בשנת 1954, כשהייתי בכיתה י"ב, יצא לי לשוחח עם י.א. בן קיבוצי שהיה מבוגר ממני בשנתיים, וכבר היה קצין בצבא. הוא סיפר לי תוך זעזוע על אירוע בגבול רצועת עזה, לו הוא היה עד: כיתת חיילי צה"ל סיירה לאורך הגבול שבאותם הימים היה מסומן רק בתעלה עמוקה, וחייליה ירו בפלסטיני שעיבד את אדמתו מהצד השני של הגבול. לאחר המעשה הרצחני גררו את גופתו לצד הישראלי לבסוף דווחו שהאיש הסתנן לתוך ישראל, התקיף אותם ולכן הרגו אותו. לדברי י.א. חיילינו הרגו את הפלסטיני ללא כל סיבה מוצדקת, אלא מתוך שעשוע בלבד…
ערב קריאת עדויות ממבצע "צוק איתן" (שוברים שתיקה)
האם מקרה זה אפיין את צה"ל של אותם הימים? לא, אבל זה קרה אז, לפני כן וגם אחרי כן: ראו את ס. יזהר עם "חרבת ח'זעה", או נתן אלטרמן עם שירו "על זאת". אכן שני מקרים בולטים של "שבירת שתיקה". רק עוור וחרש לא יודע ולא שומע על מקרים של רצח אזרחים ושבויים במלחמות ישראל לאורך השנים – ובכל זאת אף אחד לא טוען שזה מאפיין את צה"ל. מקרים כאלה קורים אצלנו וגם אצל אחרים. הבעיה אינה בהם, אלא בהתייחסות המערכת אליהם: האם הם מוקעים? האם מבצעיהם נענשים? בישראל הכלל הוא כי אכן בדרך כלל הם מוקעים – ומבצעיהם בדרך כלל לא נענשים. ככה אצלנו וגם אצל אחרים.
האם צה"ל הינו הצבא "הכי מוסרי בעולם"? שטויות. צבא ומוסר הם דבר והיפוכו. צבא מעצם הגדרתו הוא גוף שנועד לבצע אלימות והרג בשם המדינה, על כן לא יכול להיות מוסרי. הוא גם אינו "ערך" כמו שלאומנים טוענים לעיתים. בחברה דמוקרטית הצבא הוא רע הכרחי, כי אנו חיים בעולם בו שימוש באלימות הוא לעיתים בלתי נמנע על מנת להבטיח את הקיום – אבל ערך? תפישת הצבא כערך הוא אחד ממאפייני הפשיזם . ייתכן ובצבאות אחרים נעשים מעשי זוועה גדולים יותר מאשר על ידי צה"ל, אבל אין זה אומר שאנחנו יותר מוסריים. למען האמת, ככל הנראה אנחנו כחברה וצה"ל כצבא אינם טובים או גרועים יותר מאחרים. ובעבר פורסמו מקרים בהם הועמדו לדין חיילים אמריקאים או אנגלים שביצעו פשעי מלחמה בווייטנאם, באפגניסטן ובעיראק.
ומכאן ל׳שוברים שתיקה׳. הוויכוח אינו על העובדות ועל האמת. שום גורם רשמי בארץ לא מכחיש את העובדות הכלולות בעדויות חיילים אותן מלקט ומפרסם ארגון זה. הוויכוח הוא בשני מישורים: האם לתת לגיטימציה למעשים בלתי חוקיים, על ידי היעדר חקירתם ואי העמדת מבצעיהם לדין. והאם "לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ" או להסתיר אותה, ואם לפרסם את המעשים הללו בעולם, מחוץ לחברה הישראלית. זהו ויכוח לגיטימי (גם אם לעיתים מקבל אופי היסטרי למדי), אבל מי שחושב שבימינו אפשר להסתיר מעשי אכזריות והתעללות או פשעי מלחמה לאורך זמן, הוא תמים או צבוע. במדיה החברתית ובכלי התקשורת של ימינו, מעשים מאין אלו מתפרסמים במוקדם או במאוחר. להתקיף את ׳שוברים שתיקה׳, זה לנסות ולשבור את הראי. אולי זה מביא סיפוק נפשי למי שאינו אוהב את אשר עיניו רואות כשמביט בה, אבל בכך לא ישנה את המציאות ולא ישפר את המראה אותו הוא רואה שם. ׳שוברים שתיקה׳ אינו טוען שכל חיילי צה"ל מתעללים בפלסטינים ושזה מהות הצבא. מה שטוענים שם הוא שמעשים כאלה אכן נעשים, צריך להיאבק בהם, ובראש וראשונה צריך לייבש את הביצה בה צומחים גידולי פרא אלה; במילים אחרות, צריך לסיים את הכיבוש.
ברור שחסידי הכיבוש (שמסרבים אפילו להשתמש במונח זה, בעיניהם קיים רק "שחרור") זועקים חמס כלפי פרסום ברבים של השלכותיו. לדידם, כאמור, אין כיבוש ואין מעשי נבלה, ואין התעללות באוכלוסייה הכבושה על ידי חיילינו. לדידם, דבר זה פשוט לא ייתכן, כי צבאנו הוא "הצבא הכי מוסרי בעולם", וצבא מוסרי לא מתעלל. ככה נברא העולם החדש של "פוסט – אמת" גם אצלנו.
דברים כדורבנות צריך לסיים את הכיבוש.
כמובן, איני מקל ראש בחשיבותו של "בצלם" (שקדם לש"ש בשנים רבות) אבל ש"ש הוא הארגון החשוב ביותר שהוקם כאן על ידי אנשים ונשים שוחרי אמת וצדק. גם התנהלותו חכמה ומתוחכמת וגם הדברור מעולה ולא אפולגטי. "לו הייתי רוטשילד", אני יודע למה הקדשתי הוני (אבל אני לא). עצתי לש"ש לזכור כי דווקא הצלחתו מקימה עליו אופוזיציות מכל הסוגים (כל!) וצריך להתמודד באמצעות הרמת רמת הביקורת והקטנת רמת האפולוגטיקה. נסיונות ל- ""פיוס"" (בכוונה מרכאות כפולות) ייכשלו ולא יצלחו כי בצד שכנגד קור אטום. למשל, במאמר של פלד הוא נותן ציון חיובי לרמת המוסריות של צה:"ל. זה חבל"ז. כיבוש ורצח הם כיבוש ורצח.
תודה לכותב.