גילוי נאות: תמיד הייתי מיודד עם חיים רמון. אחרי ניצחונו בבחירות להסתדרות הוא הציע לי מקום בהנהלת ההתאחדות לכדורגל חרף העובדה שבאותה שיחה עצמה אמרתי לו שלא הצבעתי בעדו. סירבתי, כיוון שרציתי להמשיך להיות עיתונאי. מאז נפגשנו לעתים רחוקות מאוד, עד שזרקתי בו מרה באולפן הכנסת בטלוויזיה כיוון שחבר ל"פושע המלחמה" אריאל שרון. הוא רק חייך קצת במבוכה, לא יותר.
חיים רמון (מקור)
עתה הקים רמון את "התנועה למען ירושלים יהודית" שמטרתה המוצהרת היא סילוק יותר ממאתיים אלף פלסטינים מעירנו, הקפתם בגדר הידועה לשִמצה ומניעת שירותים ממלכתיים ועירוניים מהם. אני לא יודע בדיוק את מידת חוקיותה של ההצעה הזו, שהיא שיא חדש בהתקרנפות של רמון ושל אנשיו, אבל הרעיון הטמון בבסיסה הוא גזעני, טיהור אתני ממש, והטיעונים "משמאל" נגד הממשלה מעלים חלחלה. אם ארץ ישראל השלמה מבית מדרשו של זאב ז'בוטינסקי עוּותה וסורסה על ידי כל יורשיו הרוחניים (כן, כולל מנחם בגין), הרי "ירושלים יהודית" היא מורשה משוקצת של דרום אפריקה מימי האפרטהייד. ראשי הליכוד ביקשו לספח שטחים, לבנות התנחלויות ולהדיר את הפלסטינים בשטחים ממשפחת העמים וממוסדות האו"ם; רמון רוצה לחסום את מקורות קיומם הפיזי והלאומי של הפלסטינים בעירנו, להתנער מכל אחריות לגורלם ולהפקיר אותם מאחורי הגדרות. כך הפך רמון לאידיאולוג הראשי של המחנה הלאומני. הוא עלה על גל של שנאת הערבים מבלי לתבל את הצהרותיו במלל גזעני גלוי. יובל קרני מ"ידיעות אחרונות" מדווח לנו שהימין טוען שהתוכנית הזאת היא "מסוכנת", והשמאל מגדיר אותה כ"בלתי אפשרית ומנותקת". כלומר, קיים בזירה הפוליטית הישראלית רק ויכוח טקטי תחת הכותרת "מה טוב ליהודים". היכן השלילה הרעיונית של הטירוף האתני של רמון? מדוע עלינו לדחוק עשרות אלפי ירושלמים לומדים ועובדים לתחום המושב שייעד להם רמון?
מסתבר שרמון וגם אריה עמית עוקפים את נתניהו מימין, וחותרים לטיהור שטח ישראל מערבים. תחילה מדובר "רק" בעירנו, אבל רמון עוד צעיר יחסית, והדרך לאימוץ אפרטהייד מלא איננה ארוכה במיוחד. נוח לו לתקוף את הימין, כדי לסבר את אוזניהם של אנשי לפיד והאגף הימני של המחנה הציוני. לבוז'י הרצוג אין שום תפקיד בוויכוח הזה. פשוט, לא סופרים אותו. או שישמור על שתיקה, או שיהדס כדרכו בין הטיפות. הוא האיש היחיד שיכול ללכת בשביל בּוֹצי, מבלי להשאיר עקבות.
ייתכן שרמון סבור שהוא הולך בדרכו של דוד בן-גוריון. אולי הוא אפילו צודק. אז מה בכך? כמעט חמישים שנות כיבוש ותהליכים חברתיים-כלכליים מורכבים, יצרו כאן ישראל אחרת. לא רק שבן-גוריון אינו משפיע, אלא גם מנחם בגין איננו אלא אייקון, שמאחוריו מסתתרים פשיסטים כמו יריב לוין ואביגדור ליברמן. לראיה גורלו של בני בגין, שהושפל על ידי מרכז הליכוד ואיבד כל השפעה ציבורית או מוסרית על סביבתו הפוליטית הטבעית. אבל המקור של זיהום התרבות הפוליטית על ידי מפא"יניקים נואשים איננו הליכוד, אלא דרום אפריקה הלבנה. כשעלתה המפלגה הלאומנית הלבנה לשלטון בשנת 1948, הכריז ראש הממשלה דניאל מאלאן על שורה של חוקים ותקנות, שמטרתם למנוע מהרוב השחור לממש את כוחו הפוליטי. אנשי מופת כמו נלסון מאנדלה בילו שנים רבות מאוד בכלא, אבל משטר האפרטהייד קרס, בלחץ בינלאומי ובעקבות עליית כוחו של המעמד הבינוני השחור (1994). כל בני האדם ההגונים ברחבי העולם, כולל אנשי הימין המתון, תיעבו את המשטר הדרום אפריקאי, שהיה דווקא חביב על יצחק רבין ועל שמעון פרס. רמון, שהרס את ההסתדרות הכללית ואת כוחם הכלכלי והפוליטי של השכירים, ובכך תרם, מרצונו או בעל כורחו, להתבססות ההפרטות והניאו-ליברליזם, הידרדר עכשיו לתהום שאין ממנה דרך חזרה.
ראש עירנו ניר ברקת כבר הצטרף באופן רשמי לליכוד ומדיניותו בעיר היא לאומנית מובהקת; האזהרות נגדו נפלו על אוזניים ערלות. עתה הגיח רמון, שלא היה אף פעם בן-עירנו, כדי לאגף אפילו את ברקת מימין. תמיד דגלנו בשמאל בחלוקה של הריבונות בעיר, אבל לא בטרנספר במסווה של התוויית קווי גבול חדשים והקמת גדרות. כל תוכניות "השלום" של המרכז הלאומני כרוכות באפליה חמורה נגד הפלסטינים; רמון מדבר על הדרה נטו, על אכזריות נוראה ועל שלילת זכויות שהצטברו במשך שנים, על אפרטהייד בלי שלום. אנשי השמאל בעיר בפרט ובארץ בכלל, חייבים לפתור את הדילמה הרעיונית לפני שהם מרימים קול מחאה מוצדק נגד רמון וכנופייתו. הימין ושאר הלאומנים דחקו אותנו לפינה: לא רק רדיפה של ארגוני זכויות אדם, אלא גם מדיניות אנטי-ערבית שתביא להחרמת ישראל בכל העולם בתוך זמן קצר. הדרך להיחלצות מהמצר הזה כרוכה גם בשינוי ערכים טוטאלי של השמאל.
קווי המתאר של מצע שמאלי חדש הם ברורים יחסית: עלינו לנטוש (בצער רב, לפחות מבחינתי) את רעיון שתי המדינות לשני עמים, כיוון שהימין והמרכז יצרו כאן מציאות בלתי אפשרית. לנוטים לשכוח אני מזכיר שבזמן כהונתו של אהוד ברק כראש ממשלה פרח מפעל ההתנחלויות וכורסמו הסכמי אוסלו, שברק התנגד להם מהשלב הראשון. אנשי "הזרם המרכזי" במפלגת העבודה שולטים בה עתה, באמצעות הרצוג, שהיה איש בכיר באגף הימני של המפלגה. החלופה היחידה לשתי המדינות היא הקמת מדינה דמוקרטית אחת. כך תיפתר גם שאלת ירושלים, מבלי לפגוע באף אחד מאזרחיה ותושביה. כל זה לא יתרחש מיד. ההקצנה הימנית של ישראל (שרמון הוא רק עוד ציון דרך לאסון הזה) תביא לצעדים חמורים נגד המדינה. רק אז (אולי) תתעשת גם הבורגנות הישראלית ותבין, שללא ביטול מוחלט של האפליה האתנית פשוט לא נחזיק מעמד באזור הסוער שבו אנחנו חיים.
עד אז אנחנו מחויבים להתנגדות עזה להגמוניה הסיפוחיסטית בכל התחפושות שלה. יצירת גוש פוליטי גדול בין האזרחים הערבים לבין הדמוקרטים היהודים היא רק שאלה של זמן.
תעתועי השווא של רמון גורמים נזק עצום לדמוקרטיה, ואני מקווה שבני עירנו לא ייסחפו לתמוך בזוועה האתנית הזאת. לבי דואב על האיש, שבו תלינו פעם תקוות רבות כחלק ממערך הכוחות האנטי-פשיסטי בזירה הפוליטית. אני מקווה (אבל לא ממש בטוח) שיוסי ביילין לא יצטרף ליוזמה המחפירה של חברו משכבר הימים. ההשחתה הרעיונית מסוכנת יותר ממעידות אישיות. רבי מאיר אמר פעם בטבריה לחברו שהתפקר, אלישע בן אבויה, "ואף אתה, חזור בך". גם אני מקונן על הענבים של פעם שהפכו לבּאוּשים.
- פורסם בכל העיר, 25 מארס 2016
הפעם הראשונה שרמון התנהג בקלון היתה כשתחב את לשונו לפיה של קצינה צעירה. עכשיו "התנועה למען ירושלים יהודית" נוהגת בדיוק כמו המפלגה הלאומית Nasionale Partei בד. אפריקה. רמון מנסה לחסום את מקורות קיומם הפיזי והלאומי של הפלסטינים בי-ם, ולזרוק אותם מאחורי גדרות ההפרדה. כך עשתה ממשלת ד. אפריקה כשחוקקה את חוק איזורי המגורים – Group Areas Act. החוק מנע מהאוכלוסיה "הלא לבנה" לגור באזורים שהוגדרו "למגורי לבנים בלבד". החוק חודש ו"תוקן" מדי פעם, עד שנמחק מספר החוקים כשחוסל משטר האפרטהייד.
ושאלה לחיים ברעם: מהיכן אתה שואב את המידע כאילו משטר האפרטהייד הדרום אפריקאי, היה דווקא חביב על יצחק רבין? על שמעון פרס ידוע, והעיתון הבריטי גארדיין גם פירסם העתק ממכתב שבו שיבח שמעון פרס את האפרטהייד. guardian.co.uk/sys-files/Guardian/documents/2010/05/23/Peres-letter.pdf
החל מן הימין הבוטה, מהסוג של יריב לוין ואלקין וכו וכו', שמעולם (ייאמר לזכותו) לא התחפש, דרך הימין הצבוע, בנוסח שלי יחימוביץ' וחברותיה וחבריה, ועד הימין הערמומי שרמון או הרצוג הם נציגיו המובהקים, כולם מצורים לנו רק זאת: לקיים – כמו מנהיגי הגטאות בוורשה, וילנה ומקומות אחרים (…) – מוסדות וחיים של תרבות ואמנות, לימוד והשכלה, חינוך הנוער ולרבות יסודות הדת והאמונה של עמנו. יש גחלת לוחשת בתרבותו של עם עולם, וכפי שבימים ההם שמרו עליה וקיימו אותה גדולי ישראל של כל הזמנים, כמו למשל רינגלבלום או אנילביץ' (שניהם שילמו בחייהם אבל אני נמנע מלפרט כי איני מכיר דיי את ההיסטוריה המופלאה הזו של חיי כבוד בצל המשרפות), כך בזמן הזה, זו משימת הדור, ובעיקר – חינוך הנוער. אם מישהו קרא את דברי וסבר שאני נמצא אחרי יאוש – צדק, ואם מצא בהם פתח תקווה – גם הוא צדק. כי כמו שלמדנו מהמשורר: כי עודני מאמין בך. רמי יובל
המטרידן לשעבר סיים לרצות את תקופת הקלון ומבקש לעשות קאמבק פוליטי.וכרגיל במקומותינו אין כמו גזענות ושנאת אדם זרז לקידום פוליטי.
לשם-שינוי, אני מסכים איתך לגמרי.
גיגול קצר, הביאני לחזות בזוועה. "הצלת ירושלים היהודית"… "תקיפות מיניות של נשים יהודיות, מידי-פלשתינים"…
האנלוגיה לכל אלו, אינה כל-כך דרום-אפריקה, כי-אם משטר אחר, כמה שנים קודם-לכן, בגרמניה, הונגריה ועוד כמה וכמה, מחברותיהן הטובות – רובן מחדשות, כעת, ימיהן כקדם. רמון חבר, אם-כן, לא לימין ה"מתון", אלא לניאו-נאצים מלהב"ה.
לדעתי, ראוי הדבר, שמיעוט הירושלמים ההגונים, לצד האגודה לזכויות-האזרח, "מוסאווה", חד"ש ועוד, יגישו, נגד רמון, תלונה פלילית, באשמת הסתה פרועה לגזענות ויתבעוהו לדין; מה תהיה התוצאה, של צעדים אלו, זוהי שאלה אחרת; חיוני לנקוט בהם *עַכְשָׁו*, ללא-דיחוי.
הייתי קורא, גם, להפגנת-המונים נגדו, אלא שמצביעותי "מרצ", חד"ש וכיו"ב, כבר מִזְּמַן שכחו, כיצד זה מארגנים הסעה וכיצד יש להחזיק בשלט…
אבל זוהי המדינה היהודית. ככה היא נוצרה. לא מדובר על תקלה שחלה לפתע במדינה שפויה. בבסיסו של עניין מדינה זו קמה עם הדחפים הללו, עם השליחות הזו, עם הפנטזיה הזו, עם החוויה היהודית הזו. ככה זה עוצב. אפשר לקרא לזה "דרום-אפריקה", "גרמניה" (באמת יותר מדויק), או במינוחים אחרים. אבל שלא כמו גרמניה – שם יש במגירה כל מיני דברים להציע, חלקם טובים, חלקם נוראים – ואילו במגירה הישראלית-ציונית-יהודית (כפי שאנו עדים לה ברציפות של עשרות שנים) אין תוכן אחר. לישראל בזהותה הקיימת אין מה להציע. אתה מבקש (מבחינתם של מרבית הישראלים) להעלים את ישראל וליצור מדינה אחרת ל-ח-ל-ו-ט-י-ן תחתיה ולא רק מדינה אחרת אלא גם אדם אחר בתודעתו. דומני שמבחינתם של הישראלים – והנהגתם – מדובר בלא פחות מאשר בגידה בעם היהודי. הם יראו בזה מגמה אנטישמית, גייס חמישי וכדומה. הסיבה היחידה שהאתר הזה (ושכמותו) עדיין פתוח היא מכיוון שאין לדברים האלה כל השפעה על דעת הקהל שנטרפה דעתו אחרי הטיפול החינוכי שגדלנו עליו. זה כבר חורג אפילו מהבעיות ניהול המדינה – מדובר על כיוון אנושי כללי שהוא מוזר ובעייתי מאד מנקודת המוצא. מה תועיל הפגנה?
טוב, בנוגע למהות-המדינה, כמובן, שאני מסכים איתך לחלוטין.
יחד-עם-זאת, דווקא משום-כך, חוֹבָתֵנוּ הַמּוּסָרִית, הינה לפעול לתיקונהּ ולשינויהּ. וב"תיקונהּ" אין כוונתי, שאי-פעם, היה המצב אחר; "איירץ ישרוייאל הישנה והטובה", היתה רק זו, בהּ לא התקיימה שום מודעות, שהדברים אמורים, בכלל, להיות אחרת, אז אנשי מפא"י ומפ"ם היו מאושרים ושבעי-רצון מעצמם; ברור, שמאז אנחנו (לא רמון וחבריו, אלא אנו המתדיינים כאן ולא רק) התקדמנו מספיק על-מנת להבין, שזה אינו לגיטימי וחייב להשתנות ומייד.
וכן, אני בהחלט מעוניין להקים – לא רק מדינה אחת שונה לחלוטין, כי-אם קונפדרציה עולמית שונה לחלוטין, טבעונית ואקולוגית וטרוצקיסטית ונודיסטית, בהּ לשום אדם לא יהיו, לא דת ולא לאום, לא יתעטף, בדים מיותרים, לא יסע במכוניות פרטיות ולא יאכל גופות. ל"מהפיכה במדינה אחת" אין ערך רב במיוחד, אף שכמובן, צריך להתחיל איפשהו.
אסור לנו להיות תבוסתנים. אסור לנו להגיד, "ככה זה, אז מה תועיל הפגנה". הפגנה אחת, באמת לא תועיל הרבה. מהפיכה עולמית בהחלט כן!!
וגם מהפיכה עולמית, מתחילה בהפגנה אחת…
אולי רק כמה מחשבות (לאחר ההפגנה המוצלחת): שאלה מעניינת בעיניי היא מדוע בני אדם מאוהבים ברוע? נדמה שהרוע מושך בני אדם ואפילו כשאין להם שום רווח (הנראה לעין) מזה. כלומר אנו נשארים עם האפשרות שהרוע עצמו פשוט גורם להם הנאה. אולי עצם הידיעה שיש להם כוח ושהם יכולים להפעיל אותו בשרירותיות על בני אדם אחרים לפי הגחמה שלהם מעניקה לבני האדם סיפוק מוזר. נדמה שבשביל רוב בני האדם להחזיק בכוח ולא להשתמש בו למטרה הזו היא משימה קשה מאד ואולי אף בלתי אפשרית. נשאלת השאלה למה זה? האם השימוש הזה ברוע הוא עניין מקרי – כלומר נובע מתוך שיעמום, מעין דפוס של ניסוי וטעייה רנדומלי או שישנו כאן מובן מכוון אחר, למשל איזה לחץ אבולוציוני אולי? צפיתי בתופעה הזו אין ספור פעמים. למשל אצל בעלי מקצוע שונים ומגוונים שלא הצלחתי להבין מדוע הם נותנים שירות מזופת ללקוח (שהם כלל אינם מכירים, ואולי לא יפגשו בו אף פעם נוספת) ופשוט נדמה שהם נהנים לדפוק אותו ללא ידיעתו וללכת הביתה מרגישים חזקים או משהו כזה. זו נראית תופעה די חולנית אבל היא כה נפוצה שלא יתכן שמרבית האנושות מטורפת. אנשים נוטים להתעלם מזה אבל אולי זה לא דבר זניח.
הקונספציה שלך שגויה.
הרבה בני-האדם שאתה מייחס להם רוע בטוחים שאתה הוא זה המאוהב ברוע ואילו הם עצמם טובים ומוסריים ממך.
שאל מתנחל כיצד הוא יכול לחיות את חייו במקום ובדרך בה הוא חי-
והוא יאמר לך שהוא עושה את הדבר הנכון, הטוב, המוסרי והצודק, ומי שלמעשה חי בחטא וכל דרכו היא חטא – הוא אתה.
ככה זה עובד.
האמת היא שלא צריך ללכת רחוק, גם רבים מהעבריינים "מן השורה" הנוהגים למעול, לשחד, להטריד מינית וכו' לא מבינים מה לא בסדר.
מבחינתם הם "עושים עסקים", "לוקחים את מה שמגיע להם", "מראים חיבה ו"מפיצים אהבה".
השאלה "למה" אינה רלוונטית. קבל את העובדה שישנם אנשים החיים אחרת ממך עם ערכים ומוסר שונים משלך. לכן גם כל מערכת משפט ללא יוצא מן הכלל תהיה נתונה למתקפה אימננטית.
לייבוביץ' ניסח זאת מצויין באמירה שלו לגבי היחסיות של המוסר כאשר ציטט את אלינור רוזוולט והגנרל היפני טוגו ("אנו נלחמים למען ערכים מוסריים עליונים"). היטלר הרי לא החשיב עצמו כאדם רע אלא האמין באמת ובתמים שהשמדת היהודים הכרחית לקיום גרמניה. כיד שאדם יכיר ברוע ובעבריינות שלו (ע"פ ק.א.) הוא חייב בהגדרה לקבל את ערכי המוסר שלך, וזה די נדיר
דינו, אתה לא מתייחס כלל למה שאמרתי וכרגיל מנסה לצייר סימטריה בין המנוול לבין הקורבן שלו. הקשב שנית: אם אני מזמין בעל מלאכה אלי הביתה (נניח זגג) ואני משלם לו את שכרו כפי שביקש ואני קובע איתו מועד ושעה לבצע את עבודתו. והוא מועל באמון והרצון הטוב ונותן לי שירות חרא (או שלא מגיע בזמן, או שנותן לי חומרים מסוג ד', או שעושה בהם שימוש שאינו נכון וכדומה) הרי שהוא יודע ב 100% שהוא שם עלי פס. והעובדה שזו הפעם הראשונה שנפגשתי איתו ושמעולם לא עשיתי לו שום רע אינה מעניינת אותו כלל. הוא גם לא ירוויח יותר כסף אם יתקין לי את החלון כמו שצריך במקום לעבוד חרא (משום שההפרש הכספי הוא בד"כ זניח). א-ב-ל יש לו סיפוק מלהרע! את התופעה הזו אני למדתי להכיר. ואני שואל למה *הוא* כזה כאשר ניתן לצפות שיהיה לו מעט כבוד כלפי מקצועו וכלפי הזולת. אין כאן דילמות מוסריות כלל – אלא סתם החלטה שלו להיות רשע. כמו כן אני אינו רלוונטי כאן משום שאותו הזגג היה נוהג בדיוק באותו האופן עם כל לקוח אחר שלו כי זה נותן לו סיפוק. ברור לך? והמסקנה: הרוע פשוט נעים ומושך בעיניו. וזוהי עובדה מדעית. ככה זה.
כאשר קראתי את תגובתך לדניאל קלטי חשבתי שאתה מביע אמירה כוללת ומקיפה לגבי המצב בארץ, שהרי יש לך תחביב להשמיץ את הציונות ואת ישראל בצורה מופרכת וחסרת בסיס לחלוטין.
מכיוון שאתה מציין לא פעם "רוע" ישראלי וציוני, סביר היה להניח ש"האינסטלטור" שלך הוא משל בלבד , והרוע שאתה מייחס לו הוא אותו רוע ישראלי-ציוני מדומיין עליו אתה עוגב שוב ושוב בתגובותיך.
מי היה מאמין שבאמצע שרשור תגובות למאמר "חיים רמון מטהר אתני" תמצא לנכון לקטר על האינסטלטור (ממש כך), ועוד לטעון שזו "עובדה מדעית"(??) שהוא (האינסטלטור) מוצא את הרוע נעים ומושך.
אם אכן באינסטלטור עסקינן אזי אני לוקח את דברי בחזרה…
מוסר יחסי, לייבוביץ'. היטלר ואלינור רוזוולט – שכח מכולם.
תגובתי המעודכנת היא זו: התנהלותם של אנשי מקצוע (נותני שירות) רבים בישראל הם אכן בושה וחרפה. לא פעם נתקלתי בעבודה "חאפרית" ותמחור שערורייתי על סף החמסנות. באמת עניין מביש ומתסכל. מה עומד מאחורי זה – איני יודע. יש אנשים שפשוט רוצים לעשות כמה שיותר רווח כספי במינימום השקעה/זמן/מאמץ, ובוודאי שאינם אנשי מקצוע רציניים מפני שאין להם שום אינטגריטי מקצועי. מדובר בנוכלים
"מה עומד מאחורי זה – איני יודע" – אבל אני יודע, כפי שאמרתי הרוע הוא אטרקטיבי (לא סתם מופיעה המילה דחף או יצר לפני המילה רוע… כלומר זהו דבר שיש לנו נטייה טבעית אליו – ומה שיכול להתתנגד לזה זה רק החינוך). אשר לציונות ולמעלליה – לא מן הנמנע שהמוני התומכים שלה נפלו (וננופלים) באותו הפח.
אל תתפלא על רמון,הוא בסך הכל מייצג את התפיסה השמאלנית הגזענית של אנחנו פה והם שם,שתי מדינות לשני עמים ,לשמור על רוב יהודי וכו` כל המילים היפות שמבטאות תיעוב לערבים ורצון להתרחק ממנו ומתרבותו.אני לא חושב שתתפלא אבל ברמה האנושית של אדם לאדם תמצא שערבים מסתדרים עם ימניים שרואים אותם בגובה העיניים ולא עם שמאלניים שרואים בהם פרא אציל ומתלהבים מכל לאפה עם שמן זית שידחפו להם לפה.
תיקון: ניר ברקת אינו "ראש עירנו" אלא "ראש עירייתנו". הוא מתחזה ל"ראש העיר" – תואר שאינו קיים (ר' פקודת העיריות, ס' 21) – בעוד שאינו אלא ראש העיריה.
אשר לחיים רמון, מדובר בעבריין מין מורשע. יש לנדותו, ובוודאי שאין מקום להתייחס לרעיונותיו הגזעניים.
איך הציונות הפכה את היהודים לציבור רע.
תכניתו של רמון לא ריאלית גם מכיוון אחר: הרשות הפלסטינית שאמורה "לקבל" אליה את השכונות שישראל לא רוצה, לא מעוניינת כרגע בכך.
בפועל, יש כבר שכונות שסופחו לישראל ונמצאות מאחורי גדר פיזית, או כאלו שהעיריה לא סופרת אותן, גם ללא תכנית רמון
לדעתי, הסיפוח העצום שנעשה ב-1967 מתברר כמקח טעות גם למי שמצדד בעיר אחת בריבונות ישראל. המעשה הזה "בלע" המון כפרים פלסטינים שלא היו כלל חלק מירושלים הירדנית, ועכשיו קוצרים את פירות הדמוגרפיה של הסיפוח הזה
היטלר כתב (ב- MEIN KAMPF) שצריך לטהר את גרמניה מיהודים. כך הוא הכין את הציבור שתמך בו לשואה. עכשיו עושה זאת הרב (הספרדי) הראשי. נראה שאלוהיו של הרב הוא פשיסט נטו. בנו של הרב עובדיה יוסף, הרָבְרָב הראשי, יצחק יוסף, הודיע לציבור (בהקלטה ששודרה בערוץ 10), שלדעתו "לפי ההלכה – אסור לגוי לגור בארץ ישראל". את הרבנות הדו-ראשית, הדתיקן הציוני, הקים דוד בן-גוריון. הוא עסק בגירוש-של-ממש, ופקד (בהינף-יד, כדי להתחמק ממבקריו) לטהר את הארץ מרוב ילידיה הפלסטינים. בא הרב (הקוקיסט הספרדי הראשון) וממשיך את המסורת היודו-נאצית. ו´אם תרצו´ יש לנו גם רב-שרברב שמאמין שהרג גויים הוא קידוש השםף ויש לו תורה. . . זה הרברב יצחק גינזבורג. ושניהם מקבלים משכורת עתק ממדינת האפרטהייד היהודית.
הנף יד של בן גוריון אינה תוכנית ולא מעידה על כלום
כדי לבצע גירוש צריך לתכנן להקציב כוחות לספק אמצעי תעבורה להתכונן להתנגדות ועוד
מלבד הנף היד המפורסם של בן גוריון אין למשמיצי השמאל שום עובדה התומכת
בסיפור הנכבה הערבית
לפי בני מוריס רק ב-10% מהכפרים בוצע משהו שמתקרב או דומה לגירוש
אילן פפה ניסה להוכיח גירוש בטנטורה הפסיד בבית משפט אשר ברר את הענין
בנוסף
אין שום אזכור בעיתונים הערבים מאותם שנים 48-49 אשר מתארים גירוש המוני
אבל תורת-הגזע נולדה, למעשה, בפרשת "פנחס" ובספרי "עזרא" ו"נחמיה" (פסוקי-השטן!!).
את חוקי נירנברג, היטלר רק העתיק מהם.
במסגרת המהפיכה, על-כן, חובתנו תהיה להכחיד, לחלוטין, את האמונה בחברים דמיוניים, ממוחות כל האנשים כולם.
בביקורת של ברעם על תוכנית "התנועה למען ירושלים יהודית" אומר ברעם: "רמון וגם אריה עמית עוקפים את נתניהו מימין, וחותרים לטיהור שטח ישראל מערבים".
זו אמירה לא נכונה בעליל, מפני מדובר נסיגה ישראלית מהשכונות המדוברות ולא בסילוק התושבים מהן. שרטוט של גבולות חדשים אינו טיהור אתני גם אם הגבולות המשורטטים מבוססים על אופי/דת/גזע האוכלוסייה.
לכל מי שמצדד (כמוני) בפתרון שתי המדינות ההולך ומתרחק – העניין ברור ומובן,
מה גם שהסיסמה האווילית "לשמור את ירושלים מאוחדת" של נהנתניהו (לכאורה מקובלת על ברעם) אומרת בפועל המשך קיפוח השכונות הערביות, כפי שכל פלסטיני תחת שליטה ישראלית הוא מקופח.
לי ברור לחלוטין שמדינה פלסטינית אמורה לכלול את השכונות הערביות, וזו לא בושה לומר שגם לעניין הדמוגרפי יש משקל.
מאיפה באה האמירה שהשכונות הערביות בירושלים מקופחות ?
התושבים הערבים נהנים מ-3 העולמות
ישראל נותנת להם גישה למוסדות סעד וביטוח לאומי
הרשות הפלסטינית מזרימה כספים מטעמים מובנים
וירדן רואה עצמה כאחראית למקומות הקדושים וגם היא מזרימה כספים כדי לשמור על השפעה
ורק על סמך העובדות האלה נראה שמצב הערבים בירושלים לא רע בכלל
שמע, אין טעם להכחיש את העובדות. חפש בבקשה בגוגל: "עיריית ירושלים – תקציב ביצוע 2013: שיעור ההשקעה במזרח ירושלים" ותגיע למסמך pdf המראה שמזרח ירושלים קופחה קשות נכון לתחילת 2014.
אשמח לדעת אם הנתונים השתנו בצורה משמעותית בשנתיים האחרונות.
שורש הבעיה הוא בדיוק אותם 3 עולמות עליהן אתה מדבר. עם כל הנסיבות המקלות, ישראל לא החליטה מעולם מה הסטטוס של ערביי יו"ש (ושל יו"ש…), בפרט אלו הגרים במזרח-ירושלים.
חוסר-ההחלטה הזה "חסך" תקציבים מהמדינה (= קיפוח) ומצד שני עלה לנו הרבה יותר בהוצאות בטחוניות שנבעו מהמצב הלא-ברור, שהוא אחת הסיבות המרכזיות להמשך הסכסוך.
לטעמי הקמת מדינה פלסטינית הכוללת את אותן שכונות (מבחינתי בירת פלסטין תהיה ירושלים) הוא הפתרון הטוב ביותר מכל בחינה.
למי יש דיעה על המדינה היהודית? בדקתי במילון אוקספורד את ההגדרה למילה דיעה (opinion): להלן הממצאים: 1) אמונה או הערכה שדרגתם פחותה מאשר הוכחה. 2) השקפה המוחזקת כסבירה. 3) מה שאדם חושב על נושא מסויים. 4) הצהרה מקצועית פורמלית. 5) שיעור, ניחוש, כימות, הערכה.
כשרואים ברחוב אדם שמתנהג מוזר – אם אנחנו עם נסיון חיים ומעל לגיל מסויים – אנו מייד יודעים שזהו אדם עם בעיות (גם אם אנחנו לא רופאים). וזו אינה דיעה אלא מדובר ברושם אנושי שהוא ברור לנו בצורה וודאית. באותו האופן כשמביטים על ישראל ומה שמתחולל בה (בקביעות) – אין ברירה אלא להסיק שהעסק אינו נורמלי בצורה עמוקה. כלומר באופן שחורג במידה רצינית מאד ממה שאפשר לקטלג כנורמלי. מי שמתקשה בהסקה הזו אולי לא יודע, אולי לא שמע, אבל ישנה במקומות אחרים נורמליות אחרת, לא אידאלית, רחוק מזה, אבל הרבה יותר נורמלית. כן, כן, אני יודע, אתם השתכנעתם ממזמן שזה רק בגלל השכנים.
ק.א ברוך הבא.
אתה צודק, מדובר בעם לא נורמלי לחלוטין.
קח לדוגמא את השבוע האחרון בו ירה חייל למוות במחבל בחברון.
מבלי להכנס לנושא האם מוצדק או לא, מוסרי או לא.
במדינה שלנו מדברים על זה כבר שבוע ודנים במוסריות של מעשה החייל.עשרות
מאמרי בעד נגד, אלפי טוקבקים, עשרות כתבות בטלוויזיה, דעות של פוליטיקיים מימין או משמאל.
כן, זה נקרא עם לא נורמלי. ובזה אתה צודק.תצביע על מדינה אחת על הגלובוס שבמקרה כזה
היה מתעורר ויכוח ציבורי שכזה.
אתה כמובן בעד הנורמליות של שכנינו הערבים, שבהן כל יום נהרגים עשרות אזרחים במיתות שונות ומשונות,
אבל את אף אחד זה לא מעניין , ואף אחד לא מתווכח אם זה מוסרי או לא .הם כמובן הנורמליים.
אגב הלא נורמליות הזאת מקודדת ב- DNA שלנו כבר אלפי שנים.כבר ביציאת מצרים רואים התנהגות של עם לא נורמלי.וזה גם מה שהחזיק אותנו אלפי שנים כשעמים נורמלים אחרים התאדו מההיסטוריה.
אז בוא נרים כוס לחיי העם הלא נורמלי הזה. לחיים.
מהי נורמאליות היום, באביב 2016?
כמעט בכל מדינות אירופה (למעט צדיקות בודדות, דוגמת גרמניה, יוון, פורטוגל, איסלנד וספרד), בוחרים הצעירים בניאו-נאצים. ארה"ב אוטוטו(?) עם טראמפ. הקיימת עוד "נורמאליות" בעולם (מלבד בברלין)?
כן בוודאי שהנורמליות היא בנסיגה. שאלת מהי נורמליות ובאמת זוהי נקודה מרכזית. ידוע לי שזהו מושג חמקמק ואין לי יומרה לתת כאן הגדרה לזה. אני גם מודה שיש לנו (באביב 2016) קושי מילולי בבחירת ניסוח(ים) מתאים(ים) לבעיה אשר רק במבט היסטורי יוכלו הדורות הבאים לתאר את מה שארע לנו במושגים יותר ראויים (שאולי חלקם עדיין לא גובשו מבחינה מחקרית). עם זאת אין לנו ברירה – מטבע היותינו חיים בהווה – להשתדל לתאר, במושגים שיש כרגע בידינו, את המתרחש. כשאני אומר נורמליות אינני מתכוון לנאורות או למודרניות (שאין לי דבר מיוחד נגדן). כוונתי בנורמליות היא לקיום (של רוב בני האדם) שהינו חלק מן הטבע ואינו קורא תיגר על אושיות האדם הקלאסיות: כגון היושר, היצירתית, האותנטיות, הכבוד לזולת. אם יכול אחוז ניכר של האנושות לחיות ללא שום קושי מתערובת דלוחה של ריאליטי, אנוכיות קיצונית, תחושת זכאות, צפיה בתוכניות בידור ירודות, מצריכה ומפייסבוק – אני חושב שזה מרשם לחוסר נורמליות (לפי המובן שמסרתי). בישראל מתווספים לזה אלמנטים משמעותיים מאד של עבודת אלילים, של נעלות וניבחרות וחסך כבד מאד בתרבות כללית – כלומר הלא נורמלי הוא הנורמלי.
ברלין,שבת, 27 פברואר ,1943
פבריק אקציון,פוליודן (יהודים מלאים),
רוזנשטראסה…..זכרונות….
הגעגועים יכולים להרוג…..
ל א.ק. החי לא עלינו במדינה יהודית-נאצית.
אתה מתנאה בכך שאתה מעיין במילון אוקספורד, וכותב ממזמן,תתבייש לך… ממזמן??