" -איפה החיילת תאיר?"
" -תא 6 המפקדת".
" -תאיר, את עולה לשמור במגדל. תוציאי את הכל מהכיסים ותתכונני לחיפוש במועדון".
פעם ביום-יומיים אנחנו עולות לשמירה במגדל השמירה של הפלוגה. כמובן, כמו רוב ההתנהלות בכלא קיים כאן אלמנט ההפתעה. לא אומרים לנו מראש שום דבר, גם לא באיזו שעה נשמור. גם אם יש שמירה באחת בלילה, לא תדעי את זה עד הרגע שיעירו אותך, שזה באחת בלילה.
לפני ואחרי כל שמירה אנחנו עוברות חיפוש גופני, שכולל מישושים, בדיקה בכיסים, הורדת נעליים וגרביים, פיזור שיער (גם אם הרגע השקעת מאוד בצמה סינית) ולסיום בדיקה עם מגנט – גלאי מתכות. אני חושבת שמטרת החיפוש היא בעיקר לבדוק שאנחנו לא מעלות לשמירה עטים או חפצים חדים אחרים שיעזרו לנו להשאיר את חותמנו על המגדל או להביע את התסכול העמוק מהכליאה או מהצבא. המגדל מלא בשמות, תאריכים וכתובות כמו "עד מתי?"; "כלא 6 והעולם שותק"; ""רוצה להיות אזרח"; "קחו את המדים שהרסו לי את החיים"; "למה הקשבתי לך?"; "רוצה להיות שוב ילד"; "רוצה קב"ן שיוציא אותי מכאן" ועוד כאלה.
ח"כ איימן עודה נואם בהפגנת תמיכה בסרבניות המצפון קמינר וברנס,
מול כלא שש, 9/7/16 (צילום: זו הדרך)
אחרי החיפוש, המפקדת מתדרכת: "אתן עולות לארבע שעות שמירה, רשאיות לשבת עשר דקות לפני ואחרי שעה עגולה. לא רשאיות לרדת מדיגום, לא רשאיות לגעת אחת בשנייה בשום דרך ובשום צורה, כל השמירה אתן מסתכלות לכיוון הכביש. שלא תסתכלו אפילו לרגע לכיוון הפלוגה. אם אתן רואות 'אירוע קיצון', כמו תאונה, שריפה או חייל בורח, עליכן לדווח. איך אתן פונות למפקדות מהמגדל? בצעקה: מגדל נוח, מגדל דום. הייתי ברורה?".
יש יתרון בשמירות: קצת אוויר, נוף, אנשים אמיתיים ומכוניות בעיניים. אבל רוב הזמן זה בעיקר מתסכל ומרגיז: את עומדת שם, כי אסור לשבת, ומרגישה שאין שום סיבה בעולם שתעמדי במגדל הזה, מלבד העובדה שאת בכלא והשמירה היא חלק מהעונש. הסיבה היחידה לשמירות האלה היא הרצון להפוך את הכליאה לקשה יותר. אבל עדיין אני לא מתלוננת, הרי יש חיילים שעושים שמירות אמיתיות, וארוכות וקשות יותר. חוץ מזה, אנחנו שומרות בזוגות, אז יוצא להכיר בנות ולהיכנס לשיחות מעניינות ויש זמן להרהר בדברים ולחשוב הרבה (כשאת לא נרדמת).
פגשתי בשמירה את אלמוג – מש"קית חינוך, תפקיד נחשק יחסית. היא רוצה לצאת מהתפקיד, ולכן פתחה בנוהל התאבדות, כלומר, דרכה על עצמה נשק ואיימה שאם לא יעבירו אותה תפקיד היא יורה. היא נענשה ב- 15 ימי מחבוש. הייתה לנו שיחה טובה. כמובן, שוב על פוליטיקה. היא אמרה שגם היא מתעניינת במה שקורה, מודעת לזה ומתעסקת בזה הרבה.
היא סיפרה על שכן שלה, שסיפר לה על חוויית השירות הקשה שלו בחברון: על צלם "בצלם" ששיגע אותו, הציק לו, על גבול ההתעללות הנפשית רק כדי שיאבד את זה, יחטוף איזו ג'ננה ואז יצלמו אותו עושה משהו לא תקין. או על נערים פלסטינים שבאו להתגרות בחיילים, כי הם יודעים שאפשר לעשות מהומה אם הם יצליחו להקפיץ פיוז לאיזה חייל.
אני ממש מבינה למה זה מרגיז ומכעיס, לרגע פשוט הזדהיתי עם התחושה שלה שזה ממש לא בסדר , אבל תוך כדי שיחה אתה הבנתי שהסיפור הזה בעצם די מגוחך. הרי החייל ההוא, השכן שלה, עבר הכשרות קשות במיוחד: קורסים, טירונות ארוכה, והוא עומד מוגן עם קסדה, אפוד ונשק. מולו עומד ילד "חמוש" במצלמה! ונכון, באסה לו, אבל בעצם שוכחים כאן מי הקורבן – ילדים שחיים תחת כיבוש צבאי בעיר שהיתה פעם שלהם והפכה למעוז המתנחלים הקיצוניים, שמתמודדים יום-יום עם חיילים חמושים. והחייל בכלל לא צריך להיות שם – שלחו אותו לשם כדי לדכא עם אחר ולשלוט בו. עצוב לי שהשיח כל כך מנותק מהמציאות. עצוב לי גם על הילד הזה, על שניהם – לא רק הפלסטיני, אלא גם החייל, שנפגע מהסיטואציה הזאת. הוא נשלח לשם בשם ממשלה שממש לא דואגת לו, אלא רק לאינטרסים של עצמה. ועצוב שאנחנו לא ממש רואים את הסוף. עד מתי יימשך הכיבוש?
וכשאלמוג יורדת כמה דקות לפני, לפני שיעשו עליה חיפוש, לפני שיעלו את המחליפות שלנו, ויש לנו כמה דקות לבד, בשקט של הלילה… נהיה לי מאוד עצוב.
- פורסם בבלוג של תאיר קמינר באתר הארץ
ב"ה
לא אמורים לעשות וועדת חוסר התאמה אחרי כל כך הרבה ישיבה בכלא צבאי?
זה כבר עוד מעט חצי שנה.
תאיר, מערכים ומעריצים את תעצומות הנפש שלך במאבקך
נצחונה עוד אינו בכיס אבל כל הארכת מעצר מוכיחה את תבוסת צבא הגנת המתנחבלים.
הצבא אובד עצות. היועצים אינם יודעים מה לעשות. לצעירים מתברר שיש אלטרנטיבה לכיבוש, ושיש שלום שמחכה למנהיג שיחליף את סרבן השלום מסיתיהו. ברור שכשיגיע זמן האמת תוכל תאיר קמינר לשבת ולדון עם פלסטינים על הקמת מנגנון שיעזר לכולנו לשמור על שיוויון בין העמים.
מדינת מסיתיהו הבינה, באיחור!
תאיר (השמאלנית) הצליחה להעביר לצעירים ולצעירות את תורת הסרבנות לכיבוש!
היא צודקת מקום הצעירים לא בצבא הכיבוש! מקום הצעירות בתנועות הסולידריות עם הכבושים והנתונים במצור – וגם עם המסכנים שמנסים לחיות בשדרות. . .