עיתונאים פלסטינים נמצאים בכלא  הישראלי – כולל העיתונאית ממזרח ירושלים סמאח דוויק וחלקם במעצר מינהלי. ב-27 באפריל האחרון השתתפתי במשפט שנערך בכלא עופר, החשוד: עומר נאג'י מחמוד נזאל. בפני השופטת רס"ן סיגל טורג'מן התקיים דיון לפי סעיף 39 בדבר הוראות הביטחון. משמעות הסעיף האמור הוא הוצאת צו מעצר מנהלי. התובע אמר שמהחומר הגלוי בפני התביעה הצבאית לא עולה האפשרות לתביעה פלילית (כלומר ביטחונית). הוא מגיש חומר חסוי שעל פיו אפשר יהיה להוציא צו מעצר מנהלי. חשוב להזכיר שוב ושוב, כי צו מעצר מנהלי הוא מעצר מניעתי!

העיתונאי הפלסטיני עומר נזאל (מקור)

עו"ד מחמוד חסאן שמייצג את עומר נזאל מסביר כי החשוד בן 54, נשוי, ולא נעצר מאז שנת 1988. אחרי אותה שנה הוא התחתן והקים משפחה. הוא עבד בערוץ הטלוויזיה "פלסטין אל יום". הוא התפטר בנובמבר 2015 ועובד כעת כעיתונאי עצמאי ומפיק סרטים דוקומנטריים. הוא אמנם עיתונאי דעתן וכותב על נושאים השרויים במחלוקת. אפשר לחלוק עליו, אך קולו מושמע במסגרת עבודתו. יצוין שעומר נזאל חבר במועצת העיתונאים הפלסטינית וחבר בוועד הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים. הוא היה בדרכו לייצג את העיתונים הפלסטינים בבוסניה ונעצר בגשר אלנבי.

בהחלטתה קבעה השופטת כי החשוד נעצר בגין חשד למעורבות בפעילות ביטחונית, ויש הצדקה לשקילה של הוצאת צו מעצר מנהלי בעניינו. לצורך זה הורתה על הארכת מעצרו למשך 72 שעות. כדאי לציין כי כתיבתו העיתונאית של עומר נזאל כוללת ביקורת על הרשות הפלסטינית. לדוגמא, ב-26 בפברואר האחרון נרצח בשגרירות פלסטין בבולגריה עומר נאיף זאיד. עומר זאיד נמלט בשנת 1990 ממאסר לאחת ממדינות ערב וב-1994 עבר לבולגריה. בתחילת השנה ישראל ביקשה את הסגרתו, ומאז הסתתר בשגרירות. האצבע המאשימה הופנתה כלפי ישראל (שהכחישה כל מעורבות), אבל עומר נזאל רמז שייתכן והיה כאן שיתוף פעולה של הרשות הפלסטינית עם ישראל. ברור שלרשות הפלסטינית נוח יותר שהאיש יישב בכלא בישראל.

עצירה נוספת הנמצאת בכלא בגלל פייסבוק היא מג'ד יוסף מוחמד עטואן. מג'ד בת ה-23 מאל ח'אדר, עצורה כבר יותר משבוע. עו"ד טארק ברגות אמר כי בדף הפייסבוק שלה אמנם נכתבו דברי אהדה למאבק הפלסטיני, אך אין בכך משום הסתה. השופט סא"ל שלמה כץ אכן הסכים ואמר שאינו מוצא כי החומר הנמצא בדף הפייסבוק נמצא ברף הגבוה של הסתה, ולכן הסכים לשחררה בערבות של 2,000 שקל. התביעה התנגדה והערר התקבל.

בחצר דיברתי ארוכות עם נידאל, האמא של מג'ד. מדובר במשפחה פוליטית, החל מהאב (הסבא של מג'ד) שהיה בכלא, האם והאב של מג'ד ודודותיה – כולם היו אסירים פוליטיים. בחצר דיברתי גם ארוכות עם האמא של ס', הקטינה בת ה-13.5 שנמצאת בכלא השרון. האם הגיעה לבית המשפט מפני שהיה אמור להתקיים דיון של בנה בן ה-16. האשה נכנסה מתוך סולידריות לדיון בעניינו של עציר מבית פג'אר, כי אף אחד מבני המשפחה לא הגיע. לאולם הוכנס הבחור הצעיר, חרש אילם, בבגדים מלוכלכים, זקן בן כמה ימים והתנהגות של מישהו שממש לא מבין היכן הוא ומה רוצים ממנו.

המתורגמנית לשפת הסימנים אמרה שהוא רק אומר שהוא רוצה הביתה. כשהשופטת סיגל טורג'מן שאלה אותו לשמו המלא הוא ידע רק לומר "עומר". עו"ד טארק ברגות שייצג אותו, ניסה לומר לתובעת, עוד לפני שהחל הדיון, שתסתכל עליו, על החרש אילם. תשובתה הייתה: "חרש אילם אבל אבנים הוא יודע לזרוק". עורך הדין הסכים להארכת מעצר עד יום שלישי או רביעי בתנאי שהוא ייבדק על ידי גורמי בריאות הנפש, שכן ברור לחלוטין שהבחור אינו אחראי למעשיו. כשהמתורגמנית הסבירה לו את דברי עורך הדין ושהכוונה היא למנוע את הבאתו פעמים נוספות לבית המשפט, הוא פשוט פרץ בבכי תמרורים והמשיך לומר שהוא רוצה הביתה.

ישבנו שם, האשה מהכפר ואני עם דמעות בעיניים, ולא ידענו את נפשנו מרוב כעס וכאב.

Share on Facebook