הפתעה, הלם, קטסטרופה אלה חלק מביטויי הפרשנים למיניהם על החלטת המצביעים בבריטניה לצאת מהאיחוד האירופי – כל אחד עפ"י השקפתו על המצב העלול או העשוי להתרחש עקב היציאה. ניתוח מעמדי של דפוסי ההצבעה מראה שההכרעה נפלה עקב הצבעתם בעד פרישה של מעמד העובדים, העניים ומעוטי ההשכלה (שחופפים זה את זה). פרשנים ומומחים למיניהם ראו בכך (שוב) את חוסר הרציונליות של מעמדות אלה המצביעים נגד האינטרס הברור שלהם, לא בפעם הראשונה ולא רק בבריטניה. אפשר לנתח, כלכלית וחברתית את המצב שיווצר ולהגיע למסקנות אלה. אני לא מתכוון לעסוק דווקא בכך – אם יש להשקפה זאת אחיזה במציאות – אלא באופן עקרוני בשיטה "הדמוקרטית" שמביאה לכך שקבוצות ואנשים מצביעים בקלפי לא בדיוק ואפילו בניגוד לאינטרס המעמדי שלהם, לא משום שהצבעתם היא "בלתי רציונלית" וגם לא עקב "תודעה כוזבת" כפי שרגילים לפרש זאת מרכסיסטים של "תודעה", פסיכולוגיסטים למיניהם (שאמורים להשלים את מה שקרל מרקס "לא חזה").

קמפיין השמאל בעד יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי (מקור)

ההיסטוריה האנושית מתחילה מזמן שבני אדם התחילו לייצר את צורכי קיומם במקום לצרוך אותם באופן בלתי אמצעי מהטבע, כפי שבעלי חיים מתקיימים. ככל שהתפתח הייצור, ברור שאין קיום לבני אדם בלעדיו. מה שעוד ברור שהייצור מתנהל בשיטה מסוימת המתאימה למצבם של כוחות הייצור. אין ייצור אפשרי ללא חלוקת עבודה ושיטה – אופן ייצור. אני מזכיר דבר טריוויאלי זה משום שבדיונים המסובכים, משום שהדברים נהיו מסובכים ומורכבים, נוטים לשכוח אמת בסיסית זו.

השיטה שבה אנחנו מייצרים וחיים בתקופתנו היא השיטה הקפיטליסטית. זה כמעט ברור לכל אחד שחיים פירושם ייצור וייצור פירושו קפיטליזם. השיטה הפוליטית, זו שמסדירה את יחסי הייצור, חלוקת העבודה והיחסים המשפטיים, המקובלת לפחות בארצות הקפיטליסטיות המפותחות היא השיטה הדמוקרטית, כלומר שהשלטון הפוליטי נתון לשפיטת האזרחים ונבחר על ידם. באופן עקרוני אפשר לחשוב שגם השיטה הכלכלית יכולה להשתנות עפ"י החלטת הבוחר בקלפי אך זו אשליה, לא משום שהמשטרה עומדת הכן להפר החלטה כזאת, אלא מהסיבה שהוזכרה לעיל, שכל אחד יודע (אפריורי) כי חיים זה ייצור וייצור בתקופתנו הוא קפיטליזם.

זאת כמובן כל עוד השיטה מתפקדת, טוב ואפילו רע אך לא מתמוטטת. התמוטטות השיטה תבוא אולי לידי ביטוי בקלפי אך לא ההחלטה בקלפי היא שהביאה להתמוטטות השיטה אלא שהתמוטטותה הביאה את ההחלטה בקלפי. אולם ההחלטה הזאת לאן פני החברה במצב כזה היא הכרעה תודעתית-אנושית ולא דטרמיניסטית. (אך פיסקה זו חורגת מעט מענייננו).

"הדמוקרטיה", כאמור או השלטון הדמוקרטי אמור לנהל את "העניינים" כך שהשיטה תפעל והשיטה הקפיטליסטית פועלת כאשר לבעלי ההון יש רווח על השקעתם. המרוויחים מכך שהשיטה פועלת הם רוב אזרחי המדינה ורוב המעמדות, כי כולם הלוא חיים מהייצור. אלא שיש המרוויחים יותר, אלה שהשיטה קובעת אותם בראש הסולם המעמדי – הבורגנות. לכן השיטה הפוליטית הזאת היא דמוקרטיה בורגנית. כפי שידוע הדמוקרטיה הבורגנית מבוססת על מפלגות או במילים אחרות היא רב מפלגתית. אך זו בדרך כלל אשליה כי השיטה היא למעשה דו מפלגתית, שתי מפלגות שלטון ויתר המפלגות, אם קיימות, הן מפלגות לוויין לאחת משתי מפלגות השלטון. קיימות מימין ומשמאל גם מפלגות רדיקליות שמערערות על עצם השיטה הפוליטית ו/או הכלכלית-חברתית-פוליטית אך אלה ימצאו בשוליים כל עוד השיטה מתפקדת.

כאמור, השיטה כל עוד מתפקדת פועלת בתוקף כ"השיטה היצרנית" לטובת כל המעמדות, אלא שרוב המעמדות, לפחות כ-שמונים אחוז מהאזרחים נמצאים בחציון הנמוך של ההכנסות,  כך שלמרות שכולם תומכים בשיטה (משום שהיא מתפקדת וזו "השיטה"), חלק גדול מהאזרחים מופלים וממורמרים עקב מצבם החברתי-כלכלי. המוצא למרירות הזו מוצא את ביטויו ביום הבחירות בהצבעה למפלגת השלטון שנמצאת באותו זמן באופוזיציה, כאילו שהיא אינה מחויבת לשיטה, כלומה לתפקודה, כלומר להבטחת רווחיהם של בעלי ההון, ולאותם יחסים כלכליים-חברתיים. אין כאן ניסיון להפחית מהניגודים ביניהם, אלא שהם משניים! להתחייבות הבסיסית שלהם – הבטחת קיומה של השיטה (טוני בלייר לדוגמא לא היה פחות תאצ'ריסט ממרגרט תאצ'ר עצמה). במילים אחרות, השיטה "הרב מפלגתית – הדו מפלגתית" משרתת מצוין את האינטרס של העשירון העליון, הבורגנות – המעמד הבינוני הגבוה ובעלי ההון.

משאל העם בבריטניה על יציאה או השארות באיחוד האירופי אינו שונה כהצבעת מחאה מן ההצבעה בבחירות הכלליות אלא בכך: כאן הזדמנות להמונים להצביע הצבעת מחאה נגד הממסדים של שתי מפלגות השלטון ונגד בממסד השמרני של האיחוד האירופי ואולי נגד השליטה של ארה"ב בשניהם – בקיצור נגד "המצב" שמדרדר את רוב העם. כמובן שיש מאחורי שתי ההחלטות, "בעד" ו"נגד" גם אינטרסים שלא בהכרח נוגעים לרוב האזרחים, יש בעיה של פליטים ועוד שאינם בעיות בלעדיות של בריטניה. כל אלה דווקא מופיעות כ"הבעיות" בתעמולה אך בסופו של חשבון הצבעה המונית "בעד" היא הצבעת מחאה.

מצד שני לא נראה לי שכוונת המוחים הייתה להביא למהפך רדיקלי מדי כמו יציאה, מאחר שכאמור רוב הציבור באופן עקרוני הוא שמרן ולא נוטה למהפכות משמעותיות ב"משאל עם", אלא במצב משברי קיצוני כמו ביון. לכן גם בטחונו של קמרון באפשרות להשיג רווח קל במפלגתו במחיר זול יחסי. אלא שהסקרים בשבוע האחרון שלא חזו כל אפשרות של מהפך וביטאו בכך את הלך הרוח השמרני של האזרחים נתנו למוחים קצת יותר מדי טולרנס שטרפה את הקלפים נגד כוונתם למחות בלבד.

Share on Facebook