עודד הגיב:

אכן, חשוב לזכור ולהזכיר. וכדאי לקרוא גם דברים שאביעד קליינברג כתב לזכרו של צבי רזי –

https://aviadkleinberg.com/2016/10/18/%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%A8%D7%96%D7%99-%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%9E%D7%A9%D7%94%D7%95/

התצלום כשלעצמו מעניין ומעורר מחשבה: שלושת האנשים המצולמים כאן הם, כנראה, השורה הראשונה במשמרת המחאה ; ואולי הם לבדם? ( גדעון ספירו יוכל לענות).כך או כך,הם היו אמיצים, הציבו את עצמם הרחק מהקונסנזוס ( על כל שלוחותיו) גם במונחים של ימינו. דמויות כמו רזי או פילבסקי יחסרו לנו עוד דורות לא מעטים. לגדעון יבל"א אני מאחל בריאות טובה , אריכות ימים והמשך פעילות.

אבי רז הגיב:

בצער ובכאב קראתי כאן כי צבי רזי הלך מאיתנו. הוא היה אינטלקטואל רחב אופקים; אדם בעל מחוייבויות מוסריות וערכיות; ולא פחות חשוב – איש חביב ומשעשע.

אפיזודה אחת "צבי-רזית" אחת שנתקבעה בזיכרוני התרחשה בשלהי שנות ה-80 של המאה שעברה. נמניתי אז עם משתתפי השיעור "הנצרות – מנצרת עד אוויניון": צבי רזי הִרְצָה, והסטודנטים רשמו בחריצות את דבריו במחברותיהם. קורס "קל". ואולם בעיצומו של הסמסטר הודיע פרופ' רזי כי על הסטודנטים לקרוא שני ספרים שבשמותיהם נקב, באנגלית, משום שהם מציגים גישות שונות לנושא משלו. הוא הוסיף כי הבחינה תהיה בנויה כך שללא קריאת הספרים הללו לא יהיה אפשר להשיג בה ציון עובר. המיית מחאה נשמעה בכיתה: הסטודנט העברי אינו חובב קריאה בכלל, וקריאת חומר באנגלית בפרט. רזי הגיב על ההתמרמרות באומרו: חשוב ביותר שתקראו את הספרים הללו, אבל לא בגלל הנצרות שבה הם עוסקים: תוכלו להעביר חיים שלמים בנעימים בלי לדעת כלום על תולדות הנצרות. אם תקראו את הספרים הללו, פירוש הדבר שאתם יודעים אנגלית. ידיעת אנגלית תאפשר לכם לקרוא עתונות זרה באנגלית.

(ההמשך בתגובה הבאה)