כאשר פעילי ימין קיצוני פעלו למניעת הופעות של "שוברים שתיקה" בארץ, צחקתי: הרי הם שייכים לארגוני השלום וזכויות האדם המתונים. עכשיו הם פועלים למניעת הופעת ארגון שמאל רדיקלי יותר – "יש גבול" – התומך בסרבני שירות שאינם מוכנים לשרת את הכיבוש. ברצוני לנסות להתמודד עם העניין בשלושה מישורים: הוויכוח הענייני בין שמאל לימין; גבולות הדמוקרטיה; גבולות הלגיטימיות של האמצעים במאבק.
שלט "מסרבים לכיבוש" של יש גבול, בהפגנה על ההר מול כלא שש, 13/2/16 (מקור)
היום מרכז הוויכוח בין הימין לשמאל בישראל הוא בשאלת השטחים הכבושים. אחד האמצעים של הימין בוויכוח הוא דה-לגיטימציה של עמדות השמאל. זה היה מרכיב מרכזי במה שהביא לרצח ראש הממשלה רבין. אני חושש שרובם לא למדו את הלקח.
כדי להתייחס להיבט הדמוקרטי של העניין, אני מבקש להציע את הבנתי מהי דמוקרטיה. ההנחה הבסיסית לדמוקרטיה היא שאין אמת אבסולוטית, או שאם יש אמת אבסולוטית, לנו אין כלים לדעת אותה. מתוך כך נובעת ההנחה הבאה, והיא שלכל דעה יש מעמד שווה. כדי שאפשר יהיה לנהל את ענייני המדינה, נעזרים בעיקרון, שההכרעות נעשות באמצעות רוב. אין זאת אומרת שההכרעות נהפכות לצודקות או לנכונות, אלא שבאין קריטריון אחר, זאת הדרך להחליט. מתוך זה, הזכות להשמיע דעות הנוגדות את דעות הרוב והזכות לפעול למען אותן דעות, מקודשת. המבחן איננו בזכותם של הקרובים לדעת הרוב להשמיע את דעתם. המבחן הוא בזכותם של הרחוקים ביותר מדעת הרוב להשמיע את דעתם. ברגע שמישהו פועל למנוע את זכותם של אלה להשמיע את דעתם, הוא פועל נגד אחד היסודות החשובים ביותר של הדמוקרטיה.
מגבלות הדמוקרטיה נמצאות בתחום ההתנהגות ולא בתחום הדעות. אם את/ה מפעיל/ה אלימות נגד מתנגדיך הרעיוניים, הרי שפעלת נגד הדמוקרטיה ופסלת את עצמך מלהשתתף בהליך הדמוקרטי. אם את/ה מנסה למנוע מבעלי דעות הנוגדות לשלך מלהשתתף בהליך הדמוקרטי, הרי שפסלת את עצמך מלהשתתף בו.
אלה המנסים למנוע מפעילי שמאל להשמיע את דעתם, פוסלים את עצמם מהשתתפות בהליך הדמוקרטי. בהיותם פעילי ימין במדינה הנשלטת על ידי ממשלת ימין, הם יכולים לעשות ככל העולה על דעתם מבלי שמישהו ישים לכך סוף. רק צריך להבין שבכך הם מערערים את הדמוקרטיה הישראלית. אני יודע, רבים מהם אינם דמוקרטים, אבל נוח להם להשתמש בחופש הביטוי, שמעניקה להם הדמוקרטיה, כדי להגביל את חופש הביטוי של יריביהם הרעיוניים.
אנחנו מדינה מוכת טראומה לאומית. בהקשר של ויכוח כואב בשאלת השטחים הכבושים, רצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, בידי איש ימין קנאי. זה מביא אותי לשאלת גבולות הלגיטימציה של האמצעים שאנו נוקטים במאבקים הפנימיים בחברה הישראלית. בתחום הזה יש לתנועת "יש גבול" תפקיד מיוחד בחשיבותו. המסר המרכזי שלהם הוא: נתנו לך פקודה, שכל כולך מתנגד לה, הנח את נשקך וסרב! אל תכוון את נשקך נגד מי שנתן לך את הפקודה הזאת. ל"יש גבול" יש מתנגדים לא רק בימין, יש לה מתנגדים גם בשמאל. אחת מהטענות של אלה היא: אתם נותנים לגיטימציה לחיילים מהימין לסרב לפקודה שתורה להם לפנות התנחלויות. ואני אומר: הלוואי שכך ינהגו חיילים מהימין. הלוואי שיסרבו, אבל לא יעזו לירות במי שייתן להם פקודה שכול כולם יתנגדו לה. האלטרנטיבה לזה כבר נעשתה בידי איש הימין הקנאי.
דווקא אנשי הימין הקנאי צריכים להודות לאנשי "יש גבול" על הלגיטימציה לסירוב, אלא אם כן הם מעדיפים את האופציה של מלחמת אזרחים, אם ממשלת ישראל תעז ללכת בדרך השלום.
אלה מהשמאל מסרבים לשרת בשטחים מה יקרה אם מחר השמאל יעלה לשלטון וחיילים עם הכיפות יסרבו לבצע את " תוכנתי השלום" ויסרבו לפנות את הישובים אנרכיה נכון אז מדוע לאלה יש זכות לסרב לשרת בשטחים ולאלה יהיה אסור לפנות ישובים או שאתה כדמוקרט תומך בשני הסרבנים ??.
ב"ה
למיטב הבנתי, המחאה הייתה בעיקר נגד מימון הפעילות ההיא מכספי מיסים.
חופש הביטוי זה החופש להביע את העמדות שלך, אבל אין לאף אחד זכות אוטומטית שכל שאר האנשים צריכים לשלם כסף על האירועים שלו.
אני לא מצפה שאירועים שאני מארגן ימומנו מכספי מיסים, וזה לא מונע ממני בשום צורה להביע את דעתי בכל מקרה. אני לא רואה שום בעיה עם הפגנה נגד תקצוב של אירוע מכספי מיסים.
כי כידוע, שום אירוע ימני/דוסיסטאני/מתנחבלי, של הכנסת-ספר-תורה-ברכת-אייאתוללות-בכוייתל-החזרה-המונית-בחרדה-וכיו"ב-דברי-תועבה, *מעולם* לא מומן, בכספי-המסים, של אנשי שמאל אתאיסטים ושפויים, החשים בחילה מעצם-קיומו…
גם ההגנה, על המאחזים בלתי-החוקיים, אינה מכספי כלל משלמי-המסים, חלילה. בטח מועצת רש"ע, משלמת מכספהּ-היא, לצבא, על-מנת שישמור על הגזלה, מפני בעלי-האדמות החוקיים: הפלשתינים…
* על-פי הראיון האחרון שיצחק רבין העניק (לערוץ 1 הציבורי) כחודש לפני הירצחו, הוא הבין היטב והכיר את אויביו — ״הליכוד״ ובראשו בנימין נתניהו. הבעיה היא שלמרות הבנתו לא ביקש להגנתו מאבטחים.
** אמר אז רבין:
״אני יודע שיש הסתה פרועה, אלימות מילולית, אלימות ברחוב הישראלי. ראיתי את ההפגנה ב(כיכר ציון) בירושלים, שבה הופעתי כ״איש גסטפו״. ראיתי את האלימות לפני הכנסת. פנה אלי חבר-הכנסת ראש ״הליכוד״ נתניהו, ביום חמישי או שישי, לפני שנסעתי לארה״ב, (וביקש) פגישה. באתי הביתה ביום שישי אחה״צ, ראיתי הפגנה, כתבות של ״הליכוד״, זעקות ״בוגד״, ״רוצח". אמרתי (לעצמי) זאת תהיה עיוולת לשחק בצביעות של ״הליכוד״, של יושב-ראש ״הליכוד״. הוא ישב שם ונאם תחת תמונות הגסטפו, ומציע לי להיפגש (בעוד) הוא עושה הפגנות (נגדי)״.
*** השאלה היא האם ידעו זאת בשב״כ, ומדוע לא הגנו עליו.
בשב"כ ידעו על ההסתה, גם רבין עצמו ידע עליה – אבל, אף-אחד לא האמין ואף לא יכול היה לדמיין, שדבר כזה: רצח פוליטי של ראש-ממשלה, יכול לקרות בישראל!!
הרי פואד בעצמו סיפר, איך הזהיר את הזוג רבין, יצחק צחק ואמר לו, בחייך, התחרפנת? ולאה שאלה, מה אנחנו, אפריקה?
וגם אף-אחד אחר, לא תיאר לעצמו, לא ראה בכלל אופציה לאפשרות כזאת, שדבר כזה יקרה, בכלל, במדינת ישראל אי-פעם.
קל מאד, כמובן, להיות חכמים בדיעבד; אבל, בזמן הרלוונטי, כמעט אף-אחד לא באמת דמיין, בכלל, שדבר כזה אפשרי וקל וחומר, שצריך להתגונן מפניו…