו בציוניות עד לפלסטיני האחרון אזי איך לי אלא להסכים לדברי יקירך ברל כצנלסון שאמר ש"הפלסטינים ריכזו כאן את האנטישמיות הזאולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון של המזרח"
אם הכוונה במשפט "דאעש הוא ארגון שקם כמרד נגד הגלובליזציה ונגד האימפריאליזם המערבי" היא שדאעש הוא תוצר של האימפריאליזם, אז זה נכון מאוד. אבל אם הכוונה היא שדאעש הוא ארגון אנטי אימפריאליסטי, אני בספק אם תמצא, מלבד כמה כתות טרוצקיסטיות, מי ששותף לתפיסה הזו. אין שום דבר אנטי אימפריאליסטי בדאעש. דאעש אינו לוחם לשחרור לאומי אלא לחיסולן של מדינות עצמאיות ולביתורן לעשרות ישויות על בסיס אתני ודתי.
הטרור בפריז הוא הוכחה נוספת לתוצאות ההרסניות של האסטרטגיה האמריקאית במזרח התיכון ובסוריה. היתה זו אמריקה שיצרה את האקלים הנוח לצמיחתו של ארגון טפילי כמו דאעש כאשר הפילה את השלטון הלגיטימי בעירק ובניסיונותיה להפיל את השלטון הלגיטימי בסוריה. לא היתה זו שגגה מצד האמריקאים ועוזריהם או קונספירציה של ציוניסטים נאו-קונסרבטיבים כפי שרדיקלים של הסטייט דיפרטמנט מספרים לעצמם אלא צעד בלתי-נמנע בהתחשב באינטרסים של אמריקה ובעלות בריתה. עליית דאעש היא התוצאה של המציאות הכלכלית והפוליטית של עשרות שנות נאו-קולוניאליזם ותמיכה במשטרים ברברים כמו מונרכיות הנפט וישראל.
דאעש הוא תוצר של האימפריאליזם ויחד עם זאת הוא נלחם באימפריאליזם (עובדה).
הוא ארגון ריאקציוני שמוביל למשטר פאודלי של ימי הביניים אבל יחד עם זאת הוא נלחם באימפריאליזם (עובדה).
אחרי הכאוס שהברית האימפריאליסטית יצרה בעירק ועכשיו בסוריה אין תשתית חברתית וכלכלית למשטר קפיטליסטי מתקדם (גם לא לפני כן!) ובודאי לא לסוציאליזם. מה שדאעש מציעה הוא כאמור משטר ימי ביניימי שאין לו כל סיכוי להצליח לפתור את הבעיות שנוצרו לפני ואחרי הכאוס. לכן כל הסיכויים שמשטר כזה יחזור מהר או לאט לחיק האימפריאליזם כמו שקרה במצרים בהנהגת האחים המוסלמים.
דבר ראשון: איך משתלבת הפלישה של ברית המועצות לאפגניסטן בתוך התיאורייה הנ"ל?
דבר שני: בתווך שבין פשעי הקפיטליזם המערבי המושמץ כאן קשות (בצדק, לפחות חלקית) לבין פשעי דאע"ש – ישנם המשטרים האפלים והאלימים במדינות ערב שלא טמנו ידם בצלחת הדיכוי וההתעללות.
לומר שבעיראק שלאחר סאדם היתה מציאות "כאוטית ומופקרת" בלי לומר מילה על המציאות בזמן סדאם זה קצת… איך נאמר בעדינות? לא רציני.
מאמר מצויין וחשוב ביותר. בשלב הסופני והדקדנטי של הקפיטליזם, המעבר לברבריות רצחנית,למלחמות של "ציביליזציות" או דתות או לאומים הוא תוצאה טבעית עידן זה.המתרחש בסוריה הוא לא יותר ממשחק של מעצמות המשחקות על מלחמה "כאילו" נגד הטרור אבל למעשה זו הצגה גרועה של שקרים ומשחקים מסוכנים ביותר על חשבון העם הסורי. המשפט החשוב במאמר של "לא ניתן לתקן את היחסים החברתים הנגזרים מהקפיטליזם הגלובאלי באמצעות רצון טוב…"
מחייב דיון מעמיק ומעלה ספק בפעילות הפרלמנטארית במדינות דמוקרטיות (או חצי דמוקרטיות).
נשאלת השאילה האם מנסים לעצור את הצונאמי או את השריפה המתפשטת עם דלי מיים. שאילה זו אני מפנה לחברי כנסת מהשמאל הנלחמים (אומנם בגבורה ובאומץ) נגד טחנות הרוח של הימין והקפיטליזם הגלובאלי ,לא במקום הנכון,לא בזמן הנכון ולא בכלים הנכונים.
תגובתו של אשר פרוליך נכונה למדי. היא משלימה את מה שכתבתי בתגובה (הקודמת) שלי. אבל
לדעתי, אין טעם להפנות שום שאלה (כפי שפרוליך מציע) ל"חברי הכנסת מהשמאל". אם הכוונה היא – בעיקר – ל'מחנה הציוני' ולמרצ, אני לא מוצא אצלם שום "גבורה ואומץ", והם באמת שופכים, מפעם לפעם – אכן, ב"רצון טוב" (טוב למי, בדיוק?), במתינות ובנימוס כל כך רספקטביליים! – כך וכך טיפות מתוך דליי מים (מזוקקים) כדי לכבות פינות קטנות, קטנות מאוד, בשריפה הגדולה. זה הכל. ובכן, כפי שפרוליך מעיר, זה לא מתרחש במקום הנכון, בזמן הנכון ובכלים הנכונים, ואני מבקש לחדד: הכנסת, באמת, אינה המקום הנכון להתנגדות עמוקה ומקיפה, והרי פרוליך עצמו מטיל ספק, ובצדק, בערכה של פעילות פרלמנטרית בימינו. אשר ל"כלים הנכונים" – – אני חושב שהגיע הזמן להצהיר בלי היסוס: מה שנקרא כאן ,בשיח המקובל, "שמאל" – פשוט אינו "השמאל הנכון", או ,מוטב לומר, אינו שמאל בכלל. להפנות אליו שאלות, בקשות וציפיות – בזבוז אנרגיה.
תראה לי דוגמה אחת בהיסטוריה האנושית שבה נפתרה בעיה כלשהי באלימות?? אלימות תמיד גוררת עוד אלימות, ולכן ההבחנה בין אלימות "צודקת" של "מקופחים" לבין אלימות "ברברית" של מדינות היא מכבסת מילים חורקת. אלימות היא ביטוי לחוסר היכולת או העצלות של האדם להתמודד בצורה שונה עם התסכולים, הכעסים וחוסר הסיפוק שלו, עם הכאב והצער שהם חלק בלתי נמנע מהחיים. דווקא דוגמה אחת יש לי בראש של תנועה לא אלימה שהצליחה לגרש אמפריה ענקית משטחה ולזכות בעצמאות למדינתה, וכל זה בלי להרים כפכף. האמן לי שאם לאחר שדאעש היו משתלטים על השטח, ועל בארות הנפט, הם היו משתמשים בכסף כדי להקים מדינת רווחה אמיתית, ליברלית, מחבקת ואוהבת לתושביה, שבה כל בוקר נפתח עם תפילת השמש, וכל ערב נסגר עם תפילת הודיה לירח, שבה לא פוגעים בבעלי חיים, ואין אנשים עניים. זו הייתה המכה הכי קשה למערב הרקוב … הרבה יותר מכל מהלומת גרזן או מסמר.
מי שיודע להבחין רק בשני צבעים שחור ולבן לא יכול להבחין במורכבות והרכבות הצבעים בעולמינו.
היחסים הכלכליים הם דבר חשוב – יש מרקסיסטים וקפיטלסטים אדוקים שחושבים שזה הדבר החשוב ביותר – אבל בעולם פועלים כוחות רבים אחרים ככל שמבחינים ביותר גורמים כך מתעשר האבחנה ונעשית מדויקת יותר.
לעודד : התכוונתי לפעילות פרלמנטרית בכללה,כולל של הרשימה המאוחדת ומקי/חדש. בשלב הסופי של הקפיטליזם,פעילות פרלמנטרית היא עקרה ולא משפיעה על התהליך והכוון הכללי המוביל לביטול הדמוקרטיה כפי שקורה היום בארץ. זה משחק אבוד מראש. אם כן ,השאילה היא מה לעשות?
המקום הנכון לפעילות השמאל הוא באגודים המקצועיים,בהסתדרות,באוניברסיטאות, בבתי ספר, בכל מקום בו העובדים,המובטלים,הפנסיונרים, הסטודנטים ו"העם" נפגש. לצערי, הבעייה המרכזית של השמאל (מכל הסוגים) היא בניתוק מההמונים ובישיבה בבתי קפה,בסינמטקים או בכנסת, במנותק
מהסבל היום יומי ומהיאוש של ההמונים.
הטענה הנשמעת שאנשי דאע"ש הם "חיות אדם בקנה מידה של הנאצים" היא איוולת שתפסה לה מהלכים אצל אלה שחושבים שהקפיטליזם המערבי המנצל והמדכא הוא צורת קיום צודקת שאין לה תחליף.
לחבר מטעני חבלה לראשים של אנשים הקשורים בשרשראות לדרוס אנשים עם טנק להכניס אנשים קשורים לכלוב ולשרוף אותם חיים לערוף ראשים באכזריות וזה חלק קטן מהשיטות של דעא"ש ואלה לא חיות אדם? ומי אשם בכל האימפריאליזם המערבי אותו אימפריאליזם קולט מיליוני מהגרים שבורחים מגן העדן הערבי ומעניין שהם לא בורחים למדינות ערב אלה לחיקו של האימפריאליזם המערבי
הבהרה: אינני פוסל פעילות פרלמנטרית בכלל אלא שבתנאים של היום בישראל (ובעולם) ובגלל שהיסוד הדמוקרטי שבפעילות זו הוגבל ואף נפגע עמוקות, לפעילות זו אין כמעט תועלת, חוץ משתוף פעולה עם המצב הקיים ולעזור בהמשך קיומו. פעילות פרלמנטרית ללא דמוקרטיה זאת בדיחה. ודמוקרטיה זה לא ללכת לבחירות כל 4 שנים כשמרבית הבוחרים שטופי מוח,מפוחדים, בורים, אין להם גישה לאמת ומובילים אותם כמו צאן בשדה. במצב זה של פופוליזם ומניפולציות, יש לפעול בעקר במסגרות חוץ פרלמנטריות,כנסים,חוגי בית, הפגנות, עתונות,אינטרנט,כל אמצעי שיכול להציג את הפרצוף האמיתי של הפופוליזם והפאשיזם שמטרתם היא לצמצם ואף לבטל את הדמוקרטיה.