פעם סיפרתי כאן בדיחה מופלאה שמקורה ברומניה. הטכנאי הרומני שבידר אותנו בכל מהלך משחקי המונדיאל 1998 בצרפת סיפר על יהודי רומני שישב בחדרו וקרא דווקא את עיתונה של המפלגה הקומוניסטית. חבר שנכנס לביתו נדהם ואמר: "מה לליברל כמוך ולעיתון הזה שכולו שקרים?". היהודי חייך ואמר שהוא קורא רק את עמוד הכותרת ומחפש שם את מודעות האבל. החבר אמר שאיש אינו מפרסם מודעות אבל בעמוד הראשון, והיהודי רק חייך: "את המודעה שאני מחפש יפרסמו בעמוד הראשון". זוהי בסך הכל בדיחה, וכך יש להתייחס אליה.
- מאז חלפו שנים. שליט רומניה ניקולאי צ'אושסקו הוצא להורג אחרי משפט מהיר. הנשיא דונלד טראמפ לעומת זאת ממנה ומפטר, חותם הסכמים וחותר להפר אותם, והעולם כולו עוקב אחרי התנהלותו בחרדה גלויה. האוהד מספר אחת של טראמפ יושב בירושלים ומריע לכל הנאומים הבלתי שפויים של הנשיא. רבים סבורים שבנימין נתניהו מסית את הנשיא לפעולות אלימות, בעיקר נגד איראן. בכלל לא בטוח שטראמפ זקוק לביבי כדי לדרבן אותו למעשי טירוף. מכל מקום, אם נשיא ארצות הברית יכול להרשות לעצמו להקים נגדו אויבים בכל העולם, הפריבילגיה הזו איננה עומדת לרשות ראש ממשלת ישראל. בכל העולם רואים בנתניהו מחרחר מלחמה שיהיה אחראי לדם האמריקאי שישפך כאשר יגיע העימות הצבאי הבלתי נמנע.
- חבר ותיק שלי, עיתונאי יהודי מבוסטון, טלפן אלי השבוע והביע חששות כבדים בקשר לברית של ממשלת נתניהו עם הממשל של טראמפ. לדעתו, הנשיא מגובה על ידי אנטישמים, ולא יהסס להקריב את ישראל למען אינטרסים אמיתיים או מדומים של הימין האמריקאי. ביבי אולי חושב שהוא משחק בנשיא מאחורי הקלעים כאילו היה מריונטה, אבל למעשה טראמפ מחזיק את כל הקלפים בידיו. האינטרס החשוב באמת של הנשיא הוא לחזק את ערב הסעודית נגד כל אויביה באזור. המדינה הסונית החזקה מגלה "מתינות" כלפי ישראל ומקווה להשתמש בה כדי להפציץ את הכורים הגרעיניים באיראן. אסור לטעות בה: גם בחצר המלוכה שונאים את ישראל מסיבות דתיות. בריאד מקווים שהתלקחות צבאית בין ישראל לבין איראן תקהה מאוד את עוצמתן של שתי המדינות. עד אז תנסה סעודיה לסחוט מישראל ויתורים בשטחים הכבושים, גם בלי שלום. נתניהו נכנס כאן לתוך מלכודת אנטי שיעית, ובכך מערער את ביטחונה של ישראל לטווח ארוך. ייתכן שטראמפ יחליט להתפייס עם האיראנים, ולצעדים בוני אמון בין ושינגטון לבין טהרן יש תומכים רבי עוצמה גם בשורות המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית. מכל הרעשים שאני שומע מארצות הברית ברור שזרועות המודיעין חוששים מאוד מתוצאות מדיניותו של הנשיא.
פגישת דונלד טראמפ ובנימין נתניהו, ברקע ג׳ראד קושניר (מקור Kobi Gideon / GPO)
- ניתן להדיח את הנשיא בגין מעשי שחיתות ופגיעה במוסד הנשיאות ויש לכך תקדימים מן העבר. בכל מקרה, כל נשיא מתקשה לתפקד אם האליטות מתנגדות לו. במקרה של טראמפ ייתכן שהשמרנים והליברלים יעשו יד אחת נגדו. הנשיא הדיח רבים ממקורביו, שלא יעלו על בריקאדות למענו. הלאומנים והגזענים הם רבים מספור (עובדה שטראמפ נבחר!) אבל כוחם הכלכלי והפוליטי הוא מוגבל. בעלי ההון קיוו שטראמפ יקדם את האינטרסים שלהם בכל רחבי העולם אבל הם חוששים מאוד מהתלקחויות אזוריות וגלובאליות, שיביאו גם להפסדים כבדים ולמחיקת רווחים עצומים. מאז שנת 1933 לא עלה לשלטון במדינה תעשייתית חזקה אדם בלתי נשלט כמו טראמפ. הוא לא משרת את יהודי ארצות הברית השנואים עליו, וגם לא את ההון הפיננסי הגדול. נפילתו עד תום הקדנציה היא כמעט בלתי נמנעת.
- ההשלכות לגבי נתניהו הן ברורות: כל נשיא שיבוא במקום טראמפ יתייחס אליו כאל תפוח אדמה לוהט. גם הנשיא הבא יראה בסעודים את בני בריתו העיקריים באזור, אבל יחסו לישראל יהיה זהיר. אותם כוחות שידיחו את טראמפ יראו גם בנתניהו הרפתקן מפוקפק שאין לסמוך עליו. הוא יהיה מכשול בניסיונות הפיוס כלפי איראן ואמריקאים נבונים יודעים היטב שלא ניתן לחסל מדינה גדולה במזרח התיכון רק כדי לשרת את האינטרס של הימין הישראלי.
- נתניהו ממשיך להמר, והקלפים שלו הם פגומים וחשופים לעין כל. ההיטלריזם האנטי איסלמי באירופה לא ישרת אותו. אויבי המוסלמים ביבשת אינם ידידותיים כלפי ישראל או היהודים. מדיניות חוץ חדשה תהיה פועל יוצא של המדיניות באזור. אנחנו כבר מצטיירים כאויבי השלום ובין סקנדינביה לבין ערב הסעודית ישראל חייבת לשמור על האינטרסים הפוליטיים והתרבותיים שלה במערב אירופה. "התמיכה" של נאצים בהולנד או בגרמניה היא הרת אסון לישראל. נתניהו ושריו הנבערים וחסרי האחריות יבודדו אותנו וינתקו את ישראל גם מיהודי ארצות הברית. באורח אירוני אפילו המתנחלים חוששים מטראמפ, שמא רצונו לפייס את הסעודים יגזול חלק מטרפם המדמם. אם רוב הישראלים יקלטו שמאחורי ושינגטון מסתתרת ריאד, ייתכן שתהיה להם מחשבה שנייה לגבי נתניהו.
לא נדרשנו כאן די הצורך לסכנה האיומה שנובע מהניתוק בין ישראל לבין מנהיגות יהודי ארצות הברית. גם "האופוזיציה" בכנסת איננה ערה לנושא ואין לה נכסים כמו אבא אבן שירגיעו את החזית הזאת. אחרי שגם המנהיג החדש של מפלגת העבודה חשף את צביונו הימני וניתק את ערביי ישראל ממפלגתו, אין לציבור המתון בישראל תקווה כלשהי. אין למתונים שום מנהיגות חלופית וגם לא מדיניות נועזת וחדשה. אנשי הימין שחלמו על שגרירות אמריקאית בעירנו כבר מבינים את ההבדל בין נאומי בחירות לבין מדיניות חוץ. במחנ"צ לעומת זאת מבינים רבים שעשו מקח טעות עם אבי גבאי האלמוני. עד שטראמפ יודח נישאר עם נתניהו ועם חבורת השוטים האופפת אותו. האור בקצה המנהרה איננו נובע מגבאי אלא דווקא מה-CIA . שם שוקלים עתה את טיב היחסים עם הסעודים ועם ישראל, מכינים תרחישים לכל מצב, עם או בלי טראמפ. יש להניח שהמדיניות כלפי ריאד תישאר בעינה, ושהחצר הסעודית תטפח שנאה כלפי היהודים וכלפי ישראל. המערכה נגד השיעים תימשך, גם אם האליטות האמריקאיות ירסנו קצת את הטון נגד איראן. המערכה בסוריה תימשך על חשבונו של העם הסורי מכל המחנות. גם אנחנו נשלם מחיר דמים כלשהו, ואפילו הדחת נתניהו בעוון שחיתות לא תשפר את מצב הרוח הלאומי. לא קיימת בזירה הפוליטית שלנו מגמה חדשה של פיוס כלפי מדינות ערב בכלל, והאזרחים הערבים בפרט. לשמאל הישראלי החלש אין מנוס מהתארגנות כדי לשמור על הגחלת. מאוכזבי מפלגת העבודה יגיעו למסקנות הנכונות אחרי שיהיה מאוחר מדי.

יהדות ארה"ב, ויהדות-העולם בכללותהּ, תמיד היו, גזענים כהניסטיים ותמיד יהיו, גזענים כהניסטיים.
גם העובדה, שמדינת ישראל, רומסת את ה"רפורמים", מעולם לא הפריעה להם, כהוא-זה, לנופף בדגלי כחול-לבן ולצרוח ססמאות פרו-התנחבלותיות. זה לעולם לא ישתנה – ולפיכך, לכל דבר-זוועה, שתחפוץ ישראל לעולל, לנצח יהיה להּ אישור, מראש, מידי כל ממשל אמריקאי שהוא.