ההשוואה בין בל"ד לבין אנשי כהנא היא מטעה ומזיקה. קירוב האזרחים הערבים הוא אינטרס עליון של ישראל
מעולם לא תמכתי בבל"ד. כמה מפעיליה המרכזיים הם ידידיי עוד מהתקופה שפעלו בחד"ש, אבל הסיעה עצמה לא הייתה קרובה במיוחד ללבי. עם זאת, אני שמח שבל"ד פועלת במסגרת הרשימה הערבית המאוחדת. הנהגת בל"ד תרמה לסיכול מזימתו של אביגדור ליברמן למחוק את האזרחים הערבים ממפת הפוליטיקה הישראלית ולזרוק אותם לשוליים. המאבק נגד מבצר השמרנות הלאומנית בממשלה והגורמים הפשיסטיים והגזעניים הפועלים בשוליו נועד לשמור על עצם קיומה של הדמוקרטיה כאן. איש לא נדרש להזדהות עם מצעה או התנהגותה הפוליטית של סיעה זו או אחרת. אם בל"ד תיפגע מחקיקה שנועדה לסתום פיות, גם תורה של מרצ יגיע. אם חבר הכנסת אילן גילאון חושב שהוא יוכל למצוא מקלט בחסות ה"ציונות" כדאי לו ללמוד קצת היסטוריה.
חברי הכנסת של סיעת בל"ד ברשימה המשותפת
(מימין לשמאל): ח"כ חנין זועבי, ח"כ ג'מאל זחאלקה, וח"כ באסל גטאס (מקור)
בל"ד היא ביתם הפוליטי של ערבים לאומיים, אבל לאו דווקא לאומנים. הקו החילוני-ליברלי שלה הוא חד-משמעי, אבל מנהיגיה זנחו במידה ידועה את הזיקה להמוני האזרחים הערבים לטובת הפן הלאומי. עם זאת, בתוקף היותם חלק חשוב מהציבור המקופח ביותר בישראל מבחינה פוליטית וכלכלית, הם בכל זאת פועלים למען החברה הערבית כולה. אפליית הערבים והדרתם היא מסוכנת מאוד לכולנו. איזו ממשלה שפויה של מדינה לא גדולה הייתה פוגעת במיעוט המונה עשרים אחוזים מכלל תושביה?
בל"ד פועלת עתה בסיעה שחרתה על דגלה את שיתוף הפעולה עם האזרחים היהודים. אין שם אלמנט גזעני של "יהיה מחננו טהור". במצב העגום שבו כולנו שרויים, הפעילות שלה עם חד"ש היא נכס לחברה הישראלית ובאורח פרדוקסאלי, אפילו לתדמית של ישראל בעולם. רק פירומנים כמו שרי הליכוד מסרבים להבין זאת. בעשור האחרון החריפה מגמת רדיפת האזרחים הערבים, כדי לפגוע בלגיטימיות של השתתפותם בחיים הפוליטיים (זוהי גם הסיבה האמיתית לרצח יצחק רבין). החלום של היהודים הנאורים בחברה שלנו להחזיר להם את ההגמוניה בתרבות ובפוליטיקה היה ונשאר תלוי בשיתוף פעולה הדוק עם האזרחים הערבים. היו שהזכירו להם את הנתון הזה לעתים תכופות אבל הם לא זכו כמעט לאוזן קשבת.
דווקא נפתלי בנט קלט היטב את התמונה והוא עושה הכול לקעקע את העולם שבנתה ישראל החילונית. הדתיים הלאומנים מקימים כאן חברה חלופית, שהופכת בהדרגה לדומיננטית. בוז'י הרצוג ויאיר לפיד מסונוורים על ידי הלאומנות והם עברו מתמיכה פסיבית במדיניות הממשלה לדובריה העיקריים מחוץ לקואליציה. כיוון שהשמרנים הלאומנים בתוך הליכוד עוברים תהליך של כהניזציה ממאירה נותרנו עם ראש חץ גזעני בזירה הפוליטית, נערות מקהלה באופוזיציה ומיעוט קטן בשמאל.
מדוע אני קורא לימין הישראלי "לאומני" ואילו לבורגנות הערבית "לאומית"? כאן מוטב לאמץ את ניתוחו של הפילוסוף האנגלי המנוח ברטרנד ראסל, שהבחין בין אלימותם הממוסדת של השולטים לבין התנגדותם (לעתים האלימה) של הנשלטים. מזכ"ל האו"ם באן קי מון, קיבל את הקביעה ההיסטורית של ראסל, והוא לא שינה את דעתו גם אם קיללו אותו בבית כנסת בארצות הברית. ואנחנו? מה יכול השמאל הישראלי שלא עבר תהליכי התקרנפות בנושא הרגיש הזה?
התמונה של עסקנים דתיים שמקיפים ומקללים את חבר הכנסת מבל"ד ג'מאל זחאלקה היא מחרידה ובאמת מזכירה של הרייכסטאג מינואר ועד סוף פברואר 1933. גם זחאלקה עצמו מבין שהתמונות מביקור התנחומים אצל המשפחות הפלסטיניות האבלות פגעו בהמון ישראלים, אבל הדברים עוד יתחדדו ויחריפו בעתיד הלא רחוק.
זה לגמרי טבעי שרגשותינו כלפי המשפחות השכולות שלנו ישפיע על השיקול הרציונלי ועל הניתוח הפוליטי. ההורים האבלים הם בני עמנו, כשם שההורים האבלים בצד השני הם בני עמם של ראשי בל"ד. הרצוג ואנשיו בכלל אינם חלק רלבנטי מהשיח הזה, ומוטב שבמרצ תיגבר ידה של זהבה גלאון על זו של המתקפלים בעת משבר. כולנו גרים בעירנו הקשה והמתעתעת, העצבים עובדים שעות נוספות וקל להיסחף. אם מישהו בשמאל הציוני הישראלי אינו מסוגל להבחין בין הימין לבין בל"ד הוא סובל מליקוי מאורות שנובע מרגשות, לעתים כנים. אני מאמין שח"כ גילאון רואה את עצמו כפוליטיקאי נאור ואפילו סוציאליסט. לכן חבל שבשעת משבר (מלחמה, פיגוע המוני, הפגנות במגזר הערבי) הוא נישבר ומצטרף למקהלת הקונסנזוס.
בין הלאומיות של עם כבוש לבין הלאומנות של עם כובש (שבאה להצדיק ואף להשתתף בפועל בדיכוי הפלסטינים) קיים הבדל עצום. כרגע גוברים כאן הקולות המאיימים לבודד את הערבים ולהמעיט בשימוש בביטוי, "ישראלים".
ח"כ זנין זועבי עומדת במוקד ההתקפות הכמעט פורנוגראפיות, בסגנון ה"שטירמר" של יוליוס שטרייכר, שנתלה כפושע מלחמה בשנת 1946. כאשר מוטלת עלינו המשימה העליונה של מאבק למען השלום ונגד הפשיזם והגזענות, יש לבחור צד. בל"ד מכירה (אולי בחירוק שיניים) במדינת ישראל; הימין הישראלי מסרב לקבל את הלאומיות הערבית בארץ בשום צורה, וישנם שם אנשים רבי- השפעה שחולמים על גירושם הפיזי של האזרחים הערבים. ההבדל בין מתונים לבין קיצונים בתוך הימין נעוץ רק במידת הרגישות לדעת הקהל העולמית. הגירוש הוא בלתי מוסרי ולדעתי גם בלתי אפשרי, אבל חילוקי הדעות בנושא "האפשרי" הם חריפים ממש כמו הוויכוחים על המוסר.
לא צריך לתמוך רגשית או פוליטית בבל"ד כדי להתגייס למניעת רדיפתם ונישולם מהפוליטיקה הישראלית. בטווח הזמן הכמעט מיידי, ברור שאחרי בל"ד יפגעו בחד"ש, וגם נוכחותו של ח"כ דב חנין בסיעה בכנסת לא תמנע כשלעצמה את הרדיפוֹת ואת ההכפשות. אם המשפחות השכולות נפגעו, יש להבין אותן ואפילו לבכות איתן. כל אחד מאיתנו יכול להיות קורבן בכל רגע נתון, בעיקר בעירנו. זה לא מונע מאיתנו לתת את הדעת על גורלן של משפחות כאלה מצד הפלסטיני, שבתיהן נהרסו על ידי הכובשים. בני משפחות שכולות מכל רחבי הארץ לוקחים חלק בפעילות לשלום ולהתפייסות, יחד גם הפלסטינים. הם מקור השראה לכל ישראלי, יהודי או ערבי, שמוכן להתגבר על מעצורים רגשיים ולהביע את דעתו בגלוי, גם אם יזכה לקיתונות של שנאה ובוז. היו שנים שהאמנו שניתן לחלום על שינוי בציונות הדתית, וסיעת המפד"ל ההיסטורית (משה אונא, משה שפירא, דויד גלאס) הייתה מתונה גם יחסית למפא"י.
החלום התבדה, כמו חלומות מתוקים אחרים. בתוך עמנו אנו חיים, וחללים ופצועים מבעתים אותנו כאן. לכן במקום הדמגוגיה המעוותת של נתניהו על אודות "הבסת הטרור" עלינו לנקות את הפצעים שהביאו לקיומו.
- פורסם בכל העיר, 12 פברואר 2016
מי שחולם לגרש ולחסל אלו הערבים את יהודים ולא להיפך.
הרוב המוחץ במדינת ישראל חשמל בהיפרדות מהפלשתינים ופינוי התנחלויות בתמורה לשלום יציב וערובה לבטחון.
מנגד, מי שלא זונח לעולם את החלום למחוק את ישראל מהמפה הם הערבים.
אז במקום לחזור בפעם האלף על הטענה שאין סימטריה בין כובש ל כבש כדאי לשאול באופן מפוקח האם סימטריה אכן תביא לשלום או שמא נחוצה אי סימטריה לביטחוננו הלאומי.
רק אידיוט גמור לא מבין שהכיבוש הוא רעה חולה אבל עוד יותר אידיוט לא ישאל עצמו מה טומן בחובו עתיד ללא כיבוש עם מדינה עצמאית (גם צבאית) הגובלת עמנו.
אגב, אני תומך ברדיפה אחר בל״ד והוצאתה מחוץ לחוק דווקא משום שאני מאמין בקולות מתונים בתוך החברה הערבית והצורך לחזקם מאשר הצורך לשמר תנועה לאומנית אשר מקרבה הוציאה, ועודנה מוציאה, חברים קיצוניים שתומכים בטרור באופן מובהק ומסתתרים תחת אידיאולוגיה צבועה של שוויון.
בל״ד היא בשארה ובשארה הוא נסראללה.
אמור לי מיהו חברך ואומר לך מי אתה.
אם כבר מזכירים את אחד מענקי המאה ה-20, ברטרנד ראסל, כדאי להזכיר שיעור חשוב מספר מדהים שלו שנקרא unpopular essays. בספר זה הוא מניח יסוד פשוט אך עמוק לפילוספיה הומניסטית ושוחרת שלום – הטלת הספק. כל עוד אדם מטיל ספק אינסופי בדרכו שלו, כל הזמן עוצר לשאול שאלות, מפקפק בתיאוריות, מפקפק במוסכמות, וחורט על מצפונו מחשבה טריה ורעננה, אזי הסיכוי שאדם זה ירבה טוב בעולם הוא גבוהה. מתי לאחרונה ראית איש שמאל (או ימין) מטיל ספק ולו הקל שבקלים בנכונות הדרך? מתי נכתב פה מאמר על ידי כותב כלשהו שהיה בו משהו מפתיע? משהו מן המחשבה הטרייה והמחדשת? מתי ראית מרקסיסט חושב פעמיים שמא תורת מרקס לא נכונה היא? וכבר אמרו חכמנו – שייג לחכמה שתיקה, או בגרסא הקפיטליסטית – אם המילים מכסף, הרי השתיקה זהב! שיהיה שבוע טוב, ומרובה פקפוקים.
אכן דברים כדורבנות. מרבית כותבי המאמרים אינם שונים מהחרדים במאה שערים. בנוסף,הספרים החשובים ביותר של ראסל :"בעיות הפילוסופיה". עיין שם בהיגד הנפלא "המלך הנוכחי של צרפת קירח",ואיזה מסקנות מוציא ממנו הלוגיקן הדגול.
וכמובן "פרינקיפיה מתמטיקה" שכתב עם אלפרד נורת' וייטהד.
ככלל,הצד החזק של ראסל היה תמיד בלוגיקה,באונטולוגיה ואפיסטמולוגיה. ואילו בתורת המוסר יש רבים העולים עליו. דרך משל קאנט ורולס.
אז אנחנו בעד בל"ד או נגד בל"ד , בעד חד"ש נגד חד"ש
בעד ביקורי תנחומים אצל המשפחות הפלשתינאיות השכולות או נגד
בעד מר"צ או נגד מר"צ . לאומיים אנחנו או לאומנים.
נכבשים כובשים , דר שטרימר רייכסטאג….
כל המאמר הזה הוא תמצית הבילבול שיש בשמאל הקיצוני.
אוסף של קוי מחשבה לא מחוברים , לא קוהורנטיים וחסרי תכלית.
קיבעון מחשבתי שלא משתנה לעולם . וזה נהיה ביזארי יותר ויותר
כיוון שהמציאות משתנה מול העיניים , דורשת להטיל ספק
לבחון את הנחות היסוד שלך שוב ושוב . אבל כשאתה
נצא בלימבו על "חלומות מתוקים אחרים" מה שנשאר לעשות
כשמנסים להעיר אותך מהחלום זה לצעוק פאשיסטיים, פאשיסטיים
או נאצים נאצים … העיקר שיחי סטאלין.
קצת מצחיק ואפילו מביך לראות את מר ברעם המכובד מנסה תוך התפתלויות סותרות למכור לנו את בל"ד. אין צורך מר ברעם אפשר לקרוא הכל על מצעה …בבלוג של בל"ד.
בל"ד רואה את עצמה כמפלגה לאומית ערבית אשר קמה תוך בוז "לאוניברסליזם המתנשא" (ציטוט מהבלוג) של אנשי שמאל (לעג לא מוסתר לחד"ש) . המפלגה רואה בלאומיות את הבסיס לקיומה של כל חברה ומדגישה ואף מקדשת את הלאומיות הערבית.
בל"ד מכירה בקיומו של עם יהודי ישראלי אשר אינו כולל לשיטתה את יהודי התפוצות. היא מסכימה לפתרון שתי המדינות כיון..שזו הייתה החלטת הנהגת העם הפלסטינאי אך שלום יכון לשיטתה רק עם מימוש "זכות" השיבה.כלומר מה שבל"ד שואפת הוא להשלטת רוב ערבי על מיעוט יהודי.
רוב רובו של הציבור אינו מכיר בלאומיות מסוג זה ולא רק הימין !
בל״ד היא חלק מן המדינה הדו לאומית שהקמנו כאן. ליברמן ובריוניו אינם מבינם שהרשימה המשותפת תהיה השניה בגודלה תחת ממשלת ביבי. לאומנות לא תעזור לאיש להגיע לדו קיום. רק עבודה בגובה העיניים של שני הצדדים לקראת דו קיום תצליח להוריד את הלהבות.
לחיים ברעם:
למה כשאתה כותב על בלע"ד אתה מגדיר אותה כמפלדה "לאומית" (לא לאומנית) אבל כשאתה כותב על מפלגות יהודיות אתה יודע להבחין בין "לאומי" ל"לאומני". ואם במקרה התבלבלתה, אזכיר לך שההבדל בין שני מושגים אלה הוא ברור:
מפלגה לאומית אמורה להציג את האינטרסים של העם-הלאום אליו היא שייכת. מפלגה לאומנית
היא זו שמרכז הכובד שלה היא שינאת האחר,הזר, השונה.זו מפלגה שלא רואה את האחר כשווה ערך,כדומה,כשותף, כבעל זכויות שוות.
הראשונה אמורה להתבסס על אהבה ,השנייה רק על שינאה ושלילה. ומיותר שאני צריך להסביר לך זאת כי אני בטוח שאתה יודע להבחין בינהן, אבל פשוט, התבלבלתה,במקרה טוב, או אולי נסיתה לבלבל אחרים, במקרה הרע,ואני מקווה שרק המקרה הראשון הוא הנכון.
מפלגה לאומנית היא מפלגה של עם שכובש עם אחר ולא מתנגדת לכיבוש.
מפלגה לאומית היא של עם שנתון תחת כיבוש ודיכוי ורוצה להשתחרר.
בכל מקרה אין מפלגה לאומנית לעם שנתון תחת דיכוי.
"שפוך חמתך על הגויים" תלוי היכן נאמרת בגטו ורשה או בהתנחלות.
לא ברור מהיכן הבאת את ה"אקסיומות" המפוקפקות הללו.
אין שום קשר בין לאומי/לאומן לכובש/נכבש. אפשר לחשוב שכל הנאצים הגרמנים הפסיקו להיות לאומנים ביום בו גרמניה הובסה ונכבשה.
"בכל מקרה אין מפלגה לאומנית לעם שנתון תחת דיכוי" – הוא אחד המשפטים הכי בלתי-מבוססים (ועם זאת – יומרניים) שנכתב בגדה-השמאלית אי-פעם.
אגב, לא צריך ללכת רחוק. התנועה הרוויזיוניסטית זכתה לכינויים הרבה יותר מרחיקי לכת מאשר "מפלגה לאומנית" (כולל הכינוי "ולדימיר היטלר" לז'בוטינסקי) עוד כשהיתה פלשתינה על כל הרוויזיוניסטים שבה תחת כיבוש בריטי.
באופן כללי מעניין לראות כיצד נזעק מישהו לדקדק ולדייק בהגדרות כאשר מדובר בפלסטינים,
אך כאשר בישראלים וציונים עסקינן – ישנו שטף עכור של ההשמצות מכל הבא ליד.
אשר, אשמח לחוות דעתך בסרגל השנאה-אהבה שלך על יחס הסדר הבא שבהרבה מקרים בישראל הוא זה שמהווה בסיס לפעולה ולקבלת החלטה.
אשכנזי > ספרדי > ערבי נצרי > ערבי מוסלמי > אתיופי
ולהן בסקאלה של צבע עור/גזע
בהיר (יהודי) > שחום (יהודי) > בהיר או חום-בהיר (ערבי) > חום (ערבי) > חום כהה.
מדינה שזה הסרגל שלה לקבל החלטות על תקצוב, הקצאת קרקעות, תגובת המשטרה (ראה המקרה האחרון של מח"ש ויוסף סלמסה), האם היא לאומית או לאומנית? אני חושב שהסרגל שאתה מציע – שנאה ושלילה אל מול אהבה הוא קצת נאיבי, לא?
אפשר להמשיך את המשחק כמובן, כשעשוע לשבת, ולשאול הילדים שאלות שונות. נתחיל בשאלה קלה – איפה בסקאלה נמצא סודני? שאלה יותר קשה – איפה נמצא פיליפיני?
לדני:
צריך להבחין בין מדינה לממשלתה. אחרת,היינו צריכים לפסול אולי את רוב מדינות העולם, כולל ארה"ב,סין,מרבית מדינות אירופה ה"נאורה" והרשימה ארוכה. טשטוש זה בין ממשלה למדינה
כשמדובר בישראל הוא גובל פשוט באנטישמיות .אינני טוען שגם למדינת ישראל אין פגמים רבים ואפילו חמורים,אבל הנני דוחה טישטוש פסול כזה.הנני דוחה שימוש בכלי מדידה שונה לישראל ולמדינות אחרות.לגבי היהדות,זאת הנתמכת ומסתגרת בדת,יש בה מרכיבים גזענים קשים,אבל "היהדות" היא לא רק שם: היא גם אצל שפינוזה,לנצמן,פרויד,מרקס,רוזה לוקסמבורג והרשימה ארוכה,ארוכה מאוד. הנני בעד בקורת קשה ומעמיקה על ממשלת ישראל,וגם למדינת ישראל ואפילו ל"יהדות",אבל הגישה הזו של הכללות נגד היהדות ומדינת ישראל,מסוכנת,מעוותת,ודורשת
גינוי חריף ובלתי מתפשר.הרי מה היא אנטישמיות אם לא הכללות כאלה ?
צודק לחלוטין – רוב מדינות העולם (לפחות במערב) נגועות בגזענות, לאומנות, וכשדיברתי על מדינה – דיברתי על ממשלה … כי עם זה דבר על-מדינתי, ובכלל לדבר בהכללה ברמת הפרט/אנשים זה בלתי אפשרי, רק ברמת מנגנון בירוקרטי. אבל הציונות התיימרה בתחילת דרכה לטקס עצה ומזור לריקבון הלאומני של אירופה (הרבה לפני השואה) ונפלה בפח של עצמה, ואת זה צריך לצעוק מכל מרפסת, וללמד כלקח לדורות הבאים, ואולי לחשוב על פרק ב׳, ועל דרך אחרת שאולי בה החזון הציוני יתממש.
פיאסקו הסכם העודפים עם מר"צ הוכיח שהסיעות הערביות (בוודאי בל"ד ורע"מ-תע"ל) לא רוצות דבר וחצי דבר עם הציונים, ולכן בל"ד *לא* חורטת על דיגלה שיתוף פעולה עם האזרחים היהודים, ובוודאי שלא רע"ם תע"ל. ההיפך הוא הנכון: חד"ש היא זו "הפועלת עתה בסיעה שחרתה על דגלה את אי-שיתוף הפעולה עם האזרחים היהודים".
מה לעשות, הרוב מוחץ של היהודים בישראל הוא ציוני, ומי שלא רוצה שת"פ עם ציונים בישראל כנראה שלא רוצה שיתוף עם יהודים ישראלים בכלל.
נציגי המגזר הערבי קיצוניים יותר מהמגזר אותו הם מייצגים. מבחינתם ביטול הציונות וגילגול המצב כ-70 שנה לאחור הוא תנאי הכרחי לשיתוף הפעולה המדובר.
לגבי גילאון שלפעמים "נשבר ומצטרף למקהלת הקונצנזוס":
רק לפני 10 ימים פירסם כאן קמינר מאמר בו הוא מלין על חולשת השמאל העקבי, והנה בא ברעם ומספק את התשובה בביקורת שלו על גילאון:
מי שטוען, כמו ברעם, שהקונצנזוס הוא תמיד (אבל תמיד, ללא יוצא מן הכלל) "מקהלה" שאסור להצטרף אליה בשום מקרה – מייצג היטב את מה שמרחיק את ההמונים מהשמאל העקבי.
לדני ואחרים:אינני יכול בתגובה קצרה לפרוס נושא הדורש דיון רחב ומפורט,אבל אנסה בקצרה מאוד לתאר עקרי הוויכוח בין ציונות לאנטי ציונות:
מקווה שברור שעדיין המצב של היהודים בעולם הנו "לא נורמאלי", ועדיין קיימת "הבעייה היהודית", בעייה שבניתוח מטריאליסטי נובעת ממקום מאוד מיוחד בכלכלה ובחברה של העמים בהם היהודים יושבים. לא קשה להוכיח זאת, אם נבדוק את התפקיד ואת המקום בכל חברה וחברה: יהודים לרוב המוחלט,עסוקים במסחר,עסקים,פיננסים,גם אקדמיה,כתיבה ועוד,אבל רחוק,רחוק מאוד ממפעלי התעשייה ,חקלאות , בבנייה ובעבודות כפיים.מצב זה כפי שדוב בר בורוכוב ניתח ("הפירמידה ההפוכה") הוא המקור העקרי של האנטישמיות במשך מאות שבשנים וגם היום.מאז מחצית המאה ה19,לפתרון בעייה זו נוצרו 2 גישות מרכזיות:א)הציונות על גווניה ב)המהפכה הסוציאליסטית העולמית. כוון שהאופציה השנייה נכשלה עד היום(נושא לדיון אחר),וכל עוד האנטישמיות תמשיך להתקיים,ובמיוחד במצבים של משבר כלכלי חמור,האופציה הראשונה עדיין רלוונטית ,עם כל הבעיתיות שבה.כל הויכוח שלא מתייחס למחלוקת זו הנו חלול ולא רצינ.