"אל ניניו" וגל החום בעקבותיו
בתחילת 2015 הניו יורק טיימס דיווח ששנת 2014 הייתה החמה ביותר מאז 1880, כאשר התחיל רישום מסודר של מדידות. מאוחר יותר המדענים הבהירו כי שנת 2015 הייתה חמה בהרבה מהשנה הקודמת, ומצפים ש-2016 תהיה עוד יותר חמה.
ב- 10-15 שנים האחרונות קצב עליית הטמפרטורה הממוצעת של האטמוספירה, וכן של פני האוקיאנוסים, היה מתון למדי, ומכחישי ההתחממות קפצו על המציאה והכריזו ש"התחממות הגלובלית" היא פיקציה ללא יסוד – למרות שהקלימטולוגים הבהירו שכדור הארץ ממשיך לקלוט חום כמצופה, אמנם בשנים האחרונות החום נכנס בעיקר למי האוקיאנוס השקט העמוקים. בבוא העת, הזהירו, החום הזה ישתחרר לאטמוספירה ויורגש בכל העולם. וכך אמנם היה. תקופת בליעת החום ע"י האוקיאנוס השקט נקראת "לה ניניה" ('הילדה הקטנה') ותקופת שחרור החום אל האטמוספירה, "אל ניניו" ('הילד הקטן' או 'התינוק ישו). נבהיר בקיצור תופעות אלו.
השפעות חמורות של התחממות הולכת ומתרחבת (מתוך דוח הIPCC)
השמש מחממת את האוקיאנוס השקט לאורך קו המשווה, והרוחות עד לקווי רוחב של 30 מעלות מצפון ומדרום ממנו ("רוחות המסחר") נושבות ממזרח למערב ודוחפות אתן את מי האוקיאנוס המחוממים מערבה. התהליך מתחיל בחופים המערביים של אמריקה, מקליפורניה בצפון ועד פרו בדרום, שנשארים קרירים ויבשים (עד כדי בצורת). התהליך נגמר עשרת אלפים ק"מ מערבה ליד שרשרת איי ונואטו, צפון-מזרח לאוסטרליה. גובה פני הים שם יכול להגיע למטר ויותר מעל גובהו ליד החופים של דרום אמריקה, והטמפרטורה גבוה יותר במספר מעלות. האוויר הלח והחם עולה כרגיל כלפי מעלה ונסחף ע"י הרוחות המזרחיות להודו והלאה ומביא אתו את גשמי המונסון השנתי. זאת תקופת "לה נינייה", שבה נבלע חלק מהחום מהאטמוספירה בתוך השכבות העמוקות של האוקיאנוס השקט.
כאשר עונת "לה ניניה" נמשכת כמה שנים, והרוח המזרחית נחלשת, מי הים החמים שנערמו מזרחה לאוסטרליה ואינדונזיה מתחילים לזרום חזרה מזרחה לכיוון אמריקה. סערות ברקים וציקלונים מתפתחים באזור הזה ומושכים מהים כמויות גדולות של אדי מים חמים לגובה עד 10 ק"מ או יותר, ושם הן מתמזגות עם זרם הסילון הסוב-טרופי, הנושב ממערב למזרח, ומוריד את מטענו החם והלח בהרים של דרום וצפון אמריקה. שרשרת 65 האיים של ונואטו חוו ציקלונים כבר בחודש מרץ בשלוש השנים האחרונות, תופעה בלתי רגילה בעונה זאת, והציקלון במרץ בשנת 2015 היה החזק וההרסני ביותר שידעו אי פעם. "ישו הקטן" ("אל ניניו") נולד בסערה, כמצופה, והיה חזק בהרבה מזה שהתחולל בשנים 1997-8 כאשר 20,000 בני אדם נספו.
"חברות הנפט יצילו את העולם"
הדילמה היא זאת: המשך שריפת דלק מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי) ובעקבותיה התחממות בלתי נשלטת של האטמוספירה והאוקיאנוסים, שתשים קץ בסופו של דבר לקיום החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה היום או, מאידך, הפסקת השימוש בדלק מאובנים שפירושה מכה אנושה לחברות הנפט, הגז והפחם, וכן גם לבנקים הגדולים מחזיקי רוב מניותיהן ולכלכלות של המדינות בהן הם פעלו. החברות, ובראשן אקסון-מוביל, החליטו כנראה ש"מה שטוב לחברות הנפט, טוב לאנושות", והיא נקטה באותה טקטיקה כפי שנקטו חברות הטבק בשנות ה-50 כנגד הטיעונים של מדענים ורופאים שהעישון מזיק לבריאות. דו"ח של 'איחוד המדענים המעורבים' (New Scientist 4/1/2007) טוען שבין 1998 ו-2005 אקסון-מוביל שילם ללוביסטים בוואשינגטון סך 61 מיליון דולר למנוע תחיקה נגד התחממות האקלים, וחילק 16 מיליון דולר לארגונים שעשו תעמולה למען 'סקפטיות לגבי האקלים', כלומר הטלת ספק שקיימת בכלל התחממות כדור הארץ, ואם היא קיימת, ספק אם בני אדם אחראים לה.
בספטמבר 2006 נשלחה אגרת לאקסון-מוביל מטעם הגוף היוקרתי, החברה המלכותית הבריטית, המבקשת מהחברה להפסיק לממן ארגונים המפיצים ידיעות מטעות בקשר לחסר כביכול של ידע מדעי על אקלים.
אחד הארגונים שנהנה מתמיכה אדיבה מטעם אקסון-מוביל היה מכון הארטלנד, המשלם כ-300,000 דולר לקבוצה של מדענים עבור פרסומים מכחישי הקונצנזוס המדעי לגבי שינוי האקלים, וחלק ממכחישים אלה נהנים משכר חודשי. חברי קונגרס וסנאט, אוניברסיטאות, מערכות עיתונים, כתבים ואנשי רוח נכללו בין מקבלי השלמונים לעיצוב דעת הקהל. חברות הנפט הפכו לכוח כלכלי ופוליטי אדיר שקובע במידה רבה את דרכו ואת מעשיו של האימפריאליזם האמריקאי.
גל החום העולמי בשנתיים האחרונות הביך את חברות הנפט. היה קשה לטעון שאין התחממות גלובלית, והחברות התחילו להעניק תמיכה כספית לפעולות ראוותניות נגד שינוי האקלים (שאורגנו ברובן ע"י הארגון AVAAZ). כפי שאומרים: "אין ארוחות חינם" – נכחתי במצעד האקלים בפריס ב-2014 בהשתתפות כ~50,000 איש. לא היה אף פלקט בגנות חברות הנפט, יצרני גזי החממה המולידים את ההתחממות הגלובאלית. לעומת זה היו סיסמאות בשפע בנוסח "Don’t nuke the atmosphere" ("אל תשתמש באנרגיה גרעינית"), וכן "הפתרון – אנרגיה מתחדשת". נדון בפתרון האנרגיה המתחדשת בהמשך.
חודש לפני כינוס האו"ם בנושא שינוי האקלים (21 COP), נערך בפריס סדנה של ראשי 10 חברות האנרגיה הגדולות "להתמודדות עם שינוי האקלים". הם הציעו יעד מקסימלי של CO2 להתחממות הגלובאלית עד סוף המאה הנוכחית (לאמור, 'אל תבלבלו לנו את המוח כעת, נתחשבן בעוד 85 שנה'). כאמצעי ראשי לעמידה ביעד זה הציעו לאפשר למדינות לסחור במכסות זיהום [Cap and Trade]. הנציג האמריקאי הראשי בשיחות סיפר לסנט ארה"ב לאחר מכן כי אף אחד לא במצב טוב יותר להרוויח בגדול בשוק טריליוני הדולרים של המאה ה-21 לחידושים דלי הפחמן מאשר ארה"ב. (ניו סיינטיסט, 31.10.15)…
ייתכן שאי-השתתפות אקסון-מוביל ביזמה הזאת קשורה לחקירה שמנהל התובע הכללי של ניו יורק נגד אקסון-מוביל (ניו יורק טיימס ,5.11.2015) לקבוע האם החברה שיקרה לקהל הרחב כאשר הכחישה שיש סכנה של שינוי האקלים, או האם שיקרה לבעלי המניות כאשר הזהירה כיצד שינוי האקלים עלול להזיק לעסקי הנפט.
כינוס האו"ם 21COP בפריס בנושא שינוי האקלים
בכינוס האו"ם בפריס, 21COP , חברות הנפט המזהמות העיקריות לא הוזכרו בדו"ח הסופי. האמצעי העיקרי להפחתת פליטת גזי החממה נשאר שיטת ה- Cap and Trade שמאפשר לארצות פולטות CO2 לקנות "היתרי פליטה" מארצות אחרות. מצאו לנכון אמנם להביא את ההסדר החדש בשפה כמעט בלתי מובנת – ההסכם התיר לארצות לסחור ב-"internationally transferred mitigation outcomes" (בשפה פשוטה: במכסות פליטת גזי חממה.) נביא כמה מהתגובות להסכם האקלים.
פרשן האקלים, ג'ורג' מונביו, סיכם את התוצאה כך: "בהשוואה לאיך יכול היה להסתיים, זה היה נס. בהשוואה לאיך שחייב היה להסתיים, זה היה אסון." מנהל ועד הפועל הבינלאומי של גרינפיס, קומי ניידו, העיר ש: "חלקים מההסכם הם מתסכלים ומאכזבים… ההסכם כשל עצמו לא יוציא אותנו מהבור שאנו נמצאים בו, אבל דפנות הבור נעשו פחות תלולים." עיתון הגארדיאן מסכם: "אלמנטים בהסכם – אינו מחייב אף אחד." פרופ' שטפן בוהם, מנהל המוסד להתפתחות בת קיימא באוניברסיטת אסקס באנגליה, מזהיר שהמסחר בפחמן יוצר את התנאים לדחיית הפתרון לעוד עשרות שנים, אבל אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להשלים עם בזבוז זמן כזה. הביקורת של מדען האקלים הבכיר, ג'יימס הנסן, היא קטלנית יותר. בציינו, לא רק שאי אפשר באופן חוקי לחייב אף ארץ לקצץ בפליטות גזי חממה, אין גם סעיף כלשהו המטיל מיסוי או קנסות על פליטת CO2. הנסן מכנה את ההסכם: "הונאה ופטפוטים (בולשיט)". חברות הנפט והפחם לא מוזכרות בהסכם – ירצו, יפלטו; לא ירצו, לא יפלטו. ספק רב האם יסכימו מרצונן להשאיר את הנפט והפחם בתוך האדמה.
"אנרגיה מתחדשת חילופית"
המצדדים בשימוש באנרגיה מתחדשת ע"מ לצמצם את פליטת גזי החממה (מזכ"ל האו"ם באן-קי מון, למשל, או שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, נשיא צרפת פרנסואה הולנד, מארגני הפגנות האקלים ורבים אחרים), מתכוונים בדרך כלל לגזי החממה הנפלטים ביצירת אנרגיה חשמלית. אמנם רק חלק יחסית קטן של פליטת גזי החממה נוצר בתהליך ייצור החשמל. בשנת 2013 בארה"ב למשל פליטת גזי החממה בייצור חשמל הייתה 31% מסך כל הפליטות, התרומה של תחבורה הייתה 27%, תעשייה 21%, דירות ומסחר 21%, חקלאות 9%. ייצור חשמל בעולם כולו תרם 26% מסך הפליטות. ובכן, אפילו אם החשמל בעולם היה נוצר כולו ע"י 'אנרגיה נקיה' – תחנות הידרו-חשמליות, פנלים סולריים וטורבינות רוח – היינו עדיין נשארים עם 74% מפליטת גזי החממה בעולם. ובעצם, גם ייצור כל החשמל בעולם בעזרת אנרגיה מתחדשת היא אפשרות בלתי ריאלית, כפי שנראה בהמשך.
יצרנית האנרגיה החשמלית הגדולה בעולם ממקורות רוח ושמש היא ארה"ב, המקדימה במקצת את סין, אמנם, באחוזים, אירופה מובילה בשימוש באנרגיה מתחדשת. נבדוק את תרומתה של אנרגיה מתחדשת בארה"ב בייצור חשמל. בשנת 2014 (ויקיפדיה) תרומתה של אנרגיה הידרו-חשמלית הייתה 6.3%, של תחנות רוח %4.4, של אנרגיה סולרית (שימוש בפנלים קולטי שמש או מיכלי שמן מחומם להפעלת טורבינות) 0.45%. תרומתה של אנרגיה הידרו-חשמלית, באחוזים, נשארת פחות או יותר קבועה ולא נתייחס אליה בהמשך. הבעיה עם מקורות אלה המספקים אנרגיה לרשת החשמל הכללית היא באי-רציפותם. הפנלים הסולריים מפיקים חשמל רק בשעות היום ובעוצמה משתנה. גם עוצמת הרוחות המפעילות טורבינות משתנות בפרקי זמן של דקות, של ימים ושל חודשים. קליטת אנרגיה מתחדשת זו ברשת החשמל הכללית מחייבת שתחנות הפחם או הגז הגדולות תצטרכנה לעתים קרובות להיסגר או לצמצם את תפוקתן – דבר שגורם להם הפסדים. הכנסת זרם חשמלי באופן אקראי לרשת החשמל גורמת להעמסת יתר של הרשת, לשריפת קווי חשמל ולהאפלה כללית. תחנות הגיבוי נאלצות להתקין טכנולוגיה מסובכת ויקרה על מנת להבטיח זרימת חשמל יציבה ומאוזנת. לא פלא שחברות החשמל התנגדו בדרך כלל להרחבת רשת המתקנים הסולריים או טורבינות הרוח מעל גבול מסוים, אחרת מצאו את עצמם מוכרים חשמל בהפסד.
אנרגיה סולרית
השימוש העולמי באנרגיה סולרית לייצור חשמל זינק בשנים האחרונות כתוצאה משימוש בפנלים סולריים זולים מתוצרת סין. נדון בשימוש באנרגיה סולרית להפקת חשמל בהוואי (Hawaii), אי שטוף שמש באוקיאנוס השקט השייך לארה"ב. פנלים סולריים בהוואי נמצאים על 12% מגגות הבתים, האחוז הגבוה ביותר בכל ארה"ב. חברת החשמל של הוואי התחיל ב-2013 לסרב לחבר מתקנים סולריים חדשים לרשת החשמל, והודיע על כוונתה להוריד לחצי את התשלום לחשמל הסולרי המוכנס לרשת ע"י המתקנים הסולריים. הם חזרו בהם אחרי שוועדת החשמל של מדינת הוואי איימה בנקיטת סנקציות נגדה. באריזונה, עוד מדינה עם 'יותר מדי' פנלים סולריים על גגות הבתים, חברת חשמל מקומית הוסיפה כ-50$ לחודש לחשבון החשמל של 'קליינטים סולריים' חדשים. ככל שהאנרגיה המתחדשת, סולרית ורוח, מהווה אחוז גדול יותר מסך האנרגיה החשמלית ברשת, כן מתייקר החשמל.
טורבינות רוח
נבדוק מה קורה בשלוש המדינות המובילות באירופה בשימוש באנרגיית רוח – ספרד, דנמרק וגרמניה.
בספרד ב-2013 התרומה הגדולה ביותר בהפקת אנרגיה חשמלית ,20.9%, מקורה ברוח! במקום השני היה אנרגיה גרעינית עם 20.8%. הישג זה נחשב ע"י אנשי סביבה כסימן שספרד, ואולי שאר העולם, צועדים לעתיד המבוסס על אנרגיה מתחדשת. אמנם, ב-2014 היה כבר ספק האם הפקת אנרגיית הרוח תשרוד את קיצוצי הממשלה. כרגע הממשלה מוציאה סובסידיות גדולות לתמוך באנרגיה המתחדשת, העולה לה מיליארדי דולרים בתקופה שהמדינה שרויה במשבר פיננסי. כאשר הממשלה ניסתה להעלות את מחיר החשמל הייתה התנגדות כללית, והממשלה נסוגה בהשאירה חוב של 35 מיליארד דולר תמיכה באנרגיה מתחדשת. הבנה זאת שאנרגיה מתחדשת אינה יכולה להתקיים בלי סובסידיות כבדות עשויה לקרר את התלהבות הספרדים ושאר העולם שהנה נמצא, כביכול, הפתרון לפליטת ה-CO2.
ב-2015 דנמרק הפיקה 42% מהאנרגיה החשמלית מטורבינות רוח, האחוז הגבוה ביותר שהושג עד כה בעולם, והציבה מטרה להגיע ל-50% עד 2050. שר האקלים הכריז אמנם שהוספת האחוזים האלו תעלה לחברה הדנית ביוקר, ואין זה מה שנחוץ כעת לדנמרק.
יש להעיר שרוח ושמש מספקים כ-4% מסך האנרגיה החשמלית בעולם.
גרמניה היא צרכנית הנפט החמישית בגודלה בעולם, הרביעית בצריכת פחם והשלישית בצריכת גז טבעי. בשנת 2012 11% מהאנרגיה החשמלית הופקה מרוח ושמש. בעקבות האסון הגרעיני בפוקושימה בשנת 2011, ובלחץ ה"ירוקים", הכריזה ממשלת הקנצלרית אנגלה מרקל שתסגור את כל 17 הכורים הגרעיניים בגרמניה עד 2022, ו-8 מהם נסגרו מיד. אנרגיה גרעינית סיפקה 16% מהחשמל בגרמניה ב-2014, לעומת 23% ב-2010. הממשלה מוציאה כעת כ-20 מיליארד אירו לשנה בסובסידיות לאנרגיה מתחדשת. עוד ב-2010 הממשלה הכריזה על מטרתה להגדיל את חלקה של אנרגיה מתחדשת ל-80% עד 2080, וגרמניה נחשבה כ"בעלת כלכלת האנרגיה המתחדשת הראשונה בעולם". ואמנם…
…העיתון הגרמני "דויטשה מיטלשטנדס-נאכרריכטן" (13.4.2015) כותב: "אחרי שנים של סבסוד אנרגיה ירוקה, יתכן שגרמניה נמצאת על סף 'משבר אנרגיה'. כל תחנת כוח שניה העומדת להיבנות לפי התכנון, כבר לא תיבנה… הסגירה המתוכננת של התחנות הגרעיניות רק תחמיר את המצב…הנכונות להשקיע בבניית תחנות כוח הולכת ומתמעטת, כיוון שאי אפשר כבר להרוויח אפילו מתחנת כוח הכי יעילה… המשך סבסוד אנרגיה ירוקה פירושו שעוד יותר תחנות פחם או גז יהיו נחוצות לגיבוי, אבל קשה למצוא משקיעים שמוכנים להפסיד את כספם בניסיון למכור חשמל… מהפיכת האנרגיה הירוקה עולה ביוקר לצרכנים. מחיר החשמל הוכפל בעשור האחרון, ושימוש בו נחשב כ"לוקסוס"…תחנות פחם חדשות עשויות להיסגר אם המגמה הזאת תימשך…".
סיכום
1.
השימוש באנרגיית שמש או רוח במקומות מתאימים הוא דבר חיובי, ובכוחו להביא לצמצום של פליטת גזי החממה. המגרעת העיקרית היא שמקורות אלה אינם קבועים בזמן ודרוש גיבוי ע"י תחנות גדולות, של פחם או גז טבעי למשל, כדי להחליק את השינויים המהירים של הזרם החשמלי ולהתאים אותו לביקוש. תחנות הגיבוי נאלצות לעבוד על פי רוב בתפוקה מוגבלת, כך שהרווחיות יורדת, ולפעמים הן עובדות בהפסד ויש צורך לסבסד אותן.
2.
כ-67% מהאנרגיה החשמלית בעולם מקורה בדלק מאובנים, וכי אין ביכולתן של שמש ורוח להחליף אותה, אלא במידה זעירה בלבד. התחליף היחידי לאנרגיית מאובנים בייצור חשמל היא אנרגיה גרעינית! יש להתגבר על בעיות של בטיחות הכורים ולמצוא דרך להיפטר מפסולת גרעינית מאריכת חיים. ארצות כמו הודו, סין ואחרות עובדות על בעיות אלו [דנו בנושא בפרוטרוט במאמרים קודמים]. חברות הנפט הגדולות הצליחו לטפח היסטריה אנטי-גרעינית, במיוחד במערב, כך שתחנות כוח גרעיניות נסגרות באירופה, בו בזמן שברוסיה ובמזרח אסיה בניית כורים גרעיניים חדשים מתקדמת בקצב מהיר. [חברת AVAAZ ארגנה עצומה לא מזמן לסגור כור גרעיני בבלגיה: "אם נארגן קריאה עולמית רחבה, נוכל ליצור תקדים בבלגיה, ובהמשך נוכל להתקדם ולסגור עשרות כורים גרעיניים בעולם." איזה עתיד מזהיר מחכה לנו.]
3.
חברות הנפט הגדולות והבנקים הגדולים אחראים להתחממות המואצת של כדור הארץ שתגרום באופן בלתי נמנע להתמוטטות החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה היום. האם מישהו שם לב שבמצעד האקלים הגדול ב-2014, שאורגן ע"י AVAAZ ומומן ע"י חברות הנפט הגדולות והבנקים, הפגינו נגד "שינוי האקלים", אבל לא הזכירו את "התחממות כדור הארץ"? מי שמשלם לחלילן קובע את המנגינה, ומי ששילם לחלילן שלנו קבע כבר במפורש שאין התחממות כדור הארץ, ואם בכל זאת יש, הרי זה נגרם ע"י כוחות הטבע שאין לנו שליטה בהם – אז מה יש לנו לעסוק בזה?
סוף סוף מאמר בגדה השמאלית, שמצביע על בעייה אמיתית ,שהכיבוש לא אחראי להתפתחותה. מרענן.
אי אפשר לנסות לפתור בעיה אחת על ידי יצירת אחרת שמסוכנת לבטח יותר.
אנרגיה גרעינית היא אסון, אין לזה פתרון.
אנרגיה מתחדשת היא הדרך הנכונה. אולי קשה אבל אין דרך אחרת.
ונראה את כותב המאמר מסכים לגור בצל כור גרעיני.
מרקל נסוגה מביטול העניין הגרעיני לא בגלל הירוקים אלא כי הציבור הגרמני בכלל מודע לבעיות.
הציבור בכלל לחץ ומרקל הבינה.
הבעיה מעבר לגזי החממה היא החום עצמו. לשחרר לעולם חום בין אם הוא אגור באדמה ובין הוא אגור בגרעין זה עדיין לשחרר אנרגיה אגורה לעולם. טוב זה בטוח לא…
כל עוד תתעלמו מהתרומה של חקלאות בעלי חיים להתחממות כדור הארץ, שום פתרון לא יעזור!!!
הרשה לי, בני, להעמיד את הדברים בפרופורציה: לפי הערכות ה-FAO (FOOD & AGRICULTURE ORGANIZATION של האו"ם) סך הפליטות הגלובליות של גזי חממה מבעלי חיים בחקלאות (בקר, כבשים, סוסים, חזירים, עופות…) מהווה 14.5% מסך הפליטות הנובעות מפעילות האדם. התרומה של פליטות (גיהוקים) של מעלי גרה הוא 39% מזה, כלומר, כ~ 5.7% בסה"כ. אכילת פחות בשר הייתה בוודאי תורמת לצמצום פליטת גזי החממה בעולם – אבל לא להגזים. יש כל כך הרבה דברים נוספים שיש לעשות ע"מ שהפלנטה שלנו תוכל למנוע את ההידרדרות הצפויה לה.
תודה לפרופ׳ קלמן אלטמן על מאמרו המחכים.
האדם החל להתחמם כאשר הצית אש מחממת. זה היה לפני המון שנים. מאז התחכמות האדם הופכת לאסונו. נראה שאין פתרון שאינו מסוכן, והשאלה היא רק רמת הסיכון, והזמן שייקח עד שיתגלה במלואו. קבורת המזהמים הרדיו-אקטיבים היא טובה רק עד ש״יתגלו השלדים״. (אורך החצי-חיים של המזהמים היא ברובה עשרות אלפי-שנים). לכן הָעֶמְדָה שאינה מסוכנת דורשת חסכון באנרגיה. ז.א. (בין היתר) מעבר לתחבורה ציבורית, והפחתת השימוש ברכב פרטי. הקטנת החימום בחורף, ומיזוג-האוויר בקייץ.
הנה עוד בעניין:
http://www.haaretz.co.il/news/world/asia/.premium-1.2879726