חלפו כמה שבועות מאז פרסום דו"ח העוני השנתי ויש לקבוע שההתרגשות לא הייתה ממש גדולה. שיעור העניים בישראל הוא בערך 25% מהנפשות ו -31% מהילדים – די דומה למה שהיה בשלוש השנים שקדמו לדו"ח האחרון. עמותת לתת טוענת שהביטוח הלאומי – המופקד על דו"ח העוני – לא עושה עבודתו נאמנה. לשיטת העמותה המספרים גדולים בהרבה. הם מצאו כ-2.5 מיליון נפשות עניות (30%) מהם כמיליון ילדים – 35%. והתחושה הרווחת שיש בשני הדו"חות הגזמה פראית. "איך זה שלפי הסטטיסטיקה יש כל כך הרבה עניים ואני לא רואה אותם" היא התגובה השגרתית.
שיטה אחת למדידת עוני: מדינות העולם לפי אחוזי אוכלוסייה הסובלים מתת-תזונה
(World Food Programme, 2008)
מי שמסתובב ברחובות קופנהגן, שטוקהולם או ברלין מתקשה לראות עניים. בשלוש המדינות האלה שיעור העוני הוא שליש מאשר בישראל – אבל גם את השליש הזה קשה לראות. בקנדה שיעור העוני הוא שני שלישים מאשר בישראל – וגם שם קשה להבחין בהם. מראה עיניים מטעה. העניים במדינות מפותחות, לרוב אינם רעבים או חסרי דיור. לכן תמונות של מקררים ריקים או דיירים בקרטונים – כמו שמציגים בקולנוע אמריקאי – אין כאן ובאירופה המערבית. מי שיטרח לבדוק את השיניים של האנשים, או לבחון את השכלת ילדיהם ואת הרכב התזונה – ימצא הוכחות לעוני. אבל מי בודק שם?
ומה עם הבדואים?
העניין הוא שאי אפשר לדעת את המספרים האמיתיים. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה החציונית. של מי? של משפחות? של אנשים? זה המוקש הקטן. המוקש הגדול הוא במידע עצמו. אף אחד לא רושם את ההכנסות של יותר מ 8 מיליון ישראלים. לכל היותר רושמים הכנסות של כ-8,000 משפחות ומהמספר הזה מסיקים לגבי 8,000,000.
למה כל כך מעט משפחות? לפני פחות מעשור המספר היה כפול. אלא שאצל 60% מהם הבדיקה הייתה חלקית ולא אמינה והיא בוטלה. מי שעושה את הבדיקות היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהממשלה מתנכלת לה הן תקציבית ובעיקר בהגבלת מספר עובדיה למספרים מגוחכים. התוצאה: המדגם היום הוא בעייתי.
בתוך כל המבולקא הזו החליטו לזרוק מהמדגם את הבדואים מהנגב. היו שטענו שהבדואים לא אמינים. היו שטענו שאינם משתפים פעולה עם הסוקרים. היו שטענו שהאשם הוא בקבלני סטטיסטיקה שבמקום לסקור – מילאו טפסים מהראש. כך וכך הקבוצה בעלת שיעור העוני הכי גדול במדינה לא נמדדת. הם לא שקופים כמו החרדים (לטענת אריה דרעי). הם לא קיימים.
ספרים כפולים
אחרי שהבנו שהמדגם לא מדגם והסקר לא סקר מגיעים לממצאים. מתברר כי בישראל סופרים עניים בשיטה ייחודית. הביטוח הלאומי מדווח על זה בשקיפות. כאשר הוא מדווח על נתוני ישראל בישראל, מתקבל מספר אחד. כאשר הדיווח הוא במסגרת ארגון ה-OECD המספר שונה לחלוטין. במדידה מול הגויים יש בישראל הרבה פחות עניים – ובמיוחד הרבה פחות ילדים עניים. בהגדרה הישראלית 31% מהילדים עניים. בהגדרה שנמסרה ל-OECD רק 25%. כך נעלמו 150 אלף ילדים ממעגל העוני.
למה ישראל מודדת עוני בשיטה מיוחדת? למה כובע. ה-OECD הוא ארגון שעיסוקו גם בסטטיסטיקה. לכבודו ישראל מוציאה מהסטטיסטיקה את הגולן, ההתנחלויות ומזרח ירושלים. התבלבלתם? זה לא הסוף.
במטרה לצמצם העוני בקרב עובדים מנהיגה הממשלה מענק עבודה לעובדים בשכר נמוך ("מס הכנסה שלילי"). בימים אלה מנפחים לנו את השכל עם פרסומת "אני מבקש תוספת שכר" העוסקת במענק הזה. מתברר כי יש פער ענק בין המספרים שמנפיקה רשות המסים על מימדי התשלומים לעובדים, לבין מה שעובדים מדווחים שקיבלו. התוצאה: הביטוח הלאומי הוציא את התשלומים האלה מחישוב העוני. אז מה הם מימדי העוני? כנראה הרבה יותר ממדינות המערב האחרות. אבל כמה יותר? לך תדע.
- פורסם בבלוג של גדעון עשת
גדעון עשת. אם אין לך מה לכתוב, אולי עדיף לשבת ולשתוק?
אם המסקנה מכל המלל היא ש"אז מה הם מימדי העוני? כנראה הרבה יותר ממדינות המערב האחרות. אבל כמה יותר? לך תדע.", אולי חבל על הטרחה?
באותה מידה אני יכול לנסח את המשפט הבא: "אז מה הם מימדי העוני? לדעתי פחות מאשר במדינות המערב. למה? כי ככה נראה לי"
זה בערך באותה הרמה של הכתבה שלך. צר לי.
זה נכון לגבי *כל* מאמריו של עשת…
מצויין, שיהיו עניים, לא יהיה להם כסף, לממן רצח-חיות ובזכות זה, יותר חיות, יזכו להישאר בחיים.
מכיוון שאני חיה באירופה וחייתי כמעט שנתיים בשבדיה "היקרה" (לא יקרה לעומת ישראל, אלא אם כן הייתם חייבים רכבת בדקה ה90) אני יכולה להגיד מה היתרון הברור של אירופה על ישראל: יש שטח. אפשר לחיות בפרבר נחמד, אפשר לרכוש בית זול (ב50 אלף שקל תוכלו למצוא בצפון שבדיה בית עם אדמה במצב טוב ובאיזור קסום). הבעיה בישראל זה צפיפות קשה ועודף אוכלוסיה, מה שמצמצם אופציות להוזלת הוצאות המחיה.
בשבדיה אפשר לחיות משכר של 4000 ש"ח בחודש, אם אתה חי בקולקטיב (אנשים שחיים יחד בבית גדול שאותו הרבה פעמים מקבלים חינם מהקומון וחולקים בהוצאות- צורת חיים נפוצה מאוד בשבדיה ואין "ועדת קבלה") או שוכר בית קטן בעיר צפונית זה יעלה לך 1500 ש"ח, עם ההוצאות. אוכל יעלה לך 500 ש"ח בחודש ורכב עוד 1000 ש"ח גג בחודש. תוכל לוותר על הרכב ולסוע לעבודה באופנים. אתה תחיה בעיירה קטנה עם נהר, יערות ופארקים בסביבה, תחוש בטחון 99.9% מהזמן. בישראל אין אפשרות לתנאים כאלו כי הספר הוא יותר יקר ויש מרחקים עצומים, וביניהם פקקים, בין מקום העבודה לפריפריה.
גדעון עשת כבוד.התגובות הניאנדרטליות מוכיחות את טיעונו הגאוני של ת.אדיסון אודות ההמון.
—————————————————————————————————-
“Five percent of the people think
ten percent of the people think they think
and the other eighty-five percent would rather # die # than think.”
― Thomas A. Edison
=============================================
אתה מזן האדם הבינתי.עובדות.מציאות.ומעל לכל הבנה נכוחה לאשורו של מצב.
ההמון הרעב,המתאבד,הנשרף ,ששכרו<מהחציון הנמדד 🙂 הינו המון עבדים-שפחות כנוע,רמוס ובלעדי היכולת לדעת מהו חציון בכלל או משמעות הוצאת אוכלוסיות /נתונים מחישוב התפלגות שכר.
פרו' יצחקי פוטר בו ברגע שהצהיר כי כראש הלמ"ס אין הוא מוכן להמשיך בהטיית נתונים (שקריים) למען הדגל.