מישהו אחז בזרועי ברחוב ומחה קלות על הטור האופטימי שלי מהשבוע שעבר. "דיברת כמעט על חזון אחרית הימים והיה כיף לשמוע שתבוא תקופה אחרת וחיובית יותר בחיינו, אבל הערת שזה לא יהיה בימי חייך. אז עד מתי נחכה? מתי תקום פה חברה שפויה ושוחרת שלום?"
בעבר הסתובבתי יותר ברחובות ושמעתי המון הערות כאלה. למען האמת, זה מאוד מעודד. העיתונות הכתובה בצרות כידוע לכולנו, וכל התייחסות למאמר פובליציסטי מניחה את היסוד לרעיונות חדשים. בימי הזוהר של העיתונות הכתובה ניסיתי במודע ליצור דיאלוג עם הקוראים; זה היה ניסיון מוצלח שיצר את הבסיס לטור אישי-פוליטי עם גוון מקומי אבל תוכן אוניברסאלי. השבוע שמעתי עוד כמה ביקורות על "האוטופיה" שציירתי בטור. ובכן, עליי להדגיש שנית שלא מדובר בחלומות באספמיא אלא בתחזית הגיונית לגמרי. אני משוכנע שהדור החדש בכל רחבי העולם לא יסכים לחיות שוב תחת משטרים של עריצות משטרתית ושל ניצול כלכלי בוטה ומעליב. לקחי המאה שעברה אולי לא עומדים עתה במרכז הדיון הציבורי, אבל גם הניסיונות לבנות מחדש משטרים פשיסטיים בעולם התעשייתי לא יצלחו. הנגישות למידע מכל מקום מקרבת בני אדם שדוגלים באותם רעיונות, בלי קשר ללאומיות, לדת או לשפה. אישית, אני חש קרבה רבה לסוציאליסטים מאיטליה או מספרד מאשר ללאומנים יהודים מישראל או מארצות הברית. התחושה הזאת תתפשט בכל מקום, כמו שריפה בשדה קוצים. לא יהיה ניתן לעצור את גל הנאורות שיחליף את ימי הביניים שבהם אנחנו חיים. הרנסנס בוא יבוא, והאופי הטכנולוגי שמאפיין את המציאות כיום, יתחלף בשילוב מרתק בין הומניזם לבין קדמה מדעית.
הפגנת הנשים בוושינגטון הבירה, יום לאחר השבעתו של טראמפ לנשיא ארה"ב, 2017 (מקור)
כל ניצני הקִדמה כבר קיימים בשטח, והם מוסווים בצמחייה עבה שמורכבת מדמגוגיה, מדת לאומנית ומלאומנות דתית. אנחנו מאזינים בכל מקום לשירת הניצחון של הימין שאיננה אלא שירת ברבור נואשת. דונאלד טראמפ, בנימין נתניהו ואולי גם ניר ברקת "שלנו" חוגגים את העבר, מזניחים את ההווה ואין להם שום חזון לעתיד. לבוז'י הרצוג וליאיר לפיד אין מה להציע למעט הצהרות קונפורמיסטיות לאומניות במסווה של ביקורת על תפקוד הממשלה. בזירת פעולה כזו לא נוכל להסתפק בהתוויית צביונה של חברת העתיד, אלא ניאלץ להשקיע את כל מאודנו בפעילות למען הנחת היסודות לפריחתה כבר עכשיו, בהווה.
את בחירת השותפים לפוליטיקה העתידית עלינו לעשות לאורן של הדרישות המינימאליות להקמת אופוזיציה ממשית. הנחת היסוד היא שאנחנו אמנם ישראלים, אפילו ישראלים טובים ושורשיים, ושהאינטרס של כולנו נעוץ בהשתחררות מקיבעונות קודמים. המכנה המשותף "הציוני" הוא לא רק מיושן אלא גם מזיק. אף ישראלי מתקדם לא יוכל לשתף פעולה לטווח ארוך עם כובשים ומנשלים, שלא לדבר על זוממי גירוש והשמדה של חלקים נרחבים מהעם הפלסטיני היושב עימנו. מחדדי התירוץ הציוני לשיתוף פעולה עם הימין יהיו חייבים להבין שעמדתם מנציחה את ההגמוניה של נתניהו ושל אנשיו. הנדבך הרחב ביותר והאמין ביותר לבניית אופוזיציה הוא הציבור הערבי. מי שמוותר על האזרחים הערבים כבני ברית נוטש בעצם את האמונה בהחלפת השלטון. בלי להט אמיתי להחליף לא רק את היושבים בשלטון אלא גם את האידיאולוגיה שלהם, אין לנו תקומה. גיבשנו אם כך שני עקרונות בסיסיים להבניית העתיד שלנו: ברית הדוקה ואם ניתן אפילו לבבית עם האזרחים הערבים; שאיפה לוהטת לשינוי מוחלט בכל מוסדות השלטון המדינה, על בסיס דמוקרטי ולטובת כל האזרחים.
נפעל לשגשוג טכנולוגי מדעי בעזרת מדינות אירופה ולפיוס עם מיליוני המוסלמים בעולם. גם משימה קשה זו, נוכח עמדתו האנטי איסלאמית של טראמפ, לא תוכל לקום על בסיס ציוני, שנתניהו ואנשיו כבר הצליחו להפוך אותו לסמן הימני של מדיניות החוץ שלהם. גם לציבור היעד החדש שלנו אין שום חפץ ב"ציונות": הקהילות הגדולות של פליטי חרב ומחפשי עבודה שנקלעו לארצנו צריכות לראות בנו שותפים לא רק לבניית חברה חדשה, אלא גם לשילובם בה. אם נצליח לרתום את החלקים המתקדמים של התרבות הטכנולוגית הישראלית למשימה הזאת, יש לה סיכוי לפתוח לנו אופקים חדשים לפעילות שיקנו לנו ידידים רבים חדשים ברחבי העולם. שלושת היסודות שהצעתי כאן יחזירו אלינו את החלק הטוב והיצרני בקרב יהדות ארצות הברית. נתניהו דורש מיהודי העולם לזנוח את המורשת הליברלית הישנה שלהם לטובת מדיניות החוץ והביטחון היהירה שלו, הנוגדת את כל עקרונותיהם. זה פשוט לא יקרה. מי שמתייחס ברצינות ליהודי ארצות הברית כאל שותפים חייב להבין שיש למצוא בסיס דמוקרטי ולא לאומני לברית המחודשת הזאת.
ימי הביניים סופם לחלוף מן העולם. זהו תהליך בלתי נמנע, שדור העתיד ייהנה ממנו. הרנסנס המיוחל מקופל בהם, כפי שקורה תמיד בהיסטוריה. כמו בפרשת תהליך השלום עלינו להתאזר בסבלנות אין קץ, לקדם כל רעיון חיובי ולהילחם נגד אויבי השלום והקדמה. הדת הקיצונית והלאומנות הקיצונית מאיימות לסכל כל התקדמות לעולם שפוי יותר ולכן נחפש שותפים שמאמינים בעולם טוב יותר ומוכנים לעבודה פוליטית לא על הבסיס הלאומני של "היהודים" אלא על בסיס אוניברסאלי של רעיונות ועבודה תרבותית סיזיפית. מה שיקרה בארצנו יופרה גם על ידי תהליכים מקבילים בעולם. לא עוד "העולם כולו נגדנו", אלא "אנחנו בעד העולם".
הכחדת ההגמוניה הלאומנית והדתית תהיה המשימה הכבדה שתעמוד לנגד עינינו בעשרים השנים הקרובות. נשמח על כל הישג, גם אם יהיה קטן, ונתייצב בגבורה גם נוכח תבוסות מכאיבות. ברגע שאנחנו מעצבים פרספקטיבה לעתיד וגם בונים את הכלים הרב-לאומיים והרב-דתיים להגשמתה, יש לנו סיכוי סביר להצליח. בינתיים ניאבק על זכויות כל היושבים בארץ, נשקם את המנושלים ונעזור לנחשלים. כך נשנה לגמרי את אתוס ההצלחה. מי שעושה טוב לחברה הוא מצליח, מי שזורע רוע ושנאה גורם נזק עצום לכולנו. יש לנו אם כן חזון, ובשטח פזורים הכלים להגשמתו. זה לא יקרה מחר, אולי גם לא מחרתיים, אבל האמונה בחזון תעזור לנו ובעיקר לבנינו לא להיכנע לנרטיב הדומיננטי ולהאמין באנושיות ולא בכוח הזרוע. התגובה הספקנית והצינית דווקא בחוגים שלנו יכולה אולי לרפות ידיים; התהליכים ההיסטוריים לטווח ארוך יוכיחו, שצדקנו. הנה, כתבנו עוד מאמר שבעוד כמה שנים איש לא יזכור אותו? אולי, אבל גדלנו לא רק על ה"אינטרנציונל" אלא גם על "שלח לחמך על פני המים". בעוד כמה שנים אלפים ואולי אפילו עשרות אלפים יתנבאו באותה צורה. הרשע והשמרנות יתנפצו אל מול המציאות.
- פורסם בכל העיר, 3 פברואר 2017
מי שמאמין באופוזיציה עם ערביי ישראל באמת חולם באספמיא.
אומרים שהדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות. לצערנו לא מספיק עם כוונות טובות מנותקות מהמציאות, על כן הדבר הראשון הוא לבדוק,ללמוד ולהבין את המציאות כפי שהיא.ואני שואל:
למה טראמפ עלה לנשיאות? ולמה באירופה הימין הקיצוני מרימה ראש? ולמה המצב בארץ דומה?
ולמה חרחורי מלחמות קרות וחמות צצות לכל עבר?ולמה אובמה והאחוד האירופאי מובסים ?
המאמר של חיים נחמד,אבל הוא לא יותר ממשאלת לב של אדם מודאג,כמו כולנו.
אינני רואה באתר זה או במסגרות אחרות (מתנצל מראש אם יש כאלה לא ידועות לי)דיון רציני, מעמיק, חסר פשרות ומקובעות, שמנסה למצוא תשובה לשאילות שהזכרתי ועוד רבות אחרות.
ואלה שאילות בסיסיות, שאילות מן היסוד. לדוגמה, מה זה היום סוציאליזם ?מה הם הכוחות העומדות מאחורי חזון זה? איך חזון זה נראה בכלל? איזה דרכים אפשריות קיימות?ואפילו, מה הסכנות החדשות של אנטישמיות וגזענות (לא רק בישראל)?מה האופי של תנועת לשחרור לאומי
(גם של הפלסטינאים אבל גם של העם היהודי)?מה מצבו של הקפיטליזם כשיטה ולאן מתפתח?
מה התוצאות של מלחמת סחר ודאית?מה מצב של הכוחות האימפריאליסטיות בעולם?
ברור שלא נתן לדון כאן אפילו בחלק משאילות אלה,אבל
המשך
אבל אם לא נעשה כן,ונסתפק במשאלות לב,הדרך לגהנום מובטחת.