במשך ארבעה ימים רצופים סערה השלולית, הצפרדעים השתוללו כאחוזי אמוק, והשקנאים צפו מלמעלה, מצפים בסבלנות לטרפם. מינה צמח בישרה לנו שיאיר לפיד עוקף את בנימין נתניהו במספר המנדטים ואילו בוז'י הרצוג והרשימה הציונית שלו נדחקו לשוליים. כמה עיתונאי חוץ טלפנו אליי, היו אחוזי סקרנות וקצת התאכזבו מהתגובה האדישה שלי. אחד מהם הביע את הדעה שמדובר ב"תזוזה שמאלה" ואין צורך לומר שקצת נבחתי עליו. לעתים נדמה לי שרוב הכתבים הזרים אינם מבינים כלל את המתרחש כאן. לכן הם תולים תקוות בפוליטיקאים מסוימים רק כדי לנחול אכזבה במוקדם או במאוחר. מכל מקום, העסקן המוביל בסקרים, יאיר לפיד, הוא בור ועם הארץ ונהנה ממישבתם של נתניהו ושל בוז'י הרצוג. אם הסקר יגרום לשידוד מערכות בתוך המפלגות, לא תצמח מזה שום בשורה לשוחרי השלום. הזחיחות העצמית תישאר, והשמרנות תעמיק.
(מקור)
לפיד, הרצוג ונתניהו מוכנים לדבר על שלום ועל תהליכי שלום ואפילו על הפתרון הלעוס של שתי מדינות לשני עמים ובלבד שהנוגעים בדבר יסתפקו בדיבורים בלבד. שלושת הם תלמידים מובהקים של יצחק שמיר: רצוי לשמור על מראית עין של דיבורים, להניח לכלבים לנבוח ולהמשיך לבנות בהתנחלויות. נתניהו הוא תלמיד מודע של שמיר; לשני נגרריו אין שום מודעות באף נושא. כך נעזרת אסכולת שמיר הימנית באנשי המרכז הלאומני, שמזלזלים בפומבי בראש הממשלה אבל הולכים בעקבותיו בכל נושא חשוב. נתניהו סופג ביקורת אמיתית רק מימין, כלומר, מאנשי ציבור גרועים אפילו ממנו. לפיד ונתניהו נלחמים על תמיכתו של המגזר "השפוי" בימין. ראש ממשלה מכהן בדרך כלל מפסיד מנדטים באמצע הקדנציה, אבל מבחינה מהותית שום דבר לא השתנה. הימין הלאומני חולש על עמדת חשובות, גם בצבא ובהדרגה בפרקליטות המדינה ואפילו בתרבות. אם הציבור מאס בנתניהו ומעדיף לרגע מרפרף ולא הכי חשוב את לפיד, נישאר עם אותה מדיניות ואולי גם עם אותם אנשים.
בעירנו שולט ניר ברקת בסקרים ויש להניח שהוא יוכל לנצח גם בבחירות הבאות. ברקת מנצל היטב את האופורטוניזם השמרני של הציבור החילוני בעיר. הוא זורק פרורים לעסקנים הצעירים, מסייע לאירועי רחוב נחמדים ולכן יכול להרשות לעצמו לדכא את הציבור הערבי ולצפצף לא רק על הגאים אלא גם על תומכיהם הליברלים. היה מקום לתקווה שהוא יאבד את תמיכתם של בוחרי מרצ בשל הצטרפותו הרשמית לליכוד אבל בינתיים אין סימנים לכך. לזכותו של ברקת יש לומר, שהוא איננו מסתיר את העובדה שהפך לליכודניק. הוא ועוזריו מבינים היטב את הלוך רוחם של המצביעים החילונים בעיר. הם אינם מבקשים שינוי רדיקלי, או להסיר את משטר הכיבוש מעל הפלסטינים בעיר. הם פשוט מבקשים לעשות כחפצם בחלקות האלוהים הקטנות שיקצה להם ברקת. את הבוחרים האלה אין צורך לרמות וברקת איננו מתכחש לבריתו עם הדתיים הלאומנים. יודע צדיק את נפש בני עירו: משום מה יש ירושלמים רבים שאינם רואים בבחירות לעירייה נושא פוליטי. זוהי, כמובן, טעות מרה. ירושלים איננה גדרה, ולכל התרחשות מרכזית כאן ישנן השלכות כלל-לאומיות ואף בינלאומיות. טבעת החנק הלאומנית-דתית מקיפה אותנו מכל עבר. ברקת מוכן לעשות כל דבר למען השכונות הלאומניות המכונות בפיו "ציוניות" ובלבד שהן יעזרו לו לקדם הגמוניה יהודית בכל חלקי העיר.
לעומת זוכים בסקרים כמו יאיר לפיד, שנישאים על גלי אופנה חולפים, ברקת יוכל לזכות בבחירות ולא רק בסקרים. הציבור החילוני והליברלי איננו מציב שום חלופה אמיתית. פפה אללו לעתים חבר לברקת ולעתים התחרה בו אבל לא היה לו שום סיכוי להחליפו כראש עיר. הסקרים לכנסת הם בעצם קולטני מצב רוח, אבל בעירנו אין כרגע סיכוי למועמד אחר. יש להניח שהחרדים והדתיים הלאומנים יציגו מועמד בלתי אפשרי, אולי בעל נטיות כהניסטיות, והבהלה שתיווצר תקהיל עשרות אלפי חילונים לקלפיות, כדי להצביע בעד הרע במיעוטו. אשר לראשות הממשלה, נדע יותר בעוד כשנה.
כדאי להצביע על כך, שלא נוצרת במדינה מלחמה רעיונית על דרכה ועל צביונה. ממשלת לפיד-הרצוג-כחלון, אולי חלומם הרטוב של הפרשנים השמרנים במסווה ליברלי, לא תוכל לשנות כאן דבר. מלחמות גדולות וקטנות יפקדו אותנו בכל שנה וחצי בערך, הפערים בהכנסות ילכו ויגדלו, והייאוש ירחיק מכאן את טובי הישראלים. הסקרים מוכיחים שלשמאל העקבי צפויים רק 18 מנדטים מתוך 120. ייתכן שמרצ תזכה ביותר מחמישה מנדטים, אולי אפילו בשבעה, אחד על חשבון המחנה הציוני ועוד אחד על חשבון הרשימה המאוחדת. אז מה בכך? עוד הצעה לוחמנית על סדר יומה של הכנסת, שתורד ברוב עצום? זוהי נחמתם של עסקנים ויחצנים, אבל שינוי אמיתי לא ייצא מזה.
אם נצא מתוך הנחת יסוד אופטימית שהסקרים הבאים יאירו פנים למחנה הציוני, אולי בהנהגת שלי יחימוביץ', אז לפיד ישלם את המחיר. ברשתות החברתיות יצא אמנון ברזילי, הכתב נעים ההליכות של "הארץ" בעבר, בקריאה לאחד כוחות בין לפיד והרצוג. זעקות ולחישות כאלה מאפיינות מאוד עיתונאים וח"כים, שמסרבים לקלוט את השינויים שחלו במפה הפוליטית. המאבקים בין מפא"י לבין תנועת החרות, ומאוחר יותר בין מפלגת העבודה לליכוד הסתיימו לפני שנות דור. הניאו ליברלים הפריטו גם את הפוליטיקה והארץ מלאה במכוני הנצחה שמספרים לנו על העבר מבלי ללמד אותנו דבר על העתיד.
בעירנו דפוסי ההצבעה הם שונים לגמרי. אין מהפכים גדולים ודי לנו ללמוד את הנתונים הדמוגראפיים כדי לנחש את תוצאות הבחירות. הנוסחה של ברקת עובדת כבר זמן רב, ויש להניח שהיא תוכיח את עצמה גם בפעם הבאה. מזה זמן רב אני תומך נלהב בהקמת רשימת שמאל ושלום למועצה, שתציג גם מועמד לראשות העיר. זה יאפשר לשמאל לכונן לפחות מראית עין של השפעה פוליטית ממשית. ברקת ייאלץ להתחשב גם ברחשי הלב של מחנה השלום בעיר, ונוכל לפגום קצת בפוזה השחצנית שלו שמתעלמת לחלוטין מהציבור הנאור. ראש העיר למד מראש הממשלה קצת טקטיקה פוליטית, ושניהם יחדיו מאיימים על עתיד הבירה. מי שמגמד את עצמו, לא יוכל לצפות לחסדים מיריביו המושבעים. הימין מבין רק כוח, לפחות כוח מיקוח, ורשימה מוצלחת של מחנה השלום עשויה לזכות בכמה מושבים במועצת העיר. עלינו לאתר מועמד טוב שימשוך קולות מהציבור החילוני. כל קול כזה יהיה על חשבונו של ברקת. כך נותיר את חותמנו על הפוליטיקה בעיר, חרף המצב החמור ששורר בה.
- פורסם בכל העיר, 16 ספטמבר 2016
