ד"ר צביה גרינפילד פרסמה באחרונה מאמר ארוך תחת הכותרת "כשעמוס עוז ודויד גרוסמן הושתקו" ("הארץ", 19 במאי 2016). המאמר, פרי-עטה של מי שכיהנה כחברת כנסת מטעם מרצ בשלהי הכנסת ה-17, עורר כצפוי פולמוס ער ברשתות המקוונות של חוקרי מדעי הרוח והחברה.

ד"ר צביה גרינפילד (צילום מסך)

בין היתר היא כתבה במאמר הארוך "מנהיגי השמאל [הציוני, ע"ר], שלא העזו להפנות מחשבה רפלקסיבית ביקורתית אל תוך ביתם פנימה, ולעתים אף סיגלו לעצמם את 'האידיאות המנצחות', הניחו לשמאל הקיצוני להפוך ללא הפרעה לגורם כריזמטי ומשפיע בתוך שורותיהם. נציגותו הענפה באקדמיה, בשדה התרבותי וגם בעיתון "הארץ" צבעה את השמאל כולו בצבעי המדינה הדו־לאומית, והמגמות ההרסניות של ריסוק התפישה העצמית הציונית והיהודית גברו באין מפריע". בתגובה למאמר, יש שכתבו ברשתות החברתיות כי מדובר ב"תזה מעניינית". אבל מה בדיוק "מעניין" במאמר הזה? מה יש לגברת שהייתה פעם חברת מרצ כנגד הטיעונים שמעלים האקדמאים שהיא מכנה "השמאל הרדיקלי"? האם היא יכולה להפריך אותם? האם היא יכולה להצביע עליהם כחלקיים? זוהי, כאמור, הדרך להתמודד עם טיעונים באקדמיה.

כמו כן, לא ברור לי מהמאמר "המעניין" כיצד מגדירה גרינפילד את אותו שמאל רדיקלי, ואיזה מכל העמדות הנופלות תחת קטגוריה זו היא פוסלת, ובאילו נימוקים. האם העובדה שטיעון חותר תחת העקרונות המנחים של הציונות, די לה כדי לפסול אותו? האם העובדה שהמבקרים לא מבקרים את עצמם די לה כדי לפסול את הטיעונים שלהם? האם העובדה שטיעון אקדמי לא משרת אינטרסים פוליטיים הופכת אותו לבלתי קביל? זהו גבב שטויות שלא היה מבייש את חברי האינקוויזיציה שפסלו את הטענה שכדור הארץ מסתובב סביב השמש, בנימוק שהטיעון חותר תחת האמונה הדתית.

אם יש פסול בטיעונים של שלמה זנד, עליה להתמודד איתם. אם יש פסול בטענה החותרת תחת היכולת לכונן משטר צודק המגדיר עצמו כציוני עליה להתמודד איתה. אם היא לא תצליח, סימן שלא ניתן לכונן משטר ציוני המבוסס על עקרונות של צדק במדינת ישראל. אלו כללי השיח של האקדמיה. מדבריה של גרינפילד עולה גם נימה גזענית. מה שמפחיד אותה זו האפשרות של חיים משותפים עם ערבים. החתירה למדינה דו-לאומית נראית לה כפשע, דרכו היא שופטת את העמדות שהיא מבקרת. מעניין מה הייתה אומרת אם נקודת מבט כזו הייתה מתנסחת בארץ אירופאית כלפי יהודים. אני מניחה שהשוואה לימין הקיצוני הייתה עולה במקרה כזה כלגיטימית.

על המקום הנמוך שאנו נמצאים בו תעיד העובדה שטיעונים לא הגיוניים, הפוסלים במחי תקתוק עולמות שיח שלמים על רקע "לא נעים לי לשמוע ומזיק לי פוליטית" נשמעים רציונליים ו'מעניינים' במידה המספיקה לאשר את פרסומם. אם זו חברת כנסת לשעבר, כדאי מאוד למפלגה שלה לעשות חשבון נפש, דווקא רדיקלי.

Share on Facebook