תשובה למאמרו של גדי טאוב "הכיבוש לא נובע מיהדותה של המדינה", הארץ מיום 24.8.16
בנושא זכות ההגדרה מדגיש גדי טאוב ש"הציונות מתבססת על זכותו של העם היהודי להיות "ככל עם ועם, עומד ברשות עצמו, במדינתו הריבונית, כלשונה של מגילת העצמאות". אולם כבר טענת יסוד זו הנה בעייתית. ראשית, מי נכלל ב"עם היהודי"? האם כל היהודים בעולם מאז עליית הציונות ועד להקמת מדינה, נכללו בה? הרי הציונות לא הקיפה את כל היהודים בעולם. כנגדה ניצבה האורתודוכסיה האנטי ציונית. חלקו עליה גם אלו שהחזיקו בתפיסות אוטונומיות (ברחבי האימפריה הצארית). הבונד הייתה מפלגת המונים אוטונומיסטית, ולא ציונית. ספרי הלימוד מעלימים בדרך כלל את העובדה שנגד הכללת יהודים בהכרת בלפור יצא אדווין מונטגיו שדרש שהיא לא תכלול (מה שאכן התקבל בהצהרת בלפור) את היהודים המרוצים ממעמדם המדיני בארצות מושבם. מסקנה: אין ולא היה וגם כיום לא קיים – עם או לאום יהודי .
גישה נוספת לסוגייה: גרפיטי בבני ברק הקורא להחרמת הבחירות (מקור)
ומה לגבי הטענה היוצאת נגד "שלילת זכותנו להגדרה עצמית במדינת לאום דמוקרטית משלנו". מה בדיוק לאומי במדינת לאום המתכחשת ללאום ישראלי, הגם שהאזרחות הנה ישראלית? איזה מן לאום הוא הלאום היהודי? איך בדיוק מצטרפים אליו? היש עוד לאום במדינה דמוקרטית שמצטרפים אליו ע"י המרת דת ? ואיך הלאום הזה משתלב עם מדינתנו "הדמוקרטית"?
טאוב מסביר שאין ישראל יוצאת דופן בכך, שיש מיעוט לאומי בתוכה, כדי להתמודד עם הטענה "שעצם הגדרתה הלאומית של המדינה, מדירה את המיעוט הלא יהודי שחי בה". על כך עונה טאוב שטענה זו מתעלמת "מן העובדה שברבות ממדינות הלאום יש מיעוטים לאומיים. .. רבים מהמיעוטים הללו אינם שואפים לזהות אחת משותפת עם הרוב, אלא מבקשים לשמור על זהותם הנפרדת. כך גם ערבי ישראל". ולא רק זאת אלא, שהוא גם מעלה את הטענה, ש"המבנה החוקתי של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תואם יותר את אמות המידה הדמוקרטיות הנהוגות היום, כפי שנוסחו ב"אמנה להגנת מיעוטים לאומיים" של האיחוד האירופאי. אמנה זו דורשת מהרוב לכבד את זכותו של המיעוט לזהות נפרדת, ואף לספק לו האמצעים לכך, כגון מערכת חינוך בשפתו".
אולם בכך טועה טאוב. רציונל הגנת המיעוטים נובע מטיב הדמוקרטיה של אותן ארצות שרובן הינן מזרח אירופאיות, שאינן מדינות דמוקרטיות ליברליות. בשל כך זקוקים מיעוטיהן להגנה, מה גם שהלאום הדומיננטי הינו לאום אתני. הגם זאת, יש תהליך המגובה ע"י החוקה ללגיטימציה של הבניית לאום אזרחי. זאת ניתן ללמוד מניסוחי חוקות במדינות אלו אודות היות הריבונות נובעת מכלל האזרחים. בצדק גם מעיר גדעון לוי במאמרו ("הם לא מיעוט", הארץ מיום 25.8.16) ש-5.5% השוודים בפינלנד הם מיעוט בניגוד למצב בארץ ישראל שעפ"י החלוקה בין יהודים לערבים-"תחת שליטתה של ישראל חיים שני עמים שווים בגודלם"( יורם אטינגר המבקר את הדמוגרפיה הקיימת בוודאי יחלוק על כך ויטען שמדובר בכ65% מול 35%). זאת ועוד, הפינו שוודים או השוודים של פינלנד, מעצם היות פינלנד מדינת לאום אזרחי רואים עצמם ברובם המכריע כפיניים בזהותם הדוברים שבדית .
טאוב טועה טעות קשה כשלקראת סוף מאמרו הוא מציין ש"בפועל, הדרך היחידה להפוך את ישראל ללא יהודית היא לבטל את המשטר הדמוקרטי". אולם אם ישראל תהיה מדינת לאום אזרחי ישראלי של כלל אזרחיה ודאי תהיה דמוקרטית וליברלית יותר ממה שהיא כיום. אבל זו אופציה שטאוב כלל אינו מהרהר עליה.
