אחרי הפיגוע המזוויע בהר הבית קראתי תגובות רבות באינטרנט, ודווקא חבריי מהשמאל ציערו אותי מאוד. בפיגוע שבו נשפך דם של ישראלים ושל פלסטינים אין שום דבר מצחיק, ובוודאי שאין טעם לקרוא לו "פיגועון". כמה חברים, חלקם בני עירנו, הביעו חשש גלוי שמא ישתמש ראש הממשלה בנימין נתניהו בפיגוע ל"הסחת הדעת" מחטאיו. ייתכן שהוא יעשה כן, ובכל זאת הפיגוע עצמו הוא העיקר, והתמרונים הפוליטיים הם הטפל.

ביבי ושרה נתניהו (מקור)

עלינו להחליט באורח מיידי: האם אנחנו משתייכים לעם הזה בטוב וברע, או  מתנכרים לכל דבר ישראלי. הרי ברור לחלוטין שכל אסון הפוקד את בני עמנו (כולל הממשלה הנוראית הזאת) שייך לנו ומשפיע  גם עלינו. אחרת, אין טעם להשתתף בחיים הפוליטיים והציבוריים כאן. יכול להיות שכיף גדול להיות נורווגים או דנים, אבל אנחנו לא. לכן עלינו לשקול התבטאויות, להיות אנושיים ואמפטיים ולהפנים שגם להיות איש שמאל עקבי זה נטל גדול. אנחנו רוצים להציל את בני עמנו מהאליטות המושחתות, ולא להשליך את התינוק יחד עם המים המלוכלכים. כאשר חיים במציאות טרגית, לא נוכל להסתפק בשמחה לאיד או לחגוג את שפיותנו ואת ניקיון כפינו. נתניהו הוא ראש ממשלה גרוע, אבל איננו אבי האומה. המושג הזה נכחד כאן בדיוק כמו בארצות הברית: איש איננו מצפה מהנשיא דונלד טראמפ להיות אברהם לינקולן או ג'ורג' וושינגטון. די לאזרחים שם שהוא יתנהג כמו אדם שפוי, ולא ישתולל בחוסר אחריות. בינתיים כולם מבינים, שהנשיא הוא איש גבולי ומאוד בלתי צפוי. יש לו תשוקה הרסנית לחסל את כל הישגיו החשובים של קודמו, ברק אובמה. כבר היו בהיסטוריה שליטים ששרפו את עירם; אין לנו אלא להתפלל שטראמפ לא ילך בדרכם.

ונתניהו? האם הוא זקוק לאסונות מזוויעים כדי לשרוד? אני לא בטוח בכך. כאשר ראשי ממשלה מהזרם המרכזי שלטו בתקופה של פיגועים קשים, זעם הציבור יצא נגדם. ביבי לא ייוושע מפיגועים, אבל הם לא יזעזעו את מעמדו. הוא תלוי בתגובות זעם המוניות, וכעסם של אנשי הימין לא יופנה נגדו. אשר לנו, חשוב מאוד לשמור על צלם האדם וגם על זהותנו כישראלים. רק כך נוכל להשיב מלחמה שערה. השמאל איננו נגד העם; הוא חלק בלתי נפרד ממנו. כל זה אינו מחייב אותנו לאמץ אפילו תג אחד במדיניותה של הממשלה: הם שוברים את הסולידאריות הלאומית, לא אנחנו; הם מטביעים אותנו במדמנה של שחיתות, לא אנחנו; והם מערערים את מעמדה של ישראל בקרב הקהילה הבינלאומית. לכן הלהט של הרטוריקה האנטי ממשלתית שלנו הוא מוצדק לגמרי. נתניהו עלול ללכת בדרכו של אהוד אולמרט ואני מקווה שלא כך יקרה. ראש ממשלה ונשיא היושבים בכלא מקעקעים את מעמד הדמוקרטיה הפרלמנטארית בחברה הישראלית. שלטון המון לאומני פרוע, ועוד עם נופך דתי, ימיט על כולנו אסון נורא.

מוטב שהשמאל יפרסם מודעות אבל על הנופלים, יאשים את הממשלה אבל ישתתף במלוא הכֵּנות בצער המשפחות. מי שרוצה להפוך את כל המגזר הערבי הגדול לאויבי המדינה, מבצע צעד לא פטריוטי כלפי מדינתו. אין לטעון בלי הוכחות שהפיגוע בהר הבית היה פרובוקציה של הממשלה. אם יוּכח דבר כזה, ירעדו אמות הספים. בינתיים יש לטענות האלה ריח של חיטוט מכוער בגוויות. נתניהו הוא יריב חריף לא רק של השמאל, אלא גם של כל הציבור הליברלי. עם זאת, אסור לייחס לו "פרובוקציות" שלא היו רק כדי לעשות הון פוליטי. לא בחרנו בו, אבל הציבור העניק לו רוב קואליציוני. עם המציאות הקשה הזאת יש להתמודד בנחישות אבל גם בהגינות. כל עלילת שווא עלולה להיות חרב פיפיות.

נתניהו הוא אחד האישים השנואים במדינה, וישנם אנשים, דווקא קרובים למחנה שלי, שרואים בהבסתו את חזות הכול. לדעתי, קיימים בפוליטיקה אנשים גרועים ממנו, בתוכם גם אהוד ברק וגדעון סער. המאבק על דמותה של החברה הישראלית יוכרע בלעדינו, אלא אם כן נשכיל להיות מעורבים רגשית ופוליטית בכל הנעשה כאן. למען האמת, נתניהו מוקף באנשים רעים אפילו ממנו, וקיימת סתירה קבועה בין שאיפתו לשרוד כמעט בכל מחיר, לבין חלומותיהם הסהרוריים של אנשיו. השמות של אנשי הליכוד המתונים שבהם נופפו כדי להרגיע את הציבור השפוי הודחו מהפוליטיקה ואין להם תקומה. עתה מקווים אנשים תמימים ממחנ"צ שאבי גבאי יוציא בעבורם את הערמונים מן האש. בעוד חמש שנים אף אחד לא יזכור את גבאי, ואז יופיע אולי מושיע חדש. עמיר פרץ? זה ייתכן אבל הכול תלוי בהתנהלותו בשנים הקרובות.

השבוע טלפן אליי איש השגרירות האמריקאית, או כך לפחות הוא הציג את עצמו. הוא רצה לדעת את המקור לסברה שהעליתי כאן, שטראמפ לא יסיים את הקדנציה שלו בבית הלבן. מובן שסירבתי לענות. ממילא אני חושד באמריקאים שהם מאזינים לטלפון שלי. אני די משוכנע שהנשיא יכהן במשך זמן קצר יחסית, אבל יתכנו גם הפתעות. הכול תלוי במידת הנזק שהוא יגרום לאינטרסים האמריקאים, כולל אלו של ידידיו בעלי ההון. ארצות הברית איננה יכולה להשאיר נשיא כזה בבית הלבן לארבע-חמש שנים. ומה יעשה ביבי? יופיע שוב בקונגרס ויגן על האינטרסים של העשירים הלבנים, אחרי שחולל נזק ללא תקנה ליחסים עם הציבור הליברלי בארצות הברית? אני לא מאמין שלראש הממשלה תהיה פריבילגיה כזו בעתיד הקרוב. יש להניח שהוא יסתבך בחקירות שמצפות לו. הוא כיום "ברווז צולע" כפי שנוהגים לומר בארצות הברית.

כירושלמים אנחנו סקרנים לדעת אם ראש העיר ניר ברקת ינסה לרשת את נתניהו או לפחות להתברג בצמרת הגבוהה של הליכוד. בעצם, הוא כבר מנסה, אבל מחוץ לעירנו אין לו הרבה תומכים. אם יחבור לאגף המתון תחת חסותו של הנשיא רובי ריבלין, הוא ישמור על שארית התמיכה שיש לו בעיר. ברקת איננו מנהיג גדול; אבל היה יכול להצליח אילו שינה את הקו כלפי הערבים תושבי העיר. ברקת צריך להבין: מאגרי התמיכה שלו בעיר, בקרב הציבור הדתי-לאומי והלאומני, אינם מספיקים כדי להיבחר במישור הארצי. אני מקווה שיועציו הם יותר חכמים ויותר מיומנים ממנו. הדרך היחידה שלו להתבלט היא לנסות את המשבצת ההרוסה של מתוני הליכוד. מטורפים מריירים יש גם בלעדיו.

השמאל אינו חייב להתחנף בפני הימנים למיניהם וגם לא לאפשר להם לבנות לנו תדמית של אויבים. זוהי  משימה קשה אבל אפשרית.

Share on Facebook