ביום שישי אחר הצהריים נהניתי לי מהשמש האביבית באצטדיון טדי. במחצית אפילו הרשיתי לעצמי לעצום עיניים ולחגוג את סופו של החורף. אבל אישה, שאותה אני מכיר היטב כבר עשרות שנים, טלטלה אותי לא בעדינות יתרה. "אני מתארת לי שאתה מרחם על משה קצב", אמרה לי כמעט בשנאה "כדאי אולי שתתחיל לרחם על קורבנותיו". אני מכיר את המנטרה הזאת, ולא היה שום צורך להזכיר לי את הנשים שנפלו קורבן לעריצות מינית, סוג מיוחד של תוקפנות שהמנגנונים למיניהם מפעילים נגד החלשים. חייכתי אליה ולא אמרתי דבר. היא הלכה לחפש קורבנות אחרים לאגרסיביות שלה. למען האמת, התעצבתי קצת אל לבי. האישה הזאת קוראת את הטורים שלי כבר שלושים שנה, ועדיין חושדת בי בחוסר אמפתיה לנשים שנפגעו?
(מימין לשמאל:) משה קצב, רובי ריבלין ואהוד אולמרט (תמונות מויקיפדיה)
לגופו של עניין אני מודה שתחושת החמלה היא דומיננטית מאוד אצלי, גם מבחינה רגשית וגם מבחינה רעיונית. כל השקפת עולמי מבוססת עליה, והנימוקים השכלתניים באו רק כדי לתמוך בה ולבסס אותה. אז הנה וידוי קצת מסוכן: אני באמת מרחם על קצב, אבל עדיין לא בטוח כלל ועיקר שהוא ראוי לחנינה. קצב באמת סבל, ירד ממרום משרתו ישר לגיהינום, וטרם עיכל את מצבו. נשים שעבדו במחיצתו חוששות ממנו עדיין, וצִלו הכבד רודף אותן לכל מקום. לכן אם החמלה היא ערך חשוב ולא סתם סנטימנט בכייני אז יש להחיל אותה בעיקר עליהן.
נדמה לי שברגע זה קצב משלם בעיקר על השחצנות שלו. הוא תמיד תיעב את האליטות הישנות, וכאשר ניצח את שמעון פרס בבחירות לנשיאות הוא נקם בכל אלה שזלזלו בו וגִימדו את דמותו לאורך השנים. אני מודה שבזמנו שמחתי על ניצחונו של האיש מקריית מלאכי על פרס. אבל האיש הקדיח את תבשילו, מה גם שמלחכי הפִּנכה שהקיפו אותו גרמו לו לחשוב שהוא גדול מהחיים, ושהחוקים החלים על בני תמותה רגילים אינם חלים עליו. בכך גרמו לו נזק עצום. מנעוריי חשבתי שחלק מהעסקנים הסובבים את הפוליטיקאים גורמים להם נזק ומנתקים אותם מן המציאות. הם שכנעו את קצב שהוא לבוש בבגדי מלך חדשים, ואיננו חשוף כמו עסקנים אחרים. קצב הדחיק לגמרי את אשמתו וסבור שכל העולם חבר כדי להתנכל אליו. קשה לקנא בנשיא רובי ריבלין שאמור לקבל החלטה בנושא הזה.
מצבו של ריבלין הוא באמת מיוחד. הוא כיהן בכנסת יחד עם קצב ובאותה סיעה במשך שנים רבות, מכיר היטב גם את גילה קצב שביקרה אותו פעמיים כדי להתחנן על בעלה. למען האמת, גם בפרשת אהוד אולמרט הנשיא שרוי במבוכה גדולה. הם היו יריבים גם בסיעה בכנסת וגם בסניף ירושלים של הליכוד, ואולמרט גזל מריבלין את החלום להיות ראש העיר כאן. הייתה תקופה שבה אולמרט ניצל את הליברליות של ריבלין בנושא הערבי כדי להסית נגדו, ועשה זאת בהצלחה. הפנקס פתוח והיד רושמת? אולי, אבל לדעתי דווקא היריבות של אולמרט עם הנשיא תשחק לטובתו. ריבלין לא ירצה להיראות כנקמן או קטנוני, ולכן ייתכן מאוד שאולמרט לא יישאר בכלא לתקופה ארוכה. אלא שלראש עירנו לשעבר יש גם צרות נוספות. הוא עלול להישפט שוב על עבֵרות אחרות, מצב בריאותו באמת לא קל, ויש לו בעלי ברית גם באליטות הישנות.
קשה להשוות את חומרת העברות בנושאי שחיתות והפרת אמונים לעומת עברות מין. ברור שגם קצב וגם אולמרט משלמים מחיר יקר, ואני מתברך במזלי הטוב שלא מוטל עליי להכריע בסוגיות כאלה. אני מעדיף להפריד בין הנטייה שלי לחמלה, לבין יחסי לעבריינים ולהאשמות נגדם. לרחמנים כרוניים כמוני אסור להחליט, כי הנשיא וראש הממשלה לשעבר הכתימו את כולנו וקלקלו את האוויר שאותו אנחנו נושמים.
ספיחי יום השואה
הוויכוח הנואל על הצהרתו האמיצה של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן הוא כמעט מיותר בטור הזה. את האבחנה על מצבה הפוליטי והמוסרי של החברה הישראלית עשינו בטור הזה ובטורים רבים אחרים במשך עשרות שנים. ראינו את הלאומנים ואת הפשיסטים יוצאים להגן על צאן מרעיתם הרצחני, והפעם הבנו את מהות ההיסטריה שאחזה בהם. הקצין הבכיר גולן הניף את נס המרד של האליטות הישנות נגד הקואליציה החשוכה שמסיתה נגד שלטון החוק ומצדיקה את רצח הערבים באשר הם. ייתכן שאחרי הסרטים על יום השואה רבים מהפשיסטים שלנו מתחילים לזהות את עצמם ומבינים לאיזה מחנה הם שייכים. השנאה למיעוטים לאומיים, האיבה לאליטות התרבותיות, שריפת הספרים, הסיסמאות הלאומניות, פולחן הכוח והשנאה לשמאל, מזהים אותם עם הגילויים הקשים ביותר של הפשיזם הגרמני.
גם הנחלת לקחי השואה לנוער לוקה בחסר. תחת הביקורים בפולין שבאו לסמל מעין אדנות ציונית על האתרים המקודשים לכל העולם, הגיע הזמן ללמד על פשיזם, נאציזם וגזענות ולעודד את התלמידים להפיק לקחים המתאימים גם למציאות הישראלית. אני מציע לאזרחים האנטי-פשיסטים להתארגן כדי ללמד את ילדיהם את הלקחים האמיתיים מההיטלריזם ותומכיו. יש לי גם הצעה טקטית: תומכי המרצחים מקרב המתנחלים ועוזריהם מגייסים כל הזמן את השואה כדי לסייע לטיעוניהם. היכן תאי הגזים? הם שואלים אותנו, מישהו משמיד כאן מיליוני בני אדם בצורה המונית ותעשייתית? התשובה שלנו חייבת לציין בבהירות רבה שלפי שעה איננו מדברים על פשיסטים הדוחפים יהודים וצוענים לתאי הגזים, אלא על הרקע הרעיוני לפעולותיהם. ההאשמות בנאציזם או בפשיזם מכוונות לשנים 1933 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. את הגזענות, המיליטריזם, ההכללות הגסות והשנאה להומניזם יש לבער עוד לפני שהפשיסטים יגשימו את רעיונותיהם על אדמות כבושות. אם חברי כנסת מהימין מצדיקים רצח משפחה שלמה או שבוי פצוע וחסר אונים מסיבות ברורות של גזענות אידיאולוגית, הדמוקרטיה חייבת להגן על עצמה נגדם.
אם הפתרון היחיד לשלום הוא למסד את שני העמים במדינה אחת, יש להיאבק להגשמתו באורח טוטאלי. ייתכן שהגיע היום שבו אפילו המאבק למען שתי מדינות (כמו זה של שלמה אבינרי וארי שביט) פוגע לא רק בסיכוי להשגת שלום, אלא גם במאבק להשתתת ערכי הדמוקרטיה בחברה החדשה שתקום. ברגע שהנושא הלאומי יופרד מסוגיית האזרחות, ננשום כולנו לרווחה. אין להחמיץ את עצם הסיכוי לחיות כאן בשלום לאורך ימים. האם הפחדנות והעצלות שלנו תמנע מילדינו ומנכדינו לחיות בעולם טוב יותר? לאן נוליך את החרפה אם נדון אותם למלחמת נצח ולחיים תחת נפתלי בנט ובנימין נתניהו?
- פורסם בכל העיר, 13 מאי 2016
סגן הרמטכ"ל יאיר גולן תרם תרומה חשובה למאבק נגד ישראל הוא פשוט עוזר להם במאבק נגד ישראל מה אומרים הינה סגן הרמטכ"ל אומר שישראל היא מדינה בדרך לפשיזם יותר טוב מזה אין
ישראל דמוקרטית ולא בדרך לשום פשיזם מעניין אם השמאל מרכז יזכה בבחירות הבאות האם אז ישראל כבר לא תהיה בדרך לפשיזם?
לדעתי קצב אינו ראוי לחנינה, הניתנת דרך כלל מסיבות רפואיות או אישיות שאינן מתקיימות כאן, אבל כן ראוי לקיצור המאסר בשליש כמקובל אצל חלק הארי של האסירים שהתנהגותם נאותה. מה שקרה כאן הוא ששללו מקצב הטבה שהיה מקבלה אלמלא היה סמל ואייקון במאבק – המוצדק לעילא – של נשים נגד מתעללים למיניהם. הן ריכזו מאבקם בקצב בשל היותו מה שהוא – נשיא המדינה לשעבר, והרי כאן אפלייה לרעה לא מוצדקת ולא ראויה. אני מכיר (ציבורית) את זהבה גלאון ומאמין שהיתה מניחה לקצה להנות מזכותו לקיצור מאסר כמקובל אלמלא חששה מתגובת המון העם ונשיו. חוצמזה אני מרחם על קצב ולא מקובל עלי דברי ברעם שיש לרחם על קורבנותיו יותר מאשר עליו. צריך לכבד את הקורבנות בכל דרך וזה לא קשור ליחסנו למשה קצב. האיש משלם ביוקר (בצדק) על חטאיו המתועבים אבל הוא נשאר אדם וראוי לחמלה ככל אדם, אם ישר ואם עבריין. ואגב, נא לא להגזים, מסתבר שרבים ו"טובים" התעללו בפקודות במשורה ובצבא ואיפה לא? זה לא מזכה את קצב אבל צריך לזכור זאת. רצוני לומר מילה על הנסיעות של הנוער לאושוויץ. זו זוועה. כבר לפני 20 שנה סירבתי לממן נסיעת בתי שמה. הם לא למדו ולא יודעים כלום. חבלז.