מעטים, אפילו בבריטניה, שמו לב לניסוח. בוריס ג'ונסון, ממנהיגי קבוצת חברי הפרלמנט השמרנים שתמכו ביציאה מהאיחוד האירופי, אמר כי "בריטניה תפרוש מבלי להפעיל את סעיף 50". סעיף 50 לאמנה, עליה חתומות כל חברות האיחוד, קובע איך לפרוש. מה שנדרש הוא מכתב מממשלת בריטניה או הודעה רשמית של ראש ממשלתה בפורום ראשי ממשלות האיחוד על הפעלת הסעיף.
ראש הממשלה הנוכחי, דייוויד קמרון, הודיע שהוא לא יוציא הודעה כזו כל עוד הוא ראש ממשלה. והוא יישאר ראש ממשלה עד חודש אוקטובר. קמרון הוכיח שהוא צבוע קטן. הוא יזם את משאל העם, הפסיד, לא מתפטר מיד ולמעשה, אינו מכבד את תוצאות משאל העם ומודיע על הפעלת הסעיף. הוא פשוט לא עושה כלום. זה הצבוע הקטן.
הצבוע הגדול הוא אותו ראש הממשלה שלא היה בוריס ג'ונסון (שיאיר לפיד מתהדר שהם חברים). המשפט המצוטט לעיל אומר למעשה כי גם מצדדי הפרישה לא יודיעו על הפעלת סעיף היציאה. ובלי הודעה – אין יציאה.
אז מה יש? קשקוש. האם האיחוד האירופי יכול לסלק את בריטניה בהתחשב בתוצאות משאל העם? התשובה של כל המשפטנים היא שאין דבר כזה. כלומר ג'ונסון מבבל"ת. מצד אחד אומר שתהיה יציאה, ומצד שני מודיע שמנוע היציאה לא יופעל. כך נראה צבוע גדול.
אז מה יהיה?
המבחן יהיה בין נובמבר למארס. בנובמבר מציגה הממשלה את תקציב השנה הבאה והוא מובא להצבעה בפרלמנט במארס של השנה הבאה. אם הממשלה החדשה שתיבחר באוקטובר לא תפעיל את סעיף 50 המפורסם יכולים כמה עשרות חברי פרלמנט מהמפלגה השמרנית להחליט להצביע נגד התקציב – דבר שמעולם לא קרה. אבל זו הדרך היחידה שבה קבוצת תומכי היציאה יכולים להכריח את הממשלה לעשות את המתבקש מתוצאות משאל העם.
בינתיים המהומה הפוליטית הגדולה היא דווקא במפלגת האופוזיציה הגדולה – הלייבור. שם הצביעו רוב חברי סיעת המפלגה בפרלמנט להדיח את יו"ר המפלגה – ג'רמי קורבין בעקבות תוצאות משאל העם. מכיוון שלא חברי הפרלמנט בחרו בו אלא כל חברי המפלגה – המהלך הוא סמלי. אך הוא מציג מפלגה שטמטום הוא דגלה.
והכי משעשע הוא מה יעשו הסקוטים אם בכל זאת ממשלת בריטניה תודיע על הפעלת סעיף 50. יו"ר המפלגה הלאומית הסקוטית, השולטת בפרלמנט באדינבורו, הודיעה כי במקרה כזה ייערך בסקוטלנד משאל עם על פרישה מבריטניה. ומכיוון שיש לשער כי האיחוד האירופי ייענה לבקשת קבלה שכזו רק אחרי פרישת אנגליה – בבריטניה לא יהיה רגע משעמם אחד בשנה הקרובה.
יציאת בריטניה מהאיגוד האירופי הוא סמפטום, קצה קרחון של תהליכים של התפוררות האימפריה הבריטית וסופו של המהפכה התעשיתית שלה ושל כל אירופה, יחד עם כניסה לעידן מלחמות על השווקים
וגסיסת שיטה הקפיטליסטית כולה. הויכוח על השארות לונדון כמרכז פיננסי עולמי או העברתו למקום אחר כמו הויכוח על מה יהיה עם בריטניה או האיחוד האירופה לוקה בחוסר הבנה של התהליכים המתרחשים מתחת לפני השטח: הבטלה או תעסוקה חלקית,מעבר של השקעות בתעשייה ובייצור לבורסות או לנדל"ן,הורדה מתמדת של השירותים הסוציאלים ותשלומי העברה,חוסר פרספקטיבה ואיוש כללי גם במפלגת הלייבור וחוסר ודאות מוחלט לא רק לגבי הטווח הקצר ,גם לטווח בינוני. לגבי הטווח הארוך,כפי שאמר קיינס, ברור שכולם מתים.
חברי הפרלמנט נבחרו תחת ההנהגה הקודמת של הלייבור – החמיצות שלא סרה מפניהם מאז שקורבין נבחר – לא היו צריכים סיבה כדי לנסות להדיח אותו
https://www.youtube.com/watch?v=WmiBKnToomc&feature=youtu.be
אמנם הסדר הנכון ע"פ מודל קובלר-רוס בדבר שלבי האבל הוא ששלב ההכחשה קודם לשלב הכעס, אבל לא צריך להקפיד יותר מדי עם האבל הליברלי על מותו של האיחוד האירופי. בוריס ג'ונסון כבר נזרק הצדה אבל עדיין מרענן לקרוא את המאמר הזה אחרי שהתייגענו מזעמם של הליברלים למיניהם, שנזכרו לפתע להיבהל מהגזענות, אחרי ששנים חיו עמה בשלום כל עוד היא הוסדרה ע"י המנגנון הביורוקרטי של האיחוד האירופי, עם מחנות הריכוז שהוקמו לפליטים על אדמות אפריקה ומדינות ה"דרום".
התסריט שמתאר עשת בו הממשלה הבריטית "מצפצפת" על רצון הציבור הוא אינו מופרך, ולא חסרים מקרים שבהם "רצון הבוחר" זכה להתעלמות כאשר הוא עמד בניגוד לאינטרס הבורגני. גם במדינות האימפריאליסטיות המפותחות. אם תסריט כזה יתממש, ברור שאת התפקיד הראשי תמלא מפלגת הלייבור, עם או בלי קורבין השרלטן, שתפקידה ההיסטורי נשאר כשהיה, להכשיל כל התקדמות של מעמד העובדים.
בימים אלה מתפרסמים מאמרים רבים המגדירים את המצב הכלכלי והפיננסי בעולם כ"בלתי הגיוני".אגרות חוב של ממשלות רבות נסחרות בתשואה שלילית וזה אומר שהמשקיע או החוסך יקבל פחות כסף ממה שהשקיע ביום פידיון החוב.גם יציאת בריטניה מהאיגוד נתפסת כ"לא הגיונית" או על רקע רגשות לאומניות או סתם ברוגז נגד הביורוקרטים מבריסל, אבל אף אחד לא מגלה את הסיבות האמיתיות של חוסר הגיון וטירוף זה:המצב היום הוא המשך של משבר 2008 ואפילו מקורו קודם לכן,כשנגידי הבנקים המרכזים החליטו להדפיס כסף ללא הגבלה,כ"פיתרון" לכלכלה העולמית הגוססת.טריליוני דולרים נשפחו בשווקים כשמאחורי זה לא חל כל שינוי בכלכלה ה"ריאלית". התוצאה היא, כמו לקיחת סם הרגעה, של הרגשה טובה או,לפחות,ש"הכול כרגיל". אבל ה"תרופה" לא עזרה לחולה אלא אפילו החמירה מצבו והפכה אותו תלותי כפי לא היה בעבר.ריכוז הון אדיר בידיים מעטות תוך פגיעה באיכות החיים של הרוב ושוד החסכון הפנסיוני של העובדים מסבירים את ירידת תשואות האג"חים הממשלתיים,והחשש מהתמוטטות כלכלית בסגנון 2008 כשלממשלות ולבנקים לא ישאר תחמושת להחזיק את החולה בחיים.משבר נוסף,חמור יותר,הוא רק עניין של זמן,וקצר