1.
ההלוויה של שמעון פרס הייתה אירוע פוליטי. פרס תכנן אותו ככזה. מי שהיה ראש ממשלה ונשיא ולא רוצה אירוע פוליטי – מורה על כך בצוואתו. לכן הדיבורים על ממלכתיות לכאורה באירוע הלוויה אינם אלא הטעייה. זה היה האירוע של פרס וכמו לאורך כל דרכו הפוליטית היו מי שלא אהבו אותו. ולא באו למסיבה האחרונה שלו. אגב, ובמדויק, כפי שהוא – לכל אורך חייו הפוליטיים – החרים את המפלגות "הערביות". אז לפרס מותר היה בחייו הארוכים להחרים את השמאל, ולשמאל אסור להחרים אותו? למה מה קרה?
ראש הממשלה מנחם בגין ויו"ר המערך שמעון פרס, לאחר פתיחת מושב הכנסת ה-10, 1981 (מקור)
2.
שאף אחד לא יקפוץ, בדיוק כמו יום השואה ויום הזיכרון לחיילי צה"ל – ימים המצוינים בישראל. מדובר בימים פוליטיים לעילא. ולא רק בגלל שמדובר באירוע שנולד משיקולי פוליטיקה. ישראל הייתה יכולה להצטרף ליום השואה הבינלאומי. היא בחרה שלא לעשות זאת. היא הוציאה עצמה ממשפחת העמים. זו החלטה פוליטית. האם מי שמציין את יום השואה הבינלאומי אך לא את יום השואה הישראלי הוא מנוול? חסר נימוס?
יום הזיכרון לחיילים הוא בעייתי במיוחד לכל אלה שנפגעו מהצבא. ומה לעשות? יש היום – בין הירדן והים התיכון ותחת שלטון מדינת ישראל – לפחות מספר שווה של נפגעי צה"ל כמו מי שנהנה מצה"ל. מתי מתקיים "חג נפגעי צה"ל"? לא מתקיים. אז למה נפגעי צה"ל לא "חוגגים" עם נהני צה"ל? בטח חוסר נימוס. אפילו אבן מאזן נתפס עומד דום ברמאללה….
3.
פרס היה איש ימין. רק ימין. ניתוח קצר של "הסכמי אוסלו" – המעשה הלכאורה שמאלי שלו – מלמד שזה בדיוק מתכון ימני. מה יש שם? התנתקות ישראל מניהול חייהם "האזרחיים" של מרבית תושבי פלסטין. והמשך טרטורם בכל תחומי חייהם מנימוקי ביטחון תוך שימוש בקרקע הריבון – כמה שזה מפתיע – רק למען יהודים. ומה על השלום? על זה ידברו. ואכן מ-1992 מדברים שלום. נהדר.
מגיע לפרס פרס השלום? חוץ מקבוצת מטומטמים בנורווגיה וכמה "מנהיגי עולם" שנהנים מהונאות פוליטיות, אין בין שמעון פרס ושלום ולא כלום. שמעון פרס הוא האבא של הסטטוס קוו שמשנה שמות מדי כמה שנים לרווחת אף אחד, למעט הימין.
אז למה מי שחולק על דרכו לא רשאי להסתייג מפרס באמצעות הימנעות מלחלוק עימו איזה שהוא דבר – כולל דרכו האחרונה? אם היו מזמינים אתכם ללוויה של לה פן הייתם הולכים?
4.
נניח, רק למען השעשוע, כי קוראים לו דב חנין. כן, שם יהודי אסלי-בלאדי. ונניח שהוא היה מספר אחת ברשימה המשותפת, ולא איימן עודה. ונניח שחנין לא היה בא ללוויה של פרס. והיה מסביר כי פרס היה רע ליהודים ולאנושות. בערך מה שסמוטריץ' היה אומר אם מישהו היה מתעניין בדעתו. מישהו היה פוצה פה ומצפצף על חנין? מישהו היה מעיר הערה? לא! למה? כי ליהודי, אפילו חנין, מותר לעסוק בכל סוג של פוליטיקה. אבל עודה? הוא ערבי. מה פתאום? כל הצעקה על אי השתתפותו של עודה בלוויה של פרס אינה נובעת מוויכוח על דעותיו של עודה (או כל ערבי אחר). זה בא ממקום אחר: ערבי נדרש להצהיר נאמנות. ועודה נדרש לעשות כן. חנין לא נדרש לעשות כן. זה הבדל של לאום. דין אחד לחנין ודין אחר לעודה.
- פורסם בבלוג של גדעון עשת
היה אפשרי לתמוך בכל הכתוב למעלה אילו הכותב היה נמנע מלחלק את השאלה למהות ערבית ולמהות יהודית, ובמקום זה היה מבקר את היהודים והערבים אשר באגף השמאלי של הפוליטיקה האזורית שנמנעו מלתמוך בסירוב למפגן הציוני לקידושו של ביטוי אחד בודד מתוך ללא סוף ביצועים מובהקים של קברניטים השולטים בעמים מערביים וצפוניים למען שתלטנות סדרתית בלתי נגמרת על חשבון עמי המזרח והדרום לטובת האוליגרכיה הפיננסית, שהיא רב-לאומית ובעלת בריתות חוצות גבולות.
אנג'לו איידן
הנימוקים הם ממש נוח בארבע שגיאות:
1. פרס היה איש פוליטי ולכן להלווייתו משמעות פוליטית. מעניין שלנחם משפחות מחבלים כן הגיעו מהמשותפת; מי שמזדהה עם אויבי המדינה שלא יתפלא שרואים בו, ובכן, מי שמזדהה עם אויבי המדינה. ולא נכון שפרס החרים מפלגות אלה, עובדה שכבר היו בגוש החוסם בשנות ה-90; היתה לו אותה מדיניות כלפי מק"י היהודית בשנות ה-50, ולא היתה כלפי חברי הכנסת הערבים ממפלגות ציוניות. אגב, פרט לנושא המדיני בל"ד ורע"ם אינן מפלגות שמאל.
2. אולי עדיף שישראל תקבע את יום השואה הישראלי יחד עם הבינלאומי, ויתכן שעם בוא השלום יהיה נכון לאחד את ימי הזיכרון של שני העמים. בינתיים, זה מה שיש.
3. פרס היה תמיד חבר במפלגות מרכז; שמאל וימין הם יחסיים. ויש בכל זאת התקדמות; בכל עשור מאז ששת הימים היתה נסיגה משטחים מסויימים שנכבשו באותה מלחמה, עד שלא נשאר הרבה: רמת הגולן וחלק מהגדה. ולפי ההגיון של עשת, אנשי המשותפת לא צריכים להגיע ללוויה של אף ראש מדינה ישראלי, למרות שכן הגיעו עד היום. פרס גם אינו לה-פן או היידר; ההשוואה הנכונה היא לגנדי וכהנא.
4. כנראה שגם חנין נדבק בקיצוניות ולא הגיע, בניגוד לסמוטריץ'.
נו, אז במה הועילה המדיניות החדשה של התגובות , שעליה הכריזה כאן המערכת, אם תגובה כמו זו של "יונתן דויד" מתפרסמת ? אין סינון תגובות, או יש סינון? פרסומה של תגובה כזאת ממאיס את הקריאה כאן. מערכת 'הגדה השמאלית' – נא להחליט!
התכוונתי לומר שלה-פן והיידר הם כמו גנדי וכהנא; כל אלה לא דומים לפרס.
עודה בשאראת אינו עודה איימן. לדעת בשאראת חד״ש היתה צריכה להשתתף בלוויה של שמעון פרס. בשאראת קובע ש״שבעת המוות מזכירים את מעלות המנוח. . . אלא שהאמת שונה ממה שבשאראת רוצה שנאמין.
פרס היה ההפך ממנדלה! נלסון מנדלה הרס את כור הפצצות שישראל הקימה בד-אפריקה (ולא הקים התנחלויות).
* הגארדיין פירסם מסמכים שממשלת מנדלה שחררה על מעורבותה של ישראל, ושל שר הביטחון שמעון פרס, במכירת טילי יריחו והקמת כור פצצות בדרום אפריקה.
** ב-22 לנובמבר 1974 כתב שר הביטחון שמעון פרס לשר התעמולה של האפרטהייד בד-אפריקה, רודי, והודה לו על פגישות סודיות שהתקיימו בפרטוריה ועל ״שיתוף הפעולה שאינו מבוסס רק על אינטרסים, אלא גם על אחוות דעות, ועל נחישות משותפת להתנגד לאויבינו, ושנאתנו המשותפת להתנגד לאי-צדק״… לצילום המכתב
image.guardian.co.uk/sys-files/Guardian/documents/201005/23/Peres-letter.pdf
*** גנרל ארמסטרונג, רמטכ״ל משטר האפרטהייד כתב ב-1 למרץ 1975 בכותרת ״מערכת טילי יריחו״: ״בהנחה שטילים יחומשו בראשם גרעיניים שייצורו בדרום-אפריקה או או יושגו ממקור אחר״.
על יתר ״מעלותיו״ של פרס בהקשר הערבי והישראלי אתם יודעים.
אם פרס היה איש ימין אז בגין שעשה את השלום עם מצרים מה הוא היה ? לשאלה אם היו מזמינים אתכם ללוויה של לה פן הייתם הולכים? להשוות את פרס לה פן נו ברצינות ואני לא איש של פרס
פרס שאף לשלום, כמו שהיטלר רצה שלום. היטלר היה פציפיסט, שוחר שלום וצדק. בכל נאומיו דיבר על שלום, ועד כמה גרמניה הנאצית מעוניינת בשלום. למען השלום המיוחל, כבש היטלר את כל אירופה.
שבתאי לוי