הכותבים הליברלים בעיתונות הישראלית מתפלשים עתה בתוך בִּצה של ייאוש שיש לה ניחוח מעט נרקיסיסטי. אינני מאשים איש בפריחת התסמונת הזאת: כולנו חוטאים בכך, וגם אני. מפעם לפעם אנחנו מנערים את חוצננו מ"המדינה" וטוענים שאין לנו חלק ונחלה במה שמתרחש בה. אחרי שבוע כותבים אותם אנשים עצמם, באמת מדם לבם, מאמרי מחאה קשוחים ולחילופין דומעים, שמבכים את גורלנו מתוך תחושה אמיתית של שייכות ממש אורגנית. קשה להשלים עם הגורל המר, שהשלכותיו משפיעות גם על חיינו האישיים. הרעים השתלטו והם למדו משגיאותיו של מנחם בגין ומנסים לשרש את השמאל החילוני ואת תרבותו, ולהשריש את אמונתם הדתית-לאומנית.
משה יעלון נואם בארה"ב, אוקטובר 2015 (מקור)
הדברים מגיעים לכך, שאפילו עיתונאי אינטליגנטי כמו רביב דרוקר מציע לנו לתמוך בשר הביטחון משה בוגי יעלון כיוון שהוא "לפחות פוטנציאל למנהיגות שפויה בימין". ברוח הימים האלה מונה דרוקר את חסרונותיו המבניים של מועמדו החדש, ששיבש את יחסינו עם ארצות הברית, נכשל בניהול הסכסוך ובמלחמות הכרוכות בו, תמך במתנחלים על כל גחמותיהם, ונקט גישה סחטנית בדיונים על תקציב הביטחון. על כל סעיף בכתב האשמה המתוסבך של דרוקר היו שולחים את יעלון אל פח האשפה של ההיסטוריה בכל מדינה מתוקנת; אבל דרוקר, שאיש מכובד הוא, חושב שיש להתעלם ממנו בשל חומרת המצב תחת ביבי נתניהו.
כל זה ממחיש לנו, כמובן, את עומק התהום שמתוכה מתנבא מר דרוקר. הוא צודק ש"מהצד השני בכלל אין אתגר אמיתי לנתניהו", אבל מציב נץ קיצוני ואיש עילג ואכזר כחלופה להנהגה הנוכחית.
אם דרוקר היה מתעמק יותר בנושא החשוב שהעלה ב"הארץ" (10 ינואר 2016) היה מגיע למסקנה שיעלון רק יחריף את המצב ולכן יש לחתור לשינוי דווקא באופוזיציה. שוחרי השלום ומתנגדי ההתנחלויות ב"מחנה הציוני" וב"יש עתיד" חייבים להדיח את מנהיגיהם, להתלכד בסיעה פרלמנטארית אחת עם מרצ ולשתף פעולה באורח שיטתי עם הרשימה המאוחדת, שבה תומך רוב המגזר הערבי. אם לאופוזיציה אין מדיניות חלופית אז אין טעם לתלות בה תקוות. יעלון לא יעזור אפילו לדרוקר עצמו לגבש תפיסת עולם קצת יותר אופטימית. צריך פשוט לקחת נשימה עמוקה כדי לנהל מאבק עקבי ושיטתי לטווח בינוני, בעזרת ידידינו ברחבי העולם. בעולם של דרוקר, ושל כתבים ופרשנים רבים וטובים אחרים, מככבת משפחת נתניהו. הריאקציה של דרוקר היא מובנת בהקשר הזה. למצער, כך הוא סבור, לא "נצטרך" לעסוק בניתוח פסיכולוגי מפורט של אשתו. אני מציע לו לעסוק בנושאים מהותיים יותר, גם כאשר הגברת שרה נתניהו עדיין מתגוררת במעונו של ראש הממשלה. אם זה פיקנטי ומשעשע, ניתן לשלוח את הפרטים לכתבת הרכילות.
יעלון אפור יותר מנתניהו, אבל הוא ימני קיצוני בדיוק כמוהו. בוויכוח על הנושאים השנויים במחלוקת זהוּת המנהיג היא נושא אולי חשוב, אבל משני בלבד. מנהיג שפוי, כלשונו של דרוקר יהיה חייב לערוך שינויים עמוקים ברוח השפיות. האם ירצה יעלון להתמודד עם סוגיית ההתנחלויות ועם הצורך לפנות את רובן במסגרת הסדר שלום? האם יוכל לכונן חברה אזרחית אחרת ולהקטין את חלקם של אנשי ההון בקביעת המדיניות? כיצד ישנה את תדמית המדינה ויקרב מחדש את החלק הליברלי ביהדות ארצות הברית? האם קיים אצלו רצון אמיתי להתקרב לציבור הליברלי ולהילחם למען שלטון החוק (במקום לחוקק חוקי נירנברג חדשים לבקרים)?. אין לכך שום סימן באופק הפוליטי של יעלון, גם אם הטלסקופים המשוכללים במצפה באוסטרליה היו עומדים לרשותו של דרוקר.
דרוקר מצביע על כמה סממנים ממלכתיים בהתנהלותו של יעלון, אבל אלה לא הפריעו לשמעון פרס ולאהוד ברק להעמיק את האוריינטציה הביטחוניסטית שלהם ולתת למתנחלים את כל הכלים כדי להפוך את חיינו כאן לסיוט מתמשך ולגרום אפילו לאנשים נבונים כמו דרוקר לתמוך במשיחי שקר.
דרוקר איננו החלוץ בפני המחנה בנושא הזה. בזמנו זעקו נגדי כמה מטובי חבריי כאשר הבעתי התנגדות לאהוד ברק, שחשף בינתיים את פניו האמיתיות כשוחר עימותים סדרתי, כולל בנושא האיראני. הגיע הזמן שכל הפרשנים שיש להם תדמית עצמית נאורה ישתחררו לגמרי מהנהגת מפלגת העבודה וגם מאנשים שפויים בליכוד. דן מרידור נפל קורבן לתהליכי הפשיזציה בליכוד, בני בגין מחצין סימנים של הסתגלות לשלטון נתניהו במפלגה ובמדינה וממנו לא תבוא ישועה כלשהי. הנשיא רובי ריבלין הוא מוקד חשוב של נאורות בנושא שלטון החוק, אבל בסוגיות המדיניות ושיחות השלום אין הבדל גדול בינו לבין הנהגת הליכוד. אז מהיכן יגיח משיח האמת, שיציל אותנו מנתניהו ומתורתו?
ובכן, הוא לא יגיח משום מקום. הדיון התיאולוגי הוא אולי מעניין, אבל אין לו שום קשר לחיפוש אחרי פתרונות פוליטיים. ארי שביט ינסה להחזיר אותנו לשנות החמישים, אחרים ינסו להתנכל לעמיתיהם הרואים נכוחה, או להמליך יונקר פרוסי כמו יעלון במקומו של נתניהו. דרוקר נופל קורבן גם למינוח שבו הוא נוקט בעצמו. יעלון שלו אינו יכול לצאת "בלא היסוס" נגד הימין הקיצוני, שכן הוא עצמו איש ימין קיצוני ברוב הנושאים. קשה לי להבין כיצד דרוקר מעלה על נס את האחראי על כל הזוועות בשטחים כמי שיש לו "רקורד מרשים" בנושאי מנהל תקין, שלטון החוק וכיבוד בית המשפט. הרי הוא יודע שבתי המשפט תומכים ברוב דרישותיה של מערכת הביטחון, ושהם מסייעים לשר יעלון להפוך את ישראל למדינת אפרטהייד בעיני כל העולם. מנקודת מבט ליברלית, לאו דווקא שמאלית כמו הגישה שלי, יעלון פסול בכלל לכהונה וייתכן שיבוא היום שהוא יעמוד למשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג. יעלון הוא אחת הבעיות, ובוודאי שאיננו הפתרון. אם הייתה לדרוקר השקפת עולם וחשיבה עקבית, לא היה מעלה על סדר היום את יעלון, אפילו לא בשל שיקולי דדליין לוחץ במיוחד.
עמיתו של דרוקר, גדעון לוי, שראוי לכל הכבוד שזיכה אותו העולם בחודש האחרון, רואה בחומרה את תוכנית "עובדה" של אילנה דיין שבאה להתנכל לארגוני זכויות האדם. אני מכיר ומוקיר את עזרא נאווי, הומניסט אמיתי שאיננו בדיוק מתווה מדיניות של ארגון כלשהו. אם דרוקר הגיע לתמיכה ביעלון, מה לנו כי נלין על לאומנית קיצונית מוצהרת כמו דיין? דרוקר כתב מתוך ייאוש; דיין נרתמה למרכבת המנצחים של הימין. ומה יעלה בגורלנו? נמשיך להילחם נגד כוחות החושך עד חורמה, בלי משיחי שקר ובלי אשליות. נוקיע את השקר ונחפש את האמת, יהיה המחיר כאשר יהיה.
- פורסם בכל העיר, 15 ינואר 2016
אל מול קרנפים כמו דרוקר ודיין, טוב שיש אנשים אמיצים, מתאמצים ועומצים כמו ברעם וגדעון לוי שיורו בעקביות את דרכנו כערפילים לפני המחנה. ובכלל, אין כמו אנשי שמאל כדי ללמד ליברליזם. לו הייתי ליברל…
מכובדי חיים בהקשר לעזרא ולתוכנית של אילנה אם יש בתוך המחנה אנשים שאינם בסדר יש להוקיע אותם כדאי שלא ידבק רבב לשאר המחנה עזרא לא צדיק ואם חטא יש לגנות אותו ואותם אנשים שבאבקות הכתבה יצאו להשחיר את פניה של אילנה טועים גדעון לוי לא היה צריך מיד להגיד אילנה לא היית צריכה לשדר את הכתבה כי זה היה נראה כאילו נתפס המחנה עם המכנסים למטה
״עוד עיתונאי צבוע״.
עזרא נאווי הוא ישר וערכי, ג׳מאל זחאלקה הוא אדם נפלא, מוחמד ברכה הוא נבחר ציבור ראוי, חנין זועבי נרדפת משום שהיא מתנגדת לכיבוש והזמינו בשארה הוא הוגה דעות מדופלם.
בסדר מר ברעם, אם זו הרוח שנושבת מהשמאל הישראלי באמת שאין לנו, אנשי הימין, סיבה לדואג שמא תקופת שלטוננו קרובה לקצב.
מעניין, שכאשר מדובר באיש ימין אתה יודע לנתח את אופיו בסכין חדה ולמצוא כל קשר על מנת לקעקע את מהימנותו וערכיו.
כך למשל, מי שניהל מערכות יחסים עם מנהיגים אפריקנים הוא שותף לרצח עם ומי שקרוב לימין האמריקני בכלל לא יודע ששורשיו ניאו נאצים.
מאידך, עובדות כגון זו שברכה מהלל ותומך בשיח קיצוני כמו ראאד סאלח, בשארה נסראללה וזועבי בכולם יחדיו, לא הופכים אותם לאנשים פחות ראויים בעינך.
הסלקציה והמוסר שמורים רק למקרים שאתה בוחר.
אז מה אם לעזרא נאווי אין בעיה שישחטו משתפי פעולה שעליהם הלשין?
הוא איש שמאל קיצוני וזה מספיק כדי להפוך אותו לקדוש מעונה בעינך.
על ההרשעה במעשה סדום בקטין אין מה לדבר כי זה לא רלוונטי, כביכול.
אל תתפלא שהמחנה שאתה מייצג – ערביי ישראל – הופך למיעוט סהרורי וחסר משמעות בחברה.
תמשיך כך.
אמנון היקר,
למה אתה מבלבל אותו עם המציאות.
בשמאל האמת והמציאות לא יפגשו לעולם.
בעולם שנשים מוטרדות נאנסות נמכרות כשפחות ונשואות יחדיו לגבר אחד,
את השמאל הליברלי זה ממש לא מעסיק, ממש כאן מתחת לאף שלכם זכויות של נשים נרמסות,
ממש נרמסות, ביגמיה, רצח על חילול כבוד המשפחה, הן דוגמאות שיש חברות שרואות את הנשים כחפצים. אבל במציאות הבלתי אפשרית הזו לנשים יש רק אשם אחד הציוני הכובש…
האם ישראל מוצאת את עצמה נעה ימינה מתוך אידיאולוגיה יהודית כלשהי (ציונות)? או שישנה מגמה כוחנית-פראית אחרת (גם גלובלית יותר) וחסרת כל אידיאולוגיה (כלומר כוחנות נטו) אשר בישראל רק נוצקים לתוך תבנית זו, מטבע הדברים, אי אלו תכנים יהודיים? הסבירות היא שהאפשרות השניה היא הנכונה. אין ביעלון, או בביבי, שום דבר יהודי גם לא במדינת ישראל (שמעולם לא היתה יהודית אלא קרימינלית סתם). יהודים רואים את "נס" הכוחנות ומייד פוצחים בהילולה "דתית" (כך היה בכותל ב 6 הימים) אבל זוהי רק תופעת לוואי, מכוערת, של הכוחנות נטולת הערכים. התנועה "ימינה" היא תנועה עם הכוחנות והברבריות ולא תנועה עם הדת. לשם מה טובה האבחנה הזו? לא יודע. אולי רק למען הדיוק. נשאלת השאלה במי כן ישנו תוכן יהודי? עם הזמן התוכן הזה נעלם מהעולם, הוא נמצא ביחידים פה ושם אבל כנראה שלא בשום קבוצה. ישראל דואגת לחסל את היהדות והעם היהודי וזו ההצלחה ההיסטורית שתיזקף "לזכותה". צדקו מי שאמרו שהציונות והיהדות הפוכות זו לזו ב 180 מעלות. ואם היהדות חוסלה בשביל מה צריך עוד את ישראל? כבר אין את מה לחסל יותר.
ק.א טחו עניך מלראות את המהפכה היהודית בחברה הישראלית . אני לא מדבר
על דתיים , אלא על חילוניים שבכל מקום מקימים בתי מדרש חילוניים, לומדים
מתוך המקורות היהודיים וגם משליכים מזה גם על חייהם האישיים .
כשנמצאים בתוך בועה שלא רואה מטר וחצי החוצה, לא מרגישים ברנסנס היהודי
שמתרחש פה מול העיניים , גם לא שומעים את המוזיקאים החילוניים
שמתחברים בחדווה למקורות יהודים עתיקים ומלחינים אותם מחדש.
ועוד אפשר לדבר על החיבור המחודש לחגים, לשבת לשפה העברית, בתי כנסת שנפתחים
-אוי ואבוי- אפילו בקיבוצים של השומר הצעיר ועוד..
מדינת ישראל בניגוד להשקפת עולמך היא חבל ההצלה של היהדות ושל היהודים.
מי שקרא פעם בסידור תפילה ,יודע ומבין שמדינת ישראל היא התגשמות כל החלומות
שהיו ליהודים במשך אלפי שנים . לכונן בית לאומי ליהודים בארץ ישראל.
אפשר בעזרת מניפולציות מילוליות ופוסטים בסגנון 'שיחדש' אורווליאני, להפוך את התמונה ב- 180
מעלות, כדבריך.זה לא משנה את העובדה שישראל היא בבת עינם, של הרוב המכריע של יהדות העולם. שרוצים וגם רואים בהצלחתה במו עיניהם. תתמודד.
מילא ,האם יעלון מתאים לתפקיד הנהגה זה עניין סובייקטיבי, ודעתו של הכותב רלוונטית
כמו דעתו של כל אחד. אבל ממש בסוף המאמר צדה את עיני השורה הבאה:
"אני מכיר ומוקיר את עזרא נאווי, הומניסט אמיתי שאיננו בדיוק מתווה מדיניות של ארגון כלשהו"
ובכן אחרי התוכנית עובדה שבה הדגימו בשידור חי, את מהות ההומינזם מבית צלם ותעיוש
התחוור לי משהו חשוב . יותר משההומניסטים למיניהם דואגים לזכויות הערבים בשטחים הם שונאים פשוט את עמם. רק כך אפשר להסביר את הזילזול בחיי אדם , השפה הנמוכה על הערבים ("ערבושים" כדברי נוואי) בד בבד על המלל ההומניסטי שדוגל בזכויות אדם. כשכותבים בחיוב על מורשע בעבירת מין (נגד קטין פלסטיני), ואחד שצולם אומר במו פיו מה מצפה לאותם ערבים שהוא הולך למסור לידי הרשות הפלסטית , זה ברור מיד, שלא הפלסטינים בראש מעייני מישהו אלא האג'נדה האנטי ישראלית.עזרא נוואי הוא בסך הכל פיון , אחד מרבים שמתפרנס היטב מהתעשייה. ראינו איך כסף עובר מיד ליד בשם המהפכה.מזכיר את הפשעים של סטלין בחסות האחוה הצדק והשוויון הסובייטי.צדק לא עושים בחסות הרישעות, בסוף זה מתפוצץ בפנים.
״לשתף פעולה עם הרשימה הערבית״?
שכחת שאיימן עודה סרב לחתום הסכם עודפים עם מרץ ?
כמו שממשלת הימין היא לאומנית כך רוב חברי הרשימה המשותפת הם לאומנים ערבים
אינני זקוק לאלף תווים להגיד לחיים "ישר כוח"!!
אני כלל לא מתפלא שחיים מוקיר את עזרא נאווי שהורשע במעשה סדום בקטין פלסטינאי וכעת מוכן להסגיר פלסטינאים למותם בעינויים על ידי בני עמם.
בזמנו הוא הביע את הערצתו למאיר וילנר מעריצו של סטלין הרוצח הגדול ביותר בתולדות האנושות.
אולי זו דעה לגיטימית , הומניזם זה בטח לא.
בכל יום כמעט אנו קוראים ושומעים על ניצבי משטרה וראשי ערים הנעצרים בגין תלונותיהן של נשים
לנסיונות האונס וההטרדה המינית האחרת – מצידם של החשודים העצורים שחלקם כבר הועמד לדין
והורשע – משום כך נוגעת לליבי דאגתם של חבריהם מהימין (לית מאן דה פליק שהניצבים וראשי הערים אינם מהשמאל) לקטינים פלסטינאיים.
נאווי במעצר בגלל חריצותם של קציני ושוטרי משטרת ש"י שהמתנחלים שולטים בה – על כי אצו רצו
לשדה התעופה מיד כשאדוניהם המתנחלים הורו להם לעשות זאת. חריצות כזו לא הראו עת בה בריוני
"תג מחיר" הרסו מטעים פלסטינאים, חיללו מסגדים וכנסיות ורצחו בשריפה משפחה בדומא.