בדיון על תנאי מעצר הבית של המשוררת דארין טאטור ניסתה התביעה להגניב מגבלה חדשה שתמרר את חייה קצת יותר * ובדיוק נמסר רשמית שאיומי רצח על חיילים וסתם שמאלנים לא נמצאו ראויים לחקירת משטרה
חידת-בדיחת קרש ידועה המוכרת לכל ישראלי ותיק שואלת: תנין – הוא יותר ירוק או יותר ארוך? התשובה האבסורדית אמורה להיות: "הוא יותר ירוק, כי הוא ירוק גם לרוחב". הדימוי הטיפשי אינו מרפה ממני מאז הדיון האחרון בבית משפט השלום בנצרת שממנו יצאתי (שוב) עם תהיה קיומית לא פתורה: מדינת ישראל בהתנכלותה הבלתי נלאית למשוררת דארין טאטור היא יותר מרושעת, או יותר מטופשת?
דארין טאטור מתראיינת בתום הדיון בבית המשפט (מקור)
הרקע, למי ששכח או הצליח להתעלם: באוקטובר 2015 נעצרה באישון לילה המשוררת – צעירה עדינת נפש ושבירה למראה – ונלקחה לחקירה במשטרה. לקח לה זמן להבין שעילת המעצר היא שני פוסטים שהעלתה לפייסבוק: באחד מהם הביעה בהלה מול ירי של חיילים בצעירה פלסטינית אחרת שלא היוותה שום איום ממשי עליהם, וכתבה שלפי תחושתה "אני השאהיד הבא". בשיר אחר, שנכתב לאחר ההלם של שריפת משפחת דוואבשה בכפר דומא, ופורסם על רקע תמונות האינתיפאדה השלישית, כתבה את המילים "קום עמי, התעורר".
טאטור בילתה שלושה חודשים בבתי כלא שונים, ואז הועברה למעצר בית בתנאים דרקוניים הרחק מביתה. עברו חודשים עד שהורשתה לחזור ולהתגורר בבית משפחתה בריינה. לפני חודשים אחדים אף זכתה להורדת האזיק האלקטרוני שבמשך שנה תמימה היה צמוד לרגלה 24 שעות והורשתה לצאת לעבוד בתנאים מגבילים במיוחד. משפטה התנהל בעצלתיים, ובשעה טובה הגיע לשלב הסיכומים, שיכול להימתח עוד שלושה חודשים.
תנאי "מעצר הבית" מחייבים את המשוררת להיות בכל רגע תחת השגחתו של "משמורן", וגם מעסיקיה אמורים להיות "משמורנים" שאסור להם להשאירה לבדה לרגע אחד. כמו כן, נאסרה גישתה לאינטרנט במקום עבודתה. כך הופכים המשמורנים בעל כורחם לאסירים/סוהרים בעצמם, ולא ייפלא כי לא נמצא מקום עבודה שיסכים לתפקד בתנאים כאלה.
עורכי דינה של טאטור, גבי לסקי ונרי רמתי, ביקשו להקל את תנאי מעצרה ולאפשר לה לצאת מביתה בשעות היום, ולחזור למעצר הבית בלילה בלבד. כהרגלה נזעקה פרקליטות המדינה שוב לטעון שמדובר בעצירה "מסוכנת", זאת למרות שחוות דעת ברורה של שירות המבחן קובעת שהיא מעולם לא הפרה את תנאי מעצרה. "צריך לאיין את המסוכנות מהמבקשת", הצהירה נציגת התביעה עו"ד יעל כוכבי שבאה לעמוד בפרץ, ודרשה שני עקרונות: "שימת דגש על הרחקה ממדיה אינטרנטית" והמשך ה"פיקוח הצמוד".
לגמרי במקרה קיבלנו באותו יום תזכורת לכך שלא עולה על דעתם של הממונים על כוכבי להטיל מגבלות על גישתם לרשת האינטרנט של כל שלומי אמוני ישראל הקוראים לטבח של יהודים אחרים (שמאלנים כמובן) ופלסטינים באשר הם. את מסוכנותם אין שום צורך "לאיין". פרקליטות המדינה הודיעה כי "אין בכוונתה" כלל להורות על חקירה בחשד להסתה או איומים נגד יהודים וערבים בדפי הפייסבוק המתפוצצים מאלימות כשרה למהדרין. "מדוע כאשר אנשי ימין קוראים לרצוח חיילת הכול שקט?" תהה הבלוגר ג'ון בראון ברשימה שעלתה גם באתר "הארץ". ברשימתו מוצגות שפע של המלצות הקוראות לקיים אונס המוני, "לזרוק מטען", לגייס "מחבל מתאבד שיתפוצץ ביניהם" "לשרוף אותם חיים", או סתם "לירות בהם" (אם הם חיילים במדים שבאו לטקס יום הזיכרון האלטרנטיבי). בראון אסף עשרות פניני זוועה בנוסח זה מדפי הפייסבוק של ה"הצל", שמות המאיימים ופרטיהם המלאים מרוכזים ונגישים. שמיל מלכה, חיים אטיאס, ובנאל בר שלום "מחכים בסיבוב", מבטיחים סוף "כמו לרבין" או שיסתפקו ב"להפוך לנכים במכות" את שנואי נפשם מן ה"סמול".
החברים המאיימים של הצל יכולים להמשיך לחגוג בזמן שלטאטור אסור אפילו לצאת מן הבית בלי שמרטף צמוד-בעל-כורחו, לשלוח אימייל או לראות סרטון (נאסר עליה אפילו להחזיק מעבד תמלילים שאינו מחובר לרשת – מגבלה מרושעת במיוחד כשמדובר במי שכתיבה היא מרכז חייה). אפליה, גזענות, התעמרות מכוונת? הכול נכון. אך מתברר שהתביעה, שהעמידה לעצמה למטרה למרר את חייה של המשוררת "למען יראו וייראו" כל מי שעלולים לאוורר באינטרנט את תסכוליהם מהתעמרות המדינה בפלסטינים – ניחנה גם במידה גדושה של איוולת וחוסר מקצועיות. לצד הדרישה שטאטור לא תהיה לבד בשום דקה משעות היממה, ושלא תהיה לה גישה לאינטרנט, דרשה התובעת כוכבי "שגם למשמורן לא יהיה טלפון נייד עם גישה לאינטרנט במהלך שעות היציאה מהבית" וכן התעקשה "שבחלק מהיום תשהה בכל זאת בבית".
כבוד השופטת הבכירה לילי יונג-גפר, נטתה אמנם להקל – בהתאם למאות תקדימים – ולו במעט על המשוררת הכלואה, ולאפשר לה לצאת מביתה (בלוויות משמורן כאמור) בשעות היום. אך היא נענתה בלי היסוס לדרישה שהמשמורן היוצא מן הבית לא יהיה מצויד בטלפון חכם. מן הסתם שוכנעה שהתובעת באמת מוטרדת מהאפשרות שהעצורה תחטוף את מכשיר הפלא ותיצור קשר עם העולם החיצון.
זה היה כבר יותר מדי בשביל טאטור ובני משפחתה. הרי לכל בני הבית בו היא מתגוררת יש טלפונים חכמים, ומעולם לא נחשב הדבר לבעיה כלשהי. תאופיק טאטור, אביה של דארין, התקומם וגם השתאה: הוא צריך עכשיו לרכוש טלפון פרימיטיבי לצורך כל יציאה עם בתו מן הבית – הרי הוא, כמו כל בני המשפחה והידידים המגיעים לבית, משתמשים מדי יום בטלפון ״חכם״ בבית, וב-12 החודשים האחרונים לא הפרה דארין אף פעם אחת את התנאי שאסור לה לגשת לרשת האינטרנט ולא נגעה מעולם במכשירים הקסומים הקטנים האלה. חזקה על כוחות הביטחון שהיו ממהרים לתפוס כל הפרה אפשרית. זמן בשפע יש להם בוודאי, מאחר שהם פטורים מכל דאגה לפוסטים רצחניים בעברית לאומנית.
התובעת נאלצה לוותר. התנאי הקנטרני החדש הוסר מן הפרק האחרון בסאגה על טאטור. עם זאת, כדי שההקלה המזערית מאוד בתנאי המעצר תיושם, ויותר לה לצאת מן הבית עם שמירה צמודה, נדרשה טאטור להפקיד עוד ששת אלפים שקלים במזומן בקופת בית המשפט. ההפקדה מהווה עוד ענישה דרקונית למי שהזכות להתפרנס נגזלה ממנה בשרירות דורסנית ביחד עם כל שאר החירויות. לעצירים כמוה אין כרטיס אשראי או פיקדונות זמינים בבנק. התמיכה המוסרית ש היא מקבלת, כולל מארגונים בינלאומיים כמו איגוד הסופרים PEN, לא כוללת, למרבה הצער, סיוע חומרי. יואב מחיפה, ידיד נאמן, מיהר להפקיד את סכום הערבות הנדרש.
מול הכלים הכבדים שמפעילה מדינת ישראל נגד המשוררת דארין טאטור מנסים ידידים אחרים לגייס תרומות שיאפשרו את ההגנה המשפטית הנאותה שהיא ראויה לה. אנו קוראים לכל מי שיכול להיכנס לדף ההתרמה ולתת יד למאבק נגד מכונת ההפחדה הבריונית וחסרת התחכום של מדינה רבת כוח נגד משוררת קטנה אחת.
כתובת הדף: https://www.generosity.com/fundraising/dareen-tatour-legal-aid–5
בקשר לדילמה: לדעתי יותר מרושעת. הרבה יותר מרושעת.
טיפשות הוא בד"כ מצב פאסיבי (מחוסר מטרה ספציפית). אולם אין פה 'טעות' מקרית אלא העדפה מסודרת (להתנכל ולנשל את האחר) ורציפה במשך עשרות שנים. קשה מאד שלא לראות בזה רשעות צרופה. אפשר לנסח מצב זה במילים קצת אחרות ולטעון שרשעות זו היא בעצם תאוות כוח ושלטון חזקה אבל כוחנות ורשעות הן אחיות שהולכות יד ביד.
זה מזכיר לי ראיון ישן של גדעון ספירו עם ישעיהו ליבוביץ על הרבי מלובביץ (זמין ביוטיוב). ליבוביץ מספר שם על התקלותו בחומרים כתובים מטעם חב"ד (ככל הנראה על היות הרב המשיח בכבודו ובעצמו) מה שגורם לליבוביץ להתחבט בשאלה האם הרב הינו נוכל או מטורף? מדי פעם אני מהרהר לי בשאלה זו. יתכן (?) שישנה כאן אפשרות נוספת – והיא תאוות שלטון. כלומר שהרב מבין שרק כך ניתן לשלוט בחסידיו (השוטים) בצורה האפקטיבית והמגנטית שאפשר.
1. רציתי (ורוצה) לתרום 50$ אבל הטופס מסובך. אני אדם פשוט. תנו טופס פשוט
2. אכן המדינה בעניין המשוררת דארין טרטור היא גם מטומטמת וגם מרושעת, אבל בנוסף היא גם – ולטעמי זה העיקר – מנוולת.
3. פנייה אישית לעו"ד יעל כוכבי ושאר העו"דים/יות מחוות הקרנפים: תחליטו, אתם עורכי דין או משרתי קלגסים? הנאמנות שלכם היא לחוק ולצדק או לקלגסים שגנבו אותו ועשו אותו לצחוק? תחליטו אתם/ן רוצים/ות לקיים את שליחותכם/ן לחברה (לא אמרתי ממשלה ואפילו לא מדינה) בכבוד או כמו עדת חנפנים שניזונים מליקוק … אני מבין, יש מחיר. אבל בחרתן במקצוע ויש לו אתיקה.
4. למשוררת הפלסטינית הגאה דארין טרטור: חזקי ואמצי!
בסך הכל היא בקשה לרצוח חיילים. חוצפה שלא נותנים לה… מה היא בקשה בסך הכל לקיים את מצוות דתה וליהיות שהיד דמוקרטיה