כשהייתי כבן 7, היה אבא שלי רמזי מכניס אותנu לאוטו ונוסע כדי לבקר את הוריו בנצרת. לסבא שלי וסבתא שלי בנצרת היה בית עם גינה. שם היינו נפגשים עם בנות דודי רשא וגונא סלימאן, והיינו משחקים בגינה. ממול ביתם של סבא וסבתא בנצרת היה ביתה של הדודה אולגה, אחותו של סבי, דודה אולגה הייתה מבוגרת מסבי, הייתה מורה לאנגלית בצעירותה ואחר כך נהייתה למנהלת בי"ס בנצרת. בלילות היינו – אני, אחותי לים, רשא, וגונא, הילדים של המשפחה – צופים דרך החלון לעבר חלון חדר השינה של דודה אולגה. היא תמיד הייתה עושה את אותו טקס: היא הייתה פותחת את הארון, לוקחת משם משהוא ואוכלת אותו. מדליקה נר, מסתובבת בחדר ואז הולכת לישון. אנחנו הילדים היינו מאוד סקרנים לדעת מה דודה אולגה עושה כל יום לפני השינה, וחשבנו שהיא עושה איזה טקס שטני.
טליתות וכאפיות בעיר העתיקה בירושלים. מאחור: שלט המכוון לכנסיית הקבר (מקור)
לילה אחד, מרוב סקרנות הארתי בפנס מהחלון בבית סבי לעבר חלונה של דודה אולגה. בבוקר אבי קרא לי ואמר "דודה אולגה הייתה פה לפני שעה ואמרה לי שהופיעה לה מריה הקדושה בלילה של אתמול, האם עשית משהוא לדודה אולגה?" , הודיתי במעשיי. עד יום מותה אולגה חשבה שמריה הקדושה הופיעה לה, ואבי לא סיפר לה על מה היה באמת. לא יודע, יכול להיות שבגלל חוויה זו היא האריכה ימים.
אנחנו חיים במקום קדוש לשלושה דתות, היהדות, האסלאם והנצרות. אין ספק שמריה הקדושה לא מאד פופולרית בארץ היהודים, כמו גם החליפה המוסלמי עלי בן אבי טאלב, אינו פופולרי גם הוא. אמנם באופן רשמי המדינה מאפשרת חופש דת, אך ישנה המון אפליה על רקע דתי. הרוב היהודי במדינה מעדיף את הדת, החופשים, והערכים היהודים. כלי התקשורת מתגייסים כדי להבליט את היהדות.
חופש דת זה ערך חשוב בכל מדינה דמוקרטית, כחלק בלתי נפרד מזכויות האדם, האדם רשאי לבחור לעצמו אמונה. רוב האנשים מאמצים את דתם של הוריהם, אך ישנם המון מקרים שאנשים משנים את דתם. אז חבר׳ה חישבו: חופש דת זה עקרון יסוד, ובואו נקווה שהמדינה היהודית תפגין יותר רגישות לנושא זה. ושכולנו כמו דודה אולגה נאריך ימים ונחיה שמחים.

עאלק אתר מרקסיסטי, המאפשר הופעת מאמרים, בשבח חלוקת אופיום להמונים והרעלת מוחות-הציבור, בסגידה לחבר הדמיוני בעננים…
חדשה למיסטר פואד: מפלגה מרקסיסטית אמיתית, תומכת בהכחדת כל דת, באשר היא דת, מעל פני-האדמה.
מפלגה מרקסיסטית אמיתית, תברך על כל פגיעה שהיא, באיזשהו מבנה-דת ובחופש-ההיטמטמות (בו אתה תומך), עד לחילונהּ המוחלט (מרצון או שלא-מרצון) של כלל האוכלוסיה, במהרה בימינו ואמרו אמן.
דניאל , אתה צריך להבין שדת בזמן מרקס הייתה בהחלט האויב, אך ההקשר של פלשטינאי הארץ המוסלמים והנוצרים זה הקשר שונה לחלוטין, פה יש מיעוט שסובל מאכזריות של רוב יהודי, זה כבר לא כמו ברוסיה של תחילת העשור , זה שונה לחלוטין , תארה את יאיר לפיד, הוא הולך נגד הדת היהודית , אז מה , הוא קומוניסט, ההקשר חשוב ידידי , ובזמן הזה ובישראל עכשיו , הדת היא לא האויב אלא הכיבוש
דת היא רעל מפלצתי, לא משנה מתי ולא משנה היכן. סקסיזם, גזענות, הומופוביה, התעללות בתינוקות, שטיפת-מוח מחרידה לילדים… זאת דת. באשר-היא דת. הדת היתה האוייב ונשארה האוייב, עד אשר נכחידהּ.
ומלבד זאת, אם לא יהיו עוד, לא דת ולא לאום, לא יהיה כיבוש, כי לא יהיה עוד שום הבדל שהוא, בין האוכלוסיות: לא יהיו עוד, לא יהדות ולא אסלאם, לא נצרות ולא ציונות…