כאשר ד"ר אבישי בניש לימד את הקורס "ביטחון סוציאלי" באוניברסיטה העברית, הוא נהג לומר ש"שירות לעניים נעשה שירות עני". המשפט הזה הולך איתי מאז. ישבתי עם לקוחה בלשכת רשות האוכלוסין בפתח-תקווה. לשכה רגילה, שאליה מגיעים ישראלים. הלשכה מרווחת, מוארת, יש חלונות גדולים, ומספיק כסאות לכולם. השירותים פועלים ותקינים ונקיים-יחסית, ויש מכונות למספרים, וניתן להתבונן במסכים הגדולים שמראים מי מקבל שירות כעת, ואף אפשר להעריך כמה זמן ייקח עד לתורך. בחלל הגדול שמחולק לאגפים מסתובבים פקידים של הרשות, שמסייעים להוציא תור או להבין לאן ללכת. כל מי שמגיע נכנס ללשכה. הזמינו אותנו לראיון ב-8:00, ובשמונה וחצי קראו לנו (הריאיון עצמו היה מזעזע, אבל זהו סיפור לפעם אחרת). במילים אחרות זהו מקום סביר שמעניק שירות לציבור.
מבקשי מקלט ממתינים במשך שעות לחידוש אשרת השהייה (או לקבלת זימון ל"חולות")
מחוץ ללשכת משרד הפנים (צילום: המוקד לפליטים ולמהגרים)
איפה אנחנו ואיפה הלשכות האחרות אליהן מגיעים מבקשי מקלט. ביחידת הטיפול במבקשי מקלט ממתינים בחדר גדול ולא נעים, שלמרות החלונות מרגיש אפל ומחניק. אין מספיק כסאות, התור לא ברור, אין דרך לקחת מספר או להעריך מתי יקראו לך. זה, אם בכלל הצלחת להיכנס, ואם לא שרפת יום שלם רק כדי לחזור שוב פעם אחרת. בבני-ברק, בהמתנה לזימון לחולות, קודם כל מחכים באוהל גדול בחוץ. מתישהו נכנסים פנימה. אפשר לחכות חצי שעה, ואפשר לחכות ארבע שעות. לך תדע. אם יוצאים – לאכול, לעשן, לשירותים, אולי יקראו בשמך ופספסת את התור… ותצטרך לחכות שוב. מכל החלקים הפועלים בתאי השירותים השונים אפשר, אולי, להרכיב תא תקין אחד וברז אחד. תנאים שישראלים שממתינים לדרכון לא היו מוכנים לקבל, אבל שירות שמיועד רק למוחלשים ביותר יכול להרשות לעצמו. שם אין מי שיצעק וידרוש.
יש משהו קטנוני בהתעסקות הזו בתנאים בלשכה. אם מחזיקים אנשים במשך שנים במעמד שהוא שומדבר מלבד "אי-הרחקה", שולחים אותם לסכנת חיים, או זורקים אותם סתם ככה לשנה בכלא, בלי סיבה ובלי תכלית, הבעיה האחרונה היא השירות לעניים, האוהל בחוץ או השירותים המקולקלים. ובכל זאת, הדברים קשורים. המינימום ההכרחי שניתן לאנשים שלא חייבים להם כלום. הזלזול המוחלט במי שלהם ולזמן שלהם אין שום ערך, ומה זה משנה אם הם יחכו חמש שעות לשיחה של 30 דקות, או ישרפו עוד יום עבודה ועוד אחד. אין בעיה לשלוח אותם לשנה בכלא, ומקסימום אם יסתבר שטעינו, הם יצאו אחר-כך, ואף אחד לא יחשוב לפצות אותם על הזמן שאבד.
- מעין נייזנה היא עורכת דין במוקד לפליטים ולמהגרים
חייבים לספק ביטחון סוציאלי למבקשי מקלט, ולקלוט אותם בקיבוצים.