השנה העברית המקוללת הזאת עומדת לחלוף לה מן העולם ואין לנו שום סיבה לחשוב שבעתיד יהיה יותר גרוע. קיים סיכוי גדול שבמהלכה יודחו או יתפטרו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. אין טעם לצפות שבמקומם יבואו מלאכי השרת, שוחרי הטוב, השלום והשוויון. אבל עצם הסתלקותם תבטיח לעולם החרד ששינויים עשויים להיות גם לטובה. האיש המשונה והמרושע טראמפ יעוף מתפקידו ומחיינו, וכל אלה שתלו בו תקוות קצת נואלות יאלצו לבחון מחדש את דרכם. האשליה שטיפחו נתניהו וחבר מרעיו תתנפץ בפניהם וסילוק שברי הזכוכית יימשך שנים. מי שניסה לסלק ברגל גסה את מורשתו של ברק אובמה ינחל מפח נפש,  שעבור הימין השמרני הישראלי עלול להיות בכייה לדורות.

״המלך שותה״ של יאקוב יורדאנס (1593-1678), בחג ההתגלות הפלמי נערך משתה והחוגגים ממליכים את זקן-המשפחה ללילה אחד 

היועץ סטיב באנון הודח השבוע, כמו הרבה בכירים בממשלו של טראמפ. באנון עצמו ימשיך לעסוק בהסתה פשיסטית בכלי התקשורת העומדים לרשותו, אבל הנשיא, שפיטר את רוב הבכירים שהביא עימו לבית הלבן, שרוי עתה במצוקה קשה. בניגוד לסיפור הקלאסי הקיסר הרומי קליגולה הדיח את הסוס שמינה לקונסול, והאורווה שלו היא ריקה ועגמומית. כיוון שהתבטאויותיו של טראמפ לגבי הפגנות הגזענים הלבנים היו קיצוניות עד לטירוף, יש מקום לבדוק את מערכת הלחצים שלה נתון הנשיא. את כינון השגרירות בירושלים מנעו כוחות שלטוניים שיש להם ולחבריהם אינטרסים כלכליים בערב הסעודית; ייתכן שאותם אנשים לחצו על טראמפ להדיח את באנון ואת בני דמותו בממשל. טראמפ נקלע למערכת סתירות לוחצת בין דעותיו הימניות קיצוניות, לבין המציאות בארצו ובעולם.

בניגוד למצב בארצנו, לאליטות האמריקאיות יש אינטרסים מורכבים, לא רק בארצות הברית עצמה אלא גם באירופה ובמזרח התיכון. לא רק האליטה הליברלית לוחצת על טראמפ. הוא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהשדולה היהודית השנואה עליו, אם יצליח לשמור על האליטה השמרנית לצדו. כאן התמונה סבוכה הרבה יותר: רק חלק שולי בקרב השמרנים תומך במדיניות פנים גזענית ובמדיניות חוץ משולחת רסן. בעלי ההון זקוקים לשקט ביטחוני וליחסי חוץ טובים. כשהם מבחינים במגמות הרסניות (מבחינתם) בממשל, הם מפעילים לחץ כבד לשינוי. לא תמיד הנשיא זקוק ללחץ כדי להדיח את המטורפים האמיתיים. הוא עצמו מבחין באיבה כלפיו בכל רחבי העולם, ומבין שאנשי הקו קלוקס קלאן וחבריהם הנאצים לא יוכלו לסייע לו להחזיק בשלטון לאורך זמן.

במנגנוני החושך האמריקאיים אין הרבה ליברלים שלא לדבר על אנשי שמאל. גם באף.בי איי (השב"כ) וגם בסי.אי. איי (המוסד) שולטים שמרנים שתלויים אישית ומשפחתית בהמשך הסדר הגלובאלי הקיים. הם לא יהססו לפגוע בנשיא ולהביא להדחתו, אם יחליטו שהוא אסון לאינטרסים מהותיים של ארצות הברית ושל בעלי ההון  עתירי ההשפעה. האם הם מסוגלים לחסל את הנשיא? ימים יגידו. אם ראשי האליטות הביטחוניות יגיעו למסקנה ששלטונו מסכן אותם, הכול יכול לקרות. זה יקרה בהדרגה. הם ייאלצו להכשיר את דעת הקהל ולהפיץ מידע חסוי וגלוי שחושף את טראמפ כסכנה לכל האמריקאים. טראמפ יתפטר, או יודח, או יגיע לבית המשפט ואם כל האמצעים האלה לא ייצלחו, הוא יחוסל. יש להניח שהוא יתפטר מרצונו. טראמפ יכול לחזור לחיי התענוגות ולוותר על הניסיון שלו לבטל את כל ההישגים החברתיים של קודמו ברק אובמה.

אחדות האינטרסים של האליטות נגד הנשיא היא לא רק אפשרית, אלא שסימנים ממנה כבר מפציעים בשטח. קן התנגדות לנשיא בתוך המפלגה הרפובליקנית צובר עוצמה וביטחון, כל הליברלים לגווניהם מתעבים אותו והגזענים שתומכים בו ינחלו תבוסה בדיוק כמו באמצע שנות השישים של המאה הקודמת. יהודי ארצות הברית, למעט שוליים של ימנים קיצונים וחרדים, יתנו יד ברצון לכל ניסיון לפגוע בנשיא. לא רק שהוא לא יביא שגריר לירושלים, גם בבירתו, ושינגטון, הוא יימוג במהירות רבה. טראמפ הוא אפיזודה זמנית, מביכה ומבחילה בתולדות ארצות הברית. אפילו נתניהו לא יצליח לשנות את פני הדברים.

הנשיא הבא יהיה שמרן מתון, והאוריינטציה שלו על ערב הסעודית לא תמנע ממנו לפתח יחסים טובים עם מדינות אחרות. עם זאת, יש להניח שהוא ילחץ על נתניהו לא לבנות בשטחים הכבושים. נושא השגרירות בעירנו ירד בכלל מעל הפרק, וישראל תצטרך למצוא דרכים חדשות כדי לנהל מדיניות חוץ וביטחון שתראה לפחות כמתונה. "תהליך השלום" ימשיך להיות פיקציה, מעשה של הונאה ושל גניבת דעת כדי למנוע פיצוץ הרסני במזרח התיכון. ניתן להניח שנתניהו יבין שנאומים מתלהמים בקונגרס האמריקאי רק יזיקו לו. הגימיקים הפופוליסטיים, תמיכת הנוצרים הלבנים הפנאטיים והפוזות של סנאטור מאלבמה יאבדו את ערכם המדיני. אם טראמפ יודח, תורו של נתניהו יבוא עד מהרה.

הסדר העולמי הימני יתחלף בקונסנזוס שמרני מתון יחסית. שוב יגיע תורם של הסיוע המאסיבי לארצות העניות ותיקונים סוציאליים במדינות מערב אירופה. אם נתניהו או יורשיו ימשיכו להשתולל בשטחים, תעצב ארצות הברית סדר עדיפויות חדש בסיוע החוץ שלה. התהליכים האלה עשויים להאיץ התארגנות בורגנית מתונה בישראל, שתמרוד נגד השעבוד לאינטרסים של המתנחלים. יש להניח שלא השמאל אלא המרכז הלאומני יחולל את השינוי, ויתאים את עצמו למדיניות של ושינגטון. יאיר לפיד איננו האיש המתאים להוביל את המרכז, חרף העובדה שהוא פרו אמריקאי מובהק. הבורגנים ימצאו מועמד אחר, אולי נץ שימיר את ציפורניו החדים לפחות לזמן מה. גדעון סער, איש לא פחות ימני מביבי, יוכל אולי לחצות את הקווים כדי "להציל את המדינה מבידוד בינלאומי". תמיכת הסי.אי.איי בסער היא כמעט מובטחת.

קשה להאמין שהמחנה הציוני (שם מטופש למפלגה הזקוקה לתמיכה מאסיבית של האזרחים הערבים) יוכל לשחק תפקיד מרכזי בהתארגנויות החדשות. נראה שאבד עליו הכלח. ציפי לבני תוכל להיות טרמפיסטית של סער, אבל גם זה בספק רב. סער יגבר בקלות על ראש עירנו ניר ברקת, שייעלם מהזירה הארצית וממרכז הליכוד. גם ברקת מבין שביבי הוא משענת קנה רצוץ, אבל הוא זקוק ליועצים טובים כדי לנווט את דרכו למרכז. הציבור החילוני בעיר חייב למצוא מועמד חדש במקום ברקת, שיוכל למשוך את הציבור הליברלי ולזנוח את הרטוריקה האנטי  ערבית השלטת עתה בבניין העירייה. זה לא יהיה פשוט: הפחד מפני החרדים ממשיך לבעת את המצביעים החילוניים בעיר.

יש מקום לאופטימיות זהירה: אם טראמפ יודח, האופוריה הימנית ברחבי העולם וגם אצלנו תדעך. רק אז נוכל גם לבער את התומכים הישראלים במפגינים הנאצים בארצות הברית.

Share on Facebook