להסגיר או לא להסגיר?

עזרא נאווי הוא חבר, ואני לא נוהג לזרוק חבר לכלבים טורפים רק בגלל שזיהום פשיסטי חדר למערכת.

היכרותי הראשונה עם עזרא לא הייתה קשורה לפוליטיקה אלא למקצועו כשרברב שתיקן בביתי קלקולי צנרת. עם הזמן התוודעתי לדעותיו ופעילותו הפוליטיים נגד הכיבוש, עובדה שהעלתה את הקשרים בינינו מעבר לרמה של יחסי לקוח ונותן שירותים. הוא הקדיש חלק הולך וגדל מזמנו וממונו לסיוע לאוכלוסייה הפלסטינית הענייה בדרום הר חברון, שהכיבוש, על חייליו ומתנחליו, התאכזר והתעלל בה עד שלעתים התקבל הרושם שהכובש נוהג כסדיסט שנהנה מההתעללות המופעלת נגד חסרי מגן אלה. פעילותם של עזרא וחבריו מתעאיוש, לסייע ולגלות סולידריות עם האוכלוסייה הכבושה, מול צבא ומתנחלים עוינים וחמושים עם יד קלה על ההדק, היא הצלת חיים במובן הבסיסי ביותר. על פעילות דומה קיבלה אמא תרזה פרס נובל לשלום.

אינני יודע כמה ישראלים מוכנים לתת מקלט בבתיהם לפלסטיני משטחי הרשות שחייו בסכנה (לא משת"פ). עזרא עשה זאת תוך עימות עם המשטרה שהחליטה לגרש את מבקש המקלט.

הניסיון להציג את עזרא כמסגיר ספסרי קרקעות פלסטינים לרשות כפי שנעשה במשדר "עובדה", לא עולה בקנה אחד עם הדמות שאני מכיר. מה עוד ומהמשדר עצמו לא עולה כל ממצא עובדתי על הסגרה כזאת.

אילנה דיין (מקור)

אילנה דיין, עורכת ומגישת התוכנית, כשלה פעמיים, מקצועית וערכית. היא התערטלה מהעקרונות היפים שנכללו בדבריה בעת שקיבלה מספר ימים קודם למשדר את פרס סוקולוב לעיתונות. היא דיברה גבוהה גבוהה על חופש הביטוי, על עיתונות עצמאית שלא משרתת את השלטון, על הגינות עיתונאית, כל זה נשכח במשדר האומלל והמביש הזה שהוקדש לנאווי. היא הפקירה את התוכנית להסתה מקארתיסטית של פרובקטור מהימין הקיצוני, שעיתונות הוגנת לא יכולה לשאת. התוצאה של שיתוף הפעולה של אילנה דיין עם הימין הפשיסטי סיפק עילה לשב"כ לעצור את נאווי על לא עוול בכפו, ודרכו לנגח את השמאל כולו. הנה לנו אירוניה מופלאה: אנשי שב"כ שידיהם מגואלות בדם פלסטיני מעינויים, הרוגים ומחוסלים, עוצרים פעיל נגד הכיבוש בעילה של דאגה לחיי פלסטינים. טרוף מוחלט.

הכישלון המקצועי של אילנה דיין במה שנחזה כתחקיר לא היה התחקיר. אילו רצתה לפעול כעיתונאית הוגנת והגונה, הייתה אומרת לברנש המתחזה, שהביא לה חומר צילומי מטושטש ודהוי: תודה רבה על החומר. עכשיו אנחנו נעשה תחקיר עיתונאי כנדרש, אם יש דברים בגו. כשהיא רוצה היא יודעת איך עושים תחקיר, אלא שהד.נ.א. הימני גבר על המקצועיות וההגינות. הדבר גורם לי צער רב משום שאילנה דיין לדעתי היא כישרון עיתונאי אדיר וכגודל הכישרון כך עומק האכזבה. ובכל זאת אני מקווה שלא הפסדנו אותה במאבק נגד הפשיזם.

המשדר העצים את הטרור התקשורתי נגד השמאל. טרוריסט כזה הוא פרחח התקשורת עמית סגל מערוץ 2 המשדר גם בתחנת הרדיו הצבאית. בראיון טלפוני שקיים עם ח"כ זהבה גלאון ראשת מרצ, הוא הטיח בה ,"למה שלא תאמרי על נאווי שהוא פשוט חלאה?" התשובה המתבקשת (שלי): חלאות הם חברי מחתרת הטרור היהודית שרצחו חפים מפשע בשנות ה-80 של המאה ה-20 ואתה מפעיל טרור תקשורתי. הטרוריסט חגי סגל יכול להיות מרוצה, התפוח נפל קרוב לעץ.

הכתוב עד כה לא משחרר אותי מהשאלה שנשאלתי על ידי יותר מאחד, מה דעתי על הסגרה לרשות הפלסטינית של סרסורי קרקעות שעושים עסקות עם מתנחלים?

אני מכנה אותם סרסורים כי אין עסקות כשרות תחת כיבוש בין כובש לנכבש. העסקות כרוכות לעתים קרובות בקומבינות, זיופי מסמכים וכיוצא באלה דברים. כל פעיל נגד הכיבוש חש מידה כזו או אחרת של הזדהות עם סיבלו של העם הפלסטיני, ורואה בסרסורי הקרקעות תאבי בצע המפנים עורף לעמם. הסוגיה אינה סירוב למכור קרקע ליהודים כפי שמנסים להציג זאת המתנחלים ותומכיהם, אלא סירוב למכור למתנחלים שמטרתם לסלק את הפלסטינים מאדמתם.

אעשה כל מאמץ לשכנע פלסטיני בעל נכס לא למכרו למתנחלים אבל לא יעלה על דעתי להסגירו לרשות הפלסטינית משום שמדובר בישות לא דמוקרטית שלא מקפידה על זכויות אדם, מתקיימים בה עינויים ועונש מוות. בנתונים אלה הסגרה הוא מעשה שלא יעשה, והמסגיר חייב לתת את הדין, אבל לא בישראל שלוקה בכל אותן רעות חולות, אלא במדינה המכבדת זכויות אדם ולא שולטת על עם אחר, למשל אחת מארצות סקנדינביה.

תאיר קמינר

בכלא הצבאי מרצה תאיר קמינר את העונש שהושת עליה בגין סירובה להתגייס לצבא הכיבוש. כשמה כן היא, קרן אור באפילה, נאורות בהתגלמותה. תאיר ושכמותה הן בבחינת חמצן לפן האופטימי שבי שלאחרונה נמצא בטיפול נמרץ. אולי בכל זאת יש אור בקצה המנהרה.

מכתב ששלחתי למפקד מרחב איילון

21 בדצמבר 2015
לכבוד ניצב משנה נתן בוזנה
מפקד מרחב איילון
משטרת ישראל

אני כותב לך בעניינה של המחזאית והאמנית נטלי כהן וקסברג שבגין אמנותה עצרתם ואזקתם אותה. לפני מספר ימים היא זומנה בפעם החמישית לחקירה במשטרת בת ים המצויה במרחב שלך. מדובר בשערורייה, מעשה נבלה, שקשה להפריז בחומרתם. זימונה החוזר ונשנה לחקירה בגין אמנותה הוא סוג של ניסיון אונס, רוצה לומר, ניסיון לכפות עליה לפסיק את עיסוקה, שהוא גם מקצועה, באמצעות הפחדה וטרטורי חקירה. כאשר מדובר באונס, משטרת ישראל הוכיחה כי היא אלופת העולם.

ממתי אתם עוסקים בצנזורה אמנותית? האם אתם משטרת ישראל או כבר עברתם הסבה למשטרת רגב את בנט? אני פליט ממדינה, גרמניה של שנות ה- 30 של המאה ה-20, שם נהגה המשטרה לזמן לחקירות אמנים שערערו אל חוכמת השלטון. האם זה המסלול שאתם רוצים ללכת בו?

הדיווח על החקירות של נטלי מלמד על חוקרים ששילבו בורות, טמטום ומקרתיזם וגם חדירות אסורות לתחום הפרט.

נטלי היא אמנית רדיקלית בעלת מודעות חברתית ופוליטית גבוהה המתבססת על עקרונות הומניים ליברליים ודמוקרטיים. אמנות רדיקלית היא חלק בלתי נפרד מהתשתית של חיים אמנותיים במדינות דמוקרטיות ובת ברית לנאבקים בגזענות, בקנאות דתית, בלאומנות ובמלחמות. אמנים אלה, מארצות שונות, נפגשים בכנסים בינלאומיים. סימני ההיכר של

אמנות זו, שאין לה פרות קדושות והיא שמה ללעג ולקלס את קודשי האומה באמצעים לא קונבנציונליים. כאשר היא מחרבנת על דגל ישראל, שאינו אלא חתיכת סמרטוט עשוי מבד, כפי שהגדיר אותו פרופסור ליבוביץ המנוח, היא אומרת למעשה: "מה יותר נורא? החרבון על הדגל או הנכונות להרוג ולהיהרג למענו במלחמות חסרות שחר." אין חובה לאהוב סוג זה של אמנות אבל אסור באיסור חמור לרדוף אותה. אם היא תחליט לחרבן על כובע משטרה היא תצדק, כי בפרשה זו נהגה המשטרה עד כה כמשטרה מחורבנת. אני מציע לכם לסגור את התיק, לבקש ממנה סליחה ולהתרכז במשימות למענן קיימת משטרה , כמו למשל, לאתר את המאיימים על חייה ולהעמידם לדין.

גדעון ספירו
העתקים: ח"כ זהבה גלאון
עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח

Share on Facebook