הסיפור הזה אינו קל לקריאה. אבל אנחנו מרגישים שמאחורי המילים "שליטה צבאית" ו"עינויים" מסתתרת מציאות שאנחנו חייבים לחשוף. המציאות הזו מורכבת מאלפי סיפורים אנושיים. זהו סיפורו של עלאא סלאח, בן 18, והוא רק אחד מיני רבים.
עלאא סלאח, פלסטיני בן 18 מעיסאוויה, כבר חשב שעבר את הרע מכל. באוקטובר אשתקד, הוא נכח בהפגנה בכפר שלו. הזיכרון האחרון שלו מאירוע זה שהוא רץ בתוך ענן מחניק בורח מהגז המדמיע שפיזרו החיילים. פתאום, בעודו רץ, חש כאב עצום בצד שמאל של הראש והתעלף.
אסירים בארה"ב (מקור)
הוא התעורר בבית החולים הצרפתי במזרח ירושלים, שם בישרו לו את החדשות: הוא נורה בכדור ספוג שגרם לו שבר בגולגולת. בעקבות הירי הוא איבד את עין שמאל. מאותו רגע, עלאא עמד בפני שורת טיפולים רפואיים כואבים ומורכבים: הוא עבר השתלת פלטינה וחזר הביתה להמתין לניתוח מורכב נוסף: השתלת עין מלאכותית.
הסיפור העצוב הזה היה אמור להסתיים כאן. אולם במקרה של עלאא מסכת הייסורים רק התחילה. חודש לאחר שחזר לביתו, החלו כוחות הביטחון לדרוש ממנו שיגיע לחקירה, ולדבריו גם איימו על משפחתו. הוא החליט להסגיר את עצמו במגרש הרוסים.
עלאא בילה ימים בתא קטן, של שני מטר רבוע, עם עציר נוסף. בלילות הוזרם אוויר קר לתא, ואור צהוב נשאר דולק. "הייתי רעב וצמא מאוד. בכל הזמן הזה הסוהרים היו לועגים לי וקוראים לי 'הבחור בלי העין' ואומרים: 'נוציא לך את העין השנייה'", סיפר.
במהלך תקופת מעצרו תפס אותו סוהר בצוואר והטיח את ראשו בקיר באזור של הניתוח. "צעקתי ובכיתי וביקשתי רופא. סירבו לשלוח לי. הסוהרים השכיבו אותי על הרצפה ודרכו עלי. אמרתי שהעין כואבת לי מאוד והם לא התייחסו".
סלאח עדיין במעצר. הוא עדיין לא קיבל טיפול רפואי הולם. מצב העין שלו החמיר וכעת יש חשש לעינו השנייה. התלונה שהגשנו למח"ש על הירי נסגרה והגשנו ערר. מיאח"ס – הגוף הממונה על בדיקת תלונות בנוגע לאלימות סוהרים – לא קיבלנו כל תשובה. במקביל אנחנו מלווים את המשפחה לכל אורך הדרך ופועלים עם ארגונים מקצועיים בכדי שרופא יבקר אותו.
מתחילת השנה הגשנו שבע תלונות על אלימות סוהרים. אף חקירה לא נפתחה, ובמקרים רבים אין אפילו תגובה רשמית כלשהי. גם לא במקרה חמור כמו המקרה של עלאא. בחודש יולי פורסם ב"שיחה מקומית" כי פחות מרבע מהתלונות שמוגשות ליאח"ס בכלל נבדקות. הסיכוי להרשעת סוהר בהתעללות הוא פחות מאחוז.
כדי שנוכל לשנות מדיניות זו צריך להעלות את המודעות הציבורית. עיזרו לנו להביא לשינוי במדיניות של כוחות הביטחון כלפי סוהרים ושוטרים מתעללים.
לא קל לקרוא את הסיפור של עלאא, ובידיעה שסיפורו הוא אחד מיני רבים. אבל יש מה לעשות! כדי שנוכל לשנות את המציאות הזו, כדי שנוכל להשפיע על המדיניות כלפי סוהרים ושוטרים מתעללים, צריך להפיץ את המידע.
בשביל זה אנחנו זקוקים לעזרתכם.
- ד"ר רחל סטרומזה היא מנכ"לית הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
אלימות נגד הכבושים, עינויים והיתממות. כמו בסיפור הצוללות: ״לא שמעתי, לא ידעתי, לא דיווחו לי״