מתישהו בין שבע לשבע וחצי בערב השתרר שקט ברובע המוסלמי. אחרוני הצועדים, הדגלים והקולות הרועמים נבלעו במורד הכותל והרובע המוסלמי שב לידי תושביו. פה ושם נפתחו חנויות, משפחות יצאו מבתיהן ואפילו החמסין נשבר ורוח ערב נעימה החלה לנשוב בעוד שוקעת השמש. מסביב החלו להידלק אורות צבעוניים, אלה שהיו תלויים בין שמיים וארץ, תרתי משמע, כל היום מבלי לדעת האם עוד באותו הערב יינתן האות מסעודיה וייפתח חודש הרמדאן למיליוני מאמינים ברחבי העולם. עכשיו כבר לא נותר ספק. בעל דוכן לממתקים פתח את דוכנו והזמין את העוברים ושבים לטעום מממתקי החג. לרגע הייתה זו ירושלים אחרת. יהודים רקדו והתפללו ברחבת הכותל. מוסלמים החלו להתכונן לתפילת אל-תראויח באל-אקצא. עוברי אורח החליפו ברכות חג ליד דוכן ממתקים. בחוץ, קומץ פעילים התיישבו על המדרגות ברחבת שער שכם, שהייתה עכשיו שקטה ורוגעת לאחר ההמולה הגדולה, ומנצנצת באורות החג והעבירו בניהם את רשמי מאורעות היום. זה היה רגע שבו הבנו שעשינו משהו.
צעדת יום ירושלים בעיר העתיקה, ברקע מפגינים פלסטינים, 5/6/16 (צילום: אקטיבסטילס)
אז מה היה לנו השנה במצעד הדגלים? לפני כששה שבועות פנינו לראשונה למשטרה והצבענו על כך שרבים הסיכויים שיום ירושלים יצטלב עם תחילת הרמדאן או לפחות עם שיאן של ההכנות לרמדאן, ודרשנו שמצעד הדגלים יוסג מן הרובע המוסלמי. לא יתכן, טענו, שבשעת ההתכנסות לתפילת אל-תראויח הפותחת את הרמדאן יהיה הרובע המוסלמי סגור בפני מוסלמים, ויעבור בו מצעד הדגלים הבוטה והצעקני המלווה גם בקריאות גזעניות ואלימות ובהשחתת רכוש פלסטיני. רק ימים ספורים לפני המצעד המתוכנן התקבלה תשובת המשטרה שאמנם לא קיבלה את טענתנו באשר להסגת המצעד מהרובע המוסלמי, אך הכירה, בשל אפשרות כניסת הרמדאן, בצורך להגביל את שעת כניסת הצועדים לרובע, שנמשכה בשנים קודמות עד השעות הלילה המאוחרות.
תשובתה של המשטרה הייתה רחוקה מלספק ולכן פנינו לבג"צ. החלטת בג"צ הייתה קריטית. בג"צ אמנם גיבה את החלטת המשטרה לאפשר את המצעד ברובע המוסלמי ואכן הקדים רק ברבע שעה את שעת עצירת כניסת הצועדים. אולם, וכאן הדבר החשוב, בג"צ קבע שעת יציאה מהרובע המוסלמי שבה אחרון הצועדים עזב את שטח הרובע, דבר אותו נמנעה המשטרה מלעשות, ככל הנראה בשל לחץ מארגני המצעד. כך נמנעה ההשתהות הארוכה של הצועדים ברובע המוסלמי, על מופעי הלעומתיות הבוטה ובחלקם גם ההסתה והאלימות המלווים אותם. ובשעת ההכרזה על כניסת הרמדאן, וזמן קצר לפני תחילת תפילת אל-תראויח, שרר ברובע המוסלמי שקט מבורך. נדמה לנו כי גם השוטרים שבצעו את משימתם נשמו לרווחה.
כמו בשנים עברו, וביחד עם מתנדבים רבים, תעדנו את מצעד הדגלים גם בשנה הזו. טרם הספקנו לרכז את כל הסרטונים ולצפות בהם ואיננו נחפזים להסיק מסקנות מממצאים חלקיים. עם זאת נציין כי גם השנה נחשפנו לקריאות גזעניות, אולם ברובע המוסלמי ראינו יותר שוטרים שטיפלו בנחישות בניסיונות פגיעה של צועדים. אם המצעד היה ממשיך לתוך הלילה, ומספר כפול ומשולש של צועדים היה נכנס לתוך הרובע המוסלמי הצפוף והדחוס ומשתהה בו, סביר להניח שהתוצאות היו אחרות.
עד כאן הישגים ראויים. אבל הלב כבד. כי המצעד עצמו, עם ובלי מופעיו המוקצנים ביותר, הוא מפגן קשה של לאומנות ומעברו ברובע המוסלמי, בלב ליבם של החיים הפלסטינים בעיר; הוא התגרות ופגיעה קשה באורחות חייהם ובשגרת יומם של תושבי ירושלים המזרחית. אין לו דבר עם טובתה של ירושלים ומרבית תושבי ירושלים, פלסטינים וישראלים, מתנגדים לו. עד לפני כשלוש שנים היה המצעד עובר כמעט ללא כל ביקורת ותוך הטלת סגר מלא על התושבים הפלסטינים משעות הצהרים עד שעות הלילה. מאז שהעלנו את הנושא על סדר היום הציבורי עוד ועוד קולות נשמעים מתוך החברה האזרחית הירושלמית, וגם במקומות אחרים, דתיים ולא דתיים, המתקוממים נגד המצעד – אם בהתנגדות מפורשת ואם בהצבת דרכים אלטרנטיביות לציון היום. אנו מודים לאנשים ולגופים הרבים שהתגייסו לסייע לקמפיין חשוב זה, ולאלה הנאבקים יום-יום על ירושלים כביתם של שני עמים.
- יהודית אופנהיימר היא מנכ"לית עיר עמים.
ליהודית אופנהיימר – יישר כוח! אינני יודע כמה תגובות נוספות יישלחו לסקירה שלך, ומה יהיה טיבן של התגובות , וייתכן שכמה מהן יהיו (הרי לכך 'התרגל' אתר הגדה השמאלית) וכחניות-אלימות, ובכן, אני חש שכדאי לחזק את פעילותכם. פעילות זו היא, כמובן, אבן קטנה, והיא אינה תחליף לסכר גדול שרק בכוחו לעצור את גל האלימות הלאומנית-דתית ההולך ומציף אותנו (את ירושלים – בוודאי!) ומאיים להטביע את כולנו. לא ברור לי אם סכר כזה ייבנה, ומי מסוגל לבנות אותו, אבל טוב וחשוב לדעת על המיעוט העושה כמיטב יכולתו.
יפה עשיתן, ויפה כתבת. אבל לצערי לא ניתן לסמוך על הבג״צ. זה לא רק בגלל השופטים (שחלק מהם הם תומכי המתנחלים, וחלק גם מתגורר בהתנחלות, שכידוע לנו כ ו ל ן אינן חוקיות. אבל זה ע״פ החוק הבינלאומי, שבו ישראל לא מכירה — לכן גם העולם לא צריך להכיר בה.
יהודית אופנהיימר שלום.תודה על ששיתפת את הקוראים במאבקכם נגד צעדת יום ירושלים בעיר העתיקה.היית שואל כמה שאלות ומעלה מספר תהיות אבל ברוח הימים האלו ，כל הצבת סימן שאלה או כתיבת דבר ביקורת באתר הגדה השמאלית נתקל מיד בהתלהמות ובתגובות היסטריות על השתלטות,כוחניות ווכחנות.לכן אשאיר את הבמה למפרגנים,למצדיקים,למעודדים,ולמסכימים איתך.אין ספק,אחידות דעה ומחשבה יכולים לנחם בימים סוערים כאלו.