שובו של המדור לאחר פרסום הספר
המדור "סמרטוט אדום" יצא לחופשה לזמן מה בגלל היותי עסוק בהוצאת ספרי הראשון "מכתבים לשופטים ולבעלי שררה" שהשקתו הייתה ברוב עם והדר במשרדי קרן רוזה לוקסמבורג ב-1 במאי השנה. על פי כללי הצניעות אין אדם מעיד על טיבה המעולה של מרכולתו ולכן אסתפק במה שאמרה עורכת הדין תמר פלג, עתירת מאבקים למען זכויות אדם, שסיימה את דברי הברכה שלה: "חובה שהספר יהיה בביתו של כל איש שמאל". זהו ספר ייחודי שקורא תיגר על מערכת המשפט שהתקרנפה לתוך הכיבוש, ומחירו 50 שקל שכולם תרומה לארגוני זכויות אדם: שוברים שתיקה, יש גבול ורופאים לזכויות אדם. המעוניינים בספר מתבקשים לשלוח המחאה לתיבת דואר 16202, תל אביב עם ציון כתובתם והספר יישלח אליהם.
יזכור
אחד הדברים שתפסו את תשומת לבי בימי הזיכרון לחיילי הצבא ואנשי המחתרות (כולל טרוריסטים מהאצ"ל והלח"י שזרקו פצצות בשווקים ובבתי קפה) היא תופעה שחוזרת על עצמה מדי שנה בשיחות עם משפחות החללים: הם מציינים כי מה שאיפיין אותם, שהיו אוהבי אדם. ואני שואל את עצמי איך קורה שכל כך הרבה אוהבי בני אדם מוכנים להרוג בני אדם אחרים. תשובה חלקית לפחות קיבלתי בטקסטים של הרב הראשי של צה"ל ושל רב הכותל בערב פתיחת יום הזיכרון ברחבת הכותל: טקסטים שקראו לנקם על גבול הג'נוסייד. ואז עלה בי רעיון לנסח יזכור אלטרנטיבי בהאי לישנא:
יזכור עם ישראל את בנותיו ובניו שנפלו במלחמות מיותרות ובמבצעים צבאיים חסרי שחר לאחר שסוממו על ידי ממשלות, ראשי הצבא, תקשורת משתפת פעולה, בעיקר ברדיו ובטלוויזיה, כאילו מותם אינו לשווא.
יזכור עם ישראל את ההורים שגידלו ילדים ושלחו אותם לצבא בגאווה רבה כאילו כל מטרתם הייתה לגדל בשר תותחים למלחמות, והצעירים הלכו למותם כצאן לטבח במלחמות ובמבצעים צבאיים שהיו פרי יוזמה פושעת של קברניטי המדינה.
יזכור עם ישראל את המיעוט הקטן של גיבורים אמיתיים, סרבני הכיבוש ומתנגדי המלחמות שסירבו לשתף פעולה במלאכת ההרג, שמרו על צלם אנוש ונשאו בגאון את עונשי המאסר שהושתו עליהם.
יזכור עם ישראל בכעס ובבוז את המתנחלים שבסיוע ממשלתי בזזו ושדדו את קרקעות העם השכן ותרמו להמשך מעגל הדמים, שניתן היה ועדיין ניתן להפסיקו במדיניות נבונה ושוחרת שלום.
יזכור ולא ישכח שאפשר היה אחרת, שהייתה ברירה והיא הוחמצה עד כה.
המסע לפולין
גם השנה חזינו בתופעה הדוחה של תלמידי תיכון ישראלים צועדים עטופים בדגל ישראל במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, מחזה שכולו זילות שואה (וזילות הדגל). בעבר ביקרתי לא אחת את המחזה המביש של גיוס השואה להגברת המוטיבציה להתגייסות ליחידות קרביות. שר החינוך הלאומני בנט ממשיך במגמה בזויה זו.
ואם לא די בכך נוסף השנה אבסורד נוסף כשבין הצועדים נראתה שרת המשפטים ממפלגת הבית היהודי שהייתה יכולה למלא תפקיד דומה ברייך השלישי ובלבד שלא יפגעו ביהודים גזענים.
ידיעה שנתקבלה זה עתה
באיחור מה, הגיע לידי העתק של מכתב קצר ממעמקי האדמה שנשלח לגברת סמוטריץ' ובעלה בצלאל סמוטריץ', חבר הרייכסטאג הישראלי, וכך נאמר בו: "יישר כוח לתלמידים נאמנים הממשיכים את מאבקי". על החתום: אווה ואדולף.
היזכור שלך, גדעון, הוא תגובה נאותה ל״יזכור״ הרישמי – הפרוטו-פשיסטי. אני חותם ובהזדמנות זאת מריע לתאיר קמינר, שעוד מחכה לשחרורה מהכלא. אכן: ״יזכור עם ישראל את בנותיו ובניו שנפלו במלחמות מיותרות ובמבצעים צבאיים חסרי שחר לאחר שסוממו על ידי ממשלות, ראשי הצבא, תקשורת משתפת פעולה, בעיקר ברדיו ובטלוויזיה, כאילו מותם אינו לשווא״.
בוקר טוב לגדעון ספירו על חידושיו המפתיעים.
אני שבתאי לוי, גיליתי זאת כבר מזמן, אבל כולכם סירבתם לשמוע, לעגתם לי, ודחיתם בבוז את דברי. 2 אתרי האינטרנט שלי, נסגרו עי בוניהם הערבים, ונדחו בבוז עי השמאלנים.
עם ידידים שכאלה, אין צורך באויבים מהימין.
שבתאי לוי.
יִזְכֹּר עַם יִשׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו,
הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים, חַיָּלֵי צְבָא-הֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים
בְּמַעַרְכוֹת הָעָם, וְכָל אַנְשֵי קְהִילִיַּת הַמּוֹדִיעִין
וְהַבִּטָּחוֹן וְאַנְשֵי הַמִּשְׁטָרָה אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם
בָּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ
בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.
יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
אֲשֶׁר נִסְפּוּ בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְֹרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.
לאמיתי היקר, אני קורא את התגובה שלך למאמרו של גדעון ספירו ואני פשוט בוכה הן בהשפעת התוכן הנורא והן נוכח הניסוח הכל כך מרגש, וכך שנה בשנה. ועם זאת אני חותם על היזכור של גדעון ספירו האמיץ והישר שניסוחו אמנם לא מפואר ונורא הוד אבל, אולי יציל חיי ישראלים ופלסטינים.
רמי שלום, אם אנחנו נסמוך על הגיבורים מהיזכור של אמינוב , אנחנו לא נשרוד באיזור דקה.
זה יפה ורומנטי להיות פציפיסט , כל עוד גם השכנים שלך באיזור הם כאלו.
עד אז ,אני מעדיף את הגיבורים שלי מהיזכור הרשמי של מדינת ישראל.
לאמיתי שלום, אני לא מדבר על היזכור של אמינוף (לא קראתי) אלא על זה של גדעון. ובתגובה להערתך, ה"לשרוד" שלך מבטיח עוד הרבה יזכורים. אני לא רוצה לשרוד לשם שרידה. צריך לשרוד בחברה שמאפשרת צדק ושוויון ליהודי ולערבי, לאישה ולאיש לכל העדות, כבוד לזולת, דאגה לחלש. מניעת התעשרות חזירית (שהיא תמיד על חשבון אחרים). סתם לשרוד זה חסר כל טעם. מי שמבקשים לשרוד כדי לשרוד מביאים ויביאו עלינו עוד הרבה יזכורים "על זיו העלומים". אז אני לא פצפיסט (שירתי בסדיר ומילואים 32 שנה) אבל נמאס מהכיבוש והשליטה הקלגסית על בני אדם כמונו. לו צעיר אני – אחריך תאיר
רמי שלום , אכן התכוונתי ל"יזכור" של גדעון ספירו.
מסכים איתך כמעט בהכל ,למעט העובדה הזניחה שכדאי
לחיות חיים של כבוד, צדק, דאגה לחלש צריך קודם כל
לחיות.המתכון הפשטני של להיות פציפיסט ואחר כך
לראות מה יקרה, היא פרבילגיה שאין לנו.
מה ההבדל בין טירוף אירופאי (למשל) לטירוף יהודי? מהראשון יש דרך להחלים מהשני לא בטוח. ב 2012 הקרין ה BBC תוכנית שנקראה "טירוף על גלגלים". התכנית (לינק בסוף התגובה) עוסקת בספורט המוטורי (ראלי) כפי שנחגג בשנות ה 80 העליזות. השנים הללו אופינו בשדרוג טכני של מכוניות רגילות (משפחתיות) למפלצות רבות עוצמה ששעטו במהירויות מסחררות בשבילי עפר צרים כאשר אלפי אוהדים מסכנים את חייהם בצפיה מקרוב (מאד) במכוניות אלה, היו כאלה מבינהם שהושיטו יד בכדי לגעת בקצה האצבע במכונית הטסה לידם ובכך זכו ל"תהילה". בקיצור ממש טירוף קולקטיבי המעודד ע"י אינטרסים מסחריים (מחזור המכירות של יצרני הרכב הושפע מאד מהצלחה במירוצי הראלי). ישראל מתנהלת באופן דומה עשרות בשנים ואין כל סימן ליציאה מהטירוף, אולי רק להיפך. שלא לדבר על כך שהטירוף היהודי הקולקטיבי אינו עוסק במשהו צדדי, כמו מכוניות, אלא בלא פחות מאשר בזהות הפרטית והלאומית. למרות מאמצי ספירו, רוב היהודים אינם מוכנים, או יכולים, להסתכל בראי.
http://www.dailymotion.com/video/xty1w4_bbc-madness-on-wheels-rallying-s-craziest-years_shortfilms
בדקתי איזה חינוך מקבלים האחיינים שלי בגילאים שונים בבתי הספר. אין להם סיכוי לצאת מזה. אחותי מתכננת לקחת את הבן שלה לאושוויץ בגיל 12. צריך להיות ממש ממש אינדבדואליסט, בלש, אמיץ לב וסופר אינטיליגנטי כדי לצאת מהמטריקס. יהיו כמה שיצאו. תראה את טלי פחימה, מרדכי ואנונו, אבל כמה כאלו יש? הפלסטינים צריכים לעזוב עם פיצוי כספי ולהתאזרח במדינות אחרות. אין להם שום סיכוי. להלחם באינטרסים של ארצות הברית זה להיות דון קישוט ולקפח את החיים או את הפוטנציאל לחיים טובים.
למילת המחאה הכתובה יש חיי מדף קצרים ואם לא מפעילים אותה בעוצמה – פג תוקפה.
אתה יודע שמכתבייך לשופטים מושלכים לפח, והציבור הקורא אותם הוא כבר מזמן השיירה העוברת.
"אתם הקרויים אדם ואין האומות קרויים אדם" (המהר"ל, פירוש למסכת אבות קמ"ו)
…אבל גויים שאין בינינו ובינם מלחמה אין מסבבים להם מיתה ואסור להצילם אם נטו למות,שנאמר `לא תעמוד על דם רעך` ואין זה רעך" (משנה תורה, ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש ד`, י"א).
ויש עוד פנינים בתמיכה למערכת הערכית-מוסרית שהקים הממסד הציוני כדי להבטיח הישרדותו.
דברי חז"ל ופסקי ההלכה כמו אלה מחלחלים אל תוך הממסד הישראלי החילוני ושוטפים גם חילונים שמשוכנעים שהם מחוסנים מארס הדת.
המסעות לפולין הם בראש ובראשונה הבייבי של הנוכל, העבריין המורשע ושר האוצר בממשלת אולמרט אברהם הירשזון שהקים את הפרויקט כדי למלא את כיסיו בכספי שוחד שקיבל מקבלני הסעה, הסעדה והלנה בישראל ובפולין, היות המסעות הללו מתאימים לעשיית מניפולציות על הנוער, לא היה קשה להירשזון להוציא את הרעיון אל הפועל והוא זכה לתמיכה מלאה.
האנלוגיה הנכונה לסמוטריצ'ים היא ליוזף ומגדה גבלס
חיים חפר מספר על פגישה עם יצחק בן-אהרון, בה שאל את בן-אהרון שהיה אז למעלה מבן תשעים, איך הוא עדיין נלחם ועולה במדרגות. בן-אהרון ענה לו: "השנאה, חיים, השנאה".
כן יש לה כוח, לשנאה הזאת….
אהבתי את מכתבם של אווה ואדולף זצ"ל למשפחת סמארקץ' שליר"ק (שיזכו לימים רעים וקצרים).
תקרא מה ש"אידיוט שימושי" כתב לפניך. יכול להיות שהוא לא כזה אידיוט.
לגדעון היקר, הרבה בריאות.
תודה רבה על הספר שלך, כדברי תמר פלג – ספר שחייב להיות בכל בית בישראל.
בברכת "חזק ואמץ"
מימי גדוד "יחיעם", השוה"צ.