כולנו מכירים את הדיבורים האלה על "חברי הכנסת הערבים" שלא דואגים לציבור שלהם ומתעסקים רק בסוגיה הפלסטינית. אין לכם מושג כמה שזה רחוק מהמציאות. ברור, בישראל חברי הכנסת מתעסקים בסכסוך, כי אי אפשר לעסוק בפוליטיקה בלי להתייחס לפיל שנמצא במרכז החדר. אבל כשאני מסתכל על חברי לסיעה בכנסת אני רואה אנשים שמסורים גם לחיי היומיום של אנשים ולניסיון לעשות שינוי לא רק בדיבורים אלא גם במעשים.
חברי הכנסת של חד"ש (משמאל: דב חנין, איימן עודה ועבדאללה אבו מערוף)
בהפגנה נגד ענישה קולקטיבית בעיסאוויה, 29/12/15 (מקור)
ראו למשל את חברי בחד"ש: לח"כ ד"ר עבדאללה אבו מערוף היה לאחרונה הישג משמעותי בוועדת הפנים במאבק נגד איום ההריסה על אלפי בתים בישובים ערבים.
ח"כ ד"ר יוסף ג'בארין מנהל מאבק חשוב לקידום מערכת החינוך בכלל ומערכת החינוך הערבית בפרט.
ח"כ עאידה תומא-סלימאן מובילה יוזמות חשובות בוועדה לקידום מעמד האשה ובפעילות מול השרה לענייני שוויון, גילה גמליאל, במגוון גדול של נושאים.
ח"כ איימן עודה הקדיש ימים ולילות מאז שנבחר לכנסת לדיאלוג רציני עם אגף התקציבים באוצר ועם גורמי מקצוע אחרים בממשלה כדי לקדם מהלכים לצמצום אפלייתם של האזרחים הערבים. הוא נעזר בעניין זה באנשי מקצוע מעמותות כדוגמת סיכוי ומוסאוא. ההידברות נעשתה בשיתוף ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות וצוות ח"כים מהרשימה המשותפת.
החלטת הממשלה השבוע בדבר יישום תכנית החומש לציבור הערבי היה מאמץ מפרך ומסובך. מאד קשה להעביר בממשלה כל-כך ימנית מהלכים שיקדמו שוויון לאזרחים הערבים. השבוע התכנסה הממשלה כדי לסכם את הדיון בעניין. ישיבת הממשלה התפוצצה פעמיים. באותם רגעים ראיתי בכנסת שרי ליכוד מתלהמים בקיצוניות נגד התכנית. התרשמתי שעצם המילה שוויון מוציאה אותם מהכלים. התכנית שאושרה, בסופו של דבר, איננה תרגום של מצע חד"ש לשפה של החלטות ממשלה וזה לא מפתיע. בוודאי שזה גם פחות ממה שנדרש. ואנשי הימין הכניסו פנימה כמה עיזים. אבל נכללות בהחלטה גם התחייבויות חסרות תקדים לצמצום אפליית הציבור הערבי בתקצוב.
האם הממשלה גם תיישם את התכנית? לי אין שום אמון בממשלת נתניהו. היישום לדעתי יהיה רק כתוצאה מהמשך לחץ ומאבק ציבורי. גם בעניין הזה הדרך שלפנינו ארוכה ומסובכת. ניצבים בה מכשולים גדולים. והשינוי, כמו תמיד, הוא אתגר לא קל להשגה. אבל זה הרגע גם להביע הערכה גדולה לחבריי על המאמץ הגדול, ההשקעה העצומה וגם על ההישגים שהושגו.
בראיון ל"שיחה מקומית" עם חגי מטר אמר חנין שהרשימה המשותפת תצליח במידה וייווצר "מחנה דמוקרטי רחב, יהודי-ערבי", ו"להיות מהלך ששובר גבולות גם בתוך הציבור היהודי".
לאור הדברים הללו , אשמח אם יסביר דב חנין כיצד ומדוע סירבה הרשימה הערבית המשותפת להסכם העודפים עם מר"צ ובכך קידמה אך ורק התבדלות וריחוק של הערבים בישראל.
העניין היה לא פחות מאשר מביש, ממש יריקה בפרצופה של מר"צ והעברת מסר לכלל האוכלוסיה היהודית בישראל לפיו אפילו מר"צ היא מוקצה מחמת ציוניותה בעיני הערבים בישראל.
איפה "מחנה דמוקרטי רחב, יהודי-ערבי" ואיפה "לשבור גבולות גם בתוך הציבור היהודי"?
עניין הסכם העודפים מלבד היותו מטופש מבחינה פרקטית, היה גם כשלון חרוץ מבחינת המטרה אותה הציב חנין.
בדברים שכתב חנין כאן אמנם עונה על התלונה השחוקה לפיה הח"כים הערבים עוסקים בעניין הפלסטיני על חשבון ייצוג הציבור שבחר אותם, אבל גם כאן אין מילה על המטרות הראשוניות אותן הוא הציב ("מחנה דמוקרטי רחב" וכו').
לצערי הרב ניכר כאן כשלון צורב ע"פ הפרמטרים אותם הציב דב חנין (איני מפקפק לרגע בכנותו ורצונו הטוב)
המכנה המשותף שמאחד את כלל המפלגות "הערביות" הוא המאבק נגד הכיבוש, נגד הגזענות ואפליית הפלסטינים אזרחי ישראל. מה שעומד מאחורי אלה הן המפלגות הציוניות ללא יוצאת מן הכלל, כולן שותפות לעוולות ההן. גם מרץ כשהשתתפה בממשלה ההתנחלויות נמשכו. ואם לא שמת לב, כל המפלגות שמשתתפות ברשימה הן אנטי ציוניות מהסיבה ההיא.
אז איך ירגיש הבוחר הפלסטיני שהצביע עבור הרשימה (וגם היהודי) כאשר בזמן מלחמה בעזה או בלבנון או אני לא יודע איפה מרץ, שחוזקה בקולו הוא,תצביע בעד או במקרה הטוב תמנע? אה?
כאשר הציונות כולה מוקצה ומוחרמת (זה למעש המה שאתה אומר) ) יהיה זה שקר לומר שאפשר להגיע ל"מחנה דמוקרטי רחב, יהודי-ערבי",
ביטול כל קבוצה יהודית הרואה בעצמה ציונית אומר שהרוב המוחץ של היהודים בישראל ורוב היהודים בעולם הם מחוץ למשחק. ולכן הדיבורים על קבלת האחר, על כיבוד שאיפות לאומיות ובוודאי על "יצירת מחנה רחב" (דגש על המילה "רחב") הם דיבורים בעלמא.
העניין אמנם מדכדך, אבל לפחות לא הסתרת את מה שאתה רואה כאמת ערבית:
הערבים לעולם לא יקבלו את הציונות ולכן אנו נידונים למאבק תמידי וקיומי לעולמי עד.
תודה עבור האופטימיות, ואני תוהה מה דב חנין היה אומר על זה.
"מחנה דמוקרטי רחב, יהודי-ערבי", אין פרושו שת"פ בין מפלגות וגם לא מה חושב מנהיג כזה או אחר.
הוא גם לא מבוסס על אידיאולוגיה משותפת, הוא מבוסס על אג'נדה פוליטית משותפת. האג'נדה הציונית ידועה והיא מה שהיא ולא מה שחושב מאן דהוא על "הציונות". האג'נדה הציונית הממשית הזאת היא היריב של מחנה דמוקרטי.
המחאה החברתית של 2011 לא היתה מבוססת על מפלגות ולא על אידיאולוגיה היא היתה מבוססת על אזרחים שמחו נגד יוקר המחיה ומחירי השכירות והדירות. היא גם נכשלה מסיבה זו משום שבמציאות של ישראל השאלות הכלכליות הן משניות לשאלה המרכזית הפוליטית, האג'נדה הציונית, המשך השלטון ודיכוי האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים וההתנגדות לה. שאלה זו משליכה על כל השאלות האחרות.
הסיכוי שמחנה דמוקרטי כזה יתגבש לכדי כוח ממשי, בתנאים שהאימפריאליזם והציונות חזקים כפי שהם, הוא קלוש. אבל הדברים לא עומדים במקום, לא לעולם חוסן לכוחות הכיבוש והדיכוי…
ניסיתי לספור את כמות הקשרים וההקשרים הלא-נכונים בתגובתך, והכמות רבה.
המציאות הפוכה לטענותיך, והנה כמה נקודות:
– אין קשר בין המחאה החברתית לבין הכיבוש או הפסקתו.
– הכיבוש אינו "אג'נדה ציונית" אלא abuse של הציונות.
– האגנ'דה האמיתית בישראל היא חמסנות כלכלית, ואילו הכיבוש הוא העניין המשני.
– הפרשנות שלך של "מחנה דמוקרטי רחב, יהודי-ערבי" אינה קשורה לחזון של דב חנין. הוא התכוון להרבה יותר מאשר שת"פ אד-הוק ללא אידאולוגיה. אתה פשוט טועה.
– אם הציונות מחוץ למשחק אז דווקא כן לעולם חוסן. מפני שרק הציונות השפויה יכולה לחולל מהפך אמיתי משמעותי. את המהפכים של הכוחות האנטי-ציונים אנחנו כבר מכירים היטב, ושומר נפשו ירחק
יש לך בעיות בהבנת הנקרא? אז תיקח קורס.. או שאתה מגיב לפי משקל…
אמת היא שחבריה הערביים של הרשימה המשותפת עוסקים בעניניו של הציבור מתוכו נבחרו אך,
למרבה הצער, יש גם כשלים חמורים בעבודתה כסרובה להסכם העודפים עם מרץ וסרובו הילדותי
של יושב ראשה להכנס לבנין בניו יורק אליו הוזמן כדי להופיע בפני ועידת הנשיאים שהשפעתה בארהב
גדולה יותר מתריסר נאומי הביבי.
בענין הסכם העודפים הודה איימן עודה בטעות ואילו בתקרית הניו יורקית עדיין לא נודע לנו האם התקיים
דיון ברשימה ובעיקר בחד"ש שעודה הוא חבר בה וכמדומני, יתכן שטעיתי, גם יושב ראשה
לכשעצמי, כמצביע בעד הרשימה, אני מרוצה ממה שאני קורא ושומע על מעשיה בכנסת.